מינרל

 

מינרלים נוצרים בסביבות גאולוגיות מגוונות ובטווח רחב של תנאים כימיים ופיזיקליים כמו טמפרטורה ולחץ. קיימות 4 קטגוריות להיווצרות מינרלים:

• מגמתית – היווצרות מינרלים מתוך נתך סלעים – מאגמה – בתהליך של גיבוש מפריט
• משקעית – היווצרות מינרלים כתוצאה מתהליכי בליה, סחיפה והשקעה
• מותמרת – היווצרות מינרלים חדשים ממינרלים קודמים בתנאי לחץ וטמפרטורה גבוהים ולא מתוך נתך
• הידרותרמית – היווצרות מינרלים בתהליכים כימיים מתוך תמיסות

המינרלים הנוצרים בתהליכים הללו מצויים בכל חלקי כדור הארץ. המינרלים מעוצבים במשך מיליוני שנים על ידי תהליכים גאולוגיים ונחשפים על-פני קרום כדור הארץ, במקרים רבים כיוצרי סלעים. גבישי המינרלים עשויים להיות מיקרוסקופיים או להגיע לגדלים עצומים, דוגמת גבישי הסלניט שהתגלו בשנת 2000 ב"מערת גבישי הענק" במכרה נאיקה שבצפון מקסיקו, הגדול שבהם אורכו 11 מ', קוטרו 4 מ' ומשקלו כ-55 טון. גבישים אלה נוצרו בסביבה הידרותרמית לחה עשירה בגבס בטמפרטורה של כ-C°‏ 50 לאורך כחצי מיליון שנים – משך זמן שאיפשר לגבישים מיקרוסקופיים לצמוח ללא הפרעה עד גילויים.^[5]

מיון המינרלים בעת העתיקה נעשה על-פי רוב לפי השימוש שנעשה בהם: אבני חן, פיגמנטים, עפרות ועוד. מיון כזה בוצע על ידי תאופרסטוס ופליניוס הזקן.^[6] הסיווג הראשון של מינרלים על-פי תכונות כגון צבע, דרגת נתיכות, חשילות ושבירה נעשה על ידי ג'אבר בן חיאן (جابر بن حيان,‏ 721–803), מדען ואיש אשכולות פרסי שעסק בין היתר בגאולוגיה ונחשב ל"אבי הכימיה".^[7] המיון הורחב על ידי אבן סינא, גאורגיוס אגריקולה ואברהם גוטלוב ורנר, ושופר על ידי פרידריך מוס ב-1820.

מיון מקביל נערך על ידי קארולוס ליניאוס, שיצר מערכת היררכית של מינרלים המבוססת על המורפולוגיה החיצונית שלהם וחלוקה טקסונומית לסוג, סדרה ומחלקה. המינרלוג השוודי טורברן ברגמן (Torbern Bergman,‏ 1735–1784) הציע שיטת מיון המבוססת על הרכב כימי בלבד, אולם גישה זו הקדימה את זמנה מאחר שיסודות רבים טרם התגלו בתקופתו ותהליכי ניתוח כימי היו בשלבי פיתוח ראשוניים. מינרלוג שוודי נוסף, אקסל קרונסטדט (Axel Fredrik Cronstedt,‏ 1722–1765), היה כנראה הראשון שהמציא שיטת מיון המבוססת גם על הרכב כימי וגם על תכונות פיזיקליות.

במהלך השנים פותחו שיטות מיון רבות ומגוונות. שתיים מהן, המבוססות על ההרכב הכימי של מינרלים, מקובלות כיום על מינרלוגים בעולם:

 

שיטה זו קרויה על-שם מפתחה, הגאולוג והמינרלוג האמריקאי ג'יימס דווייט דיינה (James Dwight Dana,‏ 1813–1895).^[8] שיטה זו מחלקת את המינרלים ל-9 קבוצות:

