בצה"ל, טנקי T-55/54 שנפלו שלל הוכנסו לשירות תחת השם טירן 4/5, ורובם לאחר שהוכנסו בהם שיפורים ומרכיבים מערביים. עם סיום שרותם בצה"ל נמכרו רוב הטנקים למדינות זרות, אך חלקם שימשו כבסיס לנגמ"שאכזרית.
דגם הייצור הראשוני, T-54-1. בתמונה ניתן לראות את הצריח המקורי שצורתו העקלקלה בחזית יצרה מלכודת לפגזים שניתזו לחלקים פגיעים בטנק.
בשנת 1944, בשלהי מלחמת העולם השנייה, הוכנס לשירות הטנק הבינוני הסובייטי T-44, שנתפס כמחליף ל-T-34, הטנק הסובייטי הנפוץ ביותר בעוצבות השריון של הצבא האדום באותה עת. ה-T-44 פותח כדי לשלב את יכולות הניוד של ה-T-34 יחד עם כוח אש גדול יותר ושריון עבה יותר במטרה להתמודד עם הטנקים הגרמניים הכבדים יותר כמו הפנתר. עם זאת, על אף שהכיל תכונות מתקדמות לזמנו, ה-T-44 סבל מבעיות מכניות כתוצאה מפרק הזמן הקצר שניתן למתכנניו. מגרעה חמורה נוספת הייתה טמונה באי יכולתו לשאת תותח בקוטר גדול יותר מתותח 85 המ"מ שלו בגלל מגבלות גודל הצריח[1]. עקב כך הוחלט על פיתוח טנק בינוני חדש על בסיס ה-T-44 שיהיה אמין מבחינה מכנית, ובעל צריח גדול מספיק שיוכל לשאת תותח עוצמתי בהרבה בקוטר 100 מ"מ[2].
העבודה על הטנק החדש, שנקרא תחילה אובייקט 137 (Ob'yekt 137)[3] ולאחר מכן T-54, החלה ב-1945 במפעל הטנקים אוראלוואגונבזאבוד שבניז'ני טאגיל. שלדת הטנק והמרכיבים הפנימיים היו זהים בחלקם לאלו שב-T-44. ההבדלים העיקריים היו מנוע דיזל V-54 חדש מקורר אוויר, 12 צילינדר המפיק 520 כ"ס, ותיבת הילוכים משופרת שהקלה על ההיגוי. מזקו"ם הטנק הורכב מחמישה גלגלי מרכוב ("בוגים") מצופים גומי בכל צד, כאשר יש רווח בין הגלגל הראשון לשני. בגלגל הראשון והחמישי ישנם בולמי זעזועים הידראולים.
בT-54 ארבעה אנשי צוות; הנהג ישב בחזית הטנק בצד שמאל, לו היה צוהר כניסה בגג ופתח מילוט ברצפת התובה. המפקד והתותחן מוקמו שניהם בצד שמאל של הצריח, והטען בצד ימין. צריחון המפקד אשר היה בעל צידוד של 360° מוקם בצד שמאל של הצריח, וצריחון נוסף לטען בצד ימין.
השריון בחזית התובה עובה ל-120 מ"מ. הצריח החדש, שהותאם במיוחד כדי להכיל את התותח, הוגן על ידי 200 מ"מ של שריון בחזית. החימוש העיקרי היה תותח מחורק קנה בקוטר 100 מילימטר מדגם D-10T שבוסס במקור על תותח ימי ושימש בין היתר את משחית הטנקים הסובייטי SU-100. מהירות הלוע של פגז חודר שריון הגיעה ל-1,000 מטר לשנייה, עם יכולת חדירה של 185 מילימטר של שריון בטווח של קילומטר בזווית 90 מעלות. תחמושת נוספת כללה פגזים נפיצים ומטען חלול (Heat). החימוש המשני כלל שני מקלעיגוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ שאוחסנו בתיבות חיצוניות על צדי הטנק והופעלו על ידי הנהג, מקלע מקביל ומקלע DShKנ"מ בקוטר 12.7 מ"מ על הצריח. אבטיפוס הטנק החדש אשר שקל רק 36 טון, הושלם בשלהי 1945 ואושר לייצור באפריל 1946. הוא החל להיכנס לייצור סדרתי ב-1947 בניז'ני טאגיל וב-1948 בחרקוב שבאוקראינה. דגמי הייצור הראשונים נקראו מאוחר יותר T-54-1 או T-54 דגם 1946 כדי להבדילם מדגמי הייצור הבאים[4].
