ניקולה טסלה

ניקולה טסלה
Никола Тесла - Nikola Tesla

תמונה שצילם נפוליאון סרוני ב־1890 לערך
לידה	10 ביולי 1856 האימפריה האוסטרית סמיליאן (אנ'), קרואטיה, האימפריה האוסטרית
פטירה	7 בינואר 1943 (בגיל 86) ארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Никола Тесла
ענף מדעי	הנדסת חשמל, פיזיקה, אלקטרוניקה
מקום מגורים	האימפריה האוסטרו־הונגרית (קרואטיה, הונגריה), ארצות הברית
מקום קבורה	מוזיאון ניקולה טסלה
מקום לימודים	גימנסיית קרלובץ (1873) האוניברסיטה הטכנולוגית של גראץ (דצמבר 1878) אוניברסיטת קארל בפראג
מוסדות	Tesla Electric Light & Manufacturing (1886) וסטינגהאוס (1888)
פרסים והוקרה	אביר הצלב הגדול של מסדר העיט הלבן היכל התהילה הלאומי לממציאים (1975) עמית באגודה האמריקאית לקידום המדע מסדר האריה הלבן Order of the Crown מסדר סאבה הקדוש עמית IEEE מסדר הנסיך דנילו הראשון הצלב הגדול של מסדר האריה הלבן (1936) Knight Grand Cross of the Order of Saint Sava מדלית ג'ון סקוט (1934) מדלית אדיסון (1916) מדליית אליוט קרסון (1894)
הערות	מוצאו סרבי על שמו יחידת המדידה הסטנדרטית למדידת עוצמת שדה מגנטי - טסלה כונה בארצות הברית "הקוסם מהמערב"
תרומות עיקריות
מחלוצי זרם החילופין המציא את גנרטור זרם החילופין שפועל בשיטת ה"השראה" ואת "סליל טסלה", שהוא שנאי מגדולי הממציאים בכל הזמנים וגדול מהנדסי החשמל
חתימה

נִיקוֹלָה טֶסְלָה (בסרבית: Никола Тесла, באנגלית: Nikola Tesla‏; 10 ביולי 1856 – 7 בינואר 1943) היה פיזיקאי, מהנדס חשמל וממציא אמריקאי ממוצא סרבי. נחשב בעיני רבים כאחד מגדולי הממציאים בכל הזמנים וגדול מהנדסי החשמל. בארצות הברית הוא כונה "הקוסם מהמערב".

על שמו קרויה יחידת המדידה טסלה, המסומנת באות T – יחידה סטנדרטית למדידת עוצמת שדה מגנטי לפי מערכת יחידות המידה SI. טסלה חקר ובהמשך המציא שיטה לשידור גלי רדיו שהייתה מעין המשך של רעיון השנאי. על אף החדשנות גם בתחום זה, לא ראה תגמול רב על תרומתו למדע ולאנושות. במהלך חייו המציא טסלה מעל ל-300 פטנטים שונים. טסלה, יליד קרואטיה באימפריה האוסטרית, היה בן כומר אורתודוקסי. בהכשרה לקריירה הנדסית למד בגראץ ובפראג. בגראץ הוא למד לראשונה על דינמו והגה דרך לשימוש בזרם חילופין למטרות שימוש אזרחי. מאוחר יותר, בבודפשט, הוא העריך לראשונה את עקרון השדה המגנטי המסתובב ופיתח תוכניות עבור מנוע אינדוקציה שהיה לצעד הראשון שלו לקראת ניצול מוצלח של זרם חילופין. ב-1882 יצא טסלה לעבוד בפריז בשלוחה של חברת התעשיין אדיסון, ובהיותו בשטרסבורג ב-1883 בנה את מנוע האינדוקציה הראשון שלו.

טסלה הפליג לאמריקה ב-1884, והגיע לניו יורק עם כמה פרוטות בלבד. הוא מצא תחילה עבודה אצל אדיסון, אך בתוך זמן קצר פרצה יריבות בין שני המהנדסים. טסלה פיתח מערכת תלת פאזית של הולכת חשמל. במאי 1888 רכש ג'ורג' וסטינגהאוס, ראש חברת החשמל וסטינגהאוס בפיטסבורג, את זכויות הפטנט למערכת של טסלה של דינמו, שנאים ומנועים המבוססים על זרם חילופין. העסקה הובילה ל"מלחמת הזרמים" בין טסלה לאדיסון. ב-1891 המציא את סליל טסלה, סליל אינדוקציה הנמצא בשימוש נרחב בטכנולוגיית רדיו. עד מהרה הקים טסלה מעבדה משלו, שם עשה ניסויים בצילומי צללים במקביל לפיתוחו של וילהלם רנטגן.

על מנת להפיג את החשש האזרחי מפני התחשמלות, טסלה הציג במעבדתו תערוכות בהן הדליק מנורות על ידי מתן זרם חשמל בגופו. וסטינגהאוס השתמש במערכת זרם החילופין של טסלה עבור התערוכה העולמית בשיקגו ב-1893. בהמשך נעשה שימוש בזרם חילופין עבור המרת אנרגיה הידרומכנית לאנרגיה חשמלית במפלי ניאגרה. בקולורדו ספרינגס, שם שהה בין 1899 ו-1900, טסלה גילה את מה שראה כגילוי החשוב ביותר שלו - גלים אלקטרומגנטיים נייחים ברחבי כדור הארץ. בכך הוכיח כי ניתן להיעזר בתדר חשמלי טבעי להחליף מוליכות חוטית. הוא האיר 200 מנורות ללא חוטים בטווח 40 ק"מ, יצר ברקים מעשה ידי אדם, והפיק הבזקים בגודל 41 מטר. פעם אחת חשד בקבלת שדר חוצני, הערכה שהתגלתה כשגויה.

טסלה היה מקורב לאישים ידועי שם כגון מארק טוויין. בשובו לניו יורק בשנת 1900, החל טסלה בבניית מגדל שידור עולמי אלחוטי בלונג איילנד, ונתמך כלכלית מידי איל ההון ג'יי. פי. מורגן (ראו מגדל וורדנקליף). הפרויקט נזנח עקב קשיים כלכליים, בעיות עבודה ועצירת התמיכה של מורגן. זו הייתה התבוסה הגדולה ביותר של טסלה. עבודתו של טסלה עברה אז לטורבינות ולפרויקטים אחרים. עקב קשיים כלכליים לא קידם רבות מהמצאותיו התאורטיות וחי את שנותיו האחרונות בעוני בין בתי מלון להם התקשה לשלם על שהותו.

טסלה נולד למשפחה סרבית בסמיליאן (Smiljan), כפר קטן באימפריה האוסטרית (כיום בקרואטיה, ואז בממלכת קרואטיה ההבסבורגית). אביו מילוטין ואמו דז'וקה היו שניהם ממוצא סרבי. אביו וסבו מצד אמו היו כמרים סרבים-אורתודוקסים. אביו לעיתים היה מרוחק מהילדים ומגיל צעיר מילא טסלה הצעיר שעות ביומו בספרייה הביתית של אביו. אמו, אישה אנאלפביתית אך רבת כישרון, החדירה בו אחריות בלקיחת חלק בעבודות הבית והמשק. אחת מעבודות אלו הייתה שימוש במקצף ביצים מכני. מאוחר יותר טען טסלה כי התושייה ההנדסית שלו בוססה על החינוך שהחדירה בו אמו.

תחילה התחנך טסלה בחינוך ביתי, אך בשנת 1870, בגיל 14, נשלח ללמוד בגימנסיית קרלובץ שם הצטיין בשלל המקצועות כבר בשנתו הראשונה. היה זה מוסד חינוכי ממלכתי בו רכש את הידע הטכני העיקרי הראשון שלו והתעניין במיוחד בפיזיקה. בשנתו הראשונה היו ציוני התעודה שלו להלן: מוסריות - דוגמה ומופת, חריצות - עיקשת, קטכיזם - מצוין, גרמנית - מצוין, קרואטית - מצוין, גאוגרפיה והיסטוריה - ראוי לשבח, מתמטיקה - מצוין, גאומטריה תאורטית - ראוי לשבח, היסטוריה טבעית - ראוי לשבח, כימיה - מצוין וציור - מספיק^[1]. בשנתו השנייה החל ללמוד גם פיזיקה וסיים עם ציון מצוין בתעודה.

סימן מוקדם ליכולתו השכלית הגבוהה הוא שהצליח לבצע חשבון אינטגרלי במחשבה ולא בכתב, מה שגרם למוריו לחשוד שהוא פועל לא בדרך הנדרשת ושייתכן כי הוא מעתיק. למרות היצירתיות המוקדמת שלו, טסלה לא החל לחשוב על קריירה של ממציא עד לשנות העשרים המאוחרות לחייו. טסלה רצה לטפח קריירה של פיזיקאי, אך אביו רצה לקדמו בתחום הכמורה.

בגיל שבע עשרה חלה טסלה במחלת הכולרה חשוכת המרפא, נפל למשכב והיה חשש רב לחייו. אביו של טסלה נשבע כי אם בנו ישרוד הוא יאפשר לו להתקדם בקריירה מדעית במקום דתית וללכת ללמוד באוניברסיטת גראץ לטכנולוגיה, שהייתה אוניברסיטה ממלכתית, מכובדת ונודעת. טסלה שרד והתגבר על מחלתו לאחר חודשיים שבהם היה מרותק למיטתו. באוניברסיטה החל טסלה את לימודיו בהנדסת מכונות וחשמל. יום אחד המרצה שלו לפיזיקה הראה לכיתה של טסלה מתקן דינמו חדש, שעל ידי שימוש בזרם ישיר יכול היה לשמש גם כמנוע חשמלי וגם כגנרטור חשמלי. לאחר שצפה בדינמו לזמן מה, טסלה הציע שייתכן ויהיה זה אפשרי להוציא את מערכת החיבורים הנוספים שגרר עמו הדינמו עוד מדגמים קודמים כדי לייעל אותו ולהוזיל אותו. זה, אמר הפרופסור המשועשע שלו, יהיה כמו בניית מכונה הנמצאת בתנועה תמידית. טסלה קיבל את הצהרת הפרופסור כאתגר, ובמשך שנים חקר באובססיביות בחיפוש אחר חלופה לזרם הישר, הוא מצא קצה חוט בחקר זרם החליפין^[2]. טסלה הגיע למועד בחינות השלמת התואר שלו כאשר הוא מרגיש שאינו מוכן לקראתן, וכאשר קיבל סירוב לבקשתו עבור זמן נוסף להתכונן לבחינות, הוא פרש מלימודיו הגבוהים ומעולם לא השלים אותם.

טסלה היה ידוע בלמידתו המהירה של שפות, ולפי רישומים אודותיו, הוא עבד במשך ימים ולילות על בסיס שעות שינה בודדות בלבד. כסטודנט צעיר, טסלה התעמק בתיאוריות וטכנולוגיות שונות שהיו בשימוש נרחב באותה העת, וחיפש פתרונות טובים ויעילים יותר. בגיל 19, הוא ניהל ויכוחים מול פרופסורים באוניברסיטה על פגמים בעיצוב הקיים של מנועי זרם ישר (DC) שהודגמו בכיתה. הוא כתב באוטוביוגרפיה שלו על ניסיונותיו לשפר את מנועי הזרם הישר, "היה לי כל כך הרבה זמן פנוי. כאשר לקחתי על עצמי את המשימה לא הייתה זאת החלטה כמו שאנשים עושים לעיתים קרובות. אצלי היה זה נדר קדוש, שאלה של חיים ומוות. ידעתי שאמות אם אכשל. כעת הרגשתי כי הגיע הניצחון בקרב. עמוק בתוך מוחי היה הפתרון, אך עדיין לא יכולתי לתת לו ביטוי חיצוני^[3]".

