נלנדה

נלנדה
नालंदा

הריסות נלנדה מהאוויהרה
אתר מורשת עולמית
האתר הארכאולגי של נלנדה מהאוויהרה בנלנדה ביהאר האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2016, לפי קריטריונים 4 ו-6 שטח האתר 230 דונם שטח אזור החיץ 578.8 דונם
מידות
אורך	240 מטרים
רוחב	490 מטרים
שטח	120 דונם
היסטוריה
תרבויות	בודהיזם
בונה	קומראגופטה הראשון
נבנה	המאה ה-5
ננטש	המאה ה-13
סוג	מרכז למידה, אוניברסיטה עתיקה
מאורעות	האתר נבזז על ידי בחטיאר ח'לג'י בשנת 1200
אתר ארכאולוגי
חפירות	1915–1937‏, 1974–1982[1]
ארכאולוגים	דייוויד ב. ספונר, הירננד ססטרי, פאלק שאה, א. פייג', מ. קוראישי, ג. ק. צ'נדרה, נ. נאזים, אמלאננדה גוש[2]
גישה לציבור	כן
מיקום
מדינה	הודו הודו
מיקום	מחוז נלנדה, ביהר
קואורדינטות	25°08′12″N 85°26′38″E / 25.136667°N 85.443889°E / 25.136667; 85.443889
(למפת הודו מוגדלת)   ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית של סין נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ בנגל הים הערבי האוקיינוס ההודי נלנדה (למפת הודו רגילה)   ניו דלהי מומבאי קולקטה היידראבאד בנגלור אחמדאבאד צ'נאי סוראט פונה ג'איפור לאקנאו קאנפור נאגפור פטנה לודהיאנה טריוונדרום פורט בלייר פקיסטן אפגנ. הרפובליקה העממית של סין נפאל בהו. בנג. מיאנמר ת. ס"ל מפרץ בנגל הים הערבי האוקיינוס ההודי נלנדה (למפת ביהר רגילה)   פטנה נלנדה (למפת ביהר מוגדלת)   פטנה נלנדה

נלנדה (בסנסקריט: नालंदा, מבוטא [naːlən̪d̪aː]) הייתה אוניברסיטה בודהיסטית ידועה בממלכה העתיקה מגדהה (ביהר של ימינו) בהודו,^[3] ששכנה ליד העיר ראג'גריה (כיום העיר ראג'גיר (אנ')) וכ-90 קילומטרים מדרום-מזרח לפטאליפוטרה (כיום פטנה). היה זה אחד ממרכזי הלמידה הגדולים בעולם משנת 427 עד שנת 1197.^[4] נלנדה הוקמה בתקופת ממלכת גופטה, ונתמכה על ידי מספר רב של פטרונים הודים וכמה פטרונים מג'אווה, בודהיסטים וגם שאינם בודהיסטים. במשך כ-750 שנה כלל הסגל שלה כמה מהחוקרים הנערצים ביותר של בודהיזם מזרם המהאיאנה. בנלנדה מהאוויהרה נלמדו שש אסכולות ופילוסופיות בודהיסטיות גדולות כמו יוגאצ'רה (אנ') וסרווסטיוודה (אנ'), הוודות ההינדיות ושש הפילוסופיות (אנ') שלהן, כמו גם נושאים כמו דקדוק, רפואה, לוגיקה ומתמטיקה. האוניברסיטה הייתה גם מקור מרכזי ל-657 הטקסטים הסנסקריטיים שהובאו על ידי הצליין הבודהיסטי הסיני והנוסע שׂוֵאנְדְזָאנְג ו-400 הטקסטים הסנסקריטיים שהובאו על ידי ייג'ינג (אנ') לסין במאה השביעית, שהשפיעו על הבודהיזם המזרח אסיאתי. האוניברסיטה נבזזה ונהרסה על ידי חייליו של מוחמד בין בחטיאר ח'לג'י (אנ'), שוחזרה חלקית לאחר מכן, והמשיכה להתקיים עד שנת 1400 בערך. כיום זהו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.^[5]

בשנת 2010 קיבלה ממשלת הודו החלטה להחיות את האוניברסיטה המפורסמת, כמכון עכשווי בינלאומי, אוניברסיטת נלנדה (אנ'), הוקמה בראג'גיר. היא מתוארת על ידי הממשלה כ"מכון בעל חשיבות לאומית".^[6]

נלנדה שוכנת כ-16 קילומטרים מצפון לעיר ראג'גיר וכ-90 קילומטרים דרומית-מזרחית לפטנה, ומחוברת באמצעות כבישים מספר NH 31‏, NH 20 ו-120NH לרשת הכבישים בהודו. היא נמצאת כ-80 קילומטרים צפונית-מזרחית לבודהגאיה – אתר בודהיסטי חשוב נוסף בביהר. האתר הארכאולוגי של נלנדה משתרע על שטח גדול מצפון-מערב לכפר ברגאון (נלנדה), והוא נמצא בין האגמים ההיסטוריים מעשה ידי אדם גידי, פנאשוקאר ואינדראפושקראני. על הגדה הדרומית של אגם אינדראפושקרני נמצאת נאווה נלנדה מהאוויהרה (Nava Nalanda Mahavihara) – אוניברסיטה שהוקמה לזכרה.^[7]

לדברי שׂוֵאנְדְזָאנְג, עולה לרגל סיני מתקופת שושלת טאנג בתחילת המאה השביעית, המסורת המקומית מסבירה כי השם נלנדה בא מנאגה – אלוהות דמוית נחש בדתות ההודיות – ששמה היה נלנדה. הוא מציע משמעות חלופית "צדקה ללא הפסקה", מ"נא-אלאם-דה"; אולם פיצול זה אינו אומר זאת. הירננד ססטרי (Hiranand Sastri), ארכאולוג שעמד בראש חפירת האתר, מייחס את השם לשפע הנאלים (גבעולי הלוטוס) באזור ושיער כי אז השם נלנדה ייצג את "נותן גבעולי הלוטוס".

בכמה מקורות טיבטיים, כולל יצירתו של טרנאתה (אנ') מהמאה ה-17, מכונה נלנדה בשם נלנדרה (Nalendra), ונראה שגם בשמות נאלה, נלאקה, נלאקאגרמה שנמצאו בספרות הטיבטית.

ההיסטוריה של נלנדה באלף הראשון לפנה"ס מקושרת לעיר הסמוכה ראג'אגריה (ראג'גיר של ימינו) – בירת מגדהה ועל דרכי הסחר של הודו העתיקה.^[8] טקסטים בודהיסטיים מוקדמים מציינים כי בודהה ביקר בעיר הסמוכה לראג'אגריה שנקרא נלנדה במסעות המוקדמים שלו. הוא נשא הרצאות בחורשת מנגו סמוכה בשם פאבריקה ואחד משני תלמידיו הראשיים, שריפוטרה (אנ'), נולד באזור ומאוחר יותר הגיע שם לנירוואנה.^[9] טקסטים בודהיסטים אלה נכתבו מאות שנים לאחר מותו של הבודהה, אינם תואמים לא בשם ולא במיקום היחסי. לדוגמה, טקסטים כגון Mahasudassana Jataka קובעים כי Nalaka או Nalakagrama שוכנת כיוג'אנה (16 קילומטרים) מראג'אגריה, בעוד טקסטים כמו Mahavastu קוראים למקום Nalanda-gramaka וקובעים כי הוא שוכן במרחק של חצי יוג'אנה משם. טקסט בודהיסטי Nikayasamgraha אכן קובע שהקיסר אשוקה מהאימפריה המאורית הקים ויהארה (מנזר) בנלנדה. עם זאת, חפירות ארכאולוגיות לא הניבו שרידים מתקופת אשוקה או בתקופה של 600 שנה לאחר מותו.

