סיטרואן

סיטרואן
**Citroën**
נתונים כלליים
סוג	חברת בת
מוטו	״טכנולוגיה יצירתית״
מייסדים	אנדרה סיטרואן
תקופת הפעילות	1919–הווה (כ־105 שנים)
חברת אם	קבוצת PSA
חברות בנות	Citroën Argentina
מיקום המטה	סן-אוון, צרפת
ענפי תעשייה	תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים	מכוניות
מנכ"ל	וינסנט קובי
עובדים	13,900
	www.citroen.com

סיטרואן (צרפתית: Citroën) היא יצרנית מכוניות צרפתית שנוסדה בשנת 1919.

מייסד החברה אנדרה סיטרואן נולד בשנת 1878 למשפחה יהודית ממוצא הולנדי (פירוש השם סיטרואן הוא "לימון" בהולנדית וצרפתית). לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ולאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל המכוניות הכושל מורס, שם פגש את הנרי פורד, מייסד חברת פורד, שהגיע כדי לסייע ביעול תהליכי היצור במפעל.

השנים הראשונות

ב-1913 הקים סיטרואן מפעל ליצור גלגלי שיניים בפטנט ייחודי שאותו רכש - שילוב של שני גלגלי שיניים אלכסוניים זה לצד זה בכיוונים הפוכים, על מנת לבטל את העומס הצירי שנוצר בשל השימוש בגלגל שיניים אלכסוני. דוגמת שילוב זה הפכה לסימלה של חברת סיטרואן בשנת 1919.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה רכש אנדרה שטח אדמה בפרברי פריז, על רציף Quai de Javel. הוא הקים מפעל תחמושת שיצר פגזים בשיטות אמריקאיות, והגיע לתפוקה של 5,000 פגזים ליום.

המפעל ירד בחשיבותו לאחר מלחמת העולם הראשונה וחלה ירידה בביקוש למוצריו. עם זאת הטכנולוגיה שלו התאימה לחזונו של אנדרה סיטרואן לייצור מכוניות בפס יצור. בניגוד ליצרני רכב אירופאים אחרים שיצרו בסדנאות רכב קטנות דגמים בודדים בעבודת יד מלאה, ובכך ייקרו את מחירי המכוניות, שאף סיטרואן לחקות את המודל של חברת פורד, לייצור המוני בהיקף של מאות מכוניות ליום. הוא קיווה כך להוזיל את עלות היצור ולהפוך את תוצרת המפעל לשווה לכל נפש.

דגם A של החברה הושק כבר בשנת 1919. דגם A היה כלי הרכב הראשון באירופה שיוצר בטכנולוגיה של פס יצור. הדגם היה אכן דומה לדגם T של פורד, ומחירו היה כחצי ממחיר הדגמים המתחרים. היו בו כל חידושי התקופה: אורות, מצת חשמלי וגלגל חלופי תלוי לצד הרכב. המנוע היה בעל ארבע בוכנות, המהירות המרבית הייתה 65 קמ"ש וצריכת דלק חסכונית של 15 קילומטר לליטר. יוצרה גם גרסת ספורט "טורפדו", וטנדר קל בעל יכולת נשיאה של 300 קילוגרם, שהיה מצופה עץ.

ב-1921 החל יצור ה-B2. הגלגל החלופי עבר לאחור, היו תריסי אוורור מנוע צדדיים, המהירות המרבית עלתה ל-70 קמ"ש, וכן יוצר דגם סגור. בגלל אמינותה ומהירותה של המכונית, היא הייתה חביבה על רופאים והיא קיבלה את הכינוי "מכונית הדוקטור". יוצרה גם גרסת ספורט B2 קאדי, בעלת בוכנות מסגסוגת קלה, מהירות 90 קמ"ש ומנוע 1.4 ליטר. זוהי מכונית הספורט הראשונה באירופה שיוצרה ביצור המוני.