טסלה החל את עבודתו בשנת 1881 כמפעיל טלגרף בבודפשט, שם המציא מתקן שאפשר רישום אוטומטי של אותות המורס שנקלטו. מתקן זה אפשר לו לעסוק בפעילויות חקר נוספות בזמן שהיה במשמרת. טסלה התקבל לעבודה בזכות קשריו של דודו, פאבלה, למנהל חברת הטלגרפים של בודפשט, פרנץ פושקאש. החברה הייתה אז בתחילת דרכה, ובתוך מספר חודשים קודם טסלה לחשמלאי ראשי. במקביל לעבודתו תרם טסלה לפיתוח דגמים חדשים של מגברים. בנוסף לכך הוא המשיך לחקור אחר רעיון הדינמו היעיל והזול יותר. בשנת 1882, לאחר שנים של עבודה ללא כל פריצת דרך, לקה טסלה בדיכאון קליני שנמשך מספר חודשים בעקבות דכדוך שנגרם מאי הצלחתו^[3]. הדיכאון הוחמר בעקבות קשיים כלכליים שנגרמו עקב התמכרותו של טסלה להימורים. זמן קצר לאחר שהתגבר על הדיכאון, השיג טסלה קצה חוט במחקרו האישי על האפשרות של שימוש בזרם חילופין. במקביל, התגבר טסלה בהדרגה על ההתמכרות שלו להימורים.

במהלך פברואר 1883 נרשם טסלה לעבוד בשירותי חברת אדיסון הקונטיננטלית, שהייתה השלוחה של חברת החשמל של תומאס אלווה אדיסון (הממוסדת והמבוססת בארצות הברית) באירופה. עם קבלתו לחברה נשלח טסלה להתקין רשת מנורות תאורת רחוב, תחילה בפריז, ברפובליקה הצרפתית השלישית, ובהמשך בשטרסבורג ואלזס-לורן, בקיסרות הגרמנית (בצרפת בת זמננו). בעת הרצת ניסוי של חברת הרכבות הגרמנית, פגעה רכבת בעמודי תאורת רחוב ומוטטה מספר עמודים. לטסלה, על אף שביצע עבודה גדולה יותר מן המבוקש תחילה, לא הוענק הפיצוי הכספי שהובטח בהתאם. קשיים הנוגעים לשכר היו הגורם הראשוני לקרע העתידי בין אדיסון וטסלה. ביוני ביצע טסלה הדגמה של פעילות זרם חילופין למספר משקיעים אפשריים ובהם גם ראש עיריית שטרסבורג לשעבר. על אף העניין שהראו בפיתוח של טסלה, אף אחד מבין היזמים לא השקיע בו כספית.

במהלך אביב 1884, עם תרומות כספיות מצד דודיו, טסלה הפליג לארצות הברית להמשיך לעבוד תחת אדיסון. כרטיס אישור השיט שלו, כספו, וחלק ממסמכיו האישיים, נגנבו ממנו ימים ספורים לפני תחילת ההפלגה. במהלך ההפלגה פרצו פרעות על גבי האונייה בין יושביה וטסלה כמעט נזרק מין הסיפון לים. לאחר ארבעה שבועות של הפלגה הגיע טסלה לניו יורק סיטי ב-6 ביוני 1884 כאשר ביד אחת אחז ב-4 סנט אמריקאי ובידו השנייה אחז במכתב המלצה לאדיסון. בעת הגעתו לניו יורק הועסק תוך זמן קצר בידי אדיסון, שהעריך את יכולותיו מחד אך סירב לשמוע כל הצעה שלו לגבי פיתוח זרם החילופין מאידך^[4]. טסלה נשלח במהרה לחקור את אוניית האוקיינוסים של הנרי וילארד, 'האורגון', שהייתה האונייה הראשונה עליה הותקנו מנורות. חלק מהדינמואים של 'האורגון' נפגעו במהלך תאונה, ואדיסון הופתע לדעת שטסלה, בנוסף לחקר שלו במשלחת, גם הוסיף לתקן את 'האורגון'. אדיסון בהמשך אמר: ”לעזאזל, זה בחור טוב!”^[5]

בצד עבודתו של טסלה תחת אדיסון הוא גם הרכיב ותיקן מנורות קשת חשמלית, ארגן מחדש גנרטורים חשמליים והקים 24 דגמים חדשים ויעילים שתכנן להפוך לתקן במקום המקור שהמציא אדיסון. בתחילת 1885 אדיסון הבטיח לטסלה סכום נכבד תמורת שיפור הדינמו שהמציא המבוסס על זרם ישר. השכר המוצע היה 50,000 דולר אמריקאי. טסלה הצליח בייעול הדינמו מעל ומעבר לציפיותיו של אדיסון, אולם לאחר שסיים את עבודתו לא שילם לו אדיסון את הסכום המובטח. בתגובה טסלה הפגוע התפטר מעבודתו.

ערך מורחב – מלחמת הזרמים

במרץ 1885 פנו לטסלה מספר תעשיינים ויזמים שניסו לגייסו לפיתוח מערכת קשת חשמלית יעילה. קבוצת יזמים הסכימו לממן את פעילותה המוקדמת של חברת החשמל של טסלה שבוססה בראהווי, ניו ג'רזי. לאחר שהשלים קשת חשמלית מוצלחת טסלה גורש מהחברה על ידי מממניו, שהשאירו את כלל ההכנסות בידיהם. מאוחר יותר טען טסלה כי הייתה זאת המכה הקשה ביותר בחייו העסקיים. בחורף שבין 1886 ל-1887 היה טסלה בשפל, ונאלץ לעבוד בפרך בכרייה עבור 2 דולר ליום שבקושי הספיקו למחייתו. לאורכה של אותה התקופה סבל מקשיים מנטליים בנוסף על כלכליים ופקפק בחשיבות של חינוכו. באפריל 1887 הציג טסלה את פיתוחיו המוצעים לאלפרד ס. בראון, מנהל וסטרן יוניון, וצ'ארלס פ. פק, שהיה התובע הכללי של מדינת ניו יורק.

טסלה תכנן מכונה שתמחיש את הרעיון שלו לייצר זרם חשמלי דרך שדות מגנטיים מסתובבים: מנוע אלקטרומגנטי המייצר את הכוח הדרוש לסובב כדור פליז בצורת ביצה ולהעמיד אותה זקופה. טסלה כינה את המכשיר "ביצת קולומבוס"^[6]. טסלה הסכים לחלוק עם המשקיעים הפוטנציאלים את הרווחים של הפטנט 50% ו-50% בהתחשב בצורך שהיה לו בהלוואה. בראון קיבל את טסלה למעבדה ברשותו שמוקמה ב'רחוב חירות' (Liberty Street), מנהטן. עד סוף חודש אפריל נרשם פטנט על ההמצאה של טסלה. ב-10 במאי, חברו ההונגרי הקרוב של טסלה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, אנטוני סזיגטי, הגיע לניו יורק. בהמשך החודש נרשם כעוזר עבור טסלה במעבדתו. ב-10 במאי 1888 הוצגה בפני אגודת מהנדסי החשמל האמריקאית (שהתפתחה לימים ל-IEEE) עבודת המחקר של טסלה: "מערכת חדשה של מנועים ושנאים מבוססי זרם חילופין" (A New System of Alternate Currents; Motors and Transformers)^[7].

טסלה חבר לתעשיין ג'ורג' וסטינגהאוס על מנת לקדם את טכניקת זרם החילופין, אותה הציע טסלה. טכניקה זו היוותה תחרות לטכניקת הזרם הישר שקידם אדיסון. בין טסלה ווסטינגהאוס לאדיסון פרצה "מלחמת הזרמים" על השליטה בשוק החשמל. ב-7 ביולי 1888 מכר טסלה את הפטנט שלו עבור זרם חליפין במנוע תלת-פאזי לווסטינגהאוס ב-25,000 דולר כסף מזומן ועוד 50,000 בכסף רשום^[8]. במהלך 1888 טסלה עבר למשך תקופה בת שנה לפיטסבורג, פנסילבניה, שהייתה לבסיס הפעילות של וסטינגהאוס. בשובו לניו יורק ב-1889 השתכן טסלה בבית מלון ועבד במעבדה ב'גרנד סטריט 175'. במעבדה זו החל טסלה לחקור מתח אל-חוטי, תדרי רדיו גבוהים ופיזיקה תאורטית בתחום הקשר בין קרינה אלקטרומגנטית לבין אור.

בהמשך אותה השנה הפליג טסלה לביקור באירופה כדי להיות נוכח בתערוכה העולמית של פריז. בהיותו שם פגש בפיזיקאי והמטאורולוג הנורווגי, וילהלם ביירקנס (אנ'). ביירקנס, אשר פיתח את מחקר התדרים של היינריך רודולף הרץ, העניק לטסלה הצצה למתנד שפיתח. בהמשך ביקר טסלה בבית משפחתו בסמיליאן, אוסטרו-הונגריה, לפני ששב לניו יורק. במסגרת מלחמת הזרמים, נפגעה התדמית הציבורית של זרם החילופין כאשר מספר מתקיני כבלים ברחובות הערים התחשמלו למוות. לאחר מותו של מתקין הכבלים ג'ון פיק מתאונה שכזאת, אדיסון, לראשונה, תקף באופן פומבי את זרם החילופין. בהמשך, ב-1890, אדיסון המשיך לעורר חשש ציבורי מהשימוש בזרם חילופין כאשר נעזר בזרם זה להפעיל את ההוצאה להורג הראשונה על כיסא חשמלי. לאחר שלא עמדו בדרישות הייצור, נטשה החברה של וסטינגהאוס את פיתוח מנוע האינדוקציה של טסלה. וסטינגהאוס הוביל את טסלה לוותר על זכויות היוצרים והפטנטים כדי להימנע מפשיטת רגל. כך נשלל מטסלה כל גמול חומרי על המצאתו. החלטת העברת הזכויות רדפה אותו לימים והותירה אותו ללא הכנסה מכלל תרומתו לקידום זרם החילופין.

בסופו של דבר הצליחו טסלה ווסטינגהאוס לקבע את זרם החילופין כצורה התקנית להפקת חשמל, ובכך ניצחו במלחמת הזרמים. גורם מרכזי לניצחון זרם החילופין בתחרות על השוק היה המחיר הזול שלו יחסית לזרם הישר, שהפך לגורם משמעותי בהרבה כאשר פרץ שפל כלכלי גדול בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19^[9]. וסטינגהאוס הקים את חברת החשמל הראשונה בארצות הברית ובעולם. בהמשך 1891 השלים טסלה את תהליך ההתאזרחות שלו לארצות הברית כמו גם רשם פטנט על המצאת סליל טסלה. ב-20 במאי 1891 העניק הרצאה באוניברסיטת קולומביה על "ניסויים בזרמי חילופין בתדירות גבוהה מאוד והיישום שלהם לשיטות של הארה מלאכותית" (Experiments with Alternate Currents of very high frequency and their application to methods of artificial illumination)^[10].

בתחילת 1892 נבחר טסלה לסגן הנשיא של אגודת מהנדסי החשמל האמריקאית. הוא יצא למסע הרצאות ברחבי אירופה. בפברואר הוא נאם מול המכון המלכותי של בריטניה הגדולה והאגודה הצרפתית הפיזיקאית בלונדון ופריז בהתאמה. באפריל מיהר טסלה מפריז חזרה לסמיליאן, כדי להספיק להיות לצידה של אמו בשעותיה האחרונות. ב-24 במאי העביר טסלה הרצאה בזאגרב וב-1 ביוני בבלגרד, ממלכת סרביה. ביום שלמחרת פגש טסלה באלכסנדר הראשון, מלך סרביה. בספטמבר שב טסלה לארצות הברית. ב-24 בפברואר 1893 הרצה טסלה בפני 'מוסד פרנקלין' בפילדלפיה את הרצאת "על האור ותופעות תדר גבוהה דומות" (On light and other high frequency phenomena)^[11]. בתחילת מרץ הציג את ההרצאה פעם נוספת, הפעם מול אגודת האור החשמלי הלאומית האמריקאית בסנט לואיס, מיזורי. במאי, בתמיכת טסלה, חברת וסטינגהאוס הרכיבה תצוגת תאורה עבור התערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו.

