חלום

ערך זה עוסק בפעילות מנטלית המתרחשת בזמן שינה. אם התכוונתם לדמות ספרותית המופיעה בחוברות DC קומיקס, ראו חלום (קומיקס).

חלום הוא פעילות מנטלית המתרחשת בזמן שינה, היוצרת חוויה סובייקטיבית של מראות ותחושות. לחלום שגרתי כמה מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, היעדר יכולת לשלוט בו ולכוון את השתלשלותו באופן רצוני, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצת תרבויות, שנצפתה גם בחיות. ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום.

ישנם סוגים שונים של חלומות, ובהם הסיוט, שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית. יש גם חלומות ארוטיים, המערבים תמונות, מראות או תחושות מיניות.

קיימות גישות רבות להבנת מהותו של החלום, החל מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, עבור בגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד הבעת התודעה באופן סימבולי והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל.

דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהושפעו מחלומותיהן. לפרשני חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככוהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

הפסיכולוג פרופ' יצחק לוין מתאר את החלום במאפיינים הבאים^[1]:

• לחלום יסודות מוחשיים ותחושתיים. אף שרובו של החלום הוא חזותי, מעורבים בו גם תחושות שמיעה, מישוש ולחץ. לעומת זאת יסודות מילוליים מופשטים נמוכים בו, ובאים בדרך אגב.
• מיזוג של החולם עם החלום. בניגוד למצב של ערות, שבו יש הפרדה בין החושב למחשבה, החולם משתלב במסגרת של החלום.
• חוסר ביקורת עצמית וקבלה של החלום גם אם הוא בלתי מציאותי בעליל. חוויות כמו ריחוף, נפילה ממקום גבוה ללא פגע, פגישה עם אנשים מתים, וכדומה, נחוות כחלק מהמציאות.
• חוסר הכוונה מודעת של החלום. החולם בדרך כלל אינו יכול לכוון את החלום ואינו יודע לצפות כיצד יימשך או מה יתרחש בו בעתיד.
• התמקדות מלאה בסיפור של החלום ושקיעה וקשב לחוויה שהוא יוצר, ללא קפיצה של התודעה לנושאים אחרים, כפי שהדבר נעשה במצב של ערות.

אזורים במוח הפעילים בשעת חלימה
קליפת מוח ראייתית, היפוקמפוס, אמיגדלה ופיתול החגורה הקדמי
גלי מוח בזמן חלימה (רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG))

בזמן החלום מגיעים אותות חשמליים מגזע המוח לקליפת המוח, ובמיוחד לאזור קליפת המוח הראייתית, ופעילים אזורי ההיפוקמפוס (מאגר זיכרונות), האמיגדלה (רגשות), ופיתול החגורה הקדמי. במרכזים החושיים והמוטוריים מתבצע עיבוד דומה לזה המתרחש בזמן ערות, וגלי המוח המוקלטים בחלימה על ידי EEG דומים לאלה המוקלטים בערות. לעומת זאת, כבויים אזורי קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית (הדורסו-לטרלית, שאחראית על ניהול אסטרטגי), קליפת המוח האורביטו-פרונטלי (בדיקת עובדות), וקליפת המוח הרקתית-קודקודית (עיבוד מודעות מרחבית).

במהלך החלום משותקים השרירים הרצוניים מן הצוואר ומטה, אזורים הקשורים בחושי המישוש, הריח והטעם כבויים, ונצפית תנועת עפעפיים ועיניים (תופעה המוכרת בשם Rapid Eye Movements (בראשי תיבות: REM, ובעברית: שינת רע"מ – ריצודי עיניים מהירים). כמו כן, בשעת חלום (ללא קשר לתוכנו) ייתכנו זקפה אצל גברים והרחבת דגדגן אצל נשים. זוהי דרך קלינית טובה להבדיל אם מקורה של אין-אונות הוא פיזי או פסיכולוגי. חלומות ארוטיים עשויים לגרום לקרי לילה אצל הגבר, ולהרטבת הנרתיק אצל האישה.

פעולת החלום מיוחסת לשינת רע"מ, שבה יש תנועות של האישונים, והיא מתרחשת במהלך השלבים הסופיים יותר של מעגל השינה. כשמעירים אדם בשלב זה של השינה, ב-85% מהמקרים הוא ידווח על חלום ששקע בו^[2], ושיעור ההיזכרות יורד ככל שעובר זמן ממושך יותר מסיום תנועות העיניים ליקיצה. החלום אינו ייחודי רק לשלב ריצודי העיניים המהירים (הרע"מ), אולם שכיחות החלום בשלב זה גבוהה בהרבה, והחלומות "חיים" יותר, דרמטיים ועשירים יותר בהתרחשויות ובדימויים, בעוד חלומות בשלבים אחרים מזכירים יותר המשך של מחשבות רגילות^[3]. בשלב הרע"מ רישום הפעילות החשמלית של המוח (EEG) דומה למדי למה שנרשם במצב ערנות. עם זאת, קשה להעיר את הנבדק הישן בזמן הזה.

חלומות נעים בנושאיהם מהיומיומי ועד הסוריאליסטי; לעיתים חלומות מובילים להשראה אמנותית, לרעיונות ואף לפתרונות של בעיות פרקטיות. כך למשל הגה קרל יונג את הרעיון על תת-מודע קולקטיבי לאחר חלום שהיה לו על בית רב-מפלסי. תיעוד של תוכני החלום מגלה כי רבים מחלומותינו עוסקים בבעיות שעסקנו בהן בהיותנו ערים. כך, למשל, גם בשינה קשה למצוא מפלט מההמון: 95 אחוזים מהחלומות כוללים קשר עם אנשים אחרים – פרטנרים לתחרות, לתוקפנות או למין.

על פי אריך פרום (בספרו "השפה שנשכחה") שפת החלום היא שפת הסמלים. זוהי השפה האוניברסלית היחידה שפיתח המין האנושי, המשותפת לכל התרבויות, ולכל אורכה של ההיסטוריה. בשפה זו המושגים השולטים אינם של חלל וזמן אלא של עוצמה פנימית (intensity) וסמיכות מחשבות (association). זו שפה שבה מובעות חוויות פנימיות, הרגשות ומחשבות כאילו היו מאורעות בעולם החיצון. שפה זו –שבאמצעותה אפשר להבין מיתוסים, חלומות ואגדות עם – נשכחה על ידי האדם המודרני, ונדחקה לקרן זווית, עד תקופתו של פרום. פרום מגדיר את החלום כביטוי משמעותי ורב חשיבות של כל סוג מסוגי הפעילות הנפשית בזמן שינה. ייחודו של החלום הוא בכך שהאדם אינו צריך להתייחס לעולם החיצוני אלא רק לעסוק בעצמו, והוא חופשי ומשוחרר מנטל עבודה, הגנה או התקפה, התבוננות או שליטה בעולם החיצוני. כמו כן, חוויית החלום איננה נעדרת היגיון, אולם היא כפופה לחוקי היגיון אחרים.