שיטות מודרניות וראייה עסקית חדשנית

סיטרואן הנהיג במפעלו הטבות סוציאליות שלא היו מובנות מאליהן באותה תקופה: ימי מחלה בתשלום, ביטוח שיניים וגן ילדים לילדי העובדים.

חברת סיטרואן הייתה כבר מתחילתה, וכזאת היא גם היום, חברה מובילת דרך וחדשנית. דגמיה הם בעלי עיצובים מיוחדים ולעיתים אוונגרדיים, וכוללים גם חידושים טכנולוגיים ייחודיים.

המכוניות נמכרו כבר מראשית קיומו של המפעל בהנחות ובאשראי של עד שנה וחצי. אנדרה סיטרואן הבין את חשיבותם של שיווק, פרסום ותדמית. בשנת 1922 חצו 5 מכוניות סיטרואן B2 את מדבר סהרה, ולאחר מכן נערכו עוד מספר מסעות כאלה, כמו "המסע השחור" שבמסגרתו חצו 8 מכוניות סיטרואן ו-16 נהגים וטכנאים את אפריקה, מצפון לדרום במשך שישה חודשים.

בשנות ה-30 נערך "המסע הצהוב", ובו נסעו 14 מכוניות ו-40 איש מביירות להימלאיה, דרך סין ומדבר גובי, מסע של 21,000 ק"מ. הצלחות אלו הביאו פרסום ומוניטין לחברת סיטרואן ולרכביה.

אנדרה סיטרואן דאג ששמה של סיטרואן יתנוסס בכל מקום אפשרי. הוא תרם 150,000 שלטי דרכים, שעל כולם התנוסס גם הלוגו של סיטרואן.

ב-1925 רכש סיטרואן את זכויות הפרסום על מגדל אייפל. 250,000 נורות יצרו את אותיות השם סיטרואן מלמעלה למטה, לאורכו של המגדל. צ'ארלס לינדברג סיפר שזהו ציון הדרך שראה בהגיעו ב-1927 בשעת לילה לפריז, לאחר שחצה את האוקיינוס. אנדרה סיטרואן מיהר להזמינו לטקס במפעלו, בהשתתפות 6,000 עובדי המפעל.

אחת מגרסאות הג'ינגל של סיטרואן בוצעה על ידי הזמרת האמריקאית הפופולרית ג'וזפין בייקר.

סיטרואן יצר דגמי צעצוע של מכוניותיו בגדלים שונים, וכן את ה"סיטרואנט", מכונית מונעת בדוושות, ולאחר מכן גם דגם חשמלי. בעיירות נופש ארגנה סיטרואן תחרויות לילדים בדגמים אלו.

דגמים חדשים, נפוצים ועממיים

ב-1922 הושק דגם CV5. האות C הוא האות הראשונה במילה סוס (cheval) בצרפתית. המכונית הייתה דו-מושבית ואחר כך תלת-מושבית. מנועה קטן ופשוט - 850 סמ"ק. 65 קמ"ש בלבד, וזולה ביותר. המכונית נמכרה היטב וזכתה לפופולריות בקרב נשים. מרבית המכוניות היו צהובות ועל כן זכתה המכונית לכינוי petit citron - "לימון קטן". אנדרה סיטרואן הכריז שייצר 100 מכוניות ליום, והתייחסו בספק לדבריו. אך בשנת 1924 הגיעה התפוקה ל-300 מכוניות ליום.

בשנת 1924 התחילה סיטרואן לעבוד בשיתוף פעולה עם המהנדס האמריקאי אדוארד גואן באד (Edward Gowan Budd). באד עסק בעיקר בתכנון קרונות רכבת עבור יצרנית הקרונות פולמן, אך פיתח במקביל טכנולוגיות מתכת ליצור מרכבי המכונית. בשנה זו יוצרה מכונית התצוגה All steel b-10 שכל המרכב שלה היה ממתכת. בשנה זו התחילה סיטרואן לייצר סדרתית את דגמי c-5 ו-c-4 .