הטקסט Sutrakritanga של הג'ייניזם בפרק 2.7 קובע כי נלנדה היא "פרוור" של הבירה ראג'אגריה, יש בו מבנים רבים, וכאן בילה מאהאווירה (המאה השישית/החמישית לפנה"ס) ארבעה עשר ורשאות (varshas) – מונח המתייחס למקלט מסורתי במהלך המונסונים עבור הנזירים בדתות ההודיות. תיאור זה מאושר ב-Kalpasutra, טקסט נוסף של הג'ייניזם. עם זאת, מלבד האזכור של נלנדה, הטקסטים של הג'ייניזם אינם מספקים פרטים נוספים, והם גם נכתבו כמעט אלף שנה לאחר מותו של מאהאווירה. בדומה לטקסטים הבודהיסטים, הדבר עורר שאלות בנוגע לאמינות והאם הנלנדה הנוכחית זהה לזו שבטקסטים של הג'ייניזם. לדברי ההיסטוריון האמריקני הרטמוט שרפה (Hartmut Scharfe), אף על פי שהטקסטים הבודהיסטים והג'ייניים יוצרים בעיות בזיהוי מקום, "כמעט בטוח" שהנלנדה המודרנית קרובה לאתר אליו מתייחסים הטקסטים או שהיא זהה לו.

חפירות ארכאולוגיות באתרים הסמוכים לנלנדה, כמו אתר ג'ואפרדיה (Juafardih) במרחק של כ-3 קילומטרים משם, הניבו כלים שחורים ופריטים נוספים. הם תוארכו בפחמן-14 לשנת 1200 לפני הספירה. זה מצביע על כך שהיו יישובים באזור סביב נלנדה במגדהה מאות שנים לפני הולדת המהאווירה והבודהה.

הצליין הסיני פאשיין היה נזיר בודהיסטי שהגיע להודו כדי לרכוש טקסטים בודהיסטיים והשאיר אחריו ספר מסע. הוא בילה 10 שנים בהודו בתחילת המאה החמישית, נתן השראה לבודהיסטים סינים וקוריאנים אחרים לביקור בהודו במשך מאות שנים, וביקר באתרי עלייה לרגל בודהיסטים מרכזיים כולל אזור נלנדה. הוא מזכיר מנזרים ומונומנטים בודהיסטים רבים ברחבי הודו. עם זאת, הוא אינו מזכיר אף מנזר או אוניברסיטה בנלנדה אף על פי שחיפש טקסטים בסנסקריט ולקח חלק גדול מהם מאזורים אחרים של הודו חזרה לסין. בשילוב עם היעדר תגליות ארכאולוגיות של מונומנטים לפני 400 לספירה בנלנדה, השתיקה בביוגרפיה של פאשיין מעידה כי מנזר-אוניברסיטת נלנדה לא היה קיים בסביבות 400 לספירה.

ההיסטוריה המתוארכת של נלנדה מתחילה במאה החמישית. חותם שהתגלתה באתר מזהה מלך בשם שאקרדיטיה (Śakrāditya) כמייסדה ומייחסת לו את יסודו של סנגהארמה (מנזר) באתר.^[10] טענה זו מאוששת על ידי הצליין הסיני שׂוֵאנְדְזָאנְג. במסורות ובטקסטים ההודיים כונו מלכים בשמות ובכינויים רבים. חוקרים כמו אנדראה פינקני (Andrea Pinkney) והרטמוט שרפה (Hartmut Scharfe) מסיקים כי שאקרדיטיה זהה לקומראגופטה הראשון (אנ'). הוא היה אחד המלכים בשושלת ההינדית של גופטה. יותר מכך, עדויות נומיסמטיות שהתגלו בנלנדה מאששות כי קומראגופטה הראשון היה הפטרון המייסד של אוניברסיטת מנזר נלנדה.

יורשיו, בודהאגופטה (אנ'), טתאגטאגופטה, בלאדיטיה (אנ') וואג'רה, הגדילו והרחיבו מאוחר יותר את המוסד על ידי בניית מנזרים ומקדשים נוספים. נלנדה פרחה לאורך המאות ה-5 וה-6 בתקופת שושלת גופטה. תרומות אלה מתקופת גופטה לנלנדה מאוששות על ידי חותמים בודהיסטים והינדיים רבים, יצירות אמנות, איקונוגרפיה וכתובות שהתגלו בנלנדה, שהן בסגנון גופטה ומתקופת גופטה. במהלך תקופה זו, מלכי גופטה לא היו הפטרונים היחידים של נלנדה. הם משקפים קהילה תומכת רחבה ומגוונת מבחינה דתית. דבר יוצא דופן, ציין שרפה, ש"תורמים רבים לא היו בודהיסטים; הסמלים על החותמים מראים את לקשמי, גנש, שיוולינגה ודורגה".

לאחר שקיעת שושלת גופטה, הפטרון הבולט ביותר של מהאווירה נלנדה היה הארשה (המכונה Śīlāditya בכמה טקסטים בודהיסטיים). הוא היה קיסר מהמאה השביעית שבירתו בקאנוג'י (אנ') (קניאקובג'ה). לדברי שוואנדזאנג, הארשה היה מלך הינדי מדור שלישי מהקאסטה ויישיה, שבנה ויהארות (מנזרים) בודהיסטיות מלכותיות, כמו גם שלושה מקדשים מלכותיים – בודהה, סוריה ושיווה, כולם באותו גודל. הוא טען (בערך 637 לספירה), ש"רצף ארוך של מלכים" בנה את נלנדה עד ש"השלם באמת מופלא לצפייה".

בהתאם למסורות ההודיות העתיקות לתמיכה במקדשים ומנזרים, כתובות שנמצאו בנלנדה מצביעות על כך שקיבלה מתנות, כולל הענקת כפרים ממלכים לתמיכה בפעולה של נלנדה. הראשה עצמו העניק 100 כפרים. הוא גם הורה ל-200 משקי בית מכל הכפרים האלה לספק לנזירים של המוסד את האספקה היומית הדרושה כגון אורז, חמאה וחלב. הוראה זו אפשרה לכלכל יותר מ-1,500 אנשי סגל ו-10,000 נזירים סטודנטים בנלנדה. אולם מספרים אלה עשויים להיות מוגזמים. הם אינם עולים בקנה אחד עם המספרים הנמוכים בהרבה (מעל ל-3,000) המופיעים בכתבים של ייג'ינג (אנ') ,צליין סיני נוסף שביקר בנלנדה כמה עשורים לאחר מכן. לדברי פרדריק אשר (Frederick M. Asher), היסטוריון אומנות אמריקני, אף על פי שהאתר שנחפר בנלנדה גדול ומספר הוויהארות שנמצאו מרשימות, הן פשוט אינן יכולות לתמוך ב-10,000 נזירים סטודנטים או יותר. המספר הכולל של החדרים המוכרים וגודלם הקטן הוא כזה שמספר הנזירים בוודאי היה נמוך בהרבה ממה שטען שוואנדזאנג או שאתר נלנדה היה גדול פי כמה ממה שחפירות רבות גילו וממה שתיאר שוואנדזאנג.

הצליין הסיני שׂוֵאנְדְזָאנְג סייר סביב הודו בין בשנים 630–643,^[11] וביקר בנלנדה בפעם הראשונה בשנת 637 ולאחר מכן שוב בשנת 642, ובילה בסך הכל כשנתיים במנזר. הוא התקבל בברכה בנלנדה, שם קיבל את שמו ההודי מוקדשדווה ולמד בהנחיית שילאבהדרה, ראש המוסד באותה תקופה. הוא האמין שמטרת מסעו היבשתי המפרך להודו הושגה, שכן בשילאבהדרה מצא סוף סוף מורה שאין דומה לו שידריך אותו ביוגאצ'רה, אסכולה שהועברה אז רק באופן חלקי לסין. מלבד לימודי בודהיזם, הנזיר השתתף גם בקורסים בדקדוק, לוגיקה וסנסקריט, ובהמשך גם הרצה במהאוויהארה (מנזר גדול).

בתיאור המפורט של שהותו בנלנדה, הצליין מתאר את הנוף הנשקף מחלון מגוריו כך:

יתר על כן, המוסד כולו מוקף קיר לבנים, המקיף את כל המנזר מבחוץ. שער אחד נפתח אל המכללה הגדולה, ממנה מופרדים שמונה אולמות אחרים הניצבים באמצע (של הסנגהארמה). המגדלים המעוטרים בעושר, והצריחים דמויי הפיות, כמו פסגות גבעות מחודדות מתכנסים יחד. נראה כאילו המצפים אבדו באדים (של הבוקר), והחדרים העליונים מתנשאים מעל לעננים.

