אוגנדה

  ערך מורחב – היסטוריה של אוגנדה

מעט ידוע על ההיסטוריה של אזור זה עד להגעת אנשים שאינם מאפריקה, אף על פי שידוע כי חיו שם לפחות מאז האלף הראשון לפני הספירה. מהעדויות המועטות על ההיסטוריה של אוגנדה ידוע שבמהלך המאה ה-16 פרחה באזור ממלכת בוניורו קיטרה, שלפי המסורת המקומית נפרדה מממלכת קיטרה המוקדמת יותר, אם כי הדעות חלוקות בנוגע לקיומה של ממלכת קיטרה. כאשר הגיעו סוחרים ערבים בשנות השלושים של המאה ה-19, הם נתקלו במספר ממלכות באזור שכנראה נוסדו במאה ה-16. ביניהן הייתה ממלכת אנקולה. אך הממלכה הגדולה ביותר והחשובה ביותר בין ממלכות האלו אשר עדיין קיימת היא ממלכת בוגנדה, אשר ממנה נגזר שמה של רפובליקת אוגנדה.

בשנות השישים של המאה ה-19 הגיעו לאזור חוקרים בריטים בחיפושיהם אחר מקורות הנילוס, ובסוף שנות השבעים הגיעו לאזור מיסיונרים אירופאים אשר הכירו לתושבי המקום את הנצרות. האזור הוחכר ב־1888 לחברת מזרח אפריקה הבריטית וב־1894 הפך באופן רשמי למדינת חסות של האימפריה הבריטית (אוגנדה הבריטית), כששטחים נוספים וממלכות שכנות צורפו לאזור. שטח החסות הסופי הנקרא אוגנדה נוצר ב־1914.

בשנת 1962 הוענקה לאוגנדה עצמאות במסגרת חבר העמים הבריטי. בשנת 1966 הודח ראש הממשלה הראשון של אוגנדה, מילטון אובוטה, ובתגובה להדחה הוא ביצע הפיכה, תפס את מושכות השלטון והכריז על עצמו כנשיא. המתח שנוצר הביא להתערבות של הצבא, כאשר בשנת 1971 ביצע מפקד הצבא אידי אמין הפיכה צבאית, פיזר את הפרלמנט, העמיד את עצמו בראשות המדינה והנהיג דיקטטורה רצחנית.^[7] שלטונו של אידי אמין עלה בחייהם של כ־300,000 מבני אוגנדה, והוא הסתיים בשנת 1979 בעקבות מלחמתה עם טנזניה ופעילות כוחות גרילה אוגנדיים. אידי אמין, שהמיר את דתו לאסלאם, נמלט ללוב ולאחר מכן לעיראק, ולבסוף השתקע בערב הסעודית, שם מת בשנת 2003.^[8] שנת 1976 אוגנדה עלתה לכותרות בעקבות מבצע אנטבה, שבמהלכו השתלט כוח ישראלי מוטס על שדה התעופה באנטבה ושחרר עשרות ישראלים ממטוס חטוף.

לאחר נפילת אמין, הייתה תקופת מעבר בה שלט יוסוף קירונדה לול ולאחריה חזר מילטון אובוטה למדינה וכיהן שוב כנשיא בין השנים 1980–1985, במהלכן נלחמו קבוצות שונות על השלטון במדינה. ב-1985 הודח אובוטה בידי גנרל טיטו אוקלו, ושנה אחר כך הובס אוקלו בידי מפקד צבא ההתנגדות הלאומית, יוורי מוסווני. למרות פלישות חוזרות ונשנות של קבוצות מורדים, ובפרט צבא ההתנגדות של האל, הצליח מוסווני בדרך כלל להשליט סדר במדינה ולשקם בסיוע המערב את הכלכלה המתפוררת. ב-1994 נבחרה אספה מכוננת והוכנסה לתוקף חוקה חדשה. ב-1996 נבחר מוסווני לנשיאות ברוב גדול.