1. יסודות כימיים – חומרים המורכבים מחלקיקים מסוג אחד בלבד שלא ניתן להרכיבם מחומרים אחרים ולא ניתן לפרקם או לשנותם לחומר אחר בתהליכים כימיים רגילים, לדוגמה: טיטניום ורניום.
2. מינרלים סולפידיים – מינרלים המכילים סולפיד, דוגמת גלנה ופיריט.
3. תחמוצות והידרוקסידים – מינרלים שהמולקולות שלהם מורכבות מאטום אחד של חמצן ואטום אחד של מימן הקשורים בקשר קוולנטי, ומסומנים: ^-OH. לקבוצה ישנו אלקטרון עודף, המקנה ליון מטען חשמלי שלילי. מינרלים בקבוצה זו כוללים קורונדום, סיד ואף קרח
4. מינרלים הלידיים – המולקולות שלהם מכילים רכיב דו-צורוני, כאשר צורון אחד הוא ממשפחת ההלוגנים והשני הוא צורון פחות אלקטרושלילי ממנו. מינרלים בקבוצה זו: הליט ופלואוריט.
5. מינרלים קרבונטיים (מינרלים המכילים יון פחמתי), חנקות ובוראטים – בקבוצה זו: ארגוניט, קלציט, ניטר (המופע המינרלי של אשלגן חנקתי) ובוראקס.
6. מינרלים סולפטיים, כרומטים וסלנטים (Selenates) – מינרלים בקבוצה זו: בריט וסלניט.
7. מינרלים זרחתיים, ארסנטיים (חומצות ארסניק) וונדטיים (Vanadates, המכילים ונדיום) – בקבוצה זו: ברילוניט (Beryllonite), אפטיט, למריט (Lammerite), ברזיליניט (Brazilianite) וברליניט (Berlinite).
8. תרכובות אורגניות^[9] – קבוצה זו של מינרלים נוצרה בתהליכי ביומינרליזציה, למשל ענבר הנוצר מהתאבנות שרף עצים ומולואיט (Moolooite) – הנוצר באינטראקציה בין תמיסות שמקורן בגואנו לבין תוצרי בליה של סולפידי נחושת.^[10]
9. מינרלים סיליקטיים – קבוצה המבוססת על סיליקטים – תרכובות של אניון שבמרכזו אטום צורן אחד או יותר המוקף בליגנדים של אטומי חמצן שמטענם החשמלי שלילי. מינרלים אלה מהווים קבוצה חשובה במיוחד בין המינרלים יוצרי הסלעים מאחר שהם בונים את מרבית קרום כדור הארץ. קבוצה זו נחלקת ל-7 קבוצות עיקריות:

• נזוסיליקטים – כוללת את קבוצת הפנאקיט, קבוצת האוליבין, קבוצת הגארנט, קבוצת הזירקון, קבוצת הסילימניט, קבוצת ההומיט, קבוצת הגדוליניט ומינרלים נוספים.
• סורוסיליקטים – קבוצה בה היחס בין אטומי הצורן לאטומי החמצן הוא 2:7, בנויה מטטרהדרונים כפולים. הקבוצה כוללת את קבוצת האפידוט – המופיעה בסלעים מותמרים. שאר המינרלים בקבוצה זו נדירים.
• ציקלוסיליקטים – מינרלים סיליקטיים במבנה טבעתי, שהמבנה הגבישי שלה יוצר מינרלים בעלי קשיות ניכרת ולכן יש בה לא מעט אבני חן דוגמת קבוצת הבריל – הכוללת אזמרגד ואקוומרין, וקבוצת הטורמלין.
• אינוסיליקטים – קבוצה זו בנויה משרשרת בודדה או כפולה של סיליקטים וכוללת את קבוצת הפירוקסן, קבוצת הפירוקסנואידים (וולאסטוניט, פקטוליט ורודוניט) וקבוצת האמפיבול.
• פילוסיליקטים – קבוצה הבנויה מסיליקטים במבנה לוחיות זעירות וכוללת את קבוצת הסרפנטין, קבוצת מינרלי החרסית, קבוצת הנציצים, קבוצת הכלוריט ומינרלים נוספים.
• טקטוסיליקטים – קבוצה זו בנויה מסיליקטים בעלי מבנה מרחבי, והנפוצה ביותר מבין המינרלים מאחר שהיא מהווה קרוב ל-75% מהרכב הקרום. מחלקה זו כוללת את קבוצת הקוורץ, קבוצת פצלת השדה, קבוצת הפלדשפטואידים, קבוצת הסקפוליט, קבוצת הזאוליטים ומינרלים נוספים.
• מינרלים סיליקטיים שאינם ממויינים – קבוצת-משנה המכילה מינרלים סיליקטיים דוגמת קריפטופיליט (Cryptophyllite), שנטליט (Chantalite) ופוקליט (Fukalite).