— Beal, Samuel, The Life Of Hiuen Tsiang

שוואנדזאנג חזר לסין עם 657 טקסטים בסנסקריט ו-150 שרידים שנישאו על גבי 20 סוסים ב-520 ארגזים. הוא תרגם 74 מהטקסטים בעצמו.

בשלושים השנים שלאחר שובו של שוואנדזאנג לסין, ידוע שלא פחות מאחד עשר מטיילים מסין ומקוריאה ביקרו בנלנדה המפורסמת. אחד מאלה היה הצליין הסיני ייג'ינג (אנ'), שבניגוד למסלול היבשתי של פאשיין ושוואנדזאנג, בחר בנתיב הימי בדרום-מזרח אסיה וסרי לנקה. הוא הגיע בשנת 673 לספירה, ושהה בהודו ארבע עשרה שנים, מתוכן עשר שנים בילה בנלנדה. כשחזר לסין בשנת 695, היה עמו 400 טקסטים בסנסקריט שתורגמו לאחר מכן בסין.

שלא כמו קודמו, שוואנדזאנג, שתיאר גם את הגאוגרפיה והתרבות של הודו מהמאה השביעית, תיאורו של ייג'ינג מתרכז בעיקר במנהגי הבודהיזם בהודו ותיאורים מפורטים של המנהגים, החוקים והתקנות של הנזירים במנזר. בכרוניקה שלו מציין ייג'ינג כי הוקצו ההכנסות מ-200 כפרים (בניגוד ל-100 בתקופתו של שוואנדזאנג) לתחזוקה של נלנדה. הוא תיאר שיש שמונה ויהארות עם עד 300 תאים. לדבריו, למנזר נלנדה יש מספר נהלים וכללים יומיים של ניקאיה (אנ') לנזירים. הוא נותן דוגמאות רבות. בסעיף קטן אחד הוא מסביר כי במנזר עשר בריכות נהדרות. הבוקר מתחיל עם צלצול הגנטה (הפעמון). נזירים לוקחים את סדיני הרחצה והולכים לאחת הבריכות האלה. הם מתרחצים עם התחתונים, ואז יוצאים לאט כדי לא להפריע למישהו אחר. הם מנגבים את גופם, ואז נעטפים בסדין באורך 1.5 מטרים רגל וברוחב חצי מטר סביב המותניים, מחליפים את בגדיהם כשהעטיפה במקום. לאחר מכן שוטפים, סוחטים ומייבשים את הסדין. ההליך כולו, אומר ייג'ינג, מוסבר בנוהלי הבודהיסטים של ניקאיה. יש להתחיל את היום עם רחצה, אך הרחצה לאחר הארוחות אסורה. בנלנדה היו נהלים וטקסים יומיומיים של ניקאיה, כאלה שנקבעו לנזירים שחובה עליהם לקיים.

בנוסף לעולי הרגל הסינים, גם עולי רגל בודהיסטים מקוריאה ביקרו בהודו בערך באותו הזמן כמו שוואנדזאנג וייג'ינג. סיפורי המסע הסיניים אודות הודו נודעו במאה ה-19 ופורסמו היטב. לאחר אמצע המאה ה-20, נחשפו מסעות הצליינים הקוריאנים. לדוגמה, נזירים, כמו קיום-איק (Kyom-ik), החלו לבקר במנזרים הודים באמצע המאה ה-6. גם הם הביאו איתם בחזרה טקסטים הודים ותרגמו אותם, והפיקו 72 צ'ואן של טקסטים מתורגמים. באמצע המאה השביעית ביקר הנזיר היון-ג'ו (Hyon-jo) מממלכת שילה (אנ') בכמה מנזרים הודים, כולל שלוש שנים בנלנדה, את ביקורו אישר ייג'ינג. הוא שלח את תלמידיו היי-ריון (Hye-ryun) והיון-גאק (Hyon-gak) לנלנדה ללימודים, האחרון מת בנלנדה. הם אימצו שמות הודיים לאינטראקציה עם הסטודנטים האחרים; לדוגמה, היי-ריון היה ידוע בשם פראג'נווארמן וזה השם שנמצא ברשומות. על פי רישומים קוריאניים, נזירים ביקרו בהודו במהלך המאה התשיעית – למרות אתגרי המסע המפרך – כדי ללמוד במנזרים שונים, ונלנדה הייתה הנערצת ביותר.

במאה השביעית ואחריה הגיעו נזירים טיבטים כמו תונמי סמבהוטה לנלנדה ולמנזרים הודים אחרים כדי ללמוד, לא רק בודהיזם, אלא שפה, דקדוק וסנסקריט ונושאים אחרים. לזכות סמבהוטה יישום העקרונות של הסנסקריט ודקדוקו לשיפוץ השפה הטיבטית והכתב שלה. לאחר שובו הראשון של סמבהוטה מנלנדה, אימץ המלך הטיבטי את הבודהיזם והתחייב להפוך אותו לדת עמו. נזירים טיבטים גרו קרוב יותר לנפאל, סיקים ומזרח הודו, עם מסלול מסע פשוט יותר מהקוריאנים ומהאחרים. הטיבטים המשיכו לבקר במגדהה בתקופת שלטון שושלת פאלה, ומעבר לכך לאורך המאה ה-14, ובכך השתתפו בכור ההיתוך של הרעיונות בנלנדה ובמנזרים אחרים בביהר ובבנגל. עם זאת, לאחר המאה השמינית, שלט הבודהיזם של זרם הווג'ריאנה מונע האלים יותר ויותר בחילופי הרעיונות. לאחר הכיבוש האסלאמי, חורבנם וסופם של נלנדה, מנזרים אחרים והתרבות הבודהיסטית ממישורי ביהר ובנגל, זיכרון המותג של "נלנדה" נשאר הנערץ ביותר בטיבט. בשנת 1351 התחייבו הטיבטים לשחזר מנזר בלב טיבט, לאייש אותו עם נזירים מלומדים מבתי ספר בודהיסטים מגוונים, ולכנות אותו "מנזר נלנדה" לכבוד הנלנדה העתיקה, על פי הטקסט של האנאלים הכחולים (אנ') הוקם מוסד זה צפונית ללהאסה בשנת 1436 באמצעות מאמציו של רונגטון מאווה סנגה, שלאחר מכן התרחב במאה ה-15. כיום הוא נקרא נלנדה הטיבטית, להבדיל אותה מהאתר המקורי.^[12]

אימפריית פאלה (אנ') התבססה באזורים המזרחיים של הודו באמצע המאה השמינית ושלטה בהם עד לרבע האחרון של המאה ה-12. הם היו שושלת בודהיסטית. עם זאת, תחת אימפריית פאלה, הוחלף הבודהיזם המסורתי של המהאיאנה של נלנדה שהיווה השראה לצליינים במזרח אסיה דוגמת שוואנדזאנג, על ידי מסורת הווג'ריאנה שהתפתחה מאוחר יותר, גרסה אזוטרית של הבודהיזם שבלטו בה מסורות הטנטרה, ארוטיקה ופנתאון של אלים. נלנדה המשיכה לקבל תמיכה מקיסרי אימפריית פאלה, אך הם העדיפו את הבודהיזם של זרם הווג'ריאנה והם יזמו בנייה של מנזרים חדשים רבים המבוססים על רעיונות המנדלה של הווג'ריאנה כגון אלה בג'אגדאלה, אודנטאפורה, מקדש פאהארפור וויקראמאשילה (אנ'). אודנטאפורה נוסדה על ידי גופאלה הראשון (אנ') מייסד אימפריית פאלה 9.7 קילומטרים בלבד מנלנדה. מנזרים מתחרים אלה, המרוחקים כמה קילומטרים בלבד מנלנדה, משכו אליהם כנראה מספר נזירים מלומדים מנלנדה.