 

  ערך מורחב – גאוגרפיה של אוגנדה

אוגנדה שוכנת במזרח אפריקה לחופו של אגם ויקטוריה על קו המשווה. היא גובלת בדרום סודאן מצפון, בקניה ממזרח, בטנזניה וברואנדה מדרום וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ממערב. שטחה משתרע ברובו על רמה הררית פורייה, בגובה ממוצע של 900 מ' מעל פני הים, כאשר בגבולות המדינה נישאים הרים שמהווים את הפסגות הגבוהות במדינה. לאוגנדה אין מוצא לים, אולם בגבולותיה אגמים רבים, חלקם נמנים עם האגמים הגדולים של אפריקה או עם אגמי הבקע הסורי-אפריקני. הגדול שבהם, אגם ויקטוריה, הוא מקורו של הנילוס הלבן. במרכזה של המדינה נמצא אגם קיוגה. האקלים באוגנדה הוא ברובו אקלים טרופי, כאשר הטמפרטורות אינן גבוהות במיוחד ונשארות קבועות לאורך השנה. עיר הבירה קמפלה, העיר הגדולה והמאוכלסת ביותר במדינה, שוכנת לחופי אגם ויקטוריה.

ההצעה הבריטית מ-1903 ליישב את העם היהודי באפריקה זכורה כ"תוכנית אוגנדה", אך האזור שהוצע ליהודים נמצא בעצם בקניה של היום.

  ערכים מורחבים – מחוזות אוגנדה, נפות אוגנדה

אוגנדה מחולקת לארבעה אזורים מנהליים: צפון, מזרח, מרכז ומערב, שמחולקים ל-128 מחוזות, כולל עיר הבירה. החל משנת 2006, כחלק ממגמה ממשלתית, נוספו עשרות מחוזות חדשים למדינה אשר התפצלו ממחוזות ישנים. מטרת המהלך היא פיזור הכספים גם ליישובים הקטנים אליהם לא הגיעו תקציבים עד כה, מכיוון שאלו הלכו לערים הגדולות בכל מחוז. רוב המחוזות נקראים על הערים הראשיות במסחר ומִנהל.

כל מחוז מחולק לנפות, תת-נפות, קהילות וכפרים. לחמש ממלכות בנטו מעמד רשמי, ולהן מידה מועטת של עצמאות תרבותית. הממלכות הן: טורו, אנקולה, בוסוגה, בוניורו ובוגנדה.

  ערך מורחב – פוליטיקה של אוגנדה

אוגנדה מוגדרת כרפובליקה שבראשה עומד הנשיא אשר נבחר בבחירות כלליות כל חמש שנים. הנשיא הנוכחי הוא יוורי מוסווני, אשר נמצא בשלטון מאז 26 בינואר 1986 ומשמש גם המפקד העליון של הכוחות המזוינים של המדינה. הנשיא הוא גם ראש הרשות המבצעת, ותפקידו של ראש הממשלה שנבחר על ידי הנשיא הוא רק לסייע לנשיא בניהול הממשלה, אשר נבחרת על ידי הנשיא מבין המחוקקים הנבחרים.

הפרלמנט של אוגנדה הוא פרלמנט חד ביתי. חברי הבית, שמאיישים את התפקיד לתקופת כהונה של חמש שנים, נבחרים ברובם על ידי הציבור הכללי בבחירות אזוריות ומיעוטם נבחרים או ממונים על ידי קבוצות אינטרסים חוקיות מיוחדות: הצבא האוגנדי, ארגוני עובדים, נשים (נציגה לכל מחוז בחירה), נכים וצעירים. עד לשנת 2005 היה הפרלמנט גם חד-מפלגתי, אולם בשנה זו בוטל במשאל עם החוק שאסר על השתתפות מפלגות אופוזיציה בבחירות. שינויים נוספים שנערכו הם הסרת מגבלת מספר הכהונות והגיל של הנשיא המכהן, דבר אשר אפשר את המשך מועמדותו של מוסווני בכל אחת ממערכות הבחירות. מערכות הבחירות באוגנדה גם מאופיינות בטענות של האופוזיציה על הונאת בחירות, ולכל הפחות עיוותים בהליך הדמוקרטי, כגון מעצר מתנגדים פוליטיים והקצאת משאבים ממשלתיים לטובתה של מפלגת השלטון.