במהלך התערוכה באוגוסט העביר טסלה הרצאה לקונגרס החשמלי הבינלאומי. ההצלחה של התצוגה בתערוכה הבטיחה את העברת התשתית לבניית תחנת כוח הידראולית מבוססת זרם חילופין במפלי הניאגרה לידי חברת וסטינגהאוס. העברת חוזה הבנייה לידי וסטינגהאוס סימנה את סופה המוחץ של מלחמת הזרמים. ב-30 באפריל 1894 התמנה טסלה בידי אלכסנדר מלך סרביה לחבר של כבוד באקדמיה המלכותית הסרבית. ב-13 במרץ 1895 פרצה שרפה בשדרה בה הייתה ממוקמת המעבדה של טסלה בניו יורק. המעבדה הועלתה באש ואתה חלק נרחב מעבודתו של טסלה כולל רישומים, מודלים למנועים, כלים בשווי 50,000 דולר ועוד. כאשר רואיין לאחר השרפה בידי הניו יורק טיימס, טסלה צוטט באומרו: ”אני באבל כבד מכדי לדבר. מה נותר לומר?” באפריל הותקן הגנרטור הראשון בתחנת הכוח למפלי הניאגרה ונשא את שמו של טסלה.

בדצמבר הגיע טסלה לפריצת דרך בחקר תדר גל מסוים (לימים נודע בתור קרינת רנטגן). וילהלם רנטגן יצר עמו קשר ושאל את טסלה כיצד הפיק צילום של ידו לפי תדר ראייה זה. טסלה בהמשך גילה מספר צילומי רנטגן בחורבות המעבדה שלו שלא נהרסו ושלח אותן לרנטגן. ביולי 1896 צפה טסלה בתחנת הכוח ההידראולית הראשונה עם השלמתה על גדות הניאגרה. בנובמבר הפכה תחנת הכוח לספקית חשמל (מסוג זרם חילופין) עבור העיר באפלו לחופי ימת אירי. ב-17 בדצמבר התקבל טסלה כחבר כבוד של האקדמיה היוגוסלבית לאומנויות ומדעים בזאגרב. באותה העת עסק טסלה בעיקר בקידום החקר של ראיית רנטגן וקידום שימושה לצרכים מדעיים. ב-8 בדצמבר 1898, בעת תערוכת חשמל בניו יורק, בעיצומה של מלחמת ארצות הברית–ספרד, טסלה הציג את פיתוחו האחרון בטכנולוגיה "אוטונומית" כאשר הציג לקהל כיצד שלט על דגם של סירה מרחוק באופן אל-חוטי דרך גלי רדיו. במקביל לכך הוסיף טסלה להרצות על פיתוח השימוש בגלי רדיו ותדרי חשמל עבור טיפול רפואי (תרפיה-חשמלית כפי שהיא כונתה).

בתחילת 1899 הוענקה לטסלה השקעה בת 100 אלף דולר מידי איש העסקים ג'ון ג'ייקוב אסטור הרביעי, וטסלה עבר להתגורר במלון וולדורף אסטוריה שהיה ברשותו של אסטור והיה נכון לאותה העת אחד המבנים הגדולים ביותר בעולם. בעת עבודתו של טסלה בלילה אחד, התקבלו תדרים לא מזוהים בקולט התדרים שלו. טסלה העריך כי הייתה זאת התקשורת עם עצם בלתי מזוהה הממוקם מחוץ לכדור הארץ^[12], טענה שהתקבלה בלגלוג וזלזול רב מצד הקהילה המדעית הבינלאומית והתבררה בסופו של דבר כשגויה. ייתכן והיו אלו תדרים שהתקבלו מהממציא האיטלקי גוליילמו מרקוני, שפיתח באותה העת גם הוא את חקר גלי הרדיו.

במאי 1899 עבר טסלה מניו יורק לקולורדו ספרינגס, והמשיך לעבוד באופן מבודד יותר. בדרכו עצר בשיקגו, אילינוי, שם הציג את ה'טלאוטומאטיקס' (Telautomtics), הפטנט הרשום הראשון בעולם של מכונה הנשלטת בשלט רחוק. ב-17 במאי הגיע טסלה לקולורדו ספרינגס במדינת קולורדו, והחל לעבוד במעבדה מותאמת שחקרה ניסויי תדר גבוה ומתח גבוה שלא היו ניתנים להכלה במעבדתו הקודמת בניו יורק. במקביל שכר את חדר 207 בבית המלון אלטה ויסטה. ב-15 ביוני התנסה טסלה לראשונה בשלב מקדים של ייצור ברקים ידי אדם, כאשר הבזק חשמל בגובה 5 אינץ', אותו הגדיר כעבה ורועש יתר על המידה. טסלה טען כי גילה תופעה חשמלית-גאולוגית מיוחדת, לפיה ניתן היה לשדר תדרי חשמל ברחבי כל כדור הארץ.

טסלה כתב באוטוביוגרפיה שלו על ניסוייו בהבזקי החשמל בקולורדו ספרינגס: "כאשר בשנת 1900 קיבלתי הבזקים עוצמתיים בגובה 1,000 רגל והעברתי זרמים ברחבי הגלובוס, נזכרתי בניצוץ הזעיר הראשון שראיתי במעבדת גרנד סטריט שלי והתרגשתי מרגשות הדומים לאלו שהרגשתי כשגיליתי את השדה המגנטי המסתובב (המנוע התלת-פאזי)^[13]." בדצמבר 1900 דן טסלה עם תת-אדמירל ברדפורד מהצי האמריקאי לגבי מערכת טלגרפים אל-חוטית. ימים ספורים לאחר מכן, הוזמן טסלה לשימוע בפני בית משפט כדי שיציג את המצאותיו בתחום התדרים האל-חוטיים. בסוף 1900 שב טסלה מפעילותו בקולורדו ספרינגס חזרה לניו יורק.

ערך מורחב – מגדל וורדנקליף

ב-1 במרץ 1901 חתם טסלה על הסכם שיתוף פעולה עסקי עם איש העסקים, התעשיין ואיל ההון ג'ון פִּירְפּוֹנְט מורגן, לו מכר 51% מכלל הזכויות על כלל הפטנטים וההמצאות שלו. ההסכם תקף גם להמצאות עתידיות שתכנן טסלה ובתמורה העביר לו מורגן 150,000 דולר בלבד. הפטנט של טסלה על שידורי רדיו נרשם ב־1900 במשרד הפטנטים האמריקאי. כעבור ארבע שנים, בלחצם של בעלי הון, החליט המשרד להעניק את הבכורה על המצאת הרדיו לגוליילמו מרקוני האיטלקי שהעביר שידור רדיו מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד אל הדומיניון שלה, ניופאונדלנד, באמריקה הצפונית^[14]. ב-11 בדצמבר 1901, בכפר שורהאם (Shoreham) שבלונג איילנד, החל טסלה, בתמיכתו הכלכלית של מורגן, בפיתוח הפרויקט השאפתני ביותר שלו עד לאותה העת, מגדל וורדנקליף, שנועד לאפשר תקשורת אל-חוטית בין אירופה ואמריקה הצפונית בטווח הקצר, ובין כל קצוות העולם עבור הטווח הארוך שייעד טסלה עבור התשתית^[15]. בשנת 1903, כאשר דעת הקהל, שהושפעה מהחששות שנגרמו מהמצאותיו של טסלה, פנתה נגד הפרויקט (בעיתונים שונים פורסמו על הבזקי אור ורעשים לא מוסברים שבקעו מתוך אתר הבנייה של וורדנקליף), מורגן משך את השקעתו במגדל וורדנקליף ומנקודה זאת הלאה טסלה התקשה לממן את הפרויקט^[16].

ב-1904 תבעה חברת ייצור האנרגיה של קולורדו ספרינגס את טסלה על שלא השלים את תשלום הוצאותיו בזמן (הוצאות שטסלה קיווה לכסות דרך ההכנסות ממגדל וורדנקליף, שפיתוחו נעצר לאחר משיכת התמיכה של מורגן). לפי קביעה משפטית, המעבדה עוקלה ופורקה לחלקים אך הציוד המדעי, כולל רישומיו ופיתוחיו של טסלה, נשמרו באכסון. בעת בניית מגדל וורדנקליף, טסלה נעזר באדריכל בעל השם הנודע סטנפורד וייט (אנ'). ב-26 ביוני 1906, במסגרת מעורבותו של וייט בפרשת אהבים, הוא נרצח. ב-10 ביולי 1906, לכבוד יום הולדתו ה-50 של טסלה, הוא הודיע בעיתונות על כך שהמציא לראשונה טורבינה ללא להבים, אשר התבססה על שימוש באדהזיה וצמיגות. בסופה של שנת 1906, טסלה, ללא המשקיע המרכזי של התשתית מתחילת דרכה וללא האדריכל הראשי שלה, הרים ידיים לנוכח אי-יכולתו לשלם לפועליו. פרויקט מגדל וורדנקליף ננטש.

ב-3 במאי 1907 טען טסלה שניסוייו לחיזוק תדר משדרים הגיעו לכדי עוצמה של 25 מיליון כוחות סוס. באותה העת טען טסלה כי יצר תדר שניתן להפיק כאמצעי מלחמה לפליטת אור ממוקד בעוצמה שתשנה את תעשיית המלחמה. המסר ה"מהפכני" של טסלה עבור תעשיית החימוש והמלחמה לא התקבל, וההמצאה שלו לא הרחיקה לכת במסחורה. ב-27 במאי נבחר טסלה לחבר אקדמיית המדעים של ניו יורק על תרומתו לגילוי ראיית הרנטגן. כדי להשיג את המימון הנדרש להחייאת פרויקט וורדנקליף, טסלה פתח משרד בשדרת ברודוויי והחל לעסוק בפיתוח פטנטים להנעה חשמלית יעלה ופיתוחים נוספים. ב-1909 הוענק למרקוני ולפיזיקאי הגרמני קרל פרדיננד בראון פרס נובל לפיזיקה על "תרומות לפיתוח טלגרף אלחוטי". טסלה זעם על כך וניסה במשך השנים הבאות, ללא כל הצלחה, לשנות את ההחלטה של הוועדה המחלקת את פרסי נובל.

ב-1910, כאשר החל להשיג תרומה כלכלית על הצלחתו בתחום הטורבינות, עבר טסלה למשרד מפואר בבניין המטרופוליטני במנהטן (אנ'), שהיה נכון לאותה העת הבניין הגבוה ביותר בעולם. במהלך אותה השנה חלה טסלה באופן חמור והיה חשש לחייו. מאוחר יותר, כאשר התגבר על החולי שאפף אותו, התברר לו כי חברו הקרוב, מארק טוויין, נפטר באפריל אותה השנה. בין 1911 ל-1913, במשך חודשים רבים היה טסלה עסוק ברישומים של ניסויים בטורבינות שלו בלחץ קיטור גבוה. את הניסויים ביצע טסלה בתחנת הכוח של חברת אדיסון בניו יורק. באפריל 1912, המשקיע הגדול ביותר של טסלה, ג'ון ג'ייקוב אסטור הרביעי, נהרג במסגרת שקיעת הטיטניק במצולות האוקיינוס האטלנטי. ב-1914 נפטר גם וסטינגהאוס שהיה מקורב גם כן לטסלה.