ב-1928 יוצרה מכונית סיטרואן הראשונה שכל המרכב שלה היה עשוי מתכת. זו הייתה גם המכונית הראשונה באירופה עם מרכב כזה.

ב-1930 יצרו גואן באד וחברת סיטרואן דגם תצוגה (קונספט) חדשני עם מרכב מתכת אחיד והנעה קדמית. היצרנים עדיין יצרו מרכבים שחלקם עץ וברזנט וההנעה במכוניותיהם הייתה מאחור. דגם זה היה האבטיפוס של מכונית onze l'eger'e ולאחריה מכונית Traction Avant, מהידועים והבולטים בדגמי סיטרואן שיוצרה החל מ-1934 ועד 1956. מתחריה של סיטרואן אימצו את מרכב המתכת ואף יצרו דגמים אווירודינמיים יותר ועד מהרה יצא לסיטרואן טראקסיון אוואנט שם של מכונית מיושנת ביחס למתחריה. התחרות הקשה אילצה את סיטרואן להוריד מחירים והיא נקלעה במהרה להפסדים גדולים, ועמדה על סף פשיטת רגל.

חברת מישלן הצרפתית, כיום מיצרניות הצמיגים המובילות בעולם, רכשה את סיטרואן ב-1934. הדגם הראשון עליו היא ניסתה את הצמיגים הרדיאליים שלה היה הטראקסיון אוואנט. עד אז צמיגי המכוניות היו עשויים גומי מלא.

אנדרה סיטרואן, מייסד החברה, מת שנה לאחר מכן, ב-1935.

החברה לאחר מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם שקדו מהנדסי סיטרואן על דגם מכונית ייחודי, 2CV, הידוע יותר בשמו דה שבו (deux chevaux בצרפתית - שני סוסים). דגם זה הפך לאחד מסמליה של צרפת וזכה לפופולריות רבה בעולם. גם בישראל הוא נבחר לרכב הצמוד של קציני צה"ל.

ראשי החברה בהתחלה סירבו לשתף פעולה עם הנאצים, אך בסוף השתכנעו לספק להם דגמים, בין השאר על מנת לחבל במאמצי ההתקדמות של הנאצים. כך למשל, מנכ״ל סיטרואן בזמנו פייר בולנג׳ר הורה לעובדי המפעל לעבוד בהספק איטי מאוד, על מנת להשאיר את הנאצים בלי מספר כלי הרכב הדרוש להם לכמה שיותר זמן. בנוסף, פייר חשב על דרך החולשה הגדולה ביותר של האויב לתפישתו: הקפדה פדנטית על מילוי הוראות. בולנג'ר הורה לעצב מחדש את מדיד השמן של משאיות ה-T45 כך שסימון השמן בו היה מעט נמוך יותר מאשר הוא אמור להיות, ובכך שכאשר הוא נתחב למנוע - קריאת השמן תהייה גבוהה יותר מאשר הכמות האמיתית. המשאיות היו יוצאות את המפעל עם כמות שמן תקינה, אולם רק כמה אלפי קילומטרים משם, כאשר הן כבר בחזית, או פועלות כחלק ממאמצי המערכה הנאצית, היו שובקות חיים. כאשר התברר שמקור התקלה הוא מחסור בשמן, הקפידו הגרמנים, באופן גרמני למדי למלא בדיוק כפי שמורה המדיד, אולם כזכור ולמרבה התסכול של הנאצים - זה בדיוק מה שהיה גורם למשאיות להתקלקל שוב ושוב. בעזרת מקרים כמו אלו, והתחמקות חוזרת ונשנית מפגישות עם בכירי הממשל, התקדמות הנאצים בצרפת הואטה באופן משמעותי.^[1] בסופו של דבר הנאצים הכניסו אותו לרשימותיהם השחורות וכבר החלו השתלטות על החברה, אך צרפת השתחררה מכיבושם לפני שהספיקו לעשות זאת.