T-54-1 הונפקו לראשונה ליחידות סובייטיות בבלארוס לשם מבחני שדה, במהלכם נתגלו חסרונות רבים ומשמעותיים עד שייצור הטנק הופסק ב-1948[5]. הבעיה העיקרית טמונה הייתה בצריח; מגן התותח היה רחב ופגיע וצורתו העקלקלה יצרה מלכודת לפגזים שניתזו ממנו לעבר חלקים פגיעים יותר בטנק. כתוצאה מכך פותח צריח חדש בהשראת הצריח העגול-מחבתי של היוסיף סטלין סימן 3, עם מגן תותח צר יותר ועיצוב עגלגל פשוט. שני מקלעי הSG-4-3 הוחלפו במקלע בודד שהותקן בחזית התובה והופעל על ידי הנהג. בנוסף הותקנו גם זחלים רחבים יותר ברוחב 580 מ"מ. הדגם המשודרג, שנכנס לייצור סדרתי ב-1949 תחת השם T-54-2, הרשים מאוד את הפוליטביורו שאישר את המרתו של מפעל טנקים שלישי - מפעל מספר 13 באומסק - לייצור T-54. צריחי T-54-1 הוסרו מאוחר יותר ושימשו כביצורים קבועים לאורך קו הגבול עם סין במהלך שנות ה-60. ב-1951 הוצג ה-T-54-3 שכלל מספר שיפורים שהבולטים הם צריח חדש בצורת חצי כדור וכוונת טלסקופית חדשה. ייצור ה-T-54-3 נמשך בין השנים 1954-1952[6].
T-54A עם מפנה גזים בקצה הקנה ומכלי דלק חיצוניים, במוזיאון בעיר תון שבשווייץ.
הצבא הסובייטי החל לבחון בסוף שנות ה-40' את השימוש במערכות ייצוב התותח - תחום שהצבא האמריקני הוביל בו - ואשר הגבירו את סיכויי הטנק לפגוע במטרה תוך כדי תנועה. מחקרים שביצעו המהנדסים הסובייטים על טנקי M4 שרמן אמריקאיים שניתנו לברית המועצות בזמן המלחמה כחלק מתוכנית השאל החכר, גילו כי ההסתברות לפגיעה תוך כדי תנועה צומחת מ-3% ל-30% עם מייצב תותח. בעקבות כך הוחלט להתקין מערכת כזו המייצבת את התותח במישור האנכי על דגם נסיוני של ה-T-54. במהלך מלחמת קוריאה (1953-1950), הצבא הסיני שבה מספר טנקי M26 פרשינג וM47 פרשינג אמריקאיים ומסרם לצבא הסובייטי, שגילה שטנקים אלו משתמשים בפיתוח חדשני של מפנה גזים בקצה הקנה שמנע הצטברות אדי גזים בצריח (דבר אשר היווה סכנה לאנשי הצוות). לאור החידושים הללו, הוחלט על תוכנית מודרניזציה ל-T-54 שתכלול עוד מספר שינויים ושיפורים. אלו כללו מערכת צליחה לנהרות בעומק של עד 5 מטר, כוונת טלסקופית חדשה, מערכת תת-אדום לנהג, מערכת קשר חדשה, משאבת שמן אלקטרונית ומערכת כיבוי אש אוטומטית. ייצור הטנק החדש, לו ניתן השם T-54A נמשך בין השנים 1955 עד 1957. בנוסף לכך יוצרו 2,855 T-54A בפולין בין השנים 1956–1964 ו-2,490 בצ'כוסלובקיה בשנים 1958–1966. 'Type 59' הוא הגרסה הסינית ל-T-54A שיוצר תחת רישיון (ראה דגמים)[7].
ב-1956 הוצג ה-T-54B, גרסה משודרגת של ה-T-54A עם מערכת Tsyklon לייצוב התותח בשני מישורים (אנכי ואופקי), תותח 100 מילימטר חדש מדגם D-10T2S, מערכת תת-אדום למפקד ולתותחן לקרבות בלילה, זרקור חיפוש אינפרא אדום על צריחון המפקד עם טווח של 400 מטר, ושלושה מכלי דלק חיצוניים. הגרסה הפולנית של ה-T-54B נודעה בשם T-54AM, והיא נמכרה למספר מדינות ברית ורשה בהן מזרח גרמניה[8].
T-55 עם זרקור אינפרא אדום מעל לתותח. בדגמים אלו מקלע הנ"מ הוסר.
ניסויים שביצעה ברית המועצות במהלך שנות ה-50 לבדיקת רמת שרידותם של טנקים ליד דטונציה של ראש קרב גרעיני גילו שצוות הטנק יהרג מגל הדף. עקב כך פותחה מערכת PAZ שאטמה את הטנק והגנה על הצוות מפני גל הלם של הפיצוץ, ומפני חומרים רדיואקטיביים (אב"כ). ב-1955 הוחלט על תוכנית מודרניזציה נרחבת ל-T-54B שתכיל את השדרוגים הרבים שבוצעו ב-T-54 לאורך העשור הקודם. תוכנית זאת תסתכם ב-T-55 שהופיע לראשונה במצעד מהפכת אוקטובר ב-1961.