כתובות, עדויות ספרותיות, חותמים ויצירות אמנות הרוסות שנחפרו באתר נלנדה מעידים על כך שנלנדה נשארה פעילה והמשיכה לשגשג תחת שלטון אימפריית פאלה. המלכים דרמאפאלה (אנ') ודוופאלה (אנ') היו פטרונים פעילים. בחורבות נמצאו מספר פסלי מתכת מהמאה ה-9 המכילים התייחסויות לדוופאלה, כמו גם שתי כתובות בולטות. הראשונה, כתובת לוחית נחושת שנחשפה בנלנדה, מפרטת תרומה של המלך שאילנדרה (מסומטרה באינדונזיה של ימינו). מלך זה מאימפריית סריוויג'איה (אנ'), ש"נמשך על ידי המצוינות המרובות של נלנדה", בנה שם מנזר וביקש מדוופאלה להעניק הכנסה של חמישה כפרים לצורך אחזקתו, בקשה שהתקבלה. כתובת גוסראוואן היא כתובת נוספת מתקופתו של דוופאלה והיא מזכירה שהוא קיבל והפך לפטרון של חוקר ודות מלומד בשם ויראדווה שנבחר מאוחר יותר למנהל נלנדה.

כתובות שנוצרו בין המאות ה-9 וה-12 מעידות על מתנות ותמיכה לנלנדה בגין תחזוקת המנזר, כלכלת הנזירים, העתקת כתבי יד של מעלי דקל (הכרחיים לשימור בהתחשב באקלים הטרופי ההודי). כתובת אחת מזכירה גם את הרס ספריית כתבי היד של נלנדה בשרפה, ותמיכה בשיקום שלה. כתובת נוספת מהמאה ה-10 מצטטת את בהדרקרי ממסורת הסוטראנטיקס, המעידה על פעילותם של אסכולות בודהיזם מגוונות בנלנדה. כתובת נוספת של נלנדה מהמאה ה-11 מזכירה "כוננית ספרים מסתובבת".

כל עוד שקיסרי אימפריית פאלה המשיכו לתמוך בנלנדה, התהילה וההשפעה של נלנדה סייעו להם. ממלכת סריוויג'איה בדרום-מזרח אסיה שמרה על קשר ישיר עם נלנדה ועם אימפריית פאלה, ובכך השפיעה על אמנויות המאה ה-9 עד ה-12 בסומטרה, בג'אווה, בדרום תאילנד ובאזורים שסחרו באופן פעיל עם ממלכת סריוויג'איה. ההשפעה נמשכה גם לשושלת שיילנדרה (אנ') האינדונזית. הלוחות מארד מאינדונזיה מתקופה זו מראים את היצירתיות של אנשיה, אך הנושאים האיקונוגרפיים חופפים לאלה שנמצאים בנלנדה ובאזור הסמוך. נזירים מאינדונזיה, מיאנמר וחלקים אחרים של דרום-מזרח אסיה הגיעו לנלנדה במהלך שלטון אימפריית פאלה.

בסביבות שנת 1193 לספירה, היה בחטיאר ח'לג'י, מצביא ממוצא טורקי שרצה לעשות לעצמו שם, בשירותו של מפקד באזור אווד. ההיסטוריון הפרסי, מינהאג'-איי-סיראג' תיעד בספרו טאבקט-איי נסירי את מעשיו כמה עשורים לאחר מכן. לח'לג'י הוקצו שני כפרים בגבול ביהר שהפכו לשטח הפקר פוליטי. הוא חש שזו ההזדמנות שלו והתחיל בשורה של פשיטות שוד בביהר וזכה לתגמול על פעולותיו מהממונים עליו. מעודד מהצלחתו, החליט ח'לג'י לתקוף מבצר בביהר והצליח ללכוד אותו בהצלחה, והשיג שלל גדול. מינהאג'-איי-סיראג' כתב על ההתקפה הזו:

מוחמד בין בחטיאר, בכוח הנחישות שלו, השליך את עצמו אל מאחורי שער הגישה של המקום, והם כבשו את המבצר, והשיגו שלל גדול. מרבית תושבי המקום הזה היה ברהמנים, וכל הברהמנים גילחו את ראשיהם; וכולם נרצחו. היו שם מספר רב של ספרים; וכאשר כל הספרים הללו היו תחת בחינה של המוסלמים, הם זימנו מספר הינדים כדי שימסרו להם מידע בנוגע לכבודם של ספרים אלה; אבל כל ההינדים נהרגו. ברגע שהבינו [את התוכן של ספרים אלה], נמצא כי כל אותו מבצר ועיר היו מכללה, ובלשון ההינדוסטנית, הם קוראים למכללה ויהאר [مدرسه].

קטע זה מתייחס למתקפה על מנזר בודהיסטי (ה"ביהר" או ויהארה) ונזיריו (הברהמנים המגולחים). התאריך המדויק של אירוע זה אינו ידוע, כאשר הערכות החוקרים נעים בין 1197 ל-1206. בעוד שהיסטוריונים רבים סבורים כי מנזר זה המוגדר בטעות כמבצר היה אודנטאפורה, חלקם סבורים כי מדובר בנלנדה עצמה. עם זאת, בהתחשב בכך ששני מהאוויהארות אלו היו במרחק של קילומטרים ספורים זה מזה, סביר להניח ששניהן פגשו גורל דומה. האחרות הגדולות בנות אותה תקופה כמו ויקראמאשילה ומאוחר יותר, ג'אגדאלה, פגשו גם הן את סופן בידי הטורקים בערך באותו הזמן.

תיאור חשוב נוסף של התקופה הוא הביוגרפיה של הנזיר-הצליין הטיבטי, דהרמסוואמין, ששהה בהודו בשנים 1234–1236. כאשר ביקר בנלנדה בשנת 1235, הוא מצא שהיא עדיין שרדה, אך הייתה רק צל של קיומה בעבר. רוב הבניינים ניזוקו ומאז הלכו והתפוררו. אבל שתי ויהארות, שאותן כינה Dhanaba ו-Ghunaba, עדיין תיפקדו כאשר מורה בן 90 בשם רהולה שריבהדרה הדריך כיתה של כ-70 תלמידים במקום. דהרמסוואמין סבר כי המהאוויהארה לא נהרסה לחלוטין בשל אמונות טפלות כאשר אחד החיילים שהשתתפו בחילול מקדש ג'ננאנתה במתחם חלה מיד.

בזמן שהוא שהה שם שישה חודשים בהנחייתו של רהולה שריבהדרה, דהרמסוואמין אינו מזכיר את הספרייה האגדית של נלנדה שאולי לא שרדה את גל ההתקפות הטורקי הראשוני. עם זאת, הוא מתאר תקיפה של המהאוויהארה הנטושה על ידי החיילים המוסלמים המוצבים באודנטאפורה הסמוכה (כיום ביהאר שריף (אנ')) שהפכה למפקדה צבאית. רק הטיבטי והמדריך הישיש שלו נשארו מאחור והתחבאו בעוד שאר הנזירים נמלטו מנלנדה. מקורות בני תקופה זו מסתיימים בנקודה זו. אבל יצירות טיבטיות מסורתיות שנכתבו מאוחר יותר מרמזות שנלנדה אולי הצליחה להחזיק מעמד עוד זמן מה, אפילו אם המוסד היה רק צל חיוור של תהילתו הקודמת. הלאמה, טראנאתה, ציין כי מגדהה כולה נפלה בידי הטורקים שהרסו מנזרים רבים כולל נלנדה שספגו נזקים כבדים. עם זאת הוא גם מציין כי מלך בנגל בשם צ'אגאלרג'ה ומלכתו תמכו מאוחר יותר בנלנדה במאות הארבע עשרה והחמש עשרה, אם כי לא נעשתה שם עבודה גדולה.