ב-1948 חזרו מהנדסי החברה ותכננו מחדש את דגם הדה-שבו, שהצטיינה במכירותיה במשך למעלה מארבעה עשורים. זמן ההמתנה למכונית הגיע עד שש שנים. המכונית זכתה להצלחה רבה אצל איכרי צרפת, ונאמר עליה שהיא "מיועדת לשני אנשים וערמת חציר". ה-2CV האחרונה יוצרה ב-1990, ובסך הכול יוצרו 5.1 מיליון יחידות ממנה, כולל דגם טנדר.

דגם הסיטרואן טראקסיון אוואנט הוותיק הראה חולשה במכירות, ועל כן עבר ב-1954 שדרוג כולל. החל משנה זו ואילך יוצר בצבעים שונים, ולא רק בשחור. הוא קיבל מערכת מתלים הידרופניאומטית שהיא מסמלי ההיכר של סיטרואן עד היום. שמו של הדגם המשופר היה H15-6 על שום יחסי האוויר-שמן בבוכנות המתלה. השיפור במכירות היה שולי, וסיטרואן הורידה את הטראקסיון אוואנט מפס היצור ב-1957 לאחר שיוצרו 760,000 יחידות.

בתערוכת המכוניות בפריז הוצג בשנת 1955 המפורסם בדגמי סיטרואן. זו הייתה יצירתו השנויה במחלוקת והחדשנית של המהנדס אנדרה לה-פבר. הדגם נקרא DS15. המכונית זכתה לכינוי "האלילה" (Déesse) על שום כפל המשמעות שבהיגוי אותיות השם DS בצרפתית. כבר במהלך התערוכה הוזמנו 12,000 יחידות מהדגם החדש, מהם 750 יחידות ב-45 הדקות הראשונות לאחר ההשקה.

המכונית הייתה בעלת עיצוב ייחודי, מאובזרת בהגה כח, בלמי דיסק קדמיים, גיר חצי אוטומטי ומתלים הידרופניאומטיים, הפועלים על לחץ שמן, שבזכותם יצאו לסיטרואן מוניטין של מכונית נוחה לנסיעה ללא כל תחרות.

מתלים אלו במהדורות משופרות משמשים את מכוניות סיטרואן מאז ועד היום בדגמי C5 ,CX ,XM ,Xantia ואחרים. המתלים ב-DS היו נפרדים לכל אחד מארבעת הגלגלים, עם בוכנת שמן נפרדת. משאבה מרכזית ויסתה את כמות השמן והפעילה את הגה הכח החדשני, ההילוכים החצי אוטומטיים, והבלמים הייחודיים. לחץ השמן ווסת על ידי מערכת שסתומים מורכבת. ניתן היה לשלוט בגובה מרווח הגחון על ידי ידית שנמצאה לצד ידית ההילוכים. המכונית נסעה היטב גם בשטחים קשים, בוציים או משובשים, ויכולה הייתה לנסוע עם שלושה גלגלים בלבד. יכולת זו הצילה את חייו של הנשיא דה-גול ב-1962. מתנקש ירה בשני הגלגלים הימניים של רכב הנשיא, אך המכונית המשיכה לנסוע בקלות רבה והרחיקה את דה גול ממקום הסכנה.

ה-DS הייתה כה פורצת דרך בשכלוליה ובעיצובה, עד כי זכתה להיות מוצגת במוזיאון גוגנהיים כמופת לעיצוב מהמאה העשרים. ב-1965 יצא דגם משופר של ה"אלילה", DS21 עם מנוע בנפח 2.1 ליטר שהגיע למהירות 170 קמ"ש, ופנסים מתכווננים לפי כיוון הנסיעה. המכונית יוצרה ונמכרה בהצלחה רבה עד שנת 1974. בשנה זו נבחרה ל"מוצר המאה". בסיכום המילניום בשנת 2000 נבחרה ה"אלילה" במקום השלישי מבין מכוניות המאה ה-20. בסך הכול יוצרו 1.5 מיליון יחידות DS.