בבחירות שנערכו ב-2016 זכה מוסווני ב-60% מהקולות, בעוד המועמד שהגיע למקום השני, קיזה בסיגייה, אשר התמודד מול מוסווני בכל אחת ממערכות הבחירות משנת 2001, זכה ב-36% מהקולות. תנועת ההתנגדות הלאומית של מוסווני זכתה ב-293 מושבים מתוך 426 המושבים. המפלגות האחרות זכו למספר מושבים נמוך בצורה ניכרת.

אוגנדה היא מדינה עשירה חלקית במשאבים טבעיים, (בעיקר זהב, נחושת, קובלט, בדיל וטונגסטן) בעלת אדמה פורייה לעיבוד ובעלת מאגרים גדולים של מינרלים, אך אלה כמעט ואינם מנוצלים. בשל נתונים אלו נחשבת אוגנדה לבעלת פוטנציאל טוב לפיתוח ולצמיחה כלכלית. עם זאת, חוסר יציבות פוליטית וניהול כלכלי כושל גרמו לנסיגה כלכלית של המדינה, והותירו את אוגנדה כאחת מהמדינות העניות ביותר בעולם ובעלת רמת פיתוח נמוכה ביותר.

לאחר הזעזועים של שלטון אידי אמין החלה אוגנדה בתהליך שיקום ופיתוח כלכלי. תהליך זה זכה לברכת העולם שהזרים כספים רבים לצורך מימוש תוכנית זו. החל מאמצע 1984 גרמה מדיניות בזבזנית ובלתי שקולה של הממשלה לחידוש מלחמת האזרחים, והאטה את השיקום הכלכלי. מאז נטילת רסן השלטון ב-1986 נוקטת ממשלת מוסווני בצעדים חשובים לעבר שיקום כלכלי. תשתיות לאומיות שנהרסו במהלך מלחמת האזרחים או הוזנחו משוקמות (בעיקר מערך מסילות הברזל ומערך התקשורת).

ב-1987 נכנסה ממשלת אוגנדה למשא ומתן עם הבנק העולמי ועם קרן המטבע הבינלאומית על מנת לגבש תוכנית פעולה מסודרת לשיקום כלכלי בעזרת שני גופים בינלאומיים חשובים אלו. במקביל למשא ומתן החלה הממשלה לאכוף מדיניות כלכלית המיועדת לצמצום האינפלציה, לייצוב מחירי סחורות, ולשיפור מאזן התשלומים הלאומי. הממשלה גם המשיכה בשיקום התשתיות, הקלה על יזמות פרטית, וייעול המגזר הציבורי. מדיניות כלכלית זו נשאה פרי, והאינפלציה, שעמדה על 240% ב-1987 ירדה ל-42% ב-1992, ובשנת 2003 עמדה על 7.3%.

נכון לשנה זו החוב החיצוני של אוגנדה עומד על 1.456 מיליארד דולר, והיא קיבלה סיוע של 959 מיליון דולר. אוגנדה גם פעלה בשיתוף עם מדינות מפותחות על מנת לצמצם את החוב החיצוני שלה, ובחלק מהמקרים לבטלו כליל.

שיעור ההשקעות מתוך התמ"ג, גדל אף הוא ועמד ב-2002 על 20.9%, כאשר 14.9% משיעור זה שייך למגזר הפרטי שמשך השקעות חוץ רבות.

תוצרת חקלאית מהווה כיום את מקור ההכנסה העיקרי של מטבע חוץ. ייצוא הקפה הוא 27% מסך כל הייצוא. גידולים נוספים מלבד הקפה הם כותנה, תה, דגנים, קסאווה, דבש, דגים ובשר.

כמו כן, קיימים באוגנדה מספר פארקים לאומיים המאכלסים מספר רב של בעלי חיים, ואוגנדה נמצאת בתחרות עם שכנותיה, קניה וטנזניה על התיירות העולמית.

רוב ענף התעשייה מתבסס על התוצרת החקלאית בעקבות השקעות בשיקום התשתית, הוקמו תעשיות חדשות המייצרות חומרים עבור בניית התשתית. מוצרי התעשייה העיקריים הם מלט, סבון, קמח, סוכר, בירה, מוצרי בשר ועץ. באוגנדה 30,000 ק"מ של דרכים, מתוכם 2,800 ק"מ סלולות. במדינה מערך פסי רכבת באורך של 1,350 ק"מ, כאשר אלו רכבות משא בלבד ואין בה רכבות נוסעים כלל. מערך זה מחבר את הערים הראשיות של אוגנדה ומהווה חיבור תחבורתי בין אוגנדה לשכנותיה. לאוגנדה נמל תעופה בינלאומי באנטבה.