יצירה מהמאה ה -18 בשם Pag sam jon zang מגוללת אגדה טיבטית נוספת הקובעת שהצ'איטיות (מקדשים) והוויהארות (מנזרים) בנלנדה תוקנו שוב על ידי חכם בודהיסטי בשם מודיטה בהאדרה וכי קוקוטסידהא, שר מטעם המלך השליט, הקים שם מקדש. על פי הסיפור שכאשר נחנך המבנה, התייחסו כמה נזירים צעירים טירונים בחוסר כבוד לשני נזירים הינדים צעירים קבצנים (ברהמניים) שהופיעו שם בכך ששפכו עליהם מי כביסה. כנקמה, הקבצנים ביצעו סיגוף בן 12 שנים, ובסיומו ביצעו קורבן אש וזרקו "גחלת חיה" מבור הקורבן אל המקדשים הבודהיסטים. על פי הדיווחים, ההתלקחות שהתרחשה פגעה בספרייה של נלנדה. זרם מים מופלא זרם מכתבי יד קדושים בקומה התשיעית של רטנודאדי שאפשר להציל כתבי יד רבים. הכופרים נספו ממש באש שהציתו. אמנם לא ידוע מתי אירוע זה אמור היה להתרחש, אך עדויות ארכאולוגיות (כולל ערימה קטנה של אורז שרוף) מצביעות על כך שאש גדולה אכן כילתה מספר מבנים במתחם יותר מפעם אחת. כתובת אבן מציינת את חורבן האש והשחזור לאחר מכן במהאוויהארה בתקופת שלטונו של מאהיפאלה (שלט 988–1038).

יוהאן אלברסקוג (Johan Elverskog), חוקר מרכז אסיה, האסלאם והבודהיזם, פרופסור ויו"ר ללימודי דת באוניברסיטה המתודיסטית הדרומית (אנ') בטקסס, בחן את הסיבות הרחבות יותר להידרדרותה של נלנדה כמרכז תרבותי, וכיצד היא משמשת ברטוריקה אנטי-אסלאמית מסוימת, ומתאר כיצד בודהיסטים מקומיים עשו עסקאות עם שליטים מוסלמים בשלב מוקדם, שהבטיחו שהפעילות הבודהיסטית בנלנדה נמשכה מאות שנים: הוא אומר שמאסטר הודי אחד "הוכשר והוסמך בנלנדה לפני שנסע לחצר קובלאי חאן", וכי נזירים סינים נסעו לשם לקבל טקסטים עוד במאה הארבע עשרה, ומסיק כי "הדהרמה שרדה בהודו לפחות עד המאה השבע עשרה". הוא מאשים בעיקר את ההיסטוריוגרפיה הבריטית, שהשתמשה ב"טענות אלה של ברבריות ושלטון בלתי אנושי של מוסלמים על מנת להצדיק את הכנסת צורת השלטון הקולוניאלי הכביכול הומאני ורציונלי".^[13]

המנהל האחרון של נלנדה, שאקיאשרי בהאדרה מקשמיר, ברח לטיבט בשנת 1204 בהזמנתו של המתרגם הטיבטי טרופו לוטאווה. חלק מספרי נלנדה ששרדו נלקחו על ידי נזירים שנמלטו לטיבט. הוא לקח איתו כמה מאסטרים הודים. המסורת הבודהיסטית הטיבטית נחשבת כהמשך למסורת נלנדה. הדלאי לאמה ציין: ”הבודהיזם הטיבטי אינו המצאה של הטיבטים. במקום זאת, די ברור שזה נובע מהשושלת הטהורה של המסורת של מנזר נלנדה. המאסטר נגרג'ונה הגיע ממוסד זה, וכך גם פילוסופים ולוגיקנים חשובים אחרים ...”. הדלאי לאמה מתייחס לעצמו כמי שממשיך את השושלת של 17 המאסטרים של נלנדה.^[14]

לאחר שקיעתה נשכחה נלנדה במידה רבה עד שהרופא הסקוטי פרנסיס ביוקנן-המילטון (אנ'), שתרם תרומה משמעותית כגאוגרף, זואולוג ובוטנאי בעת שהתגורר בהודו, סקר את האתר בשנים 1811–1812 לאחר שהמקומיים בסביבה הפנו את תשומת לבו למכלול עצום של חורבות באזור. עם זאת, הוא לא קישר את תלוליות האדמה והחורבות לנלנדה המפורסמת. קשר זה נקבע על ידי מייג'ור מרקהאם קיטו (Markham Kittoe) בשנת 1847. אלכסנדר קנינגהם (אנ'), מהנדס בריטי שהקים את הסקר הארכאולוגי של הודו ערך סקר רשמי בשנים 1861–1862. חפירה שיטתית של ההריסות על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו לא החלה לפני 1915 והסתיימה בשנת 1937.

לאחר העצמאות התקיים סבב החפירות והשחזור השני בשנים 1974–1982. ב-1951 הוקם ליד חורבותיה של נלנדה מהאוויהארה המוסד "נאווה נלנדה מהאוויהרה" (Nava Nalanda Mahavihara, "נלנדה מהאוויהרה החדשה"), מרכז מודרני לפאלי ולבודהיזם ברוח המוסד הקדום, על פי הצעתו של ד"ר ראג'נדרה פראסאד, נשיא הודו הראשון. היא קיבלה מעמד מקביל לאוניברסיטה (Deemed university, במונחי ההשכלה הגבוהה בהודו) בשנת 2006.

ב-1 בספטמבר 2014 החלה שנת הלימודים הראשונה של אוניברסיטת נלנדה (אנ') המודרנית עם 15 סטודנטים, בראג'גיר הסמוכה. אוניברסיטת נלנדה (הידועה גם בשם אוניברסיטת נלנדה הבינלאומית) היא אוניברסיטה בינלאומית ועתירת מחקר הממוקמת בעיר ההיסטורית ראג'גיר בביהר, הודו. היא הוקמה על ידי חוק של הפרלמנט כדי לחקות את האוניברסיטה העתיקה המפורסמת של נלנדה, שפעלה בין המאות ה-5 ל-13. הרעיון להחיות את אוניברסיטת נלנדה אושר בשנת 2007 בפסגת מזרח אסיה (אנ'), המיוצגת בעיקר על ידי מדינות אסיה, כולל סין, סינגפור, יפן, מלזיה ווייטנאם, מלבד אוסטרליה וניו זילנד, וככזו האוניברסיטה נתפסת כאחת מפרויקטי הדגל של ממשלת הודו. היא הוגדרה כ"מוסד בעל חשיבות לאומית" על ידי הפרלמנט. בתחילה היא הוקמה במבנים זמניים בראג'גיר. קמפוס מודרני המשתרע על פני 1,600 צפוי להסתיים עד סוף שנת 2021.^[15] עם השלמתו, יהיה קמפוס זה הגדול מסוגו בהודו, ואחד הגדולים באסיה.

בעוד שהריסותיה שנחפרו משתרעות כיום על שטח באורך 488 מטרים על 244 מטרים או כ-120 דונם בלבד, נלנדה מהאוויהארה השתרעה על שטח הרבה יותר גדול בימי הביניים. הנושאים שנלמדו בנלנדה כיסו כל תחום למידה, וזה משך תלמידים וחוקרים מקוריאה, יפן, סין, טיבט, אינדונזיה, פרס וטורקיה. שוואנדזאנג השאיר תיאורים מפורטים של בית הספר במאה השביעית. הוא תיאר כיצד נראה כאילו המגדלים שנבנו במרחקים אחידים, יער הביתנים, ההרמיקות (מבנה בודהיסטי) והמקדשים "מרחפים מעל הערפילים בשמיים", כך שמהתאים שלהם הנזירים "יכולים להיות עדים להולדת הרוחות והעננים". הצליין כתב: "בריכת תכלת מתפתלת סביב המנזרים, מעוטרת בפרחי הלוטוס הכחולים; הפרחים האדומים המרהיבים של הקנאקה המקסימה תלויים פה ושם, וחורשות עצי מנגו בחוץ מציעות לתושבים בצפיפותן את הצל המגן".

בשיאו משך בית הספר אליו מלומדים ותלמידים מקרוב ומרחוק, כאשר חלקם הגיעו מטיבט, סין, קוריאה ומרכז אסיה. השיטות הפורמליות ביותר של לימודי בודהיזם סייעו להקמת מוסדות הוראה גדולים כגון טקשילה (אנ'), נלנדה וויקראמאשילה (אנ'), המאופיינים לעיתים קרובות כאוניברסיטאות המוקדמות של הודו. עדויות ארכאולוגיות מציינות גם מגע עם שושלת שיילנדרה (אנ') שבאינדונזיה, שאחד ממלכיה בנה מנזר במתחם. נלנדה שגשגה בחסות אימפריית גופטה במאות ה-5 וה-6, ובהמשך בתקופת הקיסר הארשה שבירתו בקאנוג'י (אנ'). המסורות התרבותיות הליברליות, ירושה מעידן גופטה, הביאו לתקופה של צמיחה ושגשוג עד המאה התשיעית לספירה. המאות שלאחר מכן היו תקופה של ירידה הדרגתית, תקופה שבה ההתפתחויות הטנטריות של הבודהיזם הפכו לבולטות ביותר במזרח הודו תחת אימפריית פאלה (אנ').