ערך מורחב – פירוש חלומות

הפסיכולוג יצחק לוין סיווג את התאוריות על אודות החלומות לשש גישות עיקריות^[4]:

1. גישה חיצונית סבילה ("הודעה ממרומים") – מקור החלום הוא בכוחות מחוץ לאדם: אלים, שדים ורוחות המחדירים את המסר לתודעתו של האדם בעוד הוא נשאר סביל בעניין. החלום נתפס כהודעה ממרומים. גישה זו רווחה בעולם העתיק במזרח הקרוב, בשומר, באשור, בבבל, במצרים וביוון.
2. גישה חיצונית פעילה ("מסע נדודים של הנשמה") – מקור החלום הוא בכוחות שמחוץ לאדם, אך האדם בפעילותו העצמית מושך ומביא אל עצמו את חוויית החלום. על פי תפיסה זו יש חלקים באדם כמו רוח או נשמה שנפרדים ממנו ונודדים למרחקים אל עולם הנשמות ופוגשים ישויות בממדים שונים של זמן, והם גורמים לאדם לחוש את חוויית החלום. תפיסה זו רווחה במזרח הרחוק, הודו, סין, יפן, שם האלים נתפסו כפסיביים יותר, ואף אצל שבטים באפריקה ואצל האסקימואים.
3. גישה פנימית תוכנית-מבנית (ביטוי לתכנים מודחקים) – מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלק נפשי שהוא נסתר אף לאדם עצמו, שיוצא אל הפועל בשל מנגנון נפשי מיוחד הפועל דווקא בזמן השינה. החלום הוא ביטוי לפנטזיות ודחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד כאלו הקשורות בתוקפנות ובמין. החלום הוא פשרה בין המאמץ לסיפוק צרכים ינקותיים מודחקים לבין מנגנון ההדחקה. הסמליות באה להסתיר ולהסוות את התכנים הפנימיים. אפלטון וזיגמונד פרויד מייצגים שיטה זו.
4. גישה פנימית תוכנית (ביטוי לתכנים עמוקים של האדם) – מקור החלום הוא באדם עצמו, בחלקים פנימיים של נפש האדם בתת-מודע האישי והקולקטיבי. חלק מנפש האדם בא לידי ביטוי בזמן ההכרה וחלק אחר בזמן השינה. החלום הוא מאמץ לביטוי צדדים לא מפותחים ומוזנחים באישיות, והסמליות שבחלום נועדה לגלות יסודות, דחפים וארכיטיפוסים שטרם התבהרו בתודעתו של החולם. קארל יונג מייצג שיטה זו.
5. גישה פנימית מבנית (תגובה לגירויים) – תוכן החלום זהה לתוכן החוויות ההכרתיות בזמן הערות, אך הוא לובש צורה שונה. הגישה הפשטנית סוברת כי האדם מגיב לגירויים סביבתיים באופן מוטעה ומעוות בשל הניתוק של מנגנון התפיסה מהערכה ושפיטה מציאותית. מייצגים של תפיסה זו הם אריסטו ואנרי ברגסון.
6. גישה מבנית קוגניטיבית (חשיבה בסמלים ודימויים) – המושגים המופשטים שבערות מקבלים בחלום צורה של חשיבה ציורית. חלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים. החלום הוא ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. מפתח גישה זו הוא החוקר קלווין הול.

זיגמונד פרויד קידם ופיתח את חקר החלומות כחלק מהדיסציפלינה המדעית החדשה של הפסיכואנליזה. ספרו פשר החלומות, שיצא ב־1900, לא זכה להכרה שלה ציפה מהקהילה האקדמית הרפואית. אולם בהדרגה, משך אליו את התעניינותם של חוקרי ספרות, היסטוריונים ואמנים, אשר קדמה לזו של הפסיכולוגים והפסיכיאטרים בני התקופה^[5]. הספר, שנכתב בשלב שבו התאוריה של פרויד התמקדה במיניות הילדית, רואה בחלום ביטוי לפנטזיות ולדחפים שהתרבות אינה מאפשרת לנו לבטא, במיוחד תוקפנות ומין. לפי תפיסה זו, רצונות שמודחקים בחיי היום יום מפאת היעדר האפשרות להגשימם, או בשל היותם אסורים, עולים על פני השטח בשינה. החלום, אם כן, הוא הצורה הסמלית, ה"מכובסת", שלובשים הדחפים והמאוויים על מנת לפתור את הדילמה בין הדחפים הפרימיטיביים למעצורים התרבותיים.

פרויד גרס כי לחלום שני תפקידים עיקריים:

• תפקיד ביולוגי – החלום נועד למנוע מגירויים פנימיים (למשל: דחפים מעוררי חרדה) וחיצוניים (למשל: צלצול טלפון) להפריע למהלך השינה, וכך הוא מאפשר לגוף לנוח, והגירוי נטמע בחלום ואינו מפריע את השינה.
• תפקיד נפשי – החלום מאפשר הגשמת משאלה לא-מודעת.

משאלה אסורה, הקשורה לאחד משלבי ההתפתחות הילדיים. פרויד הגדיר ארבעה מנגנונים ששותפים ביצירת החלום: התקה, עיבוי, שיקולים של ייצוג חזותי ועיבוד משני:

• התקה היא מנגנון הגנה שבו דחפים אסורים מופנים לאובייקט שמאיים פחות מזה שעורר את הדחף.
• עיבוי נוצר כאשר מספר ערוצים אסוציאטיביים נפגשים בצומת מרכזי אחד. כתוצאה מכך, ניתן למצוא בחלום מילה או תמונה שמסמלת יותר מרעיון אחד. כך חלומות קצרים יכולים להכיל תכנים סמויים רבים.
• שיקולים של ייצוג חזותי מעצבים רעיונות מופשטים באמצעות קומפוזיציה חזותית. כך למשל, רגרסיה יכולה להיות מיוצגת על ידי סוס הפוסע לאחור.
• עיבוד משני של החלום מתרחש בחלקו בזמן החלימה באמצעות צנזורה, ובחלקו האחר בעת פירוש החלום על ידי החולם^[6].