מהירות הטנק עלתה ל-50 קמ"ש בזכות מנוע משודרג בעל 580 כ"ס (לעומת 520 ב-T-54) ותמסורת חדשה. כמות הדלק עלתה ל-960 ליטר על ידי הוספת שני מכלי דלק חיצוניים וכך גם הטווח המבצעי של הטנק עלה ל-500 ק"מ. כמות התחמושת לתותח 100 המילימטר עלתה מ-34 ל-43 על ידי אחסון פגזים בתיבות ששוכנו בתוך מכלי הדלק הפנימיים. מספר שינויים בוצעו בתצורת הצריח, כמו הסרת כיפת האורור מגג הצריח והוספה של רצפת צריח (ב-T-54 כשהצריח היה מצטודד, הטען היה צריך לזוז ביחד עם הצריח). מדוכות העשן הוחלפו במערכת פשוטה שהזריקה שמן למערכת הפליטה של המנוע ויצרה ענן עשן באורך של 300 מטר למשך שתי דקות. צריחון הטען יחד עם מקלע הנ"מ עליו הוסרו משנכנס דור חדש של מערכות נ"מ לדיוויזיות השריון הסובייטיות. ייצור סדרתי של ה-T-55 החל ביוני 1958 ונמשך עד יולי 1962[9].
ב-1963 הוכנס לייצור ה-T-55A, כשהשדרוג העיקרי בו היה מערכת פנימית חדשה שהגנה על צוות הטנק מפני קרינה. לכך נוספה גם מערכת סינון אוויר להגנה מפני חומרים כימיים. מקלע ה-SGMT המקביל הוחלף במקלע PK בקוטר זהה, ומקלע התובה הוסר ובכך פינה מרווח לעוד 6 פגזים לתותח 100 המילימטר. מ-1970, מקלע הנ"מ DShK הותקן בחזרה על צריחון הטען עם הופעת מסוקי תקיפה נגד שריון של מדינות נאט"ו כמו AH-1 קוברה.
טנקי ה-T-55/54 קלים להפעלה, אמינים מבחינה מכנית וזולים. אחד היתרונות הבולטים בעיצובם הוא גודלם, כשגובה הצריח הוא בסך הכל 2.4 מטר, בהשוואה ליריביו המערביים כמו M48 פטון שגובהו 3.13 מטר או צנטוריון שגובהו 2.94 מטר. הצללית הנמוכה מקשה על פגיעה בטנק, ובנוסף הצריח בצורת חצי כדור הגביר את המיגון הבליסטי. הטנק נהנה מניידות טובה בזכות הזחלים הרחבים עם לחץ נמוך ויחס כח למשקל גבוה. משקלו הקל יחסית מאפשר לו לחצות גשרים שטנקי מערכה אחרים לא מסוגלים לחצות, ולשנעו ברכבות בקלות.
אחת מנקודות התורפה המרכזיות של הטנק שנבעו כתוצאה מממדיו הקטנים הייתה זווית ההנמכה הלקויה של התותח (4- מעלות, בניגוד ל-10- מעלות בטנקים מערביים) שפגעה ביכולת השימוש ברמפות ירי והקשתה מאוד על מציאת עמדת תובה, בה רק הצריח והתותח חשופים (מאחר שהדוקטרינה הסובייטית קידשה את המתקפה, חיסרון זה נחשב סביר בתכנון). כתוצאה מהמרחב הצפוף בטנק הוגבלה כמות התחמושת שניתן לשאת וקצב הירי היה נמוך בהרבה לעומת טנקים מערביים. בעוד צוות מיומן של טנק צנטוריון מערבי היה מסוגל לירות למעלה מ-15 פגזים בדקה, קצב האש של ה-T-55/54 עמד על 4–5 פגזים. לכך הייתה השפעה מכרעת במהלך הקרבות ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים[10].
מערכת בקרת האש הפשוטה יחד עם המחסור בתחמושת חודרת שריון אפקטיבית הביאו לכך שטנקי ה-T-54 נאלצו להשתמש בעיקר בפגזים חלולים (HEAT) עד שנות ה-60, על אף חוסר הדיוק שלהם בטווחים רחוקים. זאת מאחר שמנקודת המבט הסובייטית, זירת הקרב העיקרית של הטנקים תהיינה באירופה, שם תנאי השטח יכתיבו קרבות מטווחים קצרים[11].
בשנות ה-70 של המאה ה-20 המאוחרות החלה בברית המועצות תוכנית מודרניציה נרחבת לטנקי T-55, שמטרתה לקרבם לסטנדרטים של טנקי ה-T-72, אך במחיר עלות נמוך. תוכנית זו קיבלה תאוצה לאחר פלישת הסובייטים לאפגניסטן ב-1979. יחידות רבות צוידו בטנקי T-55 שנתגלו כפגיעים ביותר לרקטות נ"ט מסוג RPG-7 ולמוקשי נ"ט. במהלך 1980, כ-16% מאבדות הטנקים היו לרקטות RPG, ו-59% למוקשים. כחלק מתוכנית החומש לשנים 1981–1985 הוחלט לשדרג כ-2,200 T-55 ו-T-55A, שנקראו T-55M ו-T-55AM בהתאם[12].