בשנת 1975 החלה סיטרואן לייצר את ה-Cx ,דגם המנהלים רב המכר שלה, היה זה הדגם האחרון שיוצר פרי תכנון סיטרואן העצמאית לאחר שרכשה את פיז'ו. הדגם יוצר עד שנת 1990 והוחלף על ידי ה-XM.

רכישת מזראטי

ב-1968 רכשה פיאט האיטלקית 15% מסיטרואן, מהלך שלא נשא חן בעיני אוהדיה הצרפתים ואף בעיני הממשלה עצמה. בשנה זו רכשה סיטרואן את יצרן מכוניות הספורט-יוקרה האיטלקי מזראטי. במשותף עם מזראטי יוצרה מכונית הספורט הייחודית SM, שהקדימה את זמנה בעשרות שנים והיא יכולה להיחשב לחדשנית ומשוכללת גם היום. למכונית היה מנוע VS בתצורת V עם שישה צילינדרים בנפח 2.7 ליטר. מהירות מרבית של 230 קמ"ש, 2 מאפרות, 5 הילוכים ידניים או אופציה אוטומטית, והזרקת דלק אלקטרונית (החל מ-1972). סיטרואן השתמשה ברכיבים ובחומרים הטובים, היקרים והאיכותיים ביותר, ואכן הרכב היה יקר מאוד, ומחירו עלה על זה של מכונית קדילאק מקבילה.

ב-1973 פרץ משבר הדלק שפגע קשות בסיטרואן. פיאט מכרה את חלקה, וגם סיטרואן נאלצה להיפרד ממזראטי. סך הכול יוצרו 13,000 מכוניות SM בתקופה זו.

התאחדות עם פיג'ו

בשנת 1974 התאחדה סיטרואן עם פיג'ו ונוצרה חברת PSA (פיג'ו סוסאיטה אנונים - פיג'ו בע"מ). בשנה זו גם הופסק יצור ה-DS, והושק דגם ה-CX המתקדם והמפואר שהיה שריד אחרון פרי פיתוח סיטרואן טרם ההשפעה של פיג'ו.

בשנת 1982 החלה סיטרואן לייצר את המכונית המשפחתית BX. המשפחתית החדשה נועדה להתחרות בחידושי הטכנולוגיה והעיצוב החדשני של רנו במחיר נוח. גם בישראל הגיעה ה-BX לראש טבלת המכירות בשנים 1986, 1987. בשנת 1993 היא ירדה סופית מפס היצור. סה"כ יוצרו כ-2,500,000 יחידות.

סיטרואן נכנסה לנישות חדשות בהן לא הייתה פעילה עד אז. ב-1984 הושק הטנדרון C-15, שהוחלף בהמשך על ידי הברלינגו.

במהלך שנות ה-80 הוצגה קשת הדגמים החדשה של סיטרואן. מכונית המיני AX אשר החליפה בשנת 1988 את ה-visa ניסתה לחקות את הצלחתה של הדה שבו האגדית במידת הצלחה פחותה. ה-ZX המשפחתית-קומפקטית הושקה ב-1991, וה-XM הושקה בשנת 1989 וזכתה בפי כתבי רכב לכינוי "מרבד קסמים".

בשנת 1993 הוצגה המשפחתית החדשה קסנטייה (בה זנחה סיטרואן את סימול הדגמים באותיות), אחריה הסופרמיני סקסו וב-1997 המשפחתית הקומפקטית קסארה.

שנות ה-2000

בשנות ה-2000 הוצגו הדגם הקומפקטי C3, המשפחתית הגדולה C5, ובפברואר 2005 הדגם המשפחתי החדש C4. ה- C4 נועדה להחליף את הקסארה שיוצרה מ-1997 ונמכרה ב-1.5 מיליון יחידות. המגמה של סדרה C כולה היה להנמיך במעט את רמת האבזור והפאר ולהפוך את המכוניות לזולות ונגישות יותר לקהל הקונים. גם העיצובים הפכו פחות רעשניים ויותר שמרניים. אף על פי כן, בסוף 2005 הוצג דגם ה-C6 שנועד להשיב לסיטרואן את תהילת העבר. ה-C6 הוא דגם הדגל המפואר של החברה והוא מזכיר במראהו את דגם ה-DS עטור השבחים מן העבר. נשיא צרפת לשעבר ז'אק שיראק בחר בו כרכב השרד שלו.

