[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

רנו 4

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רנו 4
רנו 4
רנו 4 סלובני, מבט לתא הנהג, שימו לב למוט ההילוכים מימין להגה
טנדר - רנו 4
רנו 4, גרסת פלאיין-איר

רנו 4צרפתית: 4 Renault) היא מכונית סופרמיני בסיסית מתוצרת יצרנית הרכב הצרפתית רנו אשר יוצרה בין השנים 19611992, ממנה יוצרו כ-8,000,000 יחידות.

רנו 4 הייתה ידועה גם בשם 4L.

רנו 4 תוכננה כמתחרה לדה-שבו של חברת סיטרואן. הרנו 4 הושקה ביולי 1961. עד שנת 1966 נמכרו כמיליון יחידות.

הרנו 4 הייתה מכונית האצ'בק בסיסית עם לוח מחוונים פשוט וחלונות הזזה.

הרנו 4 יוצרה והורכבה בצרפת, ספרד, בלגיה, קולומביה, סלובניה, (575,960 יחידות), פורטוגל, מקסיקו, צ'ילה, ארגנטינה, אירלנד, איטליה, (41,089 יחידות נבנו על ידי אלפא רומיאו), אוסטרליה, מרוקו ואלג'יריה.

בתחילת 2021 הודיעה חברת רנו על דגם חדש שיקרא "רנו 4"[1].

רנו 4, בשל היותה זולה, עבירה בשטח, וחסכונית בדלק, הייתה רכב צמוד לקצינים בדרגות רב-סרן וסגן אלוף במהלך שנות השבעים. באותה תקופה היא גם הייתה פופולרית כרכב לשימוש הקיבוצים (לחברי הקיבוץ לא היו רכבים משלהם)[2].

  • 5 דלתות האצ'בק
  • 2 דלתות ואן (מסחרית)
  • 2 דלתות טנדר
  • גרסת גג נפתח (פליין-איר, גרסה מיוחדת)
  • רנו 3 – גרסה מוזלת

מפרט טכני ומידות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • שישה חלונות צד
  • מנוע, הנעה קדמית, 4 צילינדרים 747 סמ"ק המפיק 26.5 כ"ס ו-32 כ"ס
  • מנוע 845 סמ"ק (מנוע הדופין בגרסת דה-לוקס)
  • מנוע 956 סמ"ק
  • מנוע 1,108 סמ"ק (משנת 1978)
  • תמסורת 3 מהירויות – ידנית
  • תמסורת 4 מהירויות – ידנית משנת 1968
  • מוט ההילוכים הזדקר מימין לגלגל ההגה.[3]
  • מנוף בלם היד מתחת להגה עד שנת 1983, לאחר מכן הועבר לרצפת הרכב
  • מתלים רכים וארוכים
  • אורך הרכב – 3,663 מ"מ
  • רוחב – 1,430 מ"מ
  • גובה – 1,470 מ"מ
  • בסיס גלגלים – 2,440 מ"מ
  • משקל – 600 ק"ג

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנו 4 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ניר בן זקן, זוכרים את רנו 4 העתיקה? החזיקו חזק, היא חוזרת, באתר ynet, 8 בפברואר 2021
  2. ^ ירון פרץ, אני זוכר אותה, מהצבא, באתר ynet, 25 בנובמבר 2007
  3. ^ חנן בר-און מוטוקאר, ‏רנו 4 חוגגת חמישים, באתר ‏מאקו‏, 21 באפריל 2011