למרות ההיקף הגדול של סמלים שמביא פרויד בספר זה ובכתבים מאוחרים, בהם "מבוא לפסיכואנליזה", הישויות שהם מסמלים אינן רבות. בין הישויות המסומלות נמנים הורים, אחים, לידה, מוות ומשאלות מיניות. כך, הורים יסומלו לרוב על ידי דמויות נכבדות, כמו מלך ומלכה, ואילו אחים וילדים יסומלו על ידי חיות קטנות ורמשים. לידה תתואר לרוב בזיקה למים ומיתה על ידי הפלגה או נסיעה ברכבת. הסמלים המיניים ייוצגו לרוב על ידי חפצים אשר קיים דמיון בינם ובין אברי המין הגבריים והנשיים^[7]. כך לדוגמה, עלייה במדרגות בחלום מסמלת משגל, עצמים מוארכים (נחשים, חרבות וכו') מסמלים את איבר המין הגברי, וכלי קיבול ומנהרות מסמלים את איבר המין הנשי וכדומה.

למרות נטייתם של תלמידיו להתמקד בסמליות המינית של החלומות, נראה שפרויד ניסה כל הזמן להתאים את פירוש החלומות להתפתחות התאוריה והפרקטיקה של הפסיכואנליזה. כך, לקראת שנות ה-20 של המאה ה-20 ניתן לזהות בתאוריית החלום של פרויד התקרבות למודל הטופוגרפי, ולמודל הסטרוקטורלי והדינמי, ובשנות העשרים ניתן כבר למצוא בה חשיבה במושגים דינמיים. עם זאת, נראה כי גם פרויד עצמו, בכל פעם שנדרש לעדכן את הספר להתפתחות התאוריה, לא הצליח להסיט את מרכז הכובד של הספר מהמיניות הילדית. יוצא מכאן שלהתפתחות תאוריית החלום, אותה ניתן להסיק מכתבים אחרים של פרויד, כמעט ואין ביטוי במהדורות השונות של "פשר החלומות"^[5].

כמו כן, פרויד הזהיר את תלמידיו מפני מתן משקל יתר לחלומות ולפירושם במנותק מהסימפטומים, מאירועי היום ומהאסוציאציות שמעלה החלום במטופל. פרויד טען כי "החלום כלל אינו 'הלא-מודע', אלא צורה שלתוכה הועברה מחשבה מן החיים בהקיץ, שנותרה בסמוך למודע או אפילו במודע, הודות לתנאים הנוחים של מצב השינה". וילפרד ביון המשיך את כיוון המחשבה הזה וטען כי "פעולת החלימה היא פעולה מתמשכת המתרחשת הן בהקיץ והן בשינה, וכי השינה רק מסייעת לחולם להפנות לפעולת החלימה את כל משאביו הנפשיים". דונלד ויניקוט הבחין בין חלימה מפונטזת, לא ממוקדת, לבין חלימה שמשתמשת בחומרי המציאות ויכולה לשמש כמנוף לצמיחה בטיפול. מסעוד חאן, תלמידו של ויניקוט, הרחיב את המושג אובייקט מעבר לחלום. חאן ראה ביכולת להשתמש ב"מרחב החלום" הישג התפתחותי שמקביל ליכולת של הילד להשתמש ב"מרחב המעבר"^[5].

הסרת הדיכוטומיה בין מצבי העירות למצבי השינה, הובילה מספר פסיכואנליטיקאים לחקר הפן התקשורתי של החלום. הראשון שנתן את דעתו להיבט זה היה שנדור פרנצי, שפרסם ב־1913 את המאמר "למי מפנה החולם את חלומותיו". חנה סגל, תלמידתה של מלאני קליין, הצביעה על התפקיד של סיפור החלום בהתפנות מחומרי נפש מאיימים במטופלים עם הפרעה ביכולת לסימבוליזציה. כך יוצא, שסיפור תוכן החלום יכול לשמש כסוג של ביטוי בפעולה (acting out). אגב, פרויד עצמו קשר את כישלונו ב"מקרה של דורה" עם הדגש המוגזם שנתן לפן המיני של החלום על חשבון הפן ההעברתי^[5].

יונג, תלמידו של פרויד, גרס שהחלום הוא שדר מתת המודע הקולקטיבי, שמודחק בידי הסופר אגו במצב של הכרה רגילה. לפי משנתו של יונג, היחיד מתחבר בחלום אל אוצר זיכרון קולקטיבי, אשר לא ניתן להבינו ללא הכרת מורשת התרבות הטבועה במעמקי הלא־מודע של האנושות. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ולמימושם במציאות, אשר קרוי בפי יונג "קומפלקס". על פי תפיסת יונג, התת-מודע באמצעות החלום נותן ביטוי לנטיות וצדדים שלא פותחו כראוי על ידי האדם, ולכן נדחקו לתת המודע. באמצעות נתינת הביטוי לתת המודע האדם אמור להגיע לאיזון ושיווי משקל בין הנטיות הקוטביות באדם. דחף ומאמץ זה להגיע לאיזון ואחידות, שיונג ראה בו ארכיטיפ כשלעצמו, כונה על ידו 'פעילות טרנסצנדטלית'.

בניגוד לפרויד, שראה בסימבולים של החלום ניסיון להסוואה, יונג סבר כי הסימבולים של החלום מנסים להעשיר את המודעות של האדם, וצורתם הסמלית נובעת מכך שהתוכן של התת-מודע טרם התגבש וקיבל את המושג המילולי-ניסוחי שלו. יונג דחה את שיטת האסוציאציות החופשיות שהשתמש בה פרויד להבנת החלום, שבה החולם היה אמור לזרוק רצף מילים שמתחברים אחד לשני, והעדיף להשתמש באלבורציה (עיבוד) ודמיון פעיל כדי לפענח את החלומות. באלבורציה החולם התבקש להסביר את משמעותם של הנושאים העיקריים בחלום ואת יחסו אליהם מבחינה תפיסתית ורגשית, ואילו בדמיון פעיל החולם היה צריך להעלות בעיני רוחו סימבולים שהופיעו בחלומו, ולצפות בשינויים שמתרחשים בהם בדמיונו. עיקרון נוסף בשיטתו היה לא לפתור חלום אחד באופן מקומי, אלא לאתר נושאים שחוזרים על עצמם בחלומות רבים, כדי שחלום אחד ישפוך אור על חלום אחר, וכדי לראות האם מספר חלומות מקיפים עניין מצדדים שונים.

הרעיון שהחלום הוא חלון ללא מודע, הוא רעיון מוכר בתיאוריה הפסיכואנליטית. אך למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,^[8] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.^[9]

מעבר לגישות השונות, החלום משמש כאשנב אל התת-מודע, אל הפחדים והרצונות המשפיעים על חיינו מבלי להתנסח במחשבה, ולכן הוא ממשיך להיות כלי חשוב בפסיכואנליזה על זרמיה השונים.