ב-7 בנובמבר 1915 הופצה כתבה בניו יורק טיימס ובראשה נרשם: "טסלה זוכה בפרס נובל על גילוי של; העברת אנרגיה חשמלית אל-חוטית, המשפיעה על הבעיות של ימינו^[17]." לפי הכתבה נאמר כי תומאס אדיסון וטסלה יחלקו ביניהם את פרס נובל לפיזיקה לשנת 1915. טסלה הכריז מיד כי הפרס הכיר בעבודתו החלוצית, שטרם הושלמה, לשלוח תדרי אנרגיה באופן אל-חוטי דרך כל קצוות כדור הארץ. אדיסון מצידו נמנע מלהגיב על הכתבה של הניו יורק טיימס שהתבררה מאוחר יותר כשקרית.

טסלה הציג באופן פומבי את הסלידה שלו מאדיסון, ואמר שהוא לא היה מקבל את הפרס מכיוון שהוא לא היה חולק אותו עם אדיסון. בהמשך כאשר התברר כי טענת הכתבה הייתה שקרית עלו טענות כי ועדת חלוקת פרס נובל חזרה בה מרצונה להעניק לאדיסון וטסלה את הפרס עקב דבריו של טסלה. ועדת חלוקת פרס נובל מצידה יצאה מגדרה להגיב ויצאה בהצהרה רשמית לפיה: ”כל שמועה שאדם לא קיבל פרס נובל כי הודיע שכוונתו לסרב לתגמול היא מגוחכת.”^[18]

נכון ל-1916, על אף הצלחות שיווקיות משניות, טסלה המשיך להתדרדר לשפל כלכלי גדול יותר ויותר. הוא נקרא לשימוע בפני בית המשפט העליון של ניו יורק בעוון אי תשלום על מיסים על אחזקת מגדל וורדנקליף (שהיה לנכס עומד) בסך 935 דולר. במהלך השימוע, מול השופט אדוארד רידליי פינץ', התוודה טסלה כי הוא למעשה חסר פרוטה. ב-18 במאי 1917, הוענקה לטסלה מדליית אדיסון על שמו של יריבו העסקי משכבר הימים. במהלך טקס הענקת המדליה, טסלה נעלם מן האולם המרכזי ובהמשך התגלה בספרייה, שם נמצא מאכיל יונים. ב-4 ביולי 1917, עם התערבות ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה, מגדל וורדנקליף הופל בטענה כי היה נתון לשימושם של מרגלים גרמנים. ב-21 ביולי חתם טסלה על חוזה עסקי עם תחנת התעשייה פייל בשיקגו ששכרה את שירותיו לפיתוח הטורבינות שלה. עם חתימת חוזה זה עבר טסלה להתגורר בבית המלון בלאקסטון בשיקגו למשך 16 חודשים. בשובו לניו יורק בשנת 1918, שכר טסלה את חדר 1607 בבית המלון סנט. רג'יס, שהיה אחד מבתי המלון היוקרתיים ביותר בעיר.

בפברואר 1919 פרסם טסלה את האוטוביוגרפיה שלו, "ההמצאות שלי" (My Inventions). בעוד טסלה שהה בבית המלון סנט. רג'יס, כל יום שהייה עלה לו 15 דולר, סכום אסטרונומי נכון לאותה העת. לאחר שלא שילם במשך כ-7 חודשים והצטבר לו חוב בסך לערך 3,000 דולר, נדרש מטסלה לעזוב את בית המלון. טסלה, שתמיד חשק בחיי היוקרה על אף העובדה שלא היה מסוגל לתחזק עצמו כלכלית באופן עצמאי, עבר לבית המלון מרגוורי, היקר גם הוא. ב-1924, בית המלון סנט. רג'יס תבע את טסלה וזה הסתבך בתיק משפטי. עוד באותה השנה פגש בטסלה הפסל הקרואטי הנודע, איוואן מסטרוביץ' (Ivan Meštrović), השניים הפכו לחברים טובים ורחשו הערכה זה לזה^[19].

ב-1926 קיבל טסלה תואר דוקטור לשם כבוד מהפקולטה להנדסה של אוניברסיטת בלגרד, ממלכת יוגוסלביה. עוד באותה השנה קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעמה של אוניברסיטת זאגרב. בהמשך פגש טסלה לראשונה בסאווה קוסאנוביץ', דיפלומט יוגוסלבי ששהה באותה העת בניו יורק והיה אחיינו של טסלה, בן אחותו הצעירה. ב-1930 חברו ותומכו הכלכלי של טסלה, ב. א. בהארנד, תמך בו בקשייו הכלכליים ובהשלמת חובותיו וטסלה עבר פעם נוספת, הפעם לבית המלון 'המושל קלינטון'. ב-10 ביולי 1931, לכבוד יום הולדתו ה-75, קיבל טסלה מכתבי ברכה רבים ממספר רב של מדענים וידוענים, בהם גם ברכתו של אלברט איינשטיין^[20]. ב-20 ביולי 1931, לכבודו של טסלה, הוצג דיוקן בדמותו בעמוד הראשי של מגזין הניו יורק טיימס השבועי. ב-2 בינואר 1934 נחתה על טסלה נחת כלכלית מסוימת כאשר הגיע להסדר עם חברת וסטינגהאוס שהחברה תעביר לו 125 דולר מדי חודש. עם הסדר זה עבר לבית המלון 'הניו יורקר', שם חי את שארית חייו חופשי מצבירת חובות למקום משכנו. לצד זאת, החוב שלו למלון 'המושל קלינטון' מעולם לא שולם.

במרץ 1934 פרסם טסלה מאמר בכתב עת ושמו "האפשרויות של גנרטורים אלקטרו-סטטיים" (Possibilities of Electro-Static Generators). ביוני הוענקה לטסלה 'מדליית ג'ון סקוט' מידי העיר פילדלפיה על המצאת השדה המגנטי המסתובב ומנוע האינדוקציה. ביולי 1934 פרץ שמו של טסלה לכותרות בעיתונים כאשר הודיע על המצאת "קרן המוות" שלטענתו הייתה מסוגלת למוטט צי אויב של 10,000 מטוסי קרב ממרחק של 250 מייל. פעם נוספת פנה טסלה לתעשיית הנשק והחימוש בטענה כי המצאתו עתידה לשנות את עתיד הלוחמה בכל העולם. ב-1937 הוענק לטסלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פואטייה. ביולי אותה השנה ניתן לו עיטור מסדר האריה הלבן מטעמו של נשיא צ'כוסלובקיה, אדווארד בנש. בנוסף הוענק לטסלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת פראג.

במהלך לילה אחד באוגוסט 1937, טסלה יצא מבית המלון להאכיל יונים בפארק המקומי. בדרכו הוא נדרס בידי מונית ולפי דיווחים שונים הוא נזרק מעל 10 מטרים קדימה. טסלה סירב להיבדק, שב לבית המלון והסתגר בחדרו למשך מספר חודשים. מאותה הנקודה שנדרס ועד לערוב ימיו, טסלה נתמך במקל הליכה^[21]. ב-8 ביולי 1942 פטר השני, מלך יוגוסלביה הצעיר, ביחד עם פמלייתו, שכללה את סאווה קוסאנוביץ', ביקר את טסלה בבית המלון הניו יורקר^[22]. בערוב ימיו היה טסלה בודד, חסר כל, ונָטה להזיות. הוא נפטר כחצי שנה בלבד לפני שבית המשפט העליון של ארצות הברית החליט להחזיר לו את זכויותיו בגין המצאת הרדיו, בשנת 1943. תחנת הכוח ההידרו־אלקטרית שיזם במפלי ניאגרה כילתה את מרבית חסכונותיו והשאירה אותו חסר כל.

טסלה מת ב-7 בינואר 1943 ניו יורק, ארצות הברית, והוא בן 86. על דלת חדרו כתב "לא להפריע" (Do Not Disturb), אך ביום שלמחרת התעלמה הסדרנית מכך, נכנסה לחדרו, ומצאה כי הוא נפטר בשנתו.

בין יתר המצאותיו אפשר למנות את המנוע החשמלי המונע בזרם חילופין, סירה נשלטת על ידי גלי רדיו, מכונה המייצרת רעידות אדמה בצורה מלאכותית, נורות חשמל ללא חוט להט וחידושים בתחום המכ"ם וקרני רנטגן.

ערכים מורחבים – זרם חליפין, מערכת תלת-פאזית

כאמור החל טסלה את ההתעניינות שלו בחקר זרם החילופין דרך חקר הדינמו שהחל בו עוד בשנותיו באוניברסיטה של גראץ. בגיל עשרים וארבע, כשטסלה התגורר בבודפשט ועבד בשרתי הטלפונים המרכזיים, לקה בדיכאון קשה לאחר שעבודתו ומאמציו לא הניבו הצלחה. כאשר השתקם ויצא אחר הצהריים אחד לטייל בעיר, הגיעה אליו התשובה: "אחר צהריים אחד, שנמצא אי שם בזיכרוני, נהניתי לטייל עם חברי [אנטוני סזיגטי] בפארק העירוני ולדקלם שירה. בגיל הזה ידעתי ספרים שלמים בעל פה, מילה במילה. אחד מאלה היה פאוסט של גתה. השמש רק שקעה והזכירה לי קטע מפואר: 'האור נסוג, נשלם יום של עמל; השקיעה ממהרת, תחומי חיים חדשים בוחנים אותנו; כך שאף כנף לא יכולה להרים אותי מהאדמה על המסלול שאחריו עלי לעקוב, יש לעקוב אחרי הדחף!' כשאמרתי את המילים מעוררות ההשראה האלה הרעיון הגיע כהבזק של ברק ובתוך רגע האמת נחשפה. ציירתי עם מקל על החול את התרשים שהוצג שש שנים מאוחר יותר בכתובת שלי בפני המכון האמריקאי למהנדסי חשמל. זו הייתה המצאת מנוע האינדוקציה, התקדמות טכנולוגית שתשנה בקרוב את כל פני העולם^[3]."

בזרם חילופין (AC), זרימת המטען החשמלי הופכת מעת לעת את הכיוון, בעוד שבזרם ישר (DC), זרימת המטען החשמלי נעה רק בכיוון אחד. מתח AC נתון להעלאה או הורדה בעזרת שנאי. שימוש במתח גבוה יותר מוביל להעברת זרם יעילה יותר באופן משמעותי. הפסדי ההספק (PL) במוליך הם תוצר של יחסי הזרם (I) וההתנגדות (R), המתוארים בנוסחה: ${\displaystyle Pl=I^{2}R}$ שטסלה קבע^[23]. המשמעות היא שכאשר משדרים זרם קבוע על מוליך נתון, אם הזרם יכפיל את עצמו, תוצר ההספק יהיה גדול פי ארבעה. ההספק המועבר שווה לתוצר של הזרם והמתח (בהנחה שאין הבדל בין הפאזות); אשר לפי נוסחה נראה כך: ${\displaystyle Pt=IV}$ (V הוא הזרם). לפיכך, ניתן להעביר את אותה כמות הספק עם זרם נמוך יותר על ידי הגברת המתח. לכן ישנו יתרון מרכזי בזרם חילופין בעת העברת כמויות גדולות להפצת חשמל במתח גבוה.

עם זאת, למתח הגבוה שעליו מבוסס זרם החילופין שפיתח טסלה מספר חסרונות, כאשר העיקרי הוא הבידוד המוגדל הנדרש, ובדרך כלל הקושי המוגבר בטיפול בו באופן בטיחותי. במהלך מלחמת הזרמים, אירעו מספר תאונות שבהן מהנדסי חשמל נהרגו בעת שעבדו על זרם חילופין. תאונות הרות אסון אלו שימשו את אדיסון בהפניית דעת הקהל הכללית נגד טסלה, וסטינגהאוס וזרם החילופין בכלל. ייצור חשמל במערכת תלת-פאזית הפך עם השנים לנפוץ מאוד. השלד הפשוט ביותר שביסס טסלה הוא שלושה סלילים נפרדים בסטאטור הגנרטור המקוזזים פיזית בזווית של 120 מעלות זה לזה. בכך נוצרות שלוש צורות גל שוות בגודלן ביחס שווה זו לזו. אם מתווספים סלילים הפוכים לאלה (המותירים מתווך חלל בן 60 מעלות), הם יוצרים את אותם הגלים רק עם קוטביות הפוכה ולכן ניתן לחבר אותם יחדיו.

