נחל הבשור
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 80 קילומטרים |
| אגן ניקוז |
3,400 קמ"ר  |
| קואורדינטות מוצא | 30°51′30.62″N 34°44′12.62″E / 30.8585056°N 34.7368389°E |
| יובלים |
נחל גרר, נחל באר שבע, נחל ניצרה, נחל משורה, נחל רביבים, נחל סחף, נחל זלזל, נחל גמילה, נחל באר חיל, נחל בוקר, נחל אטדים, נחל אסף, נחל שערתא |
| שפך |
הים התיכון |
| מדינות באגן הניקוז |
מדינה פלסטינית, ישראל |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)  נחל הבשור | |
  | |
נַחַל הַבְּשׂוֹר (בערבית: החלק המזרחי ואדי א-שלאלה, החלק המערבי وادي غزة, ואדי עזה[1]) הוא מגדולי הנחלים בנגב. אורכו כ-80 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו, כולל נחל באר שבע ונחל גרר, כ-3,400 קילומטר רבוע.[דרוש מקור]
מקור השם וזיהוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]את השם "נחל בשור" קבעה ועדת השמות הממשלתית,[2] בעקבות הפסוק מספר שמואל ”וַיֵּלֶךְ דָּוִד הוּא וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל הַבְּשׂוֹר וְהַנּוֹתָרִים עָמָדוּ.” (ספר שמואל א', פרק ל' פסוק ט), אם כי לא ידוע אם הנחל הנזכר בפסוק הוא אכן נחל זה ולכן במקור נקבע השם ללא ה' הידיעה. בשל אזכורו המקראי בצמוד לצקלג, סברו חלק מאבות חקר ידיעת ארץ ישראל ביישוב, דוגמת ישעיהו פרס, יוסף ברסלבי וזאב וילנאי, כי זיהוי נחל הבשור המקראי הוא בנחל גרר של היום וכי נחל גרר הוא הנחל הדרומי יותר המזוהה עם נחל הבשור.[3] למרות קביעת ועדת השמות, התקבע בציבור הישראלי השם נחל הבשור, ומאוחר יותר עודכן השם ברשומות.
תוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשיתו של נחל הבשור בהר מחיה, שבגבול רמת עבדת ורכסי הנגב הצפוני. מכאן יורד הנחל אל המישור הרחב המפריד בין מתלולי הגיר של רמת עבדת לבין קמר חלוקים וקמר בוקר שמצפון. לאחר כארבעה קילומטרים מצפון להר מחיה נכנס הנחל לקער המפריד בין קמר חלוקים לקמר בוקר, וממשיך לאורכו עוד כארבעה קילומטרים, עד למפגש עם נחל הרועה. כאן פונה הנחל חדות מערבה, ותוך כדי יצירת מפער מים עמוק ומרשים (בערבית "דייקה"), הוא חוצה את קמר בוקר, ולאחריו ב"דייקה" נוספת את הקמר של כתף שבטה. ליד מושב אשלים, שעל כביש טללים–ניצנה, יוצא נחל הבשור מתחום הרי הנגב הצפוני, אל מישורי חולות חלוצה. מכאן הוא ממשיך צפונה, מהלך 17 קילומטר, עד חלוצה העתיקה. מחלוצה ממשיך הנחל במישור עוד כ-12 קילומטר, עד לחיבורו עם נחל באר שבע, ליד באר אסנת. כאן פונה הנחל לצפון-מערב, לעבר צומת צאלים, שהוא נקודת המעבר של הנחל מתחום החולות של חלוצה אל מישורי הלס הגדולים של מערב הנגב הצפוני. הנחל נשפך לים התיכון מדרום לעזה.
תכסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפיקו התחתון של הנחל, בעיקר בבתרונות הלס הנאספים אל האפיק הראשי ולפני חצותו את הגבול לרצועת עזה, יש בוסתנים של עצי שקד ותאנה וגם שקמה.
תופעה ייחודית הקשורה למהלכו של נחל הבשור היא העובדה שבחלקו התחתון, הצפוני, אגן הניקוז שלו אינו סימטרי – לנחל יש יובלים רק בגדה הימנית (המזרחית). הדבר נכון לאורך עשרות ק"מ, עד לשפך נחל אסף לנחל הבשור (בקרבת צומת גמה). לאחר נחל אסף, קולט נחל הבשור עוד שני יובלים ממערב, נחל ניצרה וערוץ ללא שם בתחומי חבל עזה.
בקטע הנחל שמצאלים ועד קיבוץ רעים מצויות נביעות מים. לאורכו קיימת לסירוגין זרימת מים המזינה חישות קנה וסוף סבוכות, עצי אשל היאור ושיחי טבק השיח. עין צאלים, עין שרוחן ועין בשור הם מקורות המים העיקריים של הנחל בקטע שבין צאלים לרעים. בקטע המעיינות נמצא ריכוז של אתרים ארכאולוגיים שהחשוב שבהם הוא תל שרוחן, על גדתו המערבית של נחל הבשור.