חוקרים רבים, בהם רוזלינד קרטרייט, הראו במחקריהם שהרגשות המרכזיים בחלומות הם שליליים. חוקרים מאוניברסיטת טאפטס גילו שהרגשות הנפוצים ביותר המשתקפים בתמונות החלום הם פחד, אשמה וחוסר אונים. קרטרייט אומרת שאצל רוב בני האדם הרגשות השליליים ביותר נחלמים בפרק הרע"מ הראשון של הלילה, והם נעשים חיוביים יותר מפרק לפרק של שנת רע"מ. אצל מי שסובלים מדיכאון המצב הפוך. הרגשות המופיעים בחלומותיהם נעשים שליליים יותר עם כל פרק של שנת רע"מ. קרטרייט טוענת שתפקיד החלימה הוא מעין 'תרפיה לילית', פתירת מחשבות סבוכות שעליהן אנחנו חושבים במשך היום ולפני השינה. לדעתה, החלום הוא זמן מצוין לכך משום שכושר השיפוט יורד משמעותית, ונפתחות דרכי חשיבה שלא היו יכולות לעלות בתודעתנו בשעות הערות.

אחד מגדולי חוקרי החלומות, קלווין הול, שאסף אלפי חלומות של אנשים נורמליים ותרם מאוד לנושא זה, פיתח את הגישה המבנית-קוגניטיבית, הטוענת שהחלימה היא חשיבה באמצעות תמונות ודימויים, והחלום הוא ביטוי תמציתי-סמלי לנושאים מורכבים ולמושגים מופשטים המטרידים את האדם. הסמלים בחלום לא באים לייצג אובייקט או פעילות ממשית אלא רעיון או מושג מופשט. הול חלק על פרויד שסבר כי הסמליות שבחלום מהווה הסוואה למאוויים האמיתיים של האדם, לאחר שמצא מספר ליקויים בתאוריה זו, כמו קיום חלומות שאינם "מצונזרים" לצד חלומות "מצונזרים", סמלים שהחולם יכול לפענח בקלות ללא ידע מקצועי, שימוש בסמלים שמשתמשים בהם באופן המוני וקיימים בסלנג, וקיום מספר רב של סמלים למספר מצומצם של נושאים. לעומת פרויד ויונג שסברו שיש חיץ ברור בין עירות לשינה, הול סבר שיש רצף תודעתי מאחד לשני, והחלימה היא המשך פעולת התודעה הגלויה בכלים אחרים. הול, שאסף חלומות סדרתיים של אותם בני אדם, סבר כי בדרך כלל בעיה מרכזית של האדם חוזרת בחלומות רבים בצורות ולבושים שונים. עוד מסקנה שהול הגיע אליה היא שישנה קביעות בנושאי החלומות ובמינון של הסמלים שבהם לאורך שנים אצל החולם.

במקרה אחד לפחות, נדידת בעיות משעות היום לחלום הביאה תועלת מדעית. בשנת 1865 פענח הכימאי פרידריך אוגוסט קקולה את מבנה המולקולה האורגנית בנזן (C₆H₆) בחלום בו התגלה לו נחש הנושך את זנבו (אורובורוס). קקולה פירש את החיזיון כרמז לבעיה שהעסיקה אותו ומצא את מבנה הטבעת המשושה.

ז'ובה בליון שיער ששנת רע"מ מספקת הזדמנות להתאמן בפעולות החיוניות להישרדות, כדי שגם אם כישור הישרדות מסוים אינו בשימוש בחיי הערות, בעל החיים ידע להשתמש בו במיומנות בשעת הצורך. ז'ובה נטרל את האזור האחראי על שיתוק הגוף בזמן השינה אצל חתול וראה שהחתול קם וארב לטרף דמיוני או תקף אויבים בלתי נראים.

בשנת 2001 פורסם מחקר שערך מתיו וילסון שעולה ממנו כי שנת רע"מ מסייעת להפוך חוויה לזיכרון. הוא אילף חולדות לעבור במבוך ולחפש פרסי מזון. וילסון וצוותו השתילו חיישנים במוחות החולדות, ובאמצעותם רשמו החוקרים את דפוסי הירייה של קבוצות תאי העצב הממונים על התמצאותן של החולדות במבוך. החוקרים גם רשמו את מה שהתרחש בתאי המוח של החולדות כשישנו, וגילו בדיוק את מה שהתרחש כשעברו החולדות במבוך כשהיו ערות. וילסון אמר שאפשר היה לראות על איזה חלק במבוך חלמה החולדה בכל רגע. כמו כן, מניסויים שנערכו בין השאר גם בבני אדם (ללא השתלת חיישנים), הוכח שגם ביצועינו בדברים כגון יצירות מוזיקליות או שליפת חומר שלמדנו, מוטמעים בזיכרון במהלך השינה ובעקבות כך משתפרים.

מספר ניסויים בבני אדם הדגימו כיצד שינת חלום מסייעת לאנשים להבחין בקשרים לוגיים פחות ברורים מאליהם, לעומת זמן ערות, שבו מיטיבים בני אדם לזהות דפוסים לוגיים מובהקים. בשנת 1999, רוברט סטיקגולד (Stickgold), פסיכיאטר מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד ועמיתיו ערכו ניסוי ובו הראו כי אחרי התעוררות משינת חלום, מתבצע קישור אסוציאטיבי בין אירועים רחוקים יותר מכפי שאנו נוהגים לקשור בזמן ערות. בשנת 2009, דניס קאי (Cai), פסיכולוגית מאוניברסיטת קליפורניה ועמיתיה ערכו מבחנים שכללו מילים שלכאורה אין ביניהן קשר. משתתפי המחקר שחוו שינת REM הצליחו בקלות רבה יותר להעלות אסוציאטיבית את המילה שמקשרת בין אותן מילים שנאמרו להם לפני שינתם. זאת ועוד, במחקר שהתפרסם בשנת 2015, מורי ברסקי (Barsky), חוקר שינה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הארוורד ועמיתיו בחנו לעומק קישורים הסתברותיים בחולמים לעומת ערים. הם ביקשו מהנבדקים לנבא אחת משתי אפשרויות – ״שמש״ או ״גשם״ – על סמך תיאורים של אירועים קשורים. לאחר מכן השוו את הביצועים של משתתפים שנרדמו וחלמו אל מול אלה שנשארו ערים, וגילו שהנבדקים שישנו וחלמו השיגו תוצאות טובות יותר.^[10]

התיעודים הספרותיים המוקדמים ביותר הידועים לנו שבהם מוזכרים חלומות, כוללים את עלילות גילגמש, השירה האוגריתית, האודיסיאה של הומרוס, וכן התנ"ך, בפרט בספר בראשית ובספר דניאל.