מרוצי ראלי

סיטרואן הקפידה מאז היווסדה על נוכחות בולטת במסלולי המרוצים. ב-1959 זכה דגם ID19 בראלי של מונטה קרלו. דגם ה-DS21 הצליח גם כן על מסלולי המרוצים וזכה מספר פעמים במירוץ מרוקו.

בעשור הראשון של המאה ה-21 השתתפה סיטרואן בהצלחה רבה באליפות העולם בראלי, הן בקטגוריית היצרנים והן בקטגוריית הנהגים. סבסטיאן לואב זכה בתשע עונות ברציפות באליפות הנהגים, משנת 2004 עד 2012 ובחלק מהשנים אף הוביל את סיטרואן לזכייה באליפות היצרנים. הוא נהג בדגם XSARA WRC של סיטרואן עד שנת 2006 ובדגם C4 WRC החל מ-2007. מ-2011 עד לפרישתו נהג בסיטרואן DS3 WRC. דגם הסיטרואן C3 WRC, שהושק בשנת 2017 היה האחרון ששימש את הקבוצה עד לפרישתה מהאליפות בסוף עונת 2019.

דגמים נוכחיים

C1: מיני. מונעת במנוע 1.0 ל׳ אטמוספירי (69 כ״ס), ממותגת בישראל גם כטויוטה אייגו ופיג׳ו 108.

C3: סופרמיני. הדור החדש מציע מגוון רחב של התאמה אישית, המתבטא בכמות גדולה של אפשרויות צבעים לבחירה לצביעת חוץ הרכב ותא הנוסעים. חולקת את מנועיה עם הפיג׳ו 208 ומתחרה ברכבים כגון פולקסווגן פולו ופורד פיאסטה.

C3 פיקאסו: מיקרוואן. מציע מרווח גדול לתא הנוסעים ועיצוב חוץ מרובע, העוזר לשימושיות. מונע במנוע 1.6HDi (טורבו-דיזל) עם 100 כ״ס. מתחרה ברכבים כגון פולקסווגן גולף ספורטסוואן.

C4: משפחתית האצ׳בק. מונעת במנוע 1.2 ל׳ טורבו-בנזין המפיק 130 כ״ס, המשרת גם את מקבילתה - פיג׳ו 308. מתחריה העיקריים הם פולקסווגן גולף וסיאט לאון.

C4 קקטוס החדש: משפחתית קומפקטית. עיצובה ייחודי לקטגוריה, הן מבפנים והן מבחוץ. הדגם החדש משיק לראשונה את תפיסת ה-Citroen Advanced Comfort (להלן CAC) הכוללת שילוב של טכנולוגיות חדשניות שמטרתן נוחות נסיעה מקסימלית. לדגם החדש טכנולוגית מתלים חדשנית ה-Progressive Hydraulic Custions, המרככות משמעותית את הנסיעה על הכביש ובנוסף את ה-Advanced Comfort Seats, מושבים בעלי שכבת ספוג נוספת לנוחות גבוהה, שתי טכנולוגיות אלה ונוספות אחרות יחד, מייצרות תחושת "שטיח מעופף" בנסיעה על הכביש. הדגם החדש גם זונח את ה-AirBumps שממוקמים כעת בחלק התחתון של הרכב. כמו בהרבה מדגמי סיטרואן, ישנו מבחר גדול של אפשרויות צביעת הרכב. מונעת במנוע 1.2 ל׳ pure-tech זוכה הפרסים המפיק 110 כ״ס.