שריון הטנק עובה על ידי הוספת לוח שריון על חזית התובה, המורכב מ-6 שכבות של לוחות שריון בעובי 5 מילימטר כל אחת, כשבין כל שכבה יש מרווח של 30 מילימטר הממולא בפוליאוריתן. בנוסף, בשני צדדי הצריח נוספו לוחות שריון עם תצורה פנימית זהה בעובי 60 מילימטר, שהגבירו את רמת מיגון הצריח ל-380 מ"מ כנגד חודרנים קינטיים, ו-450 מ"מ כנגד מטענים חלולים. ערכת מיגון לחלקו האחורי של הטנק כנגד רקטות RPG הותקנה במידת הצורך. גחון הטנק עובה ב-20 מ"מ להגנה מפני מוקשים, חצאיות מיגון נוספו בצידי התובה, ורמת המיגון כנגד קרינה שופרה. הותקנו גם מדוכות עשן ששיגרו פגזי עשן למרחק של 250–300 מטר. מערכת בקרת אש חדשה מדגם 'Volna' הותקנה, וזו כללה מד טווח לייזר מעל התותח בעל טווח מרבי של 4,000 מטרים, מחשב בליסטי ומערכת ייצוב תותח משודרגת. לטנקים אלה גם נוספה יכולת לשיגור טילי בסטיון, טיל נ"ט דור ב' רוכב קרן לייזר. כמו כן שודרג המנוע ל-620 כ"ס[13].
ב-2001 נחשף כי רוסיה השלימה פיתוח של שני דגמים משודרגים של ה-T-55 למטרות ייצוא. לפי החברה המפתחת, חבילות השדרוג הללו הן מודולריות, כלומר ניתנות לשינוי לפי דרישות הלקוח. הדגם הראשון מצויד בתותח 100 המילימטר המקורי, אך עם מערכת בקרת אש ממוחשבת בדומה לזו המותקנת בטנק המערכה T-80, מיגון ריאקטיבי, מקלע NSV נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ, מנוע דיזל המפיק 650 כ"ס (480 קילוואט) וגלגלי מרכוב קלי משקל מאלומיניום.
הדגם השני הוא בעל שלדה מוארכת עם גלגל מרכוב נוסף בכל צד, ובעל יכולת עבירות שטח טובה יותר. הצריח הוחלף בצריח של ה-T-72 עם תותח חלק קדח בקוטר 125 מ"מ ומערכת טעינה אוטומטית, שמצמצמת את מספר אנשי הצוות בטנק לשלושה. התותח מסוגל גם לשגר טיל מונחה לייזר למרחק של עד 5 קילומטר. בנוסף, המנוע שודרג ל-690 כ"ס (510 קילוואט)[14].
השימוש המבצעי הראשון של טנקי T-54 היה ב-1956 במהלך מבצע Vikhr (מרוסית: סופה), הפלישה הסובייטית להונגריה שנועדה לחסל את המרד ההונגרי האנטי קומוניסטי. מספר טנקי T-54 אבדו בקרב לאחר שנפגעו על ידי בקבוקי מולוטוב ותותחי נ"ט הונגרים, ו-T-54A אחד אף נתפס על ידי המורדים ההונגרים והובא לשגרירות הבריטית בבודפשט. בחינה של הטנק הובילה לזירוז בפיתוח של תותח ה-L7 הבריטי המצוין בקוטר 105 מילימטר, שאומץ על ידי מדינות נאט"ו ואף שימש את טנק המרכבה סימן 1 הישראלי[15].
במהלך מלחמת ששת הימים הפעילו צבאות סוריה ומצרים טנקי T-54A ו-T-55 אשר סופקו להן על ידי ברית המועצות בתחילת שנות ה-60. טנקים אלו השתמשו בכוונות אופטיות בסיסיות ונתגלו כנחותים מבחינת כוח אש אל מול טנקי הצנטוריון הישראלים עם תותח ה-105 מילימטר L7 הבריטי. בחמשת ימי הלחימה בחצי האי סיני איבדה מצרים כ-291 טנקי T-54A ו-82 T-55[16]. במלחמת יום הכיפורים היוו טנקי T-54A ו-T-55 את עמוד השדרה של עוצבות השריון של מצרים וסוריה[17].
טנק T-55 במלחמת יום הכיפורים
במלחמת הודו–פקיסטן בשנת 1971 שירתו טנקי T-54A, T-55 (בצבא ההודי) ו-Type 59 (בפקיסטן), אולם נערכו מעט מאוד קרבות שריון גדולים בעימות.
השימוש הנרחב ביותר של טנקי T-55/54 באסיה היה במלחמת וייטנאם. הצבא הצפון וייטנאמי קיבל לראשונה טנקי T-54B, T-54A ו-Type 59 בסוף שנות ה-60, ואלו השתתפו לראשונה בקרב בפברואר 1971 במהלך הלחימה בלאוס. במתקפת איסטרטייד (30 במרץ-22 באוקטובר) ב-1972 נערכו מספר קרבות שריון בין טנקי T-54 של צבא צפון וייטנאם לבין טנקי M48A3 פטון של צבא דרום וייטנאם. בקרבות באזור קואנג טרי (Quảng Trị) השמיד הרגימנט המשוריין ה-20 של צבא דרום וייטנאם כ-90 טנקי T-54 ו-PT-76. טנקי T-54A ו-T-54B רבים הושמדו גם על ידי טילי נ"ט מונחים מדגם טאו. בסך הכל איבד צבא צפון וייטנאם כ-400 טנקים במתקפת איסטרטייד, אותם החליפו טנקים שסיפקה סין[18].