ככל הידוע, ראשוני הכתבים בהם התייחסו לחלום הם מתרבויות אכד ושומר. שם הייתה קיימת תפיסה שיש אל או מלאך מיוחד שתפקידו להעביר מסרים בחלומות של בני אדם. תפיסה זו המשיכה באשור ובבל. שם מקור החלומות היה יכול להיות באלים טובים או בשדים ורוחות רעות ובהתאם סווגו החלומות לטובים או לרעים. מכאן התפתח מעמד שלם של כוהנים, שעסקו בסיווג החלומות ופירושם, ובפעולות מאגיה של טיהור מחלומות רעים.

משם זלגה תפיסה זו למצרים העתיקה. במצרים העתיקה נבנו מקדשים לאל סרפיס, אל החלומות המצרי, שבהם ישבו כוהנים שעסקו בפתרון חלומות. ובפפירוסים רבים נזכרו חלומות. המצרים הקדמונים ראו בחלומות הודעות משמים, שנועדו לתת מענה לשאלות בני האדם, להזהיר אותם מסכנות ולהדריך אותם בדרך הבטוחה, ואף לאפשר להם לחזור בתשובה. גם בכנען הייתה קיימת תופעה זו. בשירה האוגריתית למשל מתואר באגדת כרת, המלך כרת הערירי, שעושה טקסים במקדש כדי למשוך אליו התגלות של האל בעל בחלום.

גם ביוון העתיקה פעלו מקדשים שהיו מיוחדים לחלומות. מקדשים אלו מכונים מקדשי דגירה. מקדשים שבהם המאמין היה עושה מאמצים מסוגים שונים כדי למשוך אליו את החלומות. בין מקדשי הדגירה המפורסמים היו מקדשי אסקופלפיוס, שנקראו על שמו של רופא יווני מהמאה האחת עשר לפני הספירה. במקדשים אלו היו עושים הכנות שונות כדי למשוך חלומות כמו שימוש בסמים, רחיצה באמבטיות עם חומרים שונים, ומריחת שמנים. גם לאחר החלום היה תפקיד לכוהנים, אם בהוראות ואם בתרופות ושיקויים על פי החלום. אם אדם לא היה יכול לחלום חלום, שליח או כהן היה חולם בעבורו.

לעומת תפיסה זו של פאסיביות האדם בקליטת החלום, במזרח הרחוק, התפיסה הרווחת הייתה שבחלום הנשמה ביצעה מסע נדודים אקטיבי, בין אם בעולם הממשי ובין אם בעולם הנשמות. במסגרת מסע זה הנשמה הייתה עלולה לפגוש נשמות אחרות וליצור עימם אינטראקציה וגם לחוות חוויות של התעלות וקרבה אל תפיסת האמת והתמזגות עם ההוויה. לפי תפיסה זו היה מסוכן להעיר את הישן באופן חיצוני, שכן אז הנשמה הייתה עלולה לאבד את הקשר אל הגוף. אריך פרום מציין כי הגישה הייתה מקובלת גם אצל הפאפונים בני קיוואי מגינאה הבריטית שהאמינו כי אם יצליח קוסם ללכוד את נשמתו של החולם, הדבר יגרום לכך שהחולם לא יתעורר לעולם. וכן אצל האינדיאנים בני מוהאווה ויומה, שם הופעתם בחלום של קרובי משפחה שמתו לאחרונה עוררה חרדה רבה. ואילו האשאנטים האמינו כי אם אדם חולם על קיום יחסי מין עם אשת איש, עליו להיענש בתשלום קנס על עבירת ניאוף מפני שנשמתו ונשמתה קיימו ביניהם יחסים מיניים.

הנחה פילוסופית מזרחית מקובלת הייתה שבחוויית החלום ניתן להגיע אל אמת יותר גדולה מאשר בחוויית החיים הממשיים. גם בתרבויות אלו היה מקובל לעשות הכנות בזמן העירות כדי להגיע אל חוויות מיסטיות בחלומות. בסין למשל נהגו אישי ציבור לישון במקדשים כדי להיעזר בהדרכת האלים.

לעומת גישות אלו, אצל היוונים והיהודים הופיעו התפיסות כי יש לייחס לחלום פירוש פסיכולוגי. כך למשל סוקרטס (על פי אפלטון בפיידון) סבר כי החלומות מביעים את קול המצפון, ויש להתייחס אליהם ברצינות ולציית להם. אפלטון בהמדינה לעומת זאת הלך לכיוון השני, וראה בחלום ביטוי לחיה האי רציונלית שבאדם: "לאותן [תאוות] שמתעוררות בשעת השינה, כשהיסוד האחר של הנשמה, ההגיוני, האנושי, המתון נרדם ואילו הכוח הפראי והבהמי קופץ ומבקש למלא את יצרו". אריסטו תלמידו נטה לכיוון הרציונלי וסבר ("על הגדת עתידות באמצעות חלומות") שבשעת החלום האדם מסוגל לראות בבהירות שכלית תוכניות ועקרונות פעולה. הוא עוד קיטלג את החלומות לשלשה: סיבות לאירועים שמתרחשים, סימנים לדברים המתרחשים, וזימונים של אקראי.

הרומאים שהלכו בעקבות היוונים, לא הצליחו להגיע לדרגת בהירות ועמקות המצויים אצל אפלטון ואריסטו. המשורר לוקרטיוס ("על טבע היקום") טען כי החלום בעיקר מטפל בדברים המעסיקים את האדם ביום. התאוריה השיטתית ביותר הוצגה בידי ארטמידורוס, בן המאה השנייה לספירה שהקדיש ספר מיוחד לעניין. לשיטתו קיימים חמישה סוגים שונים של חלום: א. חלום – החושף מראות חבויים, ב. חיזיון – שבו האדם חוזה בהקיץ, ג. נבואה – שהיא התגלות הנמסרת בשינה על ידי מלאך או קדוש, ד. פנטזיה – שבה הרגשות משפיעות על המחשבה, ה. חלום בלהות או סיוט – שהוא תעתוע דמיון מפלצתי המופיע לילדים וזקנים כדי להפחידם או לפגוע בהם.