ליד העיר ג'ינג'ה (העיר השנייה בגודלה וחשיבותה באוגנדה, ובירת לוגנדה), שנמצאת על מקור הנילוס, ישנו סכר ועליו כביש. כביש זה מעל לנילוס מהווה כביש חשוב מאין כמותו, בהיותו מחבר בין מזרח ומערב אפריקה כולה, בהעברת סחורות, שכן בין המערב והמזרח בצפון אפריקה ישנן מלחמות בלתי פוסקות. גשר זה נתון לפיקוח צמוד של הצבא האוגנדי.

 

אוכלוסיית אוגנדה מונה כ-45 מיליון תושבים. תוחלת החיים היא 64.38 שנים. שיעור הפריון הוא 4.5 ילדים בממוצע לאישה.

הממשלה מקדמת את חינוך נשים באוגנדה, אך קיימים חסמים שונים שמקשים על קידום מהיר של הנושא.

האוכלוסייה מורכבת משבטים שונים. לאף אחד מהשבטים אין רוב משמעותי, ולכן באוגנדה מדברים שפות שונות רבות. אנגלית, לוגנדה וסוואהילי הן השפות הרשמיות במדינה.

עקב מספר השבטים הרב, רבים עדיין חיים בממלכותיהם, כך שהתרבות באוגנדה מגוונת. נוסף אליהם, הרבה מאוד אסיאתים, בעיקר מהודו, שגורשו בתקופת שלטונו של הדיקטטור האוגנדי אידי אמין, כשכיום הם שבים בחזרה לאוגנדה.

מיסיונרים נוצרים ומוסלמים הגיעו לאוגנדה לראשונה ב־1860 וניסו להמיר את דתו של המלך. כיום, כ-84.8% מהאוכלוסייה הם נוצרים (39% קתולים, 32% אנגליקניזם ו-11% פנטקוסטליזם) לצדם של מיעוט משמעותי של כ-14.1% מוסלמים, ובנוסף כ-2.2% חסרי-דת ואחרים.

ישנה קהילה נודעת אחת בין קהילות יהדות אוגנדה הזעירות במספר הטוענות למוצא יהודי, שקוראת לעצמה אבאיודאיה.

• איידס באוגנדה
• זכויות להט"ב באוגנדה
• יחסי ישראל אוגנדה
• תוכנית אוגנדה

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: אוגנדה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוגנדה

•   אתר האינטרנט הרשמי של אוגנדה
• חומר רקע על אוגנדה, אתר מחלקת המדינה של ארצות הברית
• אוגנדה, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• מידע על אוגנדה בקטלוג הספרייה הלאומית
• רותם בר כהן‏, אוגנדה, אפריקה: המדינה שכמעט נולדתם בה, באתר וואלה, 7 בנובמבר 2013
• גילי חסקין, מבט על אוגנדה – ארץ שכמעט הייתה למולדת. טיול לאוגנדה חלק ראשון: מאנטבה לאגם נקרובה, באתר של גילי חסקין, 2 בינואר 2016
• גילי חסקין, מבט על אוגנדה: “שווייץ של אפריקה”. חלק ב’: מאגם נקרובה חזרה לאנטבה, באתר של גילי חסקין, 2 בינואר 2016
• רועי גליץ, ‏להתאהב באוגנדה: המסע אל הענקים העדינים, באתר גלובס, 21 באוקטובר 2017
•   רן רימון, מבצע אנטבה, באתר "ידיעות אחרונות", 21 באוקטובר 2017
• ליטל גאנה‏, וילה בג'ונגל: החיים באוגנדה, או כך היתה יכולה להיראות ישראל, באתר וואלה, 26 באוקטובר 2017
• גלעד עדין, ‏למה לא? אוגנדה: מסע שורשים לשימפנזים ולגורילות, באתר גלובס, 11 במאי 2019
• אוגנדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)