הרבה מהידע שלנו על נלנדה נובע מכתביהם של נזירים עולים לרגל מאסיה, כגון שוואנדזאנג וייג'ינג, שהגיעו למהאוויהארה במאה השביעית לספירה. וינסנט סמית' (Vincent Arthur Smith‏; 1843–1920), היסטוריון אירי שהתמחה בתרבות ההודית, ציין כי "היסטוריה מפורטת של נלנדה תהיה היסטוריה של בודהיזם מזרם המהאיאינה". רבים מהשמות שרשום שוואנדזנג בסיפור המסע שלו כבוגרי נלנדה הם שמותיהם של אלה שפיתחו את הפילוסופיה הכוללת של המהאיאנה. כל התלמידים בנלנדה למדו את מהאיאנה, כמו גם את הטקסטים של שמונה עשרה כתות הבודהיזם. תוכנית הלימודים שלהם כללה גם נושאים אחרים, כגון הוודות, לוגיקה, דקדוק של סנסקריט, רפואה ופילוסופיה הסמקיה.

נלנדה נהרסה שלוש פעמים, אך נבנתה מחדש רק פעמיים. הוא נבזזה ונהרסה על ידי צבא השושלת הממלוכית של סולטנות דלהי בפיקודו של בחטיאר ח'לג'י סביב שנת 1202. בעוד שמקורות מסוימים מציינים כי המהאוויהארה המשיכה לתפקד באופן מאולתר לאחר מתקפה זו, היא ננטשה בסופו של דבר כליל ונשכחה עד המאה ה-19, אז האתר נסקר ונערכו חפירות מקדימות על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו. בשנת 1915 החלו חפירות שיטתיות, שחשפו אחד עשר מנזרים ושישה מקדשים מלבנים המסודרים בשטח של 120 דונם. מטמון של פסלים, מטבעות, חותמים וכתובות התגלו בחורבות, רבים מהם מוצגים במוזיאון הארכאולוגי של נלנדה, הנמצא בסמוך. נלנדה היא כיום יעד תיירותי בולט, וחלק מהאתרים הפופולריים של התיירות הבודהיסטית.

ב-25 בנובמבר 2010, "החייתה" ממשלת הודו, באמצעות חוק פרלמנט, את האוניברסיטה העתיקה באמצעות הצעת חוק אוניברסיטת נלנדה, שבאמצעותו בחרו ליצור את אוניברסיטת נלנדה החדשה והבלתי קשורה יחסית בקרבת מקום. היא הוגדרה כ"אוניברסיטה הבינלאומית בעלת חשיבות לאומית", ובהתאם היא נתונה לפיקוח ממשלתי אינטנסיבי, כששני מנהליה לשעבר אמרו במפורש שפעולות הממשלה היו הגורם להחלטתם לעזוב את תפקידם וכי קורסים נסגרים בשל חברי מפלגת השלטון המסתייגים מהם.

ברור מכמות הטקסטים שייג'ינג נשא עימו לאחר מגוריו בן 10 השנים בנלנדה, כי בוודאי הייתה במהאוויהארה ספרייה מצוידת היטב. מקורות טיבטיים מסורתיים מזכירים את קיומה של ספרייה נהדרת בנלנדה בשם דהארמאגנג'ה (שוק האדיקות) שכללה שלושה בניינים גדולים מרובי קומות: רטאנאסאגרה (אוקיינוס התכשיטים), הרטנודאדהי (ים התכשיטים) ורטנאראנג'קה (מעוטר בתכשיט). גובהו של הרטנודאדהי היה תשע קומות והוא הכיל את כתבי היד הקדושים ביותר, לרבות הסוטרה של פראז'נה פרמיטה והגוייאסאמג'ה (אנ').

מספר הכרכים המדויק שהיו בספריית נלנדה אינו ידוע, אך ההערכה היא שמדובר במאות אלפים. כאשר מת מלומד בודהיסטי בנלנדה נוספו כתבי היד שלו לאוסף הספרייה. הספרייה לא רק כללה כתבי יד דתיים אלא היו בה גם טקסטים בנושאים כמו דקדוק, לוגיקה, ספרות, אסטרולוגיה, אסטרונומיה ורפואה. נראה שלספריית נלנדה הייתה שיטת סיווג שהתבססה אולי על תוכנית סיווג טקסט שפותחה על ידי בלשן הסנסקריט, פאניני (אנ'). סביר להניח שהטקסטים הבודהיסטים חולקו לשלוש מחלקות המבוססים על שלוש החטיבות העיקריות של הטריפיטקה (אנ'): וינאיה, סוטרה ואבהידהמה.

בביוגרפיה שלו על שוואנדזאנג קבע הווי-לי כי כל התלמידים בנלנדה למדו את "הרכב הגדול" (מהאיאנה) וכן את עבודותיהם של שמונה עשרה כתות הבודהיזם. בנוסף לאלה, הם למדו נושאים אחרים כגון הוודות, הטווידיה (לוגיקה), שבדווידיה (דקדוק ופילולוגיה), צ'יקיטסווידיה (רפואה), העבודה על קסמים (אתרוואוודה (אנ')) ופילוסופית הסמקיה.

שוואנדזאנג בעצמו למד מספר נושאים אלה בנלנדה תחת שילאבהדרה ואחרים. מלבד תאולוגיה ופילוסופיה, הצריכו ויכוחים ודיונים תכופים יכולת בלוגיקה. תלמיד במהאוויהארה היה צריך להיות בקיא במערכות הלוגיקה הקשורות לכל אסכולות החשיבה השונות של אותה תקופה, שכן הוא היה אמור להגן על המערכות הבודהיסטיות מפני האחרות. נושאים אחרים שמשערים כי נלמדו בנלנדה כוללים משפטים, אסטרונומיה ותכנון ערים.

המסורת הטיבטית גורסת כי היו "ארבע דוקסוגרפיות" (טיבטית: 'grub-mtha) שנלמדו בנלנדה:

1. סרווסטיוודה (אנ') ואיבהשיקה (אנ')
2. סרווסטיוודה סאוטרנטיקה (אנ')
3. מאדהיאמקה (אנ'), הפילוספיה במאהיאנה של נגרג'ונה
4. יוגאצ'רה (אנ') הפילוספיה במאהיאנה של וסובנדהו ושל אחיו אסנגה (אנ')

במאה השביעית מנה שוואנדזאנג את מספר המורים בנלנדה בסביבות 1,510. מתוכם, כ-1,000 הצליחו להסביר 20 אוספי סוטרות (אנ') ושסטרות (אנ'), 500 הצליחו להסביר 30 אוספים, ורק 10 מורים הצליחו להסביר 50 אוספים. שוואנדזאנג היה בין הבודדים שהצליחו להסביר 50 אוספים או יותר. בשלב זה, רק אב המנזר שילאבהדרה למד את כל אוספי הסוטרות והשסטרות הגדולות בנלנדה.

הנזיר הסיני ייג'ינג כתב כי ענייני דיון ואדמיניסטרציה בנלנדה חייבו לארגן אספה וקבלת קונצנזוס על ההחלטות של כל המשתתפים באספה, כמו גם הנזירים שהתגוררו בנלנדה:

אם היה לנזירים נושא כלשהו, הם היו מתכנסים כדי לדון בנושא. אחר כך הורו לקצין, ויהאראפלה, להפיץ ולדווח על ההחלטה לנזירים המתגוררים בזה אחר זה בידיים שלובות. אם נזיר בודד היה מתנגד, זה לא היה עובר. לא היה טעם להכות אותו כדי להודיע על המקרה שלו. אם נזיר עשה משהו ללא הסכמה של כל התושבים, הוא נאלץ לעזוב את המנזר. אם היו חילוקי דעות בנושא מסוים, היו נותנים סיבה לשכנע (את הקבוצה השנייה). לא הופעלו שום כוח או כפייה כדי לשכנע.