בתלמוד הבבלי נמצאת תורת חלומות משוכללת. האמורא רב חסדא אמר: כי "חלום שלא נפתר - הריהו כאגרת שלא נקראה"^[11][א]. לפי אריך פרום, טענה זו מבטאת עקרונות פרוידיאניים, שלפיהם החלומות הם בעלי משמעות. עניין רב מוקדש בתלמוד לסמליות של החלום, ויש בו מספר רב של דוגמאות לפענוח חלומות. בולט בפענוח הסמלים, כי סמלים לא מיניים מפורשים כתכנים מיניים, למשל חלום שבו האדם מוהל עץ זית בשמן זית מורה על גילוי עריות, ואילו סמלים מיניים מפורשים כתכנים לא מיניים, כמו למשל אדם החולם כי קיים יחסים עם אמו צפוי לתבונה יתירה. תפיסה זאת נובעת מכך שכל סמל לתפיסתם מורה על דבר ששונה מהמשמעות הרגילה שלו^[12].

הגישה הרווחת במקרא ובמיוחד בספר בראשית היא שלחלום יש תפקיד בתקשור עם אלוהים ובגילוי רצונו ואף בגילוי העתיד לבני האדם. כמו מילים נוספות בעברית, משמעות המילה 'חלום' בימינו אינה בהכרח מקבילה בכל מובניה למשמעותה בתנ"ך. אמנם לא כל חלום הוא נבואי, אבל הנבואה חייבת להשתמש בצינור של החלום, ולעיתים קשה להבדיל ביניהם. כאשר ה' התגלה לאהרן ומרים הוא אמר להם: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה', בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ." (ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק ו'). בהתאם לכך נזכרים לאורך ספרי התנ"ך מספר חלומות שבהם ה' מתגלה לבני אדם ומצווה עליהם דברים, כמו למשל התגלותו אל אבימלך והציווי אליו להחזיר את שרה לאברהם^[13]. התגלותו אל אברהם בחזיון ברית בין הבתרים^[14]. התגלות ה' אל בלעם. התגלותו אל לבן וציוויו לא לגעת ביעקב^[15]. יעקב סיפר ללאה ולרחל כי אלוהים התגלה לו בחלום וציווה עליו לחזור למולדתו^[16]. התגשמות חלומותיהם של שרי פרעה^[17], והתגלותו של ה' לשלמה בחלום בגבעון^[18] ועוד רבים כמו באיוב:

"כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל וּבְשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם:"^[19].

וגם לעתיד לבוא, מתואר שתהיה נבואה בחלומות:

"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ."^[20].

עם זאת, בספר דברים ישנו סיוג שאין לשמוע לנביאי שקר או לחולם חלומות שקורא לעבוד עבודה זרה^[21], וכמו שנכתב במפורש בספר ירמיהו: "הַחשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל. הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם ה'"^[22]. במגילת קהלת הגישה מוקצנת עוד יותר: "כי ברב חלֹמות והבלים ודברים הרבה"^[23].

בניגוד לגישה שהאל מגלה את אוזן האנשים בחלום, מובאת בישעיה גישה שסוברת שהגירויים יוצרים את החלום:

וְהָיָה כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל אֲרִיאֵל וְכָל צֹבֶיהָ וּמְצֹדָתָהּ וְהַמְּצִיקִים לָהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה, כֵּן יִהְיֶה הֲמוֹן כָּל הַגּוֹיִם הַצֹּבְאִים עַל הַר צִיּוֹן

— ספר ישעיהו, פרק כ"ט, פסוקים ז'–ח'

בין החלומות המפורסמים שבמקרא נזכרים חלומותיהם של יעקב, יוסף, פרעה ונבוכדנצר.

ערך מורחב – חלום יעקב

בפרשת "ויצא" מסופר על חלום יעקב^[24], בעת שיעקב בורח מעשיו לחרן, שבו הוא חולם על סולם המחבר בין שמים לארץ ומלאכים עולים ויורדים בו: "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ"^[25]. אלוהים מתגלה לו, ומבטיח לו את ירושת הארץ ואת ריבוי זרעו. וכן השגחה מיוחדת שבה יש שמירה והשבה אל ארץ ישראל.

המקרא מדגיש כי יעקב לא עשה כל הכנה לקבל את החלום, והוא התרחש ללא יוזמתו. "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי"^[26]. עם זאת הוא תולה את חלומו הנבואי בייחודו של המקום ולא בזכותו. "וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"^[27].

ערך מורחב – יוסף

יוסף מתואר במקרא על ידי אחיו בתיאור גנאי "בעל החלומות"^[28]. הוא הנער הקטן במשפחה והדחוי בין אחיו, שיש לו חלומות של גדולה. בחלום אחד הוא חולם על כך שאלומתו ניצבת בשדה והאלומות של אחיו משתחוות לה. ובחלום אחר הוא חולם כי השמש, הירח ואחד עשר הכוכבים משתחווים לו, וקוצר מאחיו תגובות של שנאה וקנאה^[29]. לבסוף החלומות מתגשמים; יוסף מתמנה למשנה לפרעה מלך מצרים, וכשאחיו יורדים למצרים, הם משתחווים לו בלי לדעת שהוא אחיהם.

לדעת חז"ל ופרשנים נוספים, חלומות יוסף הם מסר אלוהי המנבא את עתידם של יוסף ואחיו^[30]. לעומת זאת, אריך פרום טען שהחלומות רק מביעים את שאיפותיו של יוסף: "האחים תופסים מיד כי החלום מביע את דמיונו של יוסף, שיום אחד יהיה מעמדו רם משל אביו ואחיו, ושהם יעמדו לפניו בדחילו ורחימו. אין ספק שהחלום מביע את שאפתנותו של יוסף, שבלעדיה ייתכן ולא היה מגיע לאותו מעמד רם שאליו אכן הגיע"^[31].

ערך מורחב – חלומות פרעה

אדם נוסף שמתואר כחולם חלומות הוא פרעה מלך מצרים. בחלומותיו הוא חולם על שבע פרות דשנות עולות מהיאור ורועות באחו, ואחריהן עולות מהיאור שבע פרות שדופות שאוכלות את הפרות בריאות הבשר. לאחר מכן הוא חולם חלום דומה שבו שבע שיבולים שדופות שצומחות אחרי שבע שיבולים בריאות בולעות את השיבולים הטובות^[32]. את תופעת אחידותו של החולם עם החלום, והרגשת החלום כמציאות ממשית, מתאר המקרא בקצור, "וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם".