על יסוד מיון זה פותח "מיון דיינה החדש", המחולק ל-9 קבוצות ראשיות ול-78 קבוצות-משנה.^[11]

 

שיטה נוספת למיון מינרלים היא "הטבלה המינרלוגית" שפיתח המינרלוג הגרמני קארל הוגו סטרונץ (Karl Hugo Strunz‏ 1910–2006) בשנת 1941, כאשר כיהן כאוצר המוזיאון המינרלוגי באוניברסיטת הומבולדט בברלין והתבקש למיין את אוסף המוזיאון על-פי הרכב כימי ומבנה גבישי.^[12] הטבלה המינרלוגית מתעדכנת תדיר,^[13] והגרסה העשירית שלה – שעודכנה על ידי ארנסט ניקל (Ernest H. Nickel) – נקראת "ניקל-סטרונץ"^[14] והיא מחולקת ל-10 קבוצות-משנה:

1. יסודות
2. סולפידים
3. הלידים
4. תחמוצות
5. פחמות, חנקות
6. בוראט
7. גופרות
8. זרחות
9. סיליקטים
10. תרכובות אורגניות^[9]

 

  ערך מורחב – מבנה גבישי

אמצעי נוסף למיון מינרלים הוא המבנה הגבישי שלהם: סידור האטומים בגביש המורכב מתא יחידה – מקבץ בסיסי של אטומים בעל מבנה פנימי התלוי ביסוד שלהם – החוזר באופן מחזורי בסידור תלת-ממדי המרכיב סריג גבישי.

מינרלים עשויים להיות בעלי הרכב כימי זהה אך בעלי מבנה גבישי שונה. לדוגמה: פיריט ומרכזיט הן שני מופעים מינרליים של סולפיד הברזל ונוסחתם ברזל דו-גופריתי FeS₂, אולם המערך הגבישי וצורת הגביש שלהם שונים זה מזה. באותו אופן, מינרלים בעלי מבנה גבישי זהה עשויים להיות בעלי הרכב כימי שונה לחלוטין. לדוגמה: מבנה קובייתי בהליט – שהרכבו נתרן וכלור, ובגלנה – שהרכבו עופרת וגופרית.

המבנה הגביש והסימטריה של הגביש קובעים תכונות חשובות רבות של המינרל, לרבות קווי השבירה, רמת האנרגיה של אלקטרונים הזורמים בו ותכונותיו האופטיות. תכונה נוספת המושפעת מהם היא קשיות, ודוגמה טובה לכך היא ההבדל בין שני מינרלים העשויים מפחמן טהור: גרפיט – קשיות 1–2 בסולם מוס, לבין יהלום – קשיות 10 בסולם מוס.

 

מינרלואידים הם חומרים שיש להם כמה מתכונות המינרלים, אך אינם נחשבים מינרלים תקפים מהסיבות הבאות:

• הם לא נוצרו על ידי תהליכים גאולוגיים. דוגמה למינרלואיד כזה הוא פנינה, שעל אף גבישי פחמת הסידן הבונים אותה, נוצרה באמצעות תהליך ביולוגי בלבד.
• חומרים אנתרופוגניים – חומרים שנוצרו בשילוב של תהליכים ביולוגיים וגאולוגיים. דוגמה לחומר אנתרופוגני הוא ג'ט (סוג של ליגניט), הנוצר מרקב של עצים שהיה נתון במשך זמן רב בתנאי לחץ גבוה.
• חומרים סינתטיים – הגם שעשויים להיות בעלי תכונות של מינרל, אינם נוצרים בתהליך טבעי.

להגדרה המעודכנת של מינרל משנת 1995 נכנסו גם מינרלים אמורפיים – חומרים העונים להגדרת המינרל אך חסרים מבנה גבישי. חומרים אלה – דוגמת אופאל – נחשבו בעבר כמינרלואידים.^[1]

  ערך מורחב – זיהוי מינרלים

 

 

 

מינרלים נבדלים זה מזה בתכונות רבות הניתנות לזיהוי באמצעים שונים. צירוף של כמה תכונות ידועות מאפשר להגדיר מינרל מסוים.