מערכות חד-פאזיות בעלות שלושה חוטים, עם שנאי אחד הממוקם במרכז המפעיל שני מוליכים, היא תוכנית הפצה נפוצה למבני מגורים ומבנים מסחריים קטנים. סידור זה מכונה לעיתים באופן שגוי "דו-פאזי". טסלה, לאחר התאונות הרבות, הוסיף למערכת מוליך שלישי, הנקרא מוליך הקשר (או מוליך האדמה), מחובר לעיתים קרובות בין מארזי מתכת שאינם נושאים זרם (הארקה) ובין קרקע עפר. מוליך זה מספק הגנה מפני הלם חשמלי עקב תאונות של מגע מקרי של מוליכי מעגלים עם שלדי המתכת של מכשירים וכלים מוליכים שונים. חיבור כל חלקי המתכת שאינם נושאי זרם למערכת אחת שלמה מבטיח שתמיד יהיה נתיב הארקה חשמלית קרוב לקרקע שיוכל לשאת זרם במקרה של תקלה. נתיב הארקה נמוך זה מאפשר החלה של זרם מול כמות התקלות המרבית, ומאפשר למכשיר הגנה מיידית מפני זרם יתר העלול לגרור כשל מערכות או שרפה, ומביא את מערכת החשמל למצב בטוח. כל חוטי החיבור מחוברים לקרקע בלוח השירות הראשי.

טסלה המציא את גנרטור זרם החילופין שפועל בשיטת ה"השראה" (יצירת זרם חשמלי או מגנטי ללא מגע ישיר). ועל ידי כך ביסס את המעמד של זרם החילופין, אשר משמש לאספקת חשמל לבתים הפרטיים על ידי חברות החשמל. יתרונו הגדול של זרם החילופין על פני זרם ישר הוא שבאמצעותו ניתן להעביר את הזרם על פני מרחקים ארוכים, ובכך לרכז את יצור החשמל בתחנות כוח מרכזיות.

טסלה שכלל את הרכב המנוע הבסיסי כאשר יצר את המנוע הראשון חסר המברשות (Brushless). בדגמי המנוע המסורתיים ישנו שימוש במברשות עשויות פחם עבור העברת האנרגיה מהמיסב הראשי לתוך הסלילים. טסלה, דרך שימוש במערכת התלת-פאזית, קבע את מיקומם של הסלילים על גבי הסטאטור (אליו הם מחוברים דרך הלחמה) והחליף את המערכת הכללית ממכנית לאלקטרונית, כך שדרך שימוש בבקר(Control Card) מתחלפים המשיכה והדחייה של הזרמים. בביטול המברשות יורד החיכוך והחום והמערכת הופכת לזולה יותר ובעלת אורח שימוש ארוך יותר. המיסבים הראשיים נותרים במקומם. בדגם המנוע חסר המברשות של טסלה שופרה השליטה על מהלך הסיבוב, על מהירות הסיבוב וטמפרטורת המנוע.

ערך מורחב – סליל טסלה

בחזונו ביקש טסלה לשדר חשמל בצורה אלחוטית מתחנת כוח מרכזית אחת שתספק חשמל לעולם כולו. לשם כך המציא את "סליל טסלה", שהוא שנאי המאפשר לשנות את מתחו ותדירותו של זרם החשמל. הסליל אפשר בצורה תאורטית ומעשית שידור חשמל באוויר למרחקים ארוכים. ב־1899 הדגים שידור חשמל למרחק של 28 מייל ואף גייס מימון להמשך הפרויקט. טסלה החל לבנות סליל טסלה ענק אולם המימון נפסק מסיבה לא ידועה ובכך נסתם הגולל על שידור חשמל אלחוטי.

תוכנית התאורה הביתית האלחוטית של טסלה כללה: (1) שני לוחות מתח גבוהים הממלאים את החדר בשדה חשמלי אחיד למדי. (2) על הנורות להיות מכוונות אנכית כדי להתיישר עם השדה החשמלי. היה זה הצעד הראשון לקראת מערכת אל-חוטית פרקטית. התוצאה הראשונית ביותר שהתקבלה מהניסויים הייתה - שני צינורות ואקום מוארים בשדה אלקטרוסטטי לסירוגין כשהם מוחזקים בידו של הנסיין. אפקט העברת האנרגיה האל-חוטית כלל יצירת שדה חשמלי בין שני לוחות מתכת, שכל אחד מהם מחובר למסוף אחד של הסליל המשני של סליל האינדוקציה. פעם נוספת, נעשה שימוש במכשיר לייצור אור כאמצעי לאיתור נוכחות האנרגיה המועברת. טסלה העריך כי הדרך האידיאלית להאיר אולם או חדר הייתה לייצר בו מצב שניתן להזיז ולהכניס מכשיר תאורה לכל מקום, ושהוא מואר, לא משנה היכן הוא ממוקם ומבלי להיות מחובר לחשמל. טסלה העריך כי כדי לייצר מצב כזה נדרשת יצירת שדה אלקטרוסטטי רב עוצמה המתחלף במהירות בתוך חדר^[24].

טסלה המציא שני סוגים של משדרים. סוג משדר ראשון: מורכב מדף מתכת יחיד התלוי במרחק מהתקרה על כבלים מבודדים ומחובר למסוף אחד של סליל אינדוקציה, והמסוף השני מחובר לקרקע. סוג משדר שני: מורכב משתי יריעות מתכת התלויות במרחק מהתקרה על כבלים מבודדים, כאשר כל יריעה מחוברת לאחד המסופים של סליל אינדוקציה. בעבודה לפיתוח הסבר לשני המשדרים שנצפו לעיל, טסלה זיהה שניתן להקרין אנרגיה חשמלית החוצה לחלל ולזהות אותה על ידי מכשיר קולט בסביבה הכללית של המקור ללא דרישה לחוטים מחוברים. הוא המשיך לפתח שתי תיאוריות הקשורות לתצפיות אלה. א'. על ידי שימוש בשני משדרים מסוג 1 הממוקמים בנקודות רחוקות על פני כדור הארץ, ניתן לעורר זרם חשמלי ביניהם. ב'. על ידי העברת זרם דרך האדמה כחלק משדר חזק של משרד מסוג 2, ניתן לקלוט את ההפרעה על פני כדור הארץ ולזהות אותה ”במרחק רב, או אפילו על פני כל כדור הארץ”.

טסלה בנוסף גם הניח שכדור הארץ הוא גוף טעון שצף בחלל, טענת יסוד שבהמשך הוכחה כנכונה. טסלה קיווה להעברת הספק גבוה, בטענה כי במקרה והיה זה אפשרי, היה מתבטל הצורך בכבלים להעברת חשמל. אף על פי שהציע כמה טכניקות לכך, וכנראה האמין כי איזושהי תהודה יכולה לאפשר זאת, רעיונותיו התאורטיים בנושא היו קשורים בעיקרם לספקות ומחלוקות, ולא השיגו תמיכה מספקת כדי להתממש. טסלה לא הצליח לפתח ייצור מיקרוגלים בעלי הספק גבוה, שהיה מאפשר להעבירם בצורה ממוקדת. סליל טסלה הפך לעמוד התווך בניסויים של טסלה. על ידי הפעלת חוט המחובר למהוד סביב המעבדה שלו הוא חלחל לתוכה אנרגיה אלקטרומגנטית. ההשפעה הייתה כה גדולה עד שהוא יכול היה להדליק נורה פלואורסצנטית בידו מכיוון שמפל המתח באוויר היה גדול מספיק כדי לגרום לזרימה מספקת של זרם.

טסלה הוסיף לניסוייו הדלקה של שדה נורות בטווח של קילומטר באמצעות משדר הורדת המתח. משדר הורדת המתח היה מותאם לסליל טסלה. במקום שנועד תחילה לפרוק את המתח החשמלי לאדמת כדור הארץ המשרד כוון בידי טסלה, עם פיתוחו הממושך, למעגל התהודה הטבעי של כדור הארץ היוצר גלים סטטיים של אנרגיה חשמלית, שיכולים להירתם על ידי מעגל קליטה מכוון. טסלה ביסס את משדר הורדת המתח, אותו כינה "המשדר המגביר" (Magnifying Transmitter), במעגל החשמלי של כדור הארץ. טסלה העריך נכונה את קיומם של זרמי חשמל בתוך כדור הארץ ובאטמוספירה, אשר באופן חלקי הם מהווים תוצאה של שימוש אנושי בזרמים חשמליים ומשנים שדות מגנטיים. הזרמים הטלוריים (אלו הנעים באטמוספירה) בלתי צפויים בעליל, נעים בעיקר לכיוון קו המשווה או לקטבים באופן התלוי בשעות היום, והם בדרך כלל בעלי מתח נמוך. בתדרים הנכונים, סביב 7.3 הרץ, מתח הזרמים של כדור הארץ יורדים באופן דרמטי. טסלה השווה את כדור הארץ לכדור מתכת מלוטש ומבריק. היונוספירה היא שכבה של האטמוספירה העליונה שיש לה זרם שלילי רב פוטנציאל.

טסלה חישב את תדר התהודה של חלל זה ל-11.3 הרץ. בשנת 1963 אושר שלמרחב זה יש כמה תהודות עם תדר מינימלי של 7.86 הרץ, אם כי זה משתנה בהתאם לתנאי הסביבה. ההצעה של טסלה לאנרגיה אל-חוטית הייתה ליצור פוטנציאל חשמלי גדול בתדר המהדהד של החלל. בכך תכנן טסלה תדר אל-חוטי שניתן יהיה לקלוט מכל מקום ברחבי כדור הארץ. טסלה התכוון לנצל את הזרמים הטלוריים של כדור הארץ וליצור את הפוטנציאל החשמלי של הגל העומד באותו תדר, באמצעות זרם כדור הארץ, כדי להניע את השדרים האל-חוטיים במרחב. מערכת זאת דרשה תחנות קליטה ושידור רבות שנועדו להתייצב ברחבי העולם.

טסלה הקדים את מרקוני בהמצאת הרדיו ושידר את שידור הרדיו הראשון בעולם בשנת 1893, אולם לא השכיל לפתח את המצאתו ומרקוני נחקק לעד בזיכרון הקולקטיבי כממציא הרדיו. נכון לסוף המאה ה-19 היה ברור שתקשורת אל-חוטית היא בת השגה. חידושים תאורטיים וניסיוניים בתקופה זו הובילו לפיתוח מערכות תקשורת רדיו אל-חוטיות ראשוניות. כמה עבודות מוקדמות נעשו על ידי השפעות מקומיות וניסויים של אינדוקציה אלקטרומגנטית. בשנת 1890 הסדיר טסלה פטנט על אלטרנטור שהפיק זרם בתדר גבוה של כ-10,000 הרץ. הפטנט של טסלה דיכא את צליל ההפרעות הרעשני של תדרי המשדר.