טנקי T-55/54 השתתפו בעשרות קונפליקטים ברחבי יבשת אפריקה, מאחר שרבות מהמדינות החדשות שנוצרו בעידן הפוסט קולוניאלי שלאחר מלחמת העולם השנייה פנו לעבר ברית המועצות בבקשה לסיוע צבאי. כתוצאה מכך, ה-T-55 היה לדגם הטנק הנפוץ ביותר ביבשת. הם השתתפו בין היתר במלחמת הגבולות בין דרום אפריקה לאנגולה, במלחמת סהרה המערבית (1990-1971), במלחמת האזרחים באלג'יריה (שנות ה-90), בידי צבא לוב בקונפליקט בצ'אד (1978–1987), בסכסוכים באנגולה לאחר קבלת העצמאות ב-1976, וכמו כן במלחמות בקונגו, סומליה, אריתריאה, אתיופיה ואוגנדה.
T-55 עיראקי שנפגע בכביש המהיר שבין כווית סיטי לבצרה במהלך מלחמת המפרץ הראשונה.
טנקי T-55 שימשו באופן נרחב במהלך מלחמת איראן–עיראק אצל שני הצדדים הלוחמים, ולאחר מכן גם במלחמת המפרץ ב-1991 בידי הצבא העיראקי (בעיקר ביחידות שדה רגילות, כשהמשמר הרפובליקני מצויד בטנקים חדישים יותר דוגמת ה-T-72). בזמן מלחמת המפרץ היו כוחות השריון העיראקים מבוססים בעיקר על T-54 ו-T-55, אולם טנקים אלה כבר היו מיושנים לעומת דגמים מודרניים כמו הM1A1 אברהמס האמריקאי או הצ'אלנג'ר 1 הבריטי, אותם פגשו תכופות בשדה הקרב. טנקי T-55 השתתפו גם בפלישה לעיראק ב-2003[19].
טנקי T-55 נשארו נפוצים גם היום, בעיקר בקרב ארגונים חצי צבאיים ומדינות עולם שלישי שלא יכולות להרשות לעצמן טנקים מודרניים ונאלצות להסתפק בטנקים המיושנים בתוספת חבילות שדרוג למיניהן. דוגמאות לכך ניתן למצוא בצבא הסורי שבו משרתים טנקי T-55AMV, ובצבא הסרי לנקי בו שירתו 65 T-55 ו-T-55AM2 במלחמת האזרחים בסרי לנקה עד לאחרונה[20].
ככל שיצור טנקי ה-T-55/T-54 נמשך, כך הם החלו להתיישן. עם הזמן הוכנסו בטנקים שיפורים רבים וכתוצאה מכך היו הבדלים משמעותיים בין טנקי ה-T-55/T-54 המוקדמים למאוחרים.
T-54-1 - (1948-1946). דגם הייצור הראשוני, בעל מנוע V-54 520 כ"ס, תותח 100 מילימטר, שני מקלעיםגוריונוב SG-43 בקוטר 7.62 מ"מ ומקלע DShKנ"מ בקוטר 12.7 מ"מ על הצריח.
T-54-2 - (1951-1949). כלל מספר שינויים, ביניהם צריח חדש בהשראת הצריח העגול-מחבתי של היוסיף סטלין סימן 3. שני מקלעי הSG-43 שאוחסנו בתיבות חיצוניות על צדי הטנק הוחלפו במקלע בודד שהותקן בחזית התובה.
T-54-3 - (1954-1952). דגם בעל צריח חדש בצורת חצי כדור וכוונת טלסקופית חדשה.
T-54A - (1957-1955). לדגם זה הוספו מערכת לייצוב התותח במישור האנכי, מפנה גזים בקצה הקנה, מערכת צליחה לנהרות בעומק של עד 5 מטר, כוונת טלסקופית חדשה, מערכת תת-אדום לנהג, מערכת קשר חדשה, משאבת שמן אלקטרונית ומערכת כיבוי אש אוטומטית.
T-54B - (1958-1957). גרסה משודרגת של הT-54A עם מערכת Tsyklon לייצוב התותח בשני מישורים (אנכי ואופקי), תותח 100 מילימטר חדש מדגם D-10T2S, מערכת תת-אדום למפקד ולתותחן לקרבות לילה, זרקור חיפוש אינפרא אדום על צריחון המפקד, ושלושה מכלי דלק חיצוניים.
T-54K - סדרת טנקי פיקוד. אלו כללו בדרך כלל מערכות קשר נוספות ותחמושת מוגבלת יותר.
T-54M - דגם זה שימש כבסיס לניסוי תותח חלק קדח חדש בקוטר 100 מילימטר מדגם D-54T. אבטיפוס אחד הושלם ב-1954 וכלל עוד מספר שיפורים כגון מערכת ייצוב תותח חדשה, הגדלת כמות התחמושת ל-50 פגזים, מקלע נ"מ בקוטר 14.5 מ"מ, גלגלי מרכוב חדשים ומנוע משופר. בעיות שנתגלו עם התותח הביאו להחלטה להמשיך עם תותח ה-D-10 המקורי גם ב-T-55, אולם פיתוח תותח חלק הקדח נמשך ונכנס לשימוש מאוחר יותר ב-T-62.