• תכונות אופטיות – תכונות כגון צבע, ברק, שקיפות, פלאוכרואיזם, שבירה כפולה, צבע "שרטוט" ואִיזוּר (zoning), המאפשרות מיון של מינרלים בהתבוננות ראשונה.
• תכונות פיזיקליות – תכונות כגון קשיות, מגנטיות, פצילות, צורת התגבשות, גבישים תאומים והימצאות תכלילים, המאפשרות מיון נוסף של המינרלים באמצעים בסיסיים.
• תכונות כימיות – תסיסה בחומצה מלחית בריכוז נמוך (5%–6%), טעם ונוכחות "מי גביש", המאפשרות גם הן מיון של מינרלים באמצעים בסיסיים.
• תכונות פלסטיות – תכונת ה"עיסתיות" מאפשרת לזהות מינרלי חרסית באמצעות הרטבת החומר ולישתו או בדיקת הידבקותו ללשון.
• תכונות הנבדקות במעבדה – תכונות כגון משקל סגולי, קיטוב, מקדם שבירת אור, זיהוי ספקטרום ובדיקת "זריחה" באור על סגול ובקרני רנטגן, מאפשרות דיוק רב יותר בבדיקת המינרל ומאשרות את זיהויו.
• תכונות גבישיות – מבנה גבישי וצורת הגביש משמשים כלי נוסף לזיהוי המינרל.

• גבס – נוכחות מי גביש
• המטיט – צבע "ציור" אדום
• אלכסנדריט – פלאוכרואיזם
• מגנטיט – אבקתו נמשכת למגנט
• נציץ – פצילות ללוחות
• קוורץ – גביש בצורת מנסרה משושה המסתיימת בפירמידה בת 6 צלעות; קשיות 7.0 בסולם מוס
• קלציט – שבירה כפולה; אטימות ושקיפות בזוויות שונות של אותו גביש; תסיסה
• מינרלי חרסית – עיסתיים במגע עם מים

  ערך מורחב – מינרל יוצר סלע

על אף קיומם של קרוב ל-5,000 מינרלים ידועים,^[15] רק כמה עשרות מהם מהווים שותפים חשובים בבנייתם של סלעים. המינרלים יוצרי הסלע הנפוצים והחשובים ביותר הם:

 

 

• אוליבין – קבוצת המינרלים הנפוצה ביותר במעטפת כדור הארץ,^[16] ולכן הנפוצה ביותר בכדור הארץ. אוליבין מצוי בסלעי יסוד כגברו, בזלת, פרידוטיט ודוניט.
• אורתוקלז – בין המינרלים החשובים ביותר שמהם בנויים סלעי יסוד שהתקררו לאט, דוגמת גרניט וסיאניט ובסלעים מותמרים כגנייס וגרנוליט.
• אמפיבול – מינרל נפוץ בסלעי יסוד ובסלעים מותמרים רבים כגרניט, סיאניט, דיוריט, גברו, בזלת, אנדזיט, גנייס וצפחה, והמינרל הראשי באמפיבוליט.
• גארנט – קבוצת מינרלי אינדקס הנפוצים יחסית בסלעים מותמרים ובסלעי יסוד.
• גבס – מינרל נפוץ היוצר סלע התאדות בלגונות ימיות או באגמים סגורים, המהווה מרכיב עיקרי של סלע החיפוי בהר סדום.
• דולומיט – מינרל המהווה יותר מ-50% מהרכבו של סלע דולומיט וכ-10% מכל סלעי המשקע האחרים. המינרל מופיע גם בסלעים מותמרים דוגמת שיש דולומיטי ובסלעי לבה קרבונטיטית.
• דיופסיד – מינרל מעטפת חשוב המצוי בסלעי יסוד כקימברליט, פרידוטיט, בזלת אוליבינית ואנדזיט ובמגוון של סלעים מותמרים.
• הורנבלנדה – סדרת מינרלים המהווה מרכיב ראשי בסלעי אמפיבוליט ומרכיב נפוץ בסלעי יסוד ובסלעים מותמרים רבים כגרניט, סיאניט, דיוריט, גברו, בזלת, אנדזיט, גנייס וצפחה.
• הליט – צורת המינרל של מלח הבישול, המתגבש בהתאדות של אגמים או ים רדוד לשכבות נרחבות העשויות להגיע לעובי של מאות מטרים, וכתפרחות ורד מדבר בעלות גבישים סיביים.
• המטיט – מינרל המצוי כמרכיב עיקרי בסלעי המשקע של תצורת ברזל הפסים הפרקמברית ובסוגים נוספים של סלעי משקע, בסלעים מותמרים כלווחה וצפחה וכחומר מלכד של אבן חול נובית.
• זירקון – מינרל נפוץ מאוד בקרום ומצוי בכל סוגי הסלעים.
• כלקדון – קבוצת מינרלים שהם סוג של קוורץ בעלי גבישים מיקרוסקופיים. הכלקדון על מופעיו השונים נפוץ מאוד וניתן למוצאו בסלעי יסוד, סלעים מותמרים וסלעי משקע דוגמת צור (סלע).
• מוסקוביט – מינרל נפוץ המצוי בסלעי יסוד, סלעים מותמרים וסלעי משקע רבים.
• מיקרוקלין – מינרל המתגבש בטמפרטורות של כ-C° ‏400 ומטה ומופיע בסלעים שהתקררו לאט כמו גרניט וסיאניט ובפגמטיטים. המיקרוקלין נמנה בין המינרלים החשובים ביותר שמהם בנויים סלעי היסוד הפלוטוניים אך לא געשיים.
• סטאורוליט – מינרל אינדקס נפוץ בסלעים מותמרים כאמפיבוליט, גנייס וצפחה.
• סנידין – מינרל המתגבש בחום גבוה ומופיע בסלעים שנוצרו קרוב לפני השטח תוך כדי התקררות מהירה, בעיקר בסלעים געשיים פלסיים דוגמת אובסידיאן, פונוליט, ריוליט וטרכיט, וכן בסלעים מותמרים שונים.
• פיריט – צורת המינרל של סולפיד הברזל המצוי בדרך כלל בעורקי קוורץ, בסלעי משקע, בסלעי יסוד כגברו ודיאבז או סלעים מותמרים, כמו גם במרבצי פחם ובמאובנים.
• פלגיוקלז – שורת מינרלים, אחת מהחשובות ביותר בקבוצות המינרלים שמהם בנויים סלעי היסוד.
• קוורץ – קבוצת המינרלים המצויה בכל סוגי הסלעים: בסלעי יסוד דוגמת גרניט, בסלעי משקע דוגמת אבן הגיר ובסלעים מותמרים דוגמת צפחה.
• קלציט – אחד המינרלים הנפוצים ביותר בקרום כדור הארץ ומהווה כ-4% ממשקלו. הקלציט מהווה מרכיב עיקרי בסלעי משקע, בעיקר באבן גיר, קירטון וחוואר. קלציט הוא המינרל הבונה נטיפים וזקיפים במערות.