על פניהם, חלומות פרעה הם דמיוניים לחלוטין^{[דרוש מקור: יש דווקא הטוענים שהפתרון של יוסף פשוט ומתבקש]}: פרות – לידתן ברפת ואינן עולות מתוך היאור, ובוודאי שגם אינן אוכלות זו את זו. ואחריו חלום שני, שבו צומחות שיבולים מלאות ושיבולים שדופות ודקות זו אחר זו. הפרשנים תמהו כיצד לא קישרו חכמי פרעה בין השור החורש את השדה ובין השיבולים שנקצרות לבין פתרון החלום המכוון למשבר כלכלי.

יוסף, הנער העברי הבין את כוונת חלום פרעה, ומצליח במקום שכל יועצי פרעה וקוסמיו כשלו, לתת פשר ומשמעות לחלום זה, ועיקרו הוא, שיבואו לעולם שבע שנות שובע ולאחריהן שבע שנות רעב, (שבע הפרות הרעות ושבע השיבולים הרזות – רומזים לשנות הרעב).

יוסף הדגיש שוב ושוב שפירוש החלום לא ממנו בא אלא מאלוהים. פרעה קיבל את הטענה, ושאל: "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?"^[33]. הוא מינה את יוסף למשנה למלך ושליט על כל מצרים, ונתן לו שם מצרי: "צפנת פענח" (כלומר: מפענח הצפונות).

ערך מורחב – חלום שלמה בגבעון

סיפור חלום שלמה בגבעון מופיע בספר מלכים א', פרק ג', פסוקים ד'–ט"ו. שלמה מגיע לבמה הגדולה בגבעון. שם הוא מקריב אלף עולות. בלילה נראה ה' אל שלמה בחלום. בחלום מציע ה' לשלמה להעניק לו כל דבר שיבקש. שלמה מבקש בחלומו "לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע"^[34]. משאלתו של שלמה נענתה, ובזכות שלא ביקש עושר, כבוד, אריכות ימים או ניצחון במלחמה, הוא קיבל בנוסף גם עושר, כבוד ואם ילך בדרך ה', גם אריכות ימים.

ערך מורחב – חלום נבוכדנצר

בספר דניאל מסופר על שני חלומות שחלם נבוכדנצר מלך בבל, (פרקים ב', ד'). בחלום הראשון נאמר שנבוכדנצר שכח את תוכנו לאחר שהתעורר, וביקש מחכמיו ויועציו לא רק לתת פתרון אלא גם לספר בעצמם את החלום. כאשר החכמיו מתרעמים על כך, שדבר כזה לא נתבקש מחכמים מעולם, ולא מצליחים במשימה, הוא מבקש להורגם, ורק התערבותו של דניאל מצילה את חיי כולם. דניאל מספר למלך את החלום ופתרונו, ומלך בבל ברוב השתאות נופל על פניו ומבקש לסגוד לדניאל, וממנה אותו למשנה ולשר. מתברר שחלום זה, "חלום הצלם", הוא חלום משמעותי הצופה את השתלשלות ההיסטוריה.

דניאל מספר לנבוכדנצר את חלומו שנשכח: מראה של דמות אדם נוראה וקורנת, שראשה עשוי זהב, זרועותיה מכסף, בטנה וירכיה מנחושת, שוקיה מברזל, ואצבעות רגליה מברזל ומחרס. ולפתע אבן ניתקת מאליה, ומכה את הצלם ברגליו ושוחקת אותו לאבק דק, וכל המתכות שהצלם מורכב מהן מתהדקות ביחד ועפות כמוץ ברוח, ואילו האבן מתרחבת והופכת בעצמה להר גדול. דניאל גם פותר את החלום ואומר שמדובר בהשתלשלות ההיסטוריה מתקופתו ואילך: ראש הזהב היא מלכות בבל, ואחריה יבואו עוד שלוש מלכויות שמסומלות במתכות האחרות בצלם, והמלכות החמישית שמסומלת באבן, שתוקם בידי אלוהים תהיה מלכות נצחית שלא תופסק. גם דניאל כמו יוסף מדגיש שוב ושוב, שפתרון החלום לא נובע מחוכמתו אלא מהשראת אלוהים עליו. בניגוד ליוסף, דניאל מקבל את החלום ופתרונו בחלום לילה. ובדומה ליוסף אף הוא מקבל תפקיד חשוב בממלכה.

בהמשך דניאל עצמו חולם את "חלום ארבע החיות" שמבוסס על חלום נבוכדנצר ולמעשה מרחיב אותו ומהווה פרשנות לו.

התפיסה העיקרית אצל רבים מחז"ל מפרשני המקרא המסורתיים היא שהחלום או לפחות חלומות המתוארים במקרא הם מסר מאלוהים לאדם. גישה זו זוכה לביטוי מפורש בחלום פרעה, בפסוק:^[35] ”ויאמר יוסף אל פרעה: חלום פרעה אחד הוא, את אשר האלהים עֹשה הגיד לפרעה” – היגד שחוזר על עצמו בהמשך שוב.

פרשן המקרא בנו יעקב טען לשני סוגים של חלומות בתנ"ך: האחד, הוא חלום שבו הקב"ה מדבר אל האדם, והאחר, הוא חלום שבו הקב"ה מגלה את רצונו באמצעות תמונות החלום ולא בדיבור.

העיסוק הרב של חז"ל בחלומות מראה שרובם התייחסו להם ברצינות. עם זאת, גם אצלם ישנן דעות מסויגות ביחס לחלומות.

על פי חז"ל לחלום יכול להיות קשר מסוים לנבואה, והם אמרו שחלום הוא אחד חלקי שישים מנבואה^[36], כשם ששינה היא אחד חלקי שישים ממות^[37], אך הגבילו זאת בכך שאין חלום ללא דברים בטלים. ישנה אף גישה שאדם שאיננו חולם חלומות איננו מוסרי. "אמר רבי יונה אמר רבי זירא: כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר 'ושבע ילין בל יפקד רע'"^[38]. כמו כן ישנן דעות כי עדיף לחלום חלום רע ולא חלום טוב^[11]. תפיסה זו מתקשרת למקור המושג בעברית (ח.ל.מ.) שקשור כנראה להחלמה. מעט אישוש לטענה זו נמצא בניסוי, שבו הפריעו החוקרים לאנשים בזמן שחלמו. הניסוי גילה שאותם אנשים, אף שישנו את שעות השינה הנדרשות, קמו עייפים ולא יכלו לתפקד.

רבי יוחנן סבר כי רק לחלומות מסוימים יש תקפות: חלום שנחלם בבוקר, חלום שנחלם על ידי חבר, וחלום שנפתר בתוך חלום^[ב].