בשנת 1891 החל ניקולה טסלה את מחקרו בתחום פיתוח הרדיו. בסביבות יולי 1891 פיתח מכשירי אלטרנטור שונים שהפיקו 15,000 מחזורים בשנייה. בשנת 1892 נשא הרצאה בשם "ניסויים עם זרמי חילופין בעלי פוטנציאל גבוה ותדירות גבוהה" בפני מכון מהנדסי החשמל של לונדון, ובה הציע כי ניתן להעביר מסרים ללא חוטים. הוא חזר על הרצאה זו במכון המלכותי ובאגודת הפיזיקאים הצרפתית בפריז. טסלה הבין שהוא השיג, על ידי שימוש בתדרים גבוהים מאוד, יתרונות רבים בניסויים שלו, כמו האפשרויות לעבוד עם מוליך אחיד. בהעברת תדרים באמצעות מוליכים, הוא התמודד עם לחץ גבוה וזרימה גבוהה. לקראת סוף ההרצאה, הוא הציע לשלוח על גבי המוליך תנודות זרם של תדרים גבוהים מאוד במרחק עצום מבלי להשפיע רבות על אופי התדרים וכי ניתן לבצע קשר טלפוני מסוג זה מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הוא גם הציע שידור דרך קרום כדור הארץ. טסלה משך את תשומת לבו של כל העולם המדעי על ידי ניסוייו בעניין זרמים חשמליים בתדירות גבוהה.

טסלה קבע כי עבור מכשיר המייצר גל מלא נדרשים שבעה מרכיבים בסיסיים, שהם כדלקמן: שנאי סליל האינדוקציה או מקור כוח אלקטרומוטורי חלופי, מעבה (Condenser), פריקה (מכשיר או מעגל המשחרר אנרגיה או מטען חשמלי מאוחסן מסוללה, קבלים או מקור אנרגיה אחר), אינדוקציה המרווה את הארקה, שנאי התנודה, השראות המתכווננת לפי תקופה והבקר של הסליל או השנאי. לתופעות בתדירות הגבוהה שטסלה פיתח והציג לראשונה היו בעיקר עניין מדעי ולא מעשי; אך טסלה הפנה את תשומת הלב לעובדה שעל ידי לקיחת 'מתנד טסלה', הארקה של צד אחד שלו וחיבורו של הצד השני לגוף מבודד של משטח גדול, כך שניתן היה לשדר תנודות חשמליות למרחק רב ולתקשר בכך דרך מתנדים אחרים קולטים. טסלה הפליג בתוכניותיו בפיתוחים דוגמת המצאת הרדיו-טלגרפיה כפי שהייתה ידועה בתחילת המאה ה-20.

בשנת 1894 פרסם ט. סי. מרטין את "ההמצאות, המחקרים והכתבים של ניקולה טסלה" (The Inventions, Researches and Writings of Nikola Tesla), ובו פירוט על עבודתו של טסלה בשנים הקודמות. מדענים, ממציאים ונסיינים שונים החלו לחקור שיטות אל-חוטיות וזאת במקביל לעבודתו של טסלה. הישגיו של טסלה הכילו מעגלי תנודה בעלי קיבולת והשראות מכוונות. בשנת 1895 הפיק אותות על ידי אלטרנטורים בתדר גבוה ברחבי ניו יורק מהמעבדה שלו בשדרה החמישית. על ידי כוונון של מספר מקורות בתדרים מעט מופרדים, הוא הצליח לעקוב אחר השידור בתדר פעימות נקלט. שידור וקרינה של אנרגיית תדרי רדיו הייתה תכונה שהוצגה בניסויים של טסלה, שהציע שהיא עשויה לשמש לתקשורת של מידע. טסלה מאוחר יותר, ב-6 באפריל 1897, הסביר את שיטות השינוי שלו בתדרי האנרגיה החשמלית על ידי פריקות מעבים מתנדנדים בהרצאתו "זרם לנארד ורנטגן ומכשירים חדשים שניתן לייצר מהם".

טסלה המשיך לעבוד עם תהודה, וב-22 בספטמבר 1896 נרשם פטנט 568,178 - "שיטת ויסות מכשירים לייצור זרמים חשמליים בתדירות גבוהה" (Method of Regulating Apparatus for Producing Electric Currents of High Frequency). הפטנט, לפי טסלה, היה להמצאה ה"אל-חוטית האמיתית". מכשיר הפטנט הסדיר את האנרגיה שמספקת מערכת לייצור זרמים בתדר גבוה. המכשיר מורכב ממעגל בצד האספקה שזרם מופנה למעגל טעינה בעל אינדוקציה עצמית גבוהה, מעבה (טעון על ידי מעגל האספקה), מעגל אחר (בעל אינדוקציה עצמית נמוכה) עבור פריקה, ואמצעים לבקרת הטעינה והפריקה. השיטה האמורה מבוססת על גבי שינוי היחס בין התדרים המשתנים של הדחפים במעגל המרכיבים את המערכת^[25][26].

ערך מורחב – קרני רנטגן

”	אדוני הנכבד! הפתעת אותי מאוד בתצלומים היפים של הפרשות נפלאות ואני פונה אליך בתודה רבה על כך. אם רק הייתי יודע כיצד אתה מכין תצלומים כאלה! עם הבעת כבוד מיוחד אני נשאר מסור. שלך, ו. ק. רנטגן.	“
– רנטגן במכתב לטסלה מ-20 ביולי 1901 (המכתב המקורי נמצא כיום במוזיאון טסלה, בלגרד, סרביה).

מארק טוויין וטסלה התיידדו בשנות ה-90 המוקדמות של המאה ה-19, בין היתר הודות להתלהבותו ארוכת השנים של טוויין מטכנולוגיה והמצאות חדשות. בביקורו במעבדה של טסלה בשעת לילה מאוחרת, נעזר טסלה בטוויין עבור אחד התצלומים הראשונים שהואר באור זוֹהֵר. בשנת 1895 הזמינו טסלה והצלם אדוארד רינגווד יואט את טוויין לחזור למעבדה כדי להצטלם לתמונה נוספת, זו מוארת באמצעות מכשיר חשמלי בשם צינור קרוק. כאשר טסלה סקר את הפיגמנט הצילומי שהתקבל, הוא מצא את התמונה מלאה כתמים וקבע כי הצילום היה לכישלון. רק שבועות לאחר מכן, לאחר שהמדען הגרמני וילהלם רנטגן הודיע על גילויו של מה שהוא כינה "קרינת רנטגן" שבהם נעזר גם כן בשימוש בצינורות קרוק, הבין טסלה שהתצלום של טוויין נהרס על ידי צללי הרנטגן של ברגי המתכת של המצלמה.

מגזין 'סקירת החשמל' בשנת 1896 פרסם צילומי רנטגן של אדם, תוצרת טסלה, עם צינורות רנטגן בעיצוב משלו. הם הופיעו במקביל כאשר הודיע רנטגן על כך שהמציא לראשונה צילום רנטגן. טסלה מעולם לא ניסה להכריז על עדיפות צילומיו על אלו של רנטגן ולא יצא בהצהרה כי היה הצלם הראשון. חלק ניכר ממחקריו אבדו מאוחר יותר בשרפה במחסן בניו יורק. כאשר רנטגן יצר קשר עם טסלה, סייע טסלה למחקרו של רנטגן, אשר ב-1901 זיכה את האחרון בפרס נובל לפיזיקה, הראשון מסוגו. טסלה הבחין במקור במה שהוא הגדיר כ"קרינה מיוחדת מאוד" מספר שנים קודם לכן. הוא הפיק תמונות שאותן כינה "צלליות" וביצע בהן ניסויים רבים עד לאירוע השריפה במעבדתו. לאחר שנודע לו על תגליתו של רנטגן, טסלה שמר עמו על התכתבות ושלח כמה מהתמונות שניצלו מהשרפה של המעבדה. רנטגן השיב ושאל את טסלה כיצד הוא ייצר את התצלומים^[27].

רנטגן בירך את טסלה על תרומתו בפיתוח תצלומי הרנטגן, וטסלה אפילו כתב את שמו של רנטגן על תרומתו לאחד מתצלומיו. הוא עשה ניסויים בצילומי צללים דומים לאלה שבהמשך שימשו את רנטגן כאשר גילה צילומי רנטגן בשנת 1895. טסלה המציא את צינור הוואקום המיוחד שפלט אור לשימוש בצילום. המחקר של טסלה על זרמים מתחלפים בתדרים גבוהים הוביל לפיתוח מגוון גדול של צינורות ואקום, שחלקם בעלי יישומים רפואיים. טסלה פיתח טכניקות ליצירת קרני רנטגן ולשימושן לצילום רקמה חיה. אחד הצינורות שלו אף הוכר כמבשר הפרימיטיבי של מיקרוסקופ האלקטרונים. תגליותיו של טסלה מהוות גם חלק מהבסיס לשימושים רפואיים נרחבים במחקרים מדעיים פיזיקליים. טסלה האמין שכלל תופעות הקיום סובבות את בני האדם בכל עת, אולם כדי להבין אותן צריך לפתח מכשירים ייעודיים כדי להגדיל את תפיסת הקיום האנושית. קו חשיבה זה הוביל לכך שטסלה הניח את התשתית לצילומי רנטגן מודרניים. מצילום קירליאן ועד גילוי "תצלומי הרנטגן" של וילהלם רנטגן. טסלה החל לחקור צילומי רנטגן באמצעות מתח גבוה וצינורות בעיצוב משלו ועבד עם התפוקה של סליל טסלה.

טסלה התנסה גם בצילומי רנטגן של אור מוחזר, תוך שימוש בחומרים שונים כמשטחים המשקפים ודימה תכונות של קרני אור מועברות ומוחזרות. הוא חשב שהמטרה המעשית של צילומי הרנטגן המוחזרים היא לשפר את איכות צילום הצללים על ידי הגדלת טווח ההסרטה של האובייקט וצמצום זמן החשיפה. הוא התאכזב לאחר שראה כי עדשות אינן גורמות לשבירת צילומי רנטגן. מאוחר יותר, הבין כי לא ניתן לשבור צילומי רנטגן על ידי עדשות אופטיות בשל תדירותן הגבוהה. עם זאת, מקס פון לאואה הצליח לחדד צילומי רנטגן באמצעות עדשות קריסטל בשנת 1912. טסלה הסביר את השינויים במאפייני הרנטגן כנגרמים על ידי וריאציות בצינורות רנטגן ובגנרטורים חשמליים. הוא קבע שניתן להפיק צללים חזקים רק במרחקים גדולים של סרטי אובייקטים ועם זמני חשיפה קצרים.

טסלה היה גם בין החוקרים הראשונים שהתריעו בפני הקהילה המדעית על הסיכונים הביולוגיים של עבודה עם צינורות רנטגן חד קוטביים, וייחס את ההשפעות המזיקות על העור לחומצה החנקנית שנוצרת על ידי הקרינה, ולא ההשפעות המייננות שלה. הוא תיאר שינויים עוריים חריפים כמו אדמומיות, כאבים ונפיחות, כמו גם השלכות מאוחרות כמו נשירת שיער. הוא השווה כאב פתאומי וגירוי בעיניים בזמן שעבד עם צילומי רנטגן לחוויה של יציאה מחדר חשוך לאור שמש בהיר. כאב וגירוי זה נחשבו כתוצאה של מתיחות בעיניים עקב התבוננות לאורך זמן במסך הנאון בחושך. טסלה בחן את שלושת המרכיבים העיקריים של הגנה מפני הקרינה: מרחק, זמן ומיגון. הוא גילה כי מרחק נאות ממקור הצילום הוא גורם בטיחות שימושי. טסלה ייעץ לעובדים במרחקים קצרים מאוד מהצינור (למשל מנתחים) לקצר את זמן החשיפה למקסימום של 2–3 דקות. הוא גם ניסה לבנות מגן לקרינה מחוטי אלומיניום המחוברים לקרקע.