את המינרלים המצויים בקרום כדור הארץ מפיקים בשלב הראשון באמצעות כרייה בדרך של חפירת עפרות מעורקים וממסלע עשיר במינרל המבוקש, ובשלב הבא מתבצעת הפרדה של המינרל מתוך הסלעים שנכרו באמצעים כימיים, פיזיקליים ומכניים. במינרלים המופקים באמצעים אלה נעשה שימוש מגוון.

  ערך מורחב – אבן חן

 

מינרלים רבים מופיעים בטבע כגבישים בשלל צורות וצבעים, וקשיותם מאפשרת לעבד וללטש אותם לאבני-חן המשמשות בתכשיטים ובחפצי-נוי. לבד מהיהלום היקר והמבוקש, מינרלים רבים אחרים משמשים כאבני-חן: מינרלים מקבוצת הקוורץ דוגמת אגט, אופאל, אחלמה, עין הנמר וקרנליאן, אודם וספיר מקבוצת הקורונדום, אזמרגד ואקוומרין מקבוצת הבריל, מינרלי נחושת כגון טורקיז ומלכיט, מינרלים מקבוצת הגארנט, ספינל, סודליט, טופז, טורמלין ואחרים.

אחד האזכורים הראשונים לשימוש במינרלים כאבני-חן מופיע בספר שמות, שם מסופר על החושן, אביזר פולחני שהיה מונח על חזהו של הכהן הגדול בעת ששירת בבית המקדש, בו היו משובצות אבני-חן המיוחסות למינרלים ידועים:^[17]

וַיְמַלְאוּ בוֹ אַרְבָּעָה טוּרֵי אָבֶן טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד. וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה מוּסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב בְּמִלֻּאֹתָם.

— שמות ל"ט, י'-י"ג

לבד מהשימוש במינרלים כאבני-חן, נעשה בהם שימוש בטווח רחב של תחומים בתעשייה, בבניין, באמנות, בקוסמטיקה, וברפואה. גם במדע נעשה שימוש במינרלים, בעיקר כמינרלי אינדקס להערכת מידת ההתמרה של סלעים מותמרים ולהבנת תהליכים פטרולוגיים אחרים היוצרים מגוון של סלעים. שימושים נוספים:

 

 