שוואנדזאנג ציין גם:

חייהם של כל הגברים הצדיקים הללו נשלטו באופן טבעי על ידי הרגלים מהסוג החגיגי והמחמיר ביותר. כך בשבע מאות שנות קיומו של המנזר איש מעולם לא הפר את חוקי המשמעת. המלך מרעיף עליו את הכבוד שהוא רוחש לו ואת הערצתו והקצה את ההכנסות ממאה ערים לשלם עבור אחזקת המוסד הדתי.

כמות גדולה ממה שבנה את הבודהיזם הטיבטי, הן מסורות המהאיאנה והן הווג'ריאנה, נובעת מהמורים ומהמסורות בנלנדה. שאנטרקשיטה (אנ'), שהיה החלוץ בהתפשטות הבודהיזם בטיבט במאה השמינית למד בנלנדה. הוא הוזמן על ידי המלך הטיבטי, טריסונג דצן (אנ'), והקים את המנזר בסאמיה (אנ'), ושימש כאב המנזר הראשון שלו. הוא ותלמידו קמאלשילה (אנ') (שגם היה בוגר נלנדה) לימדו למעשה את הטיבטים פילוסופיה. פדמאסמבהאבה, שהוזמן גם הוא מנלנדה מהאוויהארה על ידי המלך בשנת 747 לספירה, מקובל כמייסד הבודהיזם הטיבטי.

המלומד דהארמאקירטי (אנ') (בערך במאה השביעית), ממייסדי הבודהיזם של הלוגיקה הפילוסופית (אנ') ההודית, כמו גם אחד התאורטיקנים העיקריים של הבודהיזם האטומיסטי, לימד בנלנדה.

צורות אחרות של בודהיזם, כגון בודהיזם מהאיאנה שנהו אחריהן בווייטנאם, סין, קוריאה ויפן, פרחו בין כותלי בית הספר העתיק. מספר חוקרים קשרו כמה טקסטים מהאיאנים כגון שורנגאמה סוטרה (אנ'), סוטרה חשובה בבודהיזם של מזרח אסיה, עם המסורת הבודהיסטית בנלנדה. רונלד אפשטיין (Ronald B Epstein, נולד 1942), חוקר ומתרגם אמריקאי, המתמחה בבודהיזם מהאיאנה, מציין גם כי העמדה הדוקטרינרית הכללית של הסוטרה אכן תואמת את מה שידוע על תורת הבודהיזם בנלנדה לקראת סוף תקופת גופטה כשהיא תורגמה.^[16]

כמה מוסדות בודהיסטים מעבר לים בחרו לקרוא לעצמם נלנדה כשהם מוקירים בכך את ההשפעה של נלנדה. אלה כוללים את האגודה הבודהיסטית נלנדה במלזיה ואת נלנדה קולג', בקולומבו, בירת סרי לנקה, קרן החינוך הבודהיסטית נלנדה באינדונזיה, והמכון הבודהיסטי נלנדה בבהוטן.

אתר נלנדה מהאוויהארה שוכן במדינת ביהר, בצפון-מזרח הודו. הוא כולל שרידים ארכאולוגיים של מוסד נזירי ולימודי המתוארך למאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-13 לספירה. הוא כולל סטופות, מקדשים, ויהארות (בנייני מגורים וחינוך) ויצירות אמנות חשובות בסטוקו, אבן ומתכת. נלנדה בולטת כאוניברסיטה העתיקה ביותר של תת-היבשת ההודית. היא עסקה בהעברת ידע מאורגנת לאורך תקופה רציפה בת 800 שנים. ההתפתחות ההיסטורית של האתר מעידה על התפתחות הבודהיזם לדת ופריחה של מסורות נזיריות וחינוכיות.^[5]

לאחר הידרדרותה, נלנדה נשכחה במידה רבה עד שהרופא הסקוטי פרנסיס ביוקנן-המילטון (אנ'), שתרם תרומה משמעותית כגאוגרף, זואולוג ובוטנאי בעת שהתגורר בהודו, סקר את האתר בשנים 1811–1812 לאחר שהמקומיים בסביבה הפנו את תשומת לבו למכלול עצום של חורבות באזור. עם זאת, הוא לא קישר את תלוליות האדמה והחורבות לנלנדה המפורסמת. קשר זה נקבע על ידי מייג'ור מרקהאם קיטו (Markham Kittoe) בשנת 1847. אלכסנדר קנינגהם (אנ'), מהנדס בריטי שהקים את הסקר הארכאולוגי של הודו ערך סקר רשמי בשנים 1861–1862. חפירה שיטתית של ההריסות על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו לא החלה לפני 1915 והסתיימה בשנת 1937. סבב החפירה והשחזור השני התקיים בשנים 1974–1982.

שרידי נלנדה משתרעים על שטח של כ-120 דונם, באורך 488 מטרים מצפון לדרום ו-244 מטרים ממזרח למערב. בחפירות נחשפו אחד עשר מנזרים ושישה מקדשים מרכזיים בנויים בלבנים המאורגנים בפריסה מסודרת. מעבר רחב ברוחב 30 מטרים עובר מצפון לדרום, כאשר המקדשים ממערב ומנזרים ממזרח לו. ברוב המבנים יש עדויות למספר תקופות בנייה עם בניינים חדשים המוקמים על חורבות המבנים הישנים. רבים מהמבנים מציגים גם סימנים של נזקי שריפה לפחות פעם אחת.

המפה מציגה את פריסת המבנים שנחפרו. מקדש 3 בדרום היה המבנה המרשים ביותר. מקדשים 12, 13, 14 פונים למנזרים ופונים מזרחה. למעט המנזרים המסומנים כ-A‏1 וכ-B‏1, כול המנזרים פונים מערבה עם מרזבים המתרוקנים במזרח וגרמי מדרגות הממוקמים בפינה הדרומית-מערבית של הבניינים. מקדש 2 היה ממזרח.

כל המנזרים בנלנדה דומים מאוד במבנם ובמראם הכללי. התוכנית שלהם כוללת צורה מלבנית עם חצר מרובעת מרכזית המוקפת במרפסת, שבתורה תחומה בשורת תאים חיצונית לנזירים. התא המרכזי הפונה לכניסה המובילה לחצר הוא תא מקדש. משמעות המיקום האסטרטגי שלו שזה היה הדבר הראשון שמשך את העין למי שנכנס למבנה.

• מנזר 1 נחשב לעתיק והחשוב ביותר בקבוצת המנזרים ומציג עד תשע שכבות בנייה. משערים שהשכבה התחתונה שלו נתרמה על ידי בלאפוטראדווה, מלך סריוויג'איה, בתקופת שלטונו של דוופאלה במאה ה-9. הבניין היה במקור בגובה של לפחות 2 קומות והכיל פסל גדול של בודהה יושב.

• מקדש מספר 3 (המכונה גם סריפוטה סטופה Sariputta Stupa) הוא המבנה האייקוני ביותר במבני נלנדה עם מספר מדרגות המובילות עד לגג. המקדש היה במקור מבנה קטן שנבנה והוגדל על ידי מבנים מאוחרים יותר. עדויות ארכאולוגיות מראות כי המבנה הסופי היה תוצאה של לפחות שבע תקופות בנייה כאלה. החמישי מבין מקדשים מרובדים אלה הוא המעניין ביותר והנשמר ביותר עם ארבעה מגדלים פינתיים, מתוכם שלושה נחשפו. המגדלים, כמו גם צדי המדרגות מעוטרים בלוחות מעודנים של אמנות מתקופת גופטה המתארים מגוון דמויות סטוקו, כולל הבודהה והבודהיסטבות וסצנות מסיפורי הג'טאקה.^[א] המקדש מוקף בהרבה סטופות שחלקן נבנו בלבנים שעליהן חקוקות כתובות מטקסטים בודהיסטים קדושים. הקומה העליונה של מקדש מספר 3 כוללת חדר קודש הקודשים המכיל כעת רק את הכן שעליו כנראה הוצב פסל גדול של בודהה. לדברי וין מאונג, הסטופה נגזרה מהסוג המוקדם של קושאנה ובתורה השפיעה על הסטופה של גווה בין טט קון (סרי קטארה) במיאנמר. במקדש ליד תחתית גרם המדרגות נמצא פסל גדול של אוולוקיטשוורה שהועבר לבסוף למוזיאון.