בעקבות תפיסה זו, בהלכה יש מנהג לצום בעקבות חלום רע ואפילו בשבת, ואף לפשפש במעשים ולעשות תשובה בעקבות התלמוד: "אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב יוסף אפילו בשבת"^[40], והדברים נפסקו להלכה^[41].

יש שהמליצו על תפילה^[ג], ויש הנוהגים לומר "החלומות שוא ידברו" ואף לעשות טקס של "הטבת חלום" בפני שלושה חברים טובים^[42].

בתלמודים מופיעים תפילות נגד סיוטים אם לפניהם בתפילה שלפני השינה^[43], ואם לאחריהם בתפילת הטבת חלום^[ד].

עיקרון המובא בתלמוד בשמו של רבי בנאה הוא "כל החלומות הולכים אחר הפה", דהיינו, פתרון החלום קובע מה שיקרה:

רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה - וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ה, עמוד ב'

תופעה זו מוכרת היום כנבואה המגשימה את עצמה.

חז"ל סייגו את החלומות: "אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בר יוחי... כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים"^[11]. לעומת זאת, באותה מסכת, מסכת ברכות, מוצגת גם גישה אחרת, הרואה בחלום הדמיה של מאוויי האדם: "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי ליבו... אמר רבא: תדע דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא (=תדע שזה נכון, ש[הרי] אין מראים לו לאדם [בחלומו] לא דקל מזהב ולא פיל הנכנס בנקב המחט")^[39]. ורש"י על אתר ביאר: (דהיינו) "דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם".

בהתאם לתפיסה זו מובא הפסוק מספר זכריה "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ"^[45] כראיה שלחלומות אין משמעות לגבי העתיד, וסתירה זו מוסברת בכך שיש שני סוגי חלומות: חלום על ידי מלאך וחלום על ידי שד^[39]. גישתו של רבי מאיר שקיימת בהלכה, היא ש"דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין"^[46].

מסופר בתלמוד על בר הדיא, פותר חלומות מקצועי, שפיתח את עסקו בכך שנתן פתרונות טובים לחלומות של פונים ששילמו לו, ורעים למי שלא שילם לו, והתנהגות זו הביאה בסופו של דבר להריגתו על ידי הרומאים^[47].

• פירוש חלומות
• חלימה מודעת
• הזיה
• חלום (קומיקס)
• פנטזיה
• שאלת חלום
• הטבת חלום

• זיגמונד פרויד, פירוש החלום, 1900 (בגרמנית)
• פשר החלומות א–ב, הוצאת יבנה, 1958
• קרל גוסטב יונג, על החלומות, הוצאת דביר
• אריך פרום, השפה שנשכחה: מבוא להבנת חלומות, אגדות-ילדים ומיתוסים, ירושלים: א. רובינשטיין, 1951
• יצחק לוין, הפסיכולוגיה של החלום, הוצאת דקל, 1980
• צבי גיורא, פסיכולוגיה של החלומות, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989
• נריס די, חלומות ופשרם, הוצאת עם אור, 1990
• רחל אליאור, מציאות במבחן הבדיון: החלום במחשבה המיסטית – חירות הפירוק והצירוף, מגוון דעות והשקפות בתרבות ישראל, משרד החינוך, 1995, עמ' 63–80
• אמיר אור, בין חלום לשברו: על ההיסטוריה של תפיסת החלום, הליקון 19, 1996
• גיליון המוקדש לנושא "חלומות", משקפיים 26, יוני 1996
• זיו מאיר, משמעות החלום ופירושו, הוצאת בית עלים, 2003
• רות פידלר, 'חלומות השוא ידברו?' : חלומות התגלות במקרא ומקומם בתולדות האמונה והמסורת בישראל הקדומה, הוצאת מאגנס, 2005
• יורם בילו, שושביני הקדושים: חולמים, מרפאות וצדיקים בספר העירוני בישראל, הוצאת אוניברסיטת חיפה, 2005
• אדריאנה רוק, הנפש בלילה, הוצאת עם עובד, 2007
• רוברט ה. הופקה, חלומות של גברים. השבר, הטיפול, ההחלמה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007
• פירוש החלום, תרגום רות גינזבורג, הוצאת עם עובד, (מבוא לספר מאת ערן רולניק, באתר פסיכולוגיה עברית), 2007
• דקל שלו, מאה שנים של חלומות, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2009
• רחל אליאור ויורם בילו, יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2013
• רחל אליאור, "חלומות בספר היובלים ובמגילות מדבר יהודה", בתוך כחלום יעוף וכדיבוק יאחז: על חלומות ודיבוקים בישראל ובעמים, עמ' 62–122, 2013
• אלכסנדר קריסטיאנפולר, חלומות ופשריהם בספרות חז"ל, הוצאת מאגנס, 2016
• משה מנשהוף, חלום וזיכרון - מסה על תפיסה, זיכרון, שינה וחלום, הוצאת כתב, 2016
• דורי, נ' וסאלם ח'. על חלומות בהקשר חינוכי, יצירתי וטיפולי בקרב ילדי גן: תוכנית התערבות. בין המילים: כתב עת שפיט בתחומי הטיפול באמצעות אמנויות 16, הוצאת סמינר הקיבוצים, 2019

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חלום
ציטוטים בוויקיציטוט: חלום
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חלום

• חלום, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• חלומות, באתר פסיכולוגיה עברית
• דב לנדאו' על חלומות בספר בראשית (אורכב 19.09.2020 בארכיון Wayback Machine), אוניברסיטת בר-אילן, היחידה ללימודי יסוד ביהדות, פרשת ויצא, תשס"ח
• יורם שורק, הכל על חלומות, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏")‏, 12 בנובמבר 2006
• זיגמונד פרויד, פירוש החלום, באתר פסיכולוגיה עברית, ‏2007
• יורם שורק, כמה זמן נמשך חלום?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10‏")‏, 27 בפברואר 2009
• מייקי דגן וליטל לוין, המאה של החלום, באתר הארץ, 29 במרץ 2010
• ערן רולניק, על חלומות והעיסוק ב"על טבעי" אצל פרויד: פרסום ראשון של מכתב מפרויד לחבר קיבוץ, באתר הארץ, 29 במרץ 2010
• אתי בן סימון וחגי שרון, המוח החולם, גליליאו 185, פברואר 2014: חלק א', חלק ב'
• חלום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• חלומות, דף שער בספרייה הלאומית

• רותי שילוני, ‏מטיפול פסיכולוגי ועד ציור - כך חוקרים חלום, באתר ‏מאקו‏, 11 באוקטובר 2014
• To Sleep, Perchance to Dream - הסבר על שינה, גלי מוח וחלומות, מתוך "Crash Course Psychology" (באנגלית)