מתוך המצאותיו הרבות של טסלה מגוון מנורות חשמליות חדשות, כולן תוכננו במיוחד כדי לפעול יחד עם יחידות אספקת חשמל בתדר גבוה. כמה מנורות אלה היו מבשרי מנורות הנאון. טסלה רשם פטנט הן על מתנד הפערים שלו והן על סליל טסלה שלו במיוחד כמקורות כוח למערכת תאורה חדשה שהשתמשה בזרמים בעלי תדר גבוה ופוטנציאל רב. טסלה לא היה הראשון להיעזר בתדרים גבוהים כדי לעורר אור, ואחרים, כדוגמת ויליאם קרוקס, הקדימו אותו בתחום חקר הפוטנציאל הרב, אך טסלה היה הראשון להיעזר בתדר גבוה ופוטנציאל רב יחדיו. בקרב ניסויים מוקדמים היה נהוג השימוש בסליל רוהמקורף (Ruhmkorf); סליל אינדוקציה מסוג זמזם מתח גבוה. סליל הרוהמקורף הוביל להדלקת מנורה שהושרתה דרך צינור גז, שיצרה הדמיה מלאכותית של אור יום. המחקר של טסלה, על זרמים מתחלפים בתדר גבוה ופוטנציאל רב, הוביל לפיתוח מגוון גדול של צינורות ואקום, שחלקם היו בעלי יישומים רפואיים.

באמצעות עקרון התהודה החשמלית טסלה גילה כי ניתן לבטל אחד משני המוליכים המשמשים בדרך כלל להובלת זרם מאספקת החשמל לעומס החשמלי. הוא יצר נורה שתוכננה במיוחד לשימוש בדרך זו, הנקראת מנורת כפתורי הפחמן מכיוון שהושרתה בפחמן. הוא גם פיתח מנוע חשמלי חד-חוטי שניתן להפעיל אותו באופן דומה. הרכב זה כולל המנוע כרוך בחיבור לוח מתכת לאחד ממסופי אספקת החשמל במתח גבוה במקום אחד מחוטי החיבור. הקיבולת החשמלית בעת עומס ולוחית המתכת השנייה במנוע, שימשו להשלמת המעגל באמצעות אינדוקציה אלקטרוסטטית. בכך המציא טסלה את המנורה החשמלית הראשונה ללא חוט להט.

מנורת כפתור פחמן מכילה כדור פחמן קטן הממוקם במרכז נורת זכוכית. מנורה מסוג זה חייבת להיות מונעת על ידי זרם חילופין בתדר גבוה (סליל טסלה, או מקור אחר של מתח גבוה, זרם בתדירות גבוהה, כגון כדור פלזמה), ותלוי בקשת חשמלית או בקשת ואקום לייצר זרם גבוה סביב האלקטרודה הפחמנית. לאחר מכן מחממים את אלקטרודת הפחמן עד ליבון על ידי התנגשויות ביונים המהווים את הזרם החשמלי המפציץ את כפתור הפחמן. מכיוון שפחמן אינו המוליך הטוב ביותר, הדבר לעיתים גורם לכפתור להתחמם ולשחרר אלקטרונים אל הוואקום של הנורה. אלקטרונים אלה, בתורם, מעוררים תהליך כימי של מולקולות האוויר הנותרות וגורמים להם ליצור אור גלוי. כביכול, הנורה אמורה להאיר באופן פי 10 יותר בהיר מנורת הליבון של אדיסון (עירור מולקולות האוויר, לא ליבון הכפתור, הוא למעשה מקור האור העיקרי מהנורה, בדומה לאופן בו פועלות מנורות פלואורסצנט). מאוחר יותר גילה טסלה כי ניתן להשתמש בגרסאות של הנורה גם עבור טלגרפיה אל-חוטית, טרנס-אטלנטית, ולחקור צילומי רנטגן כמקורות עוצמה של קרינה מייננת.

בערוב ימיו ניסה לפתח "קרני מוות" אשר יהיו מסוגלות לפוצץ מטוס באוויר. המצאה זו מעולם לא זכתה להתממש. טסלה ירש מאביו שנאה עמוקה למלחמה ולשפיכות דמים. במשך כל חייו חיפש דרך טכנולוגית להפסיק את הלחימה. הוא חשב שניתן להפוך את המלחמה ל"מחזה של מכונות בלבד". בשנת 1931 הודיע טסלה לעיתונאים במהלכה של מסיבת עיתונאים כי הוא על סף גילוי מקור אנרגיה חדש לגמרי. כאשר טסלה התבקש מאחד העיתונאים להסביר את מהות העוצמה, השיב: ”הרעיון עלה בי לראשונה כהלם עצום... אני יכול רק לומר בשלב זה שהוא יגיע ממקור חדש לגמרי ובלתי צפוי.”

חשש ממלחמת עולם נוספת עלה מעל אירופה ב-1934 עם עלייתה של גרמניה הנאצית. ב-11 ביולי 1934 הכותרת בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס כתבה: "טסלה, בגיל 78, נושא קרן מוות חדשה" (TESLA, AT 78, BARES NEW 'DEATH BEAM). המאמר דיווח כי ההמצאה החדשה "תשלח תדרי חלקיקים מרוכזים באוויר החופשי, של אנרגיה כה אדירה עד שהם יפילו צי של 10,000 מטוסי אויב במרחק של 250 מייל..." טסלה הצהיר כי קרן המוות תהפוך את המלחמה לבלתי אפשרית בכך שהיא מציעה לכל מדינה "חומה סינית בלתי נראית". הרעיון עורר עניין רב ומחלוקת. טסלה פנה מיד לג'יי. פי. מורגן הבן בחיפוש אחר מימון לבניית אב טיפוס של המצאתו. מורגן לא השתכנע וסירב לתמוך בטסלה. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה טסלה גם ניסה להשיג מימון ישירות מהממשלה הבריטית כאשר פנה במכתבים אל ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, נוויל צ'מברלין. אך כאשר צ'מברלין התפטר לאחר המערכה בנורווגיה ותחילת המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, היוזמה של טסלה נזנחה.

נכון לשנת 1937 הייתה הערכה גבוהה שבקרוב תפרוץ מלחמת עולם נוספת שמקורה באירופה, בהתחשב בהלך הרוחות עם מדיניות הפיוס. טסלה היה מתוסכל מכשל ניסיונותיו לייצר עניין ומימון ל"קרן השלום" שלו כפי שהוא כינה אותה, ושלח מאמר טכני משוכלל, כולל תרשימים, למספר מדינות, כולל ממשלות ארצות הברית, קנדה, הממלכה המאוחדת, צרפת, ברית המועצות וממלכת יוגוסלביה. הכותרת למאמר הייתה: "אמנות חדשה של הקרנת אנרגיה לא מפוזרת ומרוכזת באמצעות קרינה טבעית", המאמר סיפק את התיאור הטכני הראשון של מה שנודע לימים בתור "נשק קרן חלקיקים טעונים".

מה שייחד את ההצעה של טסלה מהיזמות הרבות של "קרני המוות" שהוצעו לצורכי צבא, היה תא ואקום ייחודי עם קצה אחד פתוח לאטמוספירה. טסלה הגה חותם ואקום ייחודי על ידי כיוון זרם אוויר במהירות גבוהה בקצה האקדח שלו כדי לשמור על חלל תנועה רב של התדרים. פעולת השאיבה הדרושה תוכננה להתבצע באמצעות טורבינת טסלה גדולה. מכל המדינות שיקבלו את ההצעה של טסלה, העניין הרב ביותר הגיע מברית המועצות. בשנת 1937 הציג טסלה תוכנית השקעה בייצור אב טיפוס לתאגיד המסחר אמטורג, לכאורה דרך שליחות של יצרן הנשק הסובייטי בניו יורק. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1939, השלב הראשוני של התוכנית נבדק בידי הצבא האדום בברית המועצות וטסלה קיבל חשבון בסך 25 אלף דולר.

טסלה קיווה כי המצאתו תשמש לצורכי הגנה בלבד, וכך תהפוך למכונה נגד מלחמה. המערכת שלו דרשה שורה של תחנות כוח הממוקמות לאורך חופי מדינה שיסרקו את השמים בחיפוש אחר מטוסי אויב. מכיוון שהקרן הוקרנה בקו ישר, היא הייתה יעילה בפועל רק לטווח של כ-200 קילומטרים - מרחק עקמומיות כדור הארץ. טסלה חשב גם על יישומי זמנים של קרן החלקיקים שלו, אחד השכלולים אודות הזמנים נגע להעברת חשמל אל-חוטי למרחקים ארוכים. רעיון קיצוני נוסף שהציע היה לחמם חלקים מהאטמוספירה העליונה כדי להאיר את השמים בלילה - "אורורה בוראליס" מעשה ידי אדם. חלומו של טסלה לאמצעי טכנולוגי לסיום כל המלחמות לא התפתח מעבר לכך^[28].

התמחותו במדע לא שיגרתי כגון ייצור ברקים, שידור חשמל בצורה אלחוטית וייצור רעידות אדמה הצמידו לו אגדות אורבניות שונות, כמו המצאת מכונת זמן. לאחר מותו פשטו סוכני FBI על חדרו בבית המלון בו נפטר והחרימו מסמכים ומכשור^[29], דבר שגרם להגברת השמועות על המצאות שונות שטסלה עבד עליהן. בבוקר היום שלאחר מותו של טסלה מיהר אחיינו, סאווה קוסאנוביץ', לחדרו של דודו במלון ניו יורקר. סאווה, מעבר לקשריו הדיפלומטיים בשירות הממשלה היוגוסלבית הגולה, נחשד בשיתוף פעולה סמוי עם הפרטיזנים ביוגוסלביה. כשהגיע, גופתו של טסלה כבר נלקחה, וקוסנוביץ' חשד שמישהו כבר לקח לחיקו את רישומיו של טסלה. כאשר הגיע סאווה מצא כי חסרים מסמכים טכניים כמו גם מחברת שחורה שידע כי טסלה שמר - מחברת ובה כמה מאות עמודים, שחלקם סומנו תחת סיווג "ממשלתי" (Government).

ניירות רבים, רשומות וציוד הוצאו מחדרו של טסלה על ידי משרד האפוטרופוס לנכסי זרים של מחלקת המשפטים. לדברי ראש ה-FBI, ג'ון אדגר הובר, לא היה לשליחי משרד האפוטרופוס מושג על הנמצא ברישומים שלקחו. מחלוקת ה"ניירות החסרים" (The Missing Papers) מתחילה בכך שטסלה כבר היה אזרח ארצות הברית ומסיבה זו מדובר בהלאמה של חפציו מטעם הרשות המבצעת של ארצות הברית. על פי ה-FBI, הרישומים נותחו בקפידה על ידי ג'ון ג'. טראמפ (דודו של נשיא ארצות הברית לימים, דונלד טראמפ), מדען במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, יחד עם כמה פקידי מודיעין ימי^[30]. טראמפ הצהיר כי הרישומים אינם מכילים מידע חדש אשר "יהווה סכנה בידיים לא ידידותיות" והניירות נחשבו לפי הדין וחשבון שהעניק כבטוחים לשחרור. טראמפ כלל ניתוח של רישומי ריכוז החלקיקים של טסלה בדו"ח שלו, והסיק כי התוכניות אינן מכילות מספיק מידע כדי לבנות נשק בפועל וכי כל תצורה ניתנת לעבודה תהיה בעלת כוח מוגבל מאוד. בהמשך הועברו הרישומים לידיעת הציבור הרחב ונשמרו במוזיאון ניקולה טסלה בבלגרד, סרביה^[31][32]. ה-FBI מצידו פרסם הודעה רשמית בנושא שמיועדת להגנת עמדתו בשאלת ה"ניירות החסרים":

כאשר טסלה נפטר בניו יורק בינואר 1943, המסמכים שלו - שנחשבו לכוללים תוכניות לנשק קרן חלקיקים, שכונתה על ידי העיתונות "קרן מוות" - נתפסו זמנית על ידי משרד האפוטרופוס לנכסי זרים של משרד המשפטים (טסלה הוחשב בדיווח ל"זר" אף על פי שהיה בעל אזרחות אמריקאית). למרות דיווחים ושמועות ארוכות שנים, ה-FBI לא היה מעורב בחיפוש ההשפעות של טסלה, ומעולם לא היו בידיו הניירות שלו או סרטונים שאולי ונוצרו מהרישומים הללו. מאז 1943, סיפרנו סיפור עקבי לכל מי ששאל. נראה כי דיווחים הפוכים מבוססים על בלבול ראשוני בין סוכני ה-FBI וגורמי ממשל אחרים - במיוחד אנשי לשכת הזרים של מחלקת המדינה. שמועות אלה הועלו פעם אחר פעם בביוגרפיות ובמאמרים על טסלה מבלי לוודא את העובדות כפי שדווחו בתיקים שלנו.