• מקדש מספר 2 כולל דאדו^[ב] של 211 פאנלים מפוסלים המתארים מגוון מוטיבים דתיים כגון שיווה, פרוואטי, קרטיקייה וגג'אלקשמי,^[ג] קינארות (אנ')^[ד] מנגנים בכלי נגינה, ייצוגים שונים של מקארות,^[ה] זוגות בני אדם בתנוחות אהבה, כמו גם סצנות אמנות ושל חיי היומיום. יש המשערים שמקדש מספר 2 היה קשור לברהמניות, אולם אין הסכמה בנושא. אתר מקדש מספר 13 כולל תנור התכה העשוי לבנים ובו ארבעה תאים. הגילוי של מתכת וסיגים שרופים מצביע על כך שהוא שימש ליציקת חפצים מתכתיים.
• שרידי מקדש מספר 14. שוכנים מצפון למקדש 13. נתגלה כאן פסל גדול של הבודהה. על הכן של הפסל מוצגים שברי ציורי הקיר היחידים ששרדו בנלנדה.
• שרידי מקדש סראי שוכנים ממזרח למקדש 2 בתל סראי שנחפר לאחרונה. מתחם מקדש בודהיסטי רב קומות זה עם הרבה סטופות ומקדשים היה מוקף בחומה גדולה. השרידים בקודש הקודשים מצביעים על כך שגובהו של פסל הבודהה היה כ-24 מטר.

פסלים רבים, כמו גם ציורי קיר רבים, לוחות נחושת, כתובות, חותמים, מטבעות, לוחות, כלי חרס ויצירות אבן, ברונזה, טיח וטרקוטה, נחשפו בתוך הריסות נלנדה. הפסלים הבודהיסטים שהתגלו כוללים בעיקר את אלה של הבודהה בתנוחות שונות, וכן אוולוקיטשוורה, ג'מבהאלה (אנ'), מנג'ושרי (אנ'), מאריקי (אנ') וטארה (אנ'). בחורבות נמצאו גם אלים ברהמניים של וישנו, שיווה-פרוואטי, גנש, מאהישאסורה מרדיני ואל השמש סוריה.

מקדש מודרני בשם מקדש הבודהה השחור (המכונה על ידי המקומיים "טליה בהאירב" (Telia Bhairav), "טל" מתייחס לשימוש בשמן כציפוי מגן) קם ליד מקדש מספר 14 ובו פסל בודהה שחור גדול עתיק, דבר המצביע על כך שפסל הבודהה היה קיים גם בפולחן בעבר על ידי המקומיים, מה שמרמז על המשכיות הפעילות הדתית בחורבות נלנדה. העתקים של פסל הבודהה השחור הוצבו במקדשים בתאילנד. המקדש נמצא מחוץ לאזור המוגן שבסמכות הסקר הארכאולוגי של הודו (ה-ASI), יש להניח כי היה פולחן פעיל לפני שה-ASI השתלט על האתר.

בכפרים הסמוכים, כגון גוסראוון (Ghosrawan), סרילצ'ק (Sarilchak), מוסטפְפּור (Mustafpur) וג'גדישפור (Jagdishpur) יש כמה פסלי בודהה בפולחן פעיל של התושבים המקומיים. חלק מהפסלים נגנבו וחלקם הושחתו בכוונה.

נלנדה היא יעד תיירותי פופולרי במדינה ומושכת אליה מספר רב של מבקרים מהודו ומארצות אחרות. זוהי גם תחנה חשובה במסלול התיירות של בודהיסטים.

• המוזיאון הארכאולוגי של נלנדה – הסקר הארכאולוגי של הודו מנהל מוזיאון ליד החורבות לטובת המבקרים. המוזיאון, שנפתח בשנת 1917, מציג את העתיקות שנחשפו בנלנדה כמו גם מרג'גיר הסמוכה. מתוך 13,463 פריטים, רק 349 מוצגים בארבע גלריות.
• היכל הזיכרון לשוואנדזאנג – מפעל משותף בודי-סיני לכבודו של הנזיר והנוסע הבודהיסטי. שריד, הכולל עצם מגולגולתו של הנזיר הסיני מוצגת באולם.
• מוזיאון המולטימדיה של נלנדה – מוזיאון נוסף הסמוך לאתר שנחפר הוא מוזיאון המולטימדיה נלנדה המנוהל באופן פרטי. הוא מציג את ההיסטוריה של נלנדה באמצעות אנימציה תלת-ממדית ומצגות מולטימדיה אחרות.
• מרכז הוויפאסנה נלנדה

• 
  היכל הזיכרון לשוואנדזאנג
• 
  מרכז הוויפאסנה נלנדה
• 
  כניסה לשרידים שנחפרו
• 
  חותם, תקופת גופטה, המאה ה-5 או ה-6
• 
  סטופה של סריפוטה (מקדש 3)
• 
  סטופה של סריפוטה, מקדשים משניים
• 
  לוחות סטוקו מפוסלים על מגדל, הסטופה של סריפוטה
• 
  פסל בודהה מסטוקו, הסטופה של סריפוטה
• 
  תיירים בקומה השנייה של מנזר שנחפר
• 
  מנזר 4 עם באר ופלטפורמת מדרגות
• 
  פסל ארד שלאחר המאה ה-8 של בודהה מנלנדה
• 
  פרטים מאחת הסטופות
• 
  וג'ראפני – בזלת, המאה ה-8 לספירה
• 
  סקאנדה, מקדש 2
• 
  קוברה (אנ')
• 
  טירתנקרה ג'ייני, ארד, מנלנדה, המאה ה-10
• 
  גנש, ארד, מנלנדה, המאה ה-10

• Nalanda: The university that changed the world – מאתר ה-BBC

אתרי מורשת עולמית בהודו

מצודת אגרה • מערות אג'אנטה • המונומנטים הבודהיסטיים בסאנצ'י • הפארק הארכאולוגי צ'אמפאנר-פאווגאד • תחנת צ'האטראפאטי שיוואג'י • הכנסיות והמנזרים בגואה • מערות אלפנטה • מערות אלורה • פטהפור סיקרי • המקדשים החיים הגדולים של צ'ולה: מקדש בריהאדיסוואראר, מקדש גנגאיקונדה ומקדש איראווטסווארה • קבוצת המונומנטים בהאמפי • קבוצת המונומנטים במהאבליפורם • קבוצת המונומנטים בפטאדקל • קבוצת המונומנטים בקהג'וראהו • קבר הומאיון בדלהי • מקדש מהאבודהי • הרכבות ההרריות בהודו: מסילת דרג'ילינג ההימלאית, מסילת נילג'ירי ההררית ומסילת קאלקה-שימלה • מתחם קוטוב • המצודה האדומה בדלהי • מקלטי הסלע בבהימבטקה • מקדש השמש בקונארק • טאג' מהאל • הפארק הלאומי קזירנגה • הפארק הלאומי קאולדאו • הפארק הלאומי מאנאס • הרי גהט המערביים • הפארק הלאומי נאנדה דווי והפארק הלאומי עמק פרחים • הפארק הלאומי סונדרבאנס • ג'נטאר מנטאר (ג'איפור) • מבצרי הגבעות בראג'סטאן • ראני קי ואו • הפארק הלאומי ההימלאיה הגדולה • העבודה האדריכלית של לה קורבוזיה (עם שש מדינות אחרות) • האתר הארכאולוגי של נלנדה מהאוויהרה (אוניברסיטת נלנדה) בנלנדה, ביהר • הפארק הלאומי קנצ'נדזונגה • העיר ההיסטורית של אחמדאבאד • מכלולי האדריכלות הוויקטוריאנית ואדריכלות האר דקו במומבאי • העיר ג'איפור • מקדש רמאפה • דולאווירה: עיר ההאראפה • סנטיניקטן • מכלולי ההויסלה הקדושים (צ'נאקשווה • הויסלשוורה • קשווה) • מוידם - מערכת תילי הקבורה של שושלת אהום