• גבס – גבס המחומם ליותר מ-150 מעלות צלזיוס מאבד את מרבית מי הגביש האגורים בו ומתקשה במים. תכונה זו מאפשרת להשתמש בו כתחבושת גבס לקיבוע שברים.
• גלנה – אחד השימושים הראשונים במינרל זה היה ככחל לאיפור עיניים במזרח התיכון הקדום ובמצרים העתיקה. הגלנה היא מוליך למחצה עם הפרש אנרגיה קטן שמצא שימוש בראשית דרכן של מערכות קשר רדיו.
• הליט – מינרל זה הוא הצורה הגבישית של מלח בישול המשמש לתיבול ולשימור מזון, ריכוך מים בשימוש ביתי ומניעת קפיאתם.
• חרסית – משמשת בקדרות ליצירת כלי-חרס וחפצי אמנות, כחומר בנייה באמצעות לבנים אפויות ומלט, כתוסף לגומי המגדיל את עמידותו לבלייה ושימושים נוספים.
• זאוליט – מינרל המשמש בתחומים רבים: ריכוך וטיהור מים, תוסף מזון לחיות משק, מערכות לייצור חמצן באיכות הנדרשת ברפואה, כקולטי שמש ובקירור בספיחה.
• מלכיט – לבד מהשימוש במינרל כאבן-חן, נעשה בו שימוש כפיגמנט ירוק באיפור ובציור וכעפרת נחושת.
• נציץ – תכונת הפצילות של המינרל, חוזקו המכני והאלסטיות שלו הופכים את הנציץ לחומר גלם חשוב בתעשיית החשמל: גבישים נקיים משמשים בקבלים ולמנורות רדיו והגבישים הנקיים פחות משמשים כחומר בידוד, כחלונות לתנורי חימום והיתוך, וכקישוט לבניינים.
• פלואוריט – בנוסף לשימוש הנפוץ במינרל כאבן-חן, נעשה בפלואוריט שימוש בייצור פלדה, ביצירת אמייל לכלי בישול ובהפקת חומצה פלואורית הידועה ביכולתה להמיס כמעט את כל תחמוצות המתכת הידועות בכימיה האנאורגנית.
• פצלת השדה – מעבר לשימוש בסוגים דוגמת לברדוריט כאבני-חן, פצלת השדה היא מרכיב חשוב בהכנת פורצלן. בדרגות טוהר גבוהות היא משמשת ברפואת השיניים להכנת סתימות וציפוי לשיניים מלאכותיות. המינרל משמש גם לתיארוך אופטי במדעי כדור הארץ ובארכאולוגיה ומהווה מרכיב חשוב בתעשיית הקדרות.
• קאוליניט – משמש בקדרות, בייצור תרופות, כלבנים לבנייה, לציפוי נייר, כתוסף מזון, כחומר שוחק ומלבין במשחת שיניים, כמפזר אור בנורת ליבון ותעשיית הקוסמטיקה. שימוש חדש יחסית הוא תרסיס דוחה חרקים.
• קוורץ – מעבר לשימוש הרווח במינרלי הקוורץ כאבני-חן, הם משמשים כחומר גלם בתעשיית הזכוכית ובתעשיית האלקטרוניקה ליצירת מתנדים במכשירים אלקטרוניים דוגמת שעון קוורץ ומכשירי רדיו. בפיזיקה משמש קוורץ שקוף להעברת קרינה אולטרה סגולה, לייצור חלונות ועדשות ולשימושים אופטיים מיוחדים.
• קיאניט – משמש לייצור מגוון רחב של מוצרים: לבנים לבנייה, ייצור חומרים חסיני אש ומוצרי קדרות כאביזרי אינסטלציה וכלי אוכל מפורצלן, מבודדים חשמליים וחומרי ליטוש.

• מינרלוגיה
• עפרה (מחצב)
• אבן חן
• ביומינרליזציה

• עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, הוצאת אקדמון
• עמנואל מזור, גאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה
• יעקב בן-תור, לוחות הגדרה למינרלים יוצרי סלעים, הוצאת מאגנס
• מ' סברדמיש וא' משיח, אבני חן, הוצאת מדע אבנים יקרות

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מינרל
ערך מילוני בוויקימילון: קריסטל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מינרלים

• אתר Mindat
• אתר WebMineral
• אתר Mineral Galleries
• אתר המינרלים של פרנקלין
• אתר האגודה הבין-לאומית למינרלוגיה
• מדריך דיינה למינרלוגיה, 1912 באתר גוגל ספרים
• מנוע חיפוש מינרלים באתר Mindat
• Humans help cook up mineral bounty – כיצד פעילות אנושית גרמה להיווצרות של מעל ל-200 מיני מינרלים חדשים, מאתר ה-BBC
• מינרל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
•   מינרלים, דף שער בספרייה הלאומית