שמורת הבשור
[עריכת קוד מקור | עריכה]קטע באורך כ-44 ק"מ בנחל הבשור, מוכרז או מוצע כשמורת טבע או כגן לאומי, מאזור מפגש נחל באר שבע עם נחל הבשור, ועד גבול חבל עזה.
בשלב זה הוכרזו כשמורה כ-11 אלף דונם (מרביתם בשנת 1967, חלקם בשנת 1977 בשמורת "צומת נחל הבשור ונחל באר שבע" והרחבה נוספת בשנת 2010), ועוד כ-3,600 דונם הוכרזו כגן לאומי אשכול. שטחים נוספים מוצעים כהרחבה לשמורה זו או במסגרת "שמורת פארק הלס" העתידית.
גם מורד נחל הבשור בתחומי רצועת עזה הוכרז על ידי הרשות הפלסטינית כשמורת טבע בתחילת שנות ה-2000.
השפעת הזרמת שפכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעדויות הקיימות מתקופת מלחמת העולם הראשונה ומ-1929, עת חפר פלינדרס פיטרי בתל שרוחן, עולה כי רוב אפיק הנחל היה ריק מצמחייה וזו הייתה קיימת רק באזורים הקרובים לנביעות המים. גם בסקר שנעשה בנחל בשנות ה-70 של המאה ה-20 לגבי הצמחייה המצב היה דומה. אז נסקרו בנחל גם סירה קוצנית, לכיד הנחלים, ירבוז, כף אווז האשפתות, קייצת, דטורה, סמר, ינבוט השדה, הגה מצוי ועוד צמחים חד שנתיים. בעקבות הקמת מפעלי רמת חובב החלה הזרמת שפכים תעשייתיים לנחל סכר, אשר מתנקז לנחל הבשור. בנוסף, החלה הזרמת שפכים ממחנות הצבא באזור צאלים, כולל שפכים של סדנאות הרכב. בנוסף להשפעות האקולוגיות הרגילות של זיהום מי התהום ושל משקעים רעילים, חל שינוי במאזן הצמחייה באפיק הנחל. הקנה, הסוף, האשל וטבק השיח, אשר התגלו כעמידים לשפכים השתלטו על שטח המחיה של הצמחים החד-שנתיים וכתוצאה מהגידול בכמויות המים הרחיבו בצורה ניכרת את שטח גידולם וכך יצרו בשנות ה-80 את נוף האפיק הנוכחי עתיר הצמחייה. מאידך, יש הטוענים כי הסיבה להתפתחות הצמחייה אינה השפכים בנחל, אלא הפסקת המרעה שהייתה בעבר באזור הנחל ונפסקה עם הפיכת האזור לשמורת טבע.
שינוי נוסף שחל היה הצטברות גדולה של קנים יבשים בבסיס הצמחייה. זו הסיבה העיקרית לפריצה ספונטנית של שריפות מדי כמה שנים באפיק הנחל. בגלל רציפות הצומח השריפות אף מתפשטות לחלקים גדולים של הנחל. הצומח שנפגע בשריפה מתחדש במהירות אך הנפגעים העיקריים הם בעלי החיים של חישת הקנים. גם בפאונה חלו שינויים בעקבות השינויים האקולוגיים והתערבות האדם. חלק מהעופות ומהזוחלים שהיו קיימים באזור נעלמו ובמקומם הגיעו חזירי בר, צבי מים, נוטריות ודגי נאווית המליחות המיועדים להדברת זחלי יתושים.
גשר הרכבת המשוחזר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2004 שוחזר גשר הרכבת מעל נחל הבשור. הגשר הונח על קורות עץ ביוני 1917 ועליו חצתה מסילת הרכבת רפיח – באר שבע, שנחנכה במאי 1918, את הנחל. הרכבת פעלה שלושה ימים בשבוע וחדלה לפעול בשנת 1927.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאפיינים גאולוגיים והידרולוגיים של האזור
- שמורת הבשור – באתר הטיולים "טבע ונופים בישראל".
- אמנון גת, שרידים ממלחמת העולם הראשונה לאורך נחל בשור (ואדי עזה) ובסביבתו, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 126-103
- דרך נוף נחל הבשור
- דן גזית, אומרים שאני אינני אני…, בבלוג "אבני גזית", 24 בפברואר 2017
משה גלעד, סיור לאורך נחל הבשור, באתר הארץ, 8 בפברואר 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מלחמת העולם הראשונה בנגב - הערכות הבריטים, באתר מדרשת שדה בוקר
- ^ נחל הבשור – iNature, באתר inature.info
- ^ דן גזית, אומרים שאני אינני אני…, בבלוג "אבני גזית", 24 בפברואר 2017