T-55 - (1962-1958). זהו בעצם T-54 עם צריח חדש עם רצפה, מערכת PAZ אשר הגנה על הצוות מפני גל הלם של פיצוץ גרעיני וחומרי אב"כ, מנוע משודרג בעל 580 כ"ס, תמסורת חדשה, מכלי דלק חיצוניים שהעלו את כמות הדלק ל-960 ליטר, הוגדלה כמות התחמושת לתותח 100 המילימטר, מדוכות העשן הוחלפו במערכת פשוטה שהזריקה שמן למערכת הפליטה של המנוע ויצרה ענן עשן, וצריחון הטען יחד עם מקלע הנ"מ עליו הוסרו.
T-55A - (1977-1963). שינויים בדגם זה כללו מערכת חדשה אשר הגנה על צוות הטנק מפני קרינה, מערכת סינון אוויר להגנה מפני חומרי כימיים, החלפת מקלע ה-SGMT המקביל במקלע PK בקוטר זהה, והסרת מקלע התובה שפינה מרווח לעוד 6 פגזים לתותח 100 המילימטר. מ-1970, מקלע הנ"מ DShK הותקן בחזרה על צריחון הטען.
T-55K - סדרת טנקי פיקוד שכללו מערכות קשר נוספות ואנטנות ונשאו 5 פגזים פחות.
T-55AM.
T-55AM/T-55M - מודרניזציה של ה-T-55 ו-T-55A. דגם זה כלל תוספת שריון כנגד נ"ט ומוקשים, חצאיות מיגון, מדוכות עשן, מנוע משופר, מערכת בקרת אש משודרגת עם מד טווח לייזר ומשגר טילי בסטיון.
T-55AMV/T-55MV - הוספת מיגון ריאקטיבי מדגם "Kontakt-1" המותקן על חזית וצדדי התובה ועל הצריח. האות "V" בשם הדגם היא ל-vzryvnoj, חומר נפץ. מ-1997 נכנסו לשימוש בצבא סוריה[21].
T-55AD - טנקי T-55 שצוידו במערכת הגנה אקטיבית סובייטית מסוג Drozd. כאשר מכ"ם דופלר על גבי הטנק היה מזהה איום, הוא היה משגר קליע בקוטר 107 מ"מ מאחד מארבעת המשגרים המותקנים בכל צד של הצריח. הצבא הסובייטי איבד עניין במערכת זו בגלל עלותה (170 מיליון דולר ליחידה) ומורכבותה, אולם חיל הנחתים הסובייטי החליט לאמץ אותה והיא הותקנה על כ-250 טנקים בשנים 1982-1981[22]. מערכת ה-Drozd נצפתה גם על טנקי T-62 ו-T-80, והוצעה לייצוא. ככל הידוע, היא לא נמצאת כיום בשימוש הצבא הרוסי[14].
T-55AGM - השבחה אוקראינית של ה-T-55 לסטנדרטים מודרניים, תוך שדרוג משמעותי של כוח האש, ניידות ושריון. המנוע שודרג ל-850 כ"ס, התמסורת והמתלים הוחלפו. החימוש העיקרי הוא תותח חלק קדח בקוטר של 120 או 125 מילימטר עם מערכת טעינה אוטומטית שמכילה 18 פגזים. מערכת בקרת אש ממוחשבת הותקנה. נוסף מקלע נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ על הצריח הנשלט מפנים הטנק. השריון שודרג ונוסף מיגון ריאקטיבי, מערכת הגנה אקטיבית המסייעת לטנק להתמודד עם איום טילי נ"ט מונחים ומערכת כיבוי אש אוטומטית[23].
T-72Z / Safir-74 - (מפרסית Safir פירושו 'שליח') שדרוג איראני לטנקי T-54/55. החימוש העיקרי הוא תותח M68 אמריקאי בקוטר 105 מ"מ עם שרוולים תרמים. מערכת בקרת אש ממוחשבת חדשה (עם מד טווח לייזר ומחשב בליסטי) מתוצרת סלובניה הותקנה. המנוע שודרג למנוע דיזל 780 כ"ס. בנוסף ישנה אפשרות להתקין על הטנק שריון ריאקטיבי מתוצרת איראן המגן על הטנק מפני חודרנים קינטיים ופגזים כימיים[24].
Ramses II - השבחה של טנקי T-54 של הצבא המצרי על ידי חברה אמריקנית. המנוע שודרג ל-908 כ"ס, הוחלפה מערכת הזחלים והמתלים ומכלי הדלק. הותקנה מערכת בקרת אש מודרנית עם מד טווח לייזר ומערכות קשר חדשות. תותח 100 המילימטר המקורי הוחלף בתותח מחורק קנה 105 מ"מ אמריקאי המותקן על טנקי M60 פטון (אשר נמצאים בשימוש הצבא המצרי). כ-425 טנקים שודרגו החל ב-2005/2004. הטנק נקרא על שמו של רעמסס השני[25].