בערוב ימיו טסלה היה צמחוני ובשנת 1900 כתב: ”צמחונות היא תחליף ראוי למנהג הברברי [...], יש לעשות כל מאמץ כדי לעצור את השחיטה האכזרית והגחמנית של בעלי החיים שהיא בוודאי הרסנית למוסר שלנו.”^[33] טסלה העיד על עצמו ביומניו, שבילדותו נהג לדמיין תרשימים ולהפעיל בראשו תוכניות מכניות שונות, ללא כל צורך ברישומים. במשך כל חייו הגה ותכנן טכנולוגיות שהקדימו את זמנן. שידור חשמל אלחוטי, העברת זרמים דרך קרום כדור הארץ ועוד. טסלה גם התמודד בחייו עם הפרעה טורדנית־כפייתית (OCD)^[34].

טסלה חוזר על ידי נשים רבות אך מעולם לא התחתן, בטענה למחסור בזמן. האישה היחידה עמה ייתכן וטסלה ניהל פרשת אהבים היא קתרין מקמהון ג'ונסון (Katherine MacMahon Johnson). קתרין הייתה רעיית חברו של טסלה, האמן והדיפלומט רוברט אנדרווד ג'ונסון. מעבר למספר מכתבים קרובים, לא ידוע על רומן שהיה בין השניים. גם כאשר קתרין הייתה בזקנתה ועל ערש דווי, היא הפצירה בבעלה שהוא ישמור על הקשר עם טסלה וידאג לשלומו. קתרין נפטרה ב-1925^{[דרוש מקור]}.

טסלה נודע בחייו האישיים, בין לבין, על חיבתו ליונים. כשגר בניו יורק, הוא בילה שעות רבות מדי שבוע בהאכלת יונים בפארק ולקח הביתה כל יונה שנפצעה כדי שיוכל לטפל בהן עד לשיבתן לבריאות. לעיתים קרובות הוא החזיק את החלונות פתוחים בסוויטת המלון שבה התגורר כדי שיונים יוכלו לבקר מתי שירצו, וכתוצאה מכך היו יונים מדי פעם גורמות לאי סדר בחדרו. הוא אף ביקש מהשף של אחד מבתיי המלון להכין תערובת זרעים מיוחדת בכדי להאכיל את היונים. מכריו של טסלה מצאו את תשוקתו ליונים תמוהה מכיוון שהממציא היה גרמופוב ידוע (פחד קיצוני מלכלוך). זיקתו של טסלה ליונים הייתה אחת ממספר תופעות התנהגותיות ייחודיות של טסלה. הוא היה אובססיבי למספר 3 ועסק במספר התנהגויות כפייתיות סביבו. לדוגמה, הוא בדרך כלל שטף את ידיו שלוש פעמים ברציפות והיה מסתובב מסביב לבניין שלוש פעמים לפני שנכנס אליו. טסלה גם שנא פנינים וסירב לדבר עם נשים שענדו אותם^[35].

טסלה טען שהפיק יותר משעות יומו הודות לסדרי השינה המוגבלים שלו. בדומה ללאונרדו דה וינצ'י, גם טסלה עקב אחר דפוס שינה פוליפאזית וטען שלעולם לא ישן יותר משעתיים ביום. נטען כי טסלה עבד 84 שעות רצופות במעבדה ללא כל מנוחה או שינה. לדבריו: ”אני לא חושב שיש ריגוש שיכול לעבור דרך הלב האנושי כמו שמרגיש הממציא כשהוא רואה יצירה מסוימת של המוח המתפתחת לכדי הצלחה... רגשות כאלה גורמים לאדם לשכוח אוכל, שינה, חברים, אהבה, הכל.”^[36]

טסלה היה בן למשפחת מאמינים אדוקים, חברי הכנסייה הסרבית-אורתודוקסית. מאוחר יותר בחייו טען כי אינו מגדיר עצמו ל"מאמין במובן האורתודוקסי של הדבר" והביע התנגדות חריפה לפנאטיות דתית. טסלה הצביע על הנצרות והבודהיזם בטענה כי היו שתי הדתות הגדולות ביותר בחשיבותן כמו גם במספר המאמינים שלהן. טסלה הגדיר את היקום בטיב אמונתו בטענה כי עבורו, היקום הוא מערכת גדולה אחת שלעולם לא תפסיק מלעבוד. טסלה טען כי 'הנפש' ו'רוח האדם' כפי שמוגדרים בבחינות דתיות הם לא יותר מאשר חלקים המחוברים לגופנו^[37].

לפי רוב הביוגרפים של טסלה, הוא מוגדר כהומניסט, זאת על אף העובדה שהגדיר את הרחמנות האנושית כמפריעה לסדר הטבעי "חסר הרחמים". במהלך דיונים אתיים מעולם לא הביע תמיכה בתורת הגזע והתנגד לעליונות תורשתית של אדם אחד על אחר, זאת בעוד הביע תמיכה באיגניקה. בראיון משנת 1937 טען: ”...תחושת הרחמים החדשה של האדם החלה להפריע לפעילותו האכזרית של הטבע. השיטה היחידה התואמת את מושגי הציוויליזציה והגזע שלנו היא מניעת גידול בלתי כשירים ע"י עיקור והנחיה מכוונת של יצר ההזדווגות... מגמת הדעה בקרב האגנוסטים היא שעלינו להקשות על הנישואין. אין ספק שאין למנוע ממי שאינו הורה מלהביא צאצאים לעולם. מאה שנה מהיום לא יעלה על דעתו של אדם רגיל להזדווג עם אדם שאינו כשיר מבחינה אוגיניקנית כפי שלא יעלה על דעתו להינשא לפושע.”^[37]

בשנת 1894 נבחר לחבר בהתכתבות של האקדמיה הסרבית ובשנת 1937 לחבר מן המניין שלה. כאשר נשאל אלברט איינשטיין במהלך ראיון כיצד מרגיש להיות האדם החכם עלי אדמות הוא השיב: ”אינני יודע, תצטרכו לשאול את ניקולה טסלה.”^[38]

התצוגה של טסלה, שבה הוא העביר חשמל דרך גופו, נתנה השראה ליוצרים רבים. דמותו מופיעה ביצירות שונות בהן:

• ספרו של פול אוסטר, "ארמון הירח" (1989).
• סרטו של כריסטופר נולאן "יוקרה" (2006), המבוסס על ספרו הבדיוני של כריסטופר פריסט בעל אותו השם, בהם מסופר כי פיתח מכונה שמשכפלת עצמים. את דמותו של טסלה שיחק בסרט הקולנוע, הזמר־אמן דייוויד בואי.
• בסרט "המלחמה על הכוח" (2017) העוסק במלחמת הזרמים.
• בסרט טסלה (סרט, 2020)

במשחקי המחשב מסדרת רד אלרט הצד הסובייטי יכול לבנות מגדלי שמירה מסוג סלילי טסלה היורים מטחי ברקים רבי עוצמה ביחידות האויב.

בעונה ה-12 של סדרת הטלוויזיה דוקטור הו השחקן גורן ויזניק גילם את דמותו של טסלה.

• היחידה "טסלה" (T) משמשת למדידת שדה מגנטי.
• חברת המכוניות "טסלה מוטורס", נקרא על שמו, כמחווה על המצאתיו^[39].
• "טסלה" הוא שמו של מכתש בצידו הרחוק של הירח.
• לחברת NVIDIA יש סדרה של כרטיסי מסך בשם "Tesla" על שם הממציא^[40]. כרטיסי מסך אלה, בניגוד ל־GeForce ול־Quadro, משמשים בעיקר לעיבוד כללי – GPGPU.
• בשנת 1952 נחנך מוזיאון ניקולה טסלה בבלגרד, בירת סרביה, העוסק בהנצחתו ובשימור עבודותיו. בין השאר, המוזיאון מכיל את רישומיו, דגמי המצאותיו, חפציו האישיים ואף את כד אפרו.
• ביום השנה ה־150 ללידתו, 10 ביולי 2006, נמל התעופה הבינלאומי בבלגרד, נקרא על שמו.
• דמותו של טסלה מופיעה על שטר 100 דינר סרבי.
• בטכניון, בפקולטה להנדסת חשמל יש מתחם לימוד על שמו.

• יחידות מידה על שם אישים

• Nikola Tesla, A New System of Alternate Currents; Motors and Transformers, 1888, Western Union Press, New York City, United States of America^[7]
• Nikola Tesla, Experiments with Alternate Currents of High Potential and High Frequency, 1892, Martino Fine Books, Torrington, Connecticut, United States of America
• Nikola Tesla, On Light and Other High Frequency, 1893, Start Publishing LLC, New York City, United States of America
• Nikola Tesla, The Problem of Increasing Human Energy: With Special Reference to the Harnessing of the Sun's Energy, 1900, Cosimo Classics, New York City, United States of America^[41]
• Nikola Tesla, My Inventions: The Autobiography of Nikola Tesla, 1919, Hart Brothers Pub, New York City, United States of America
• Nikola Tesla, Aleksandar Marinčić, Vojin Popović, Nikola Tesla: Colorado Springs Notes, 1899-1900, 1999, Zavod za udžbenike i nastavna sredstva, Serbia and Montenegro

• Thomas Commerford Martin, The Inventions, Researches, and Writings of Nikola Tesla, 1894, The Electrical Engineer (publisher), New York City, United States of America
• Jill Jonnes, Empires of Light: Edison, Tesla, Westinghouse, and the Race to Electrify the World, 2003, Random House, New York City, United States of America
• Michael W. Simmons, Nikola Tesla: Prophet Of The Modern Technological Age, 2011, CreateSpace Publishing, South Carolina, United States of America
• W. Bernard Carlson, Tesla: Inventor of the Electrical Age, 2013, Princeton University Press, Princeton, New Jersey, United States of America
• Book Launch, Nikola Tesla and the Electrical Future, 2019, Room S1, Alison Richard Building, 7 West Road, Cambridge, CB3 9DT

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ניקולה טסלה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ניקולה טסלה

• ניקולה טסלה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניקולה טסלה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• טסלה: האיש והאגדות, מכון דוידסון, 9 ביולי 2020
• איש הכמעט: ניקולה טסלה, תוכניתם של עופר חזות ורועי אוניקובסקי, גלי צה"ל, 14 ביוני 2012 – הקלטה באתר ICast
• מיה אפשטיין, ה-Oatmeal מתגייס להצלת המעבדה של טסלה, באתר TheMarker‏, 16 באוגוסט 2012
• teslasociety.com – אתר האינטרנט של האגודה להנצחת ניקולה טסלה
• The Missing Secrets Of Nikola Tesla, באתר יוטיוב‏, 1999 (באנגלית)
• NikolaTesla.fr – אתר אינטרנט בו למעלה מ־1,000 מסמכים על טסלה (בצרפתית)
• הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון יום הולדתו ה־153 של טסלה, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית), 10 ביולי 2009
• ניקולה טסלה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ניקולה טסלה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• ניקולה טסלה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• מידע על ניקולה טסלה בקטלוג הספרייה הלאומית
• חיפוש ניקולה טסלה בעיתונות יהודית היסטורית