Type 59 - בתחילת שנות ה-50' סיפקה ברית המועצות לרפובליקה העממית של סין טנקי T-54A, כחלק מהסכם הידידות בין שתי המדינות. לאחר מכן החלה סין בייצור ה-T-54A תחת השם הרשמי Type 59. סין הפכה ליצרנית השנייה בגודלה של טנקי T-54 אחרי ברית המועצות, עם כ-9,500 יחידות שיוצרו בין השנים 1958–1980, חלקם יוצאו מאוחר יותר למספר מדינות. דגמי הייצור הראשונים היו זהים ל-T-54A בכל מלבד מערכת האינפרא אדום ומייצב התותח.
Type 59I - דגם משופר שכלל בין היתר מד טווח לייזר, מערכת בקרת אש פשוטה יותר וחצאית מיגון לזחלים.
Type 59II - דגם זה משתמש בחיקוי סיני של תותח ה-L7 מחורק הקנה הבריטי בקוטר 105 מ"מ (שימש בין היתר את טנק הצנטוריון הבריטי וה-M60 פטון האמריקאי). מפנה הגזים הועבר לאמצע הקנה. שיפורים נוספים כללו מערכת רדיו חדשה ומייצב תותח.
Type 59IIA - נוספו שרוולים תרמיים לתותח 105 המילימטר, שריון הטנק שופר והוחלפה מערכת המיסוך[26].
Type 59D - צויד בשריון ריאקטיבי, תותח 105 מ"מ משופר, מנוע דיזל 580 כ"ס ומערכת בקרת אש ממוחשבת[27].
Type 59 Gai - דגם זה עבר מודרניזציה ונחשף בשנת 2000. מצויד בתותח 120 מילימטר חלק קדח.
כתוצאה מהמלחמה עם אירן בשנות ה-80, החלה עיראק במאמצים לשדרג טנקי ה-T-55/54 ו-Type 59 שברשותה. אלו הסתכמו בשלוש תוכניות שדרוג שונות:
T-55 'אניגמה' עיראקי עם תוספת לוחות שריון.
T-55 (לעיתים מכונה "אניגמה") - טנקי T-55 להם נוספו לוחות מיגון מרוכבות על התובה ועל הצריח. כתוצאה מכך משקל הטנק עלה ב-4.6 טון. ככל הנראה רק מספר קטן של טנקים שודרגו לתצורה זו. בקרב על חאפג'י (Khafji) במהלך מלחמת המפרץ הראשונה שריון הטנק התמודד בהצלחה כנגד טיל מונחה מסוג מילאן בעל מטען חלול[28].
T-54 - מודרניזציה של מספר טנקי T-54 עיראקים בעזרת חבילת שדרוג תוצרת רומניה.
T-55 - תוכנית מודרניזציה תוצרת עיראק לטנקי ה-T-55 וType 59, הכוללת תותח חלק קדח סובייטי בקוטר 125 מ"מ יחד עם מערכת טעינה אוטומטית, חצאיות מיגון חדשות, ארגן מחדש בסידור הפנימי של הצריח, מדוכות עשן אלקטרוניות ומערכת ראיית לילה פסיבית לצוות. מערכת בקרת אש ממוחשבת מה-T-72 הותקנה[29].
TR-580 - בשנות ה-70' החלה רומניה לשדרג את צי טנקי T-55 שברשותה, בעזרתן של חברות ממערב גרמניה. השינויים כללו תובה מוארכת בעלת 6 גלגלי מרכוב בכל צד במקום חמישה וחצאיות מיגון מפלדה. משקל הקרב של הטנק עמד על 38.2 טון. בסך הכל כ-398 יחידות הוסבו לגרסה זו. שם הטנק ברומנית הוא קיצור של Tanc Românesc 580 - טנק רומני עם מנוע 580 כ"ס. ב-1994 הוצג ה-TM-800, גרסה משודרגת של ה TR-580 למטרות ייצוא.
TR-85/TR-85M1 - שדרוג ל-TR-580. ה-TR-85 פותח ב-1978 וכלל צריח חדש, מד טווח לייזר מעל לתותח, שרוולים תרמים ומנוע גרמני משודרג 620 כ"ס. משקל הקרב עמד על 43.3 טון. כ-620 יחידות יוצרו. גרסה משודרגת בשם TR-85M1 פותחה באמצע בשנות ה-90', זו כוללת תוספת שריון, מערכת בקרת אש חדשה עם מחשב בליסטי, תותח 100 מ"מ משופר. משקל הטנק מגיע ל-50 טון, והוא מונע על ידי מנוע 860 כ"ס המאפשר לו להגיע למהירות של 60 קמ"ש. מספר חברות זרות השתתפו בפיתוח הטנק[30].
BTR-T רוסיטנקי הנדסה - בשנות ה-50 הותקנו על טנקי T-55/T-54 מגוב נוכרי לפריצת שדות מוקשים, הבנוי מארבעה גלגלים בכל צד בעלי בליטות החורשים את המסלול שלפניהם וגורמים לפיצוץ המוקשים שנמצאים לפני הזחלים של הכלי. התקן זה ששקל כ-6.7 טון, היה יכול לפלס שני נתיבים ברוחב של 0.83 מטר כל אחד, עם רווח של 1.7 מטר ביניהם. מאחר שהמגוב הנוכרי היה מסורבל פיתח הצבא האדום את ה-KMT-4, מגוב רציף המורכב משתי כפי דחפור שננעצות בקרקע ומסיטות את המוקשים הצידה או הופכת אותם מבלי לפוצץ אותם. עם המגוב הרציף, הטנק יכול לנוע במהירות הרגילה עד אשר הוא מוריד את המגוב. ה-KMT-5, שפותח במקביל ל-KMT-4 שילב את כף הדחפור של המגוב הרציף עם הגלגלים של המגוב הנוכרי, והפך למערכת פינוי המוקשים הסטנדרטית של הצבא הסובייטי משנות ה-60. צבאות מצרים וסוריה עשו שימוש במערכות אלו במלחמת יום הכיפורים[31].
BTR-T - נגמ"ש לחימה על מרכב ה-T-55, בעל שני אנשי צוות (מפקד ונהג) ויכולת לשאת עד 5 חיילים על ציודם. מצויד במיגון ריאקטיבי ומערכת הגנה מפני אב"כ. צריחון המסתובב 360 מעלות יכול לשאת תותח אוטומטי בקוטר 30 מ"מ וצמד משגרי טיל נגד טנקים מונחה מדגם 9M113 קונקורס[32].
BTS-2 - טנק חילוץ המבוסס על מרכב T-55, צויד במשטח העמסה מעל התובה, המיועד לנשיאת מנוע חלופי. הטנק גם נשא מעדר עגינה המותקן בחלק האחורי ובמנוף המסוגל להרים מטען עד 1000 ק"ג. מספר טנקי חילוץ כאלה נפלו שלל בידי כוחות צה"ל במהלך מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים, והוכנסו לשירות ביחידות המפעילות ציוד שלל סובייטי[33].
IMR - טנק הנדסי על מרכב T-55 שצריחו הוסר ועליו הותקן מנוף המופעל באמצעות מערכת הידראולית, להסרת מכשולים. כף דחפור מותקן בחזית התובה ומופעל גם הוא הידראולית.
MT-55 - טנק גישור מתוצרת ברית המועצות מבוסס על תובת טנק T-55. הגשר מסוג מספריים המותקן על הטנק, מופעל באמצעות מערכת הידראולית עם בקרה חשמלית. מספר טנקים כאלה נפלו בידי כוחות השריון הישראלי במלחמת יום הכיפורים והוכנסו לשירות מבצעי[34].טנק גישור MTU-20 במוזיאון יד לשריון בלטרון.
MTU-20 - טנק גישור שפותח בשנות ה-60 בברית המועצות עם כושר גישור מכשול של עד 18 מטר. הטנק מבוסס על תובת T-55 ובעל מנגנון גישור המופעל מכנית באמצעות שרשראות וגלילי גלגול. מספר כלים כאלו נפלו בידי השריון הישראלי במהלך מלחמת יום הכיפורים והוכנסו לשירות ביחידות צה"ל[35].
SU-122-54 בתצוגה ברוסיהSU-122-54 - משחית טנקים עם תותח קבוע על מרכב ה-T-54 אשר פותח ב-1949. תותח 122 מילימטר הותקן בחלקו הקדמי של המבנה העילי והיה בעל זווית הנמכה והעלאה מוגבל. כלים אלו יצאו משירות בשנות ה-50 המאוחרות והוסבו לטנקי חילוץ.
TO-55/OT-54 - טנקי להביור. טנקי T-55/54 שנשאו להביור לצד התותח הראשי והכילו כ-460 ליטרים של חומר בעירה. הטווח האפקטיבי של הלהביורים עמד על-200 מטר. כלים אלה יצאו משימוש ב-1993.ZSU-57-2.
ZSU-57-2 - רק"מ נ"מ מתנייע על מרכב מקוצר של T-54, עם ארבעה גלגלי מרוכב בכל צד במקום חמישה. צמד תותחים אוטומטים בקוטר 57 מילימטר מותקנים בצריח פתוח המסוגל לצודד 360 מעלות. כלים אלו הופעלו על ידי צבאות סוריה ומצרים במלחמת ששת הימים ויום כיפור ואף נתפסו כשלל על ידי צה"ל.
אכזרית - נגמ"ש כבד ישראלי שפותח על ידי מו"פ מחלקת אמל"ח יבשה/מטכ"ל באמצעות חטיבת מערכות מכניות של רפא"ל ויוצר במרכז שיקום ואחזקה 7200 של חיל החימוש. האכזרית נועדה לענות על דרישת צה"ל לרק"ם המתאים למגוון של משימות חי"ר ומסוגל לשרוד בשדה קרב רווי אש תוך שהוא עומד בקצב התנועה של כוחות שריון מתקדמים בחזית ההתקפה. הנגמ"ש נכנס לשירות ב-1988.
ברית המועצות
ערך מורחב – רעמסס השני (טנק)