C4 ספייסטורר: לשעבר פיקאסו. מיניוואן 5 מושבים. בשונה מהרבה ממתחריו, אפילו המיניוואן מציע עיצוב עשיר מבחוץ ובעיקר בתא הנוסעים המרווח. בחזית ה-C4 ספייסטורר מותקן מנוע 1.6HDi המפיק 120 כ״ס, או טורבו-בנזין באותו נפח (THP) עם 165 כ״ס.

C4 גרנד-ספייסטורר: לשעבר גרנד-פיקאסו. מיניוואן 7 מושבים. הגרנד-ספייסטורר הוא גרסת 7 המושבים של ה-C4 פיקאסו הרגיל.

ברלינגו: מסחרית קלה. זמין עם תיבת הילוכים ידנית או רובוטית, המשודכות למנוע 1.6HDi בהספק 75 או 100 כ״ס. ממותג גם כפיג׳ו פרטנר ומתחרה בעיקר בפולקסווגן קאדי.

ג׳אמפי: ואן. זמין בכמויות מושבים שונות ועם שני מנועים: 2.0HDi המפיק 128 כ״ס, משודך לתיבה ידנית, או 2.0HDi המפיק 163 כ״ס ומשודך לתיבה אוטומטית. ממתחריו: פולקסווגן טרנספורטר, פורד טראנזיט.

DS אוטומובילס

ערך מורחב – DS אוטומובילס

בשנת 2009 סיטרואן הקימה חטיבת יוקרה חדשה בשם ותיק - DS אוטומובילס. הדגם הראשון של המותג החדש היה DS3. בשנת 2014 מותג היוקרה התנתק להיות חברה בפני עצמה, שלא נשאה את סמל סיטרואן בחזית.

דגמי DS אוטומובילס:

DS3- רכב סופר-מיני שמבוסס על הסיטרואן C3 ומציע עיצוב ואבזור יוקרתי יותר. הדגם הוצג בשנת 2008, ועבר מתיחת פנים בשנת 2014 שהשילה ממנו את סמל סיטרואן, ושינתה במעט את פנסיו. בשנת 2012 נוספה לדגם גרסה בעלת גג נפתח. לדגם קיימת גרסת "racing" עם מנוע 1.6 ליטר טורבו המפיק 207 כוחות סוס. ביצועי הדגם הם תאוצה מ-0-100 קמ"ש תוך 6.5 שניות, ומהירות מרבית של 235 קמ"ש.
DS4- מכונית משפחתית בתצורת האצ'בק שמבוססת על שלדת סיטרואן C4. הדגם הוצג. בשנת. 2010, ומיד לאחר צאתו זכה בתואר "המכונית היפה ביותר" בפסטיבל המכוניות הבינלאומי בצרפת. בשנת 2015 הדגם עבר מתיחת פנים שכללה פנסי LED ומטל הליד חדשים בחזית, ועיצוב פנים משופר עם מערכת מולטימדיה חדשה. יחד עם מתיחת הפנים הוצגה גם גרסת "קרוסבק" עם מרווח גחון גדול ב-3 ס"מ מהדגם הרגיל ועיצוב שטח.
DS5- בשונה מה3 וה-4 שהמספר מציין את הבסיס מבית סיטרואן, הד.ס. 5 לא מבוסס על הסיטרואן C5 אלא על גרסה מוארכת של שלדת ה-C4, זאת שמשרתת את גרסת הפיקאסו של הדגם המשפחתי. הדגם הוצג בשנת 2011, ועבר ב-2015 מתיחת פנים יחד עם ה־Ds4. במתיחת הפנים הוצגה גם גרסת 5LS עם עיצוב שטח ומרווח גחון גדול ב-1.5 ס"מ. לדגם ישנה גרסה היברידית עם 200 כ"ס והנעה כפולה.
DS7- רכב פנאי בינוני, הדגם הראשון של DS אחרי שהפך למותג בפני עצמו. הדגם הוצג לראשונה בשנת 2016 בתערוכת פריז, והוא הוענק לעמנואל מקרון לרגל בחירתו לנשיאות צרפת. מידות הרכב זהות ל-ד.ס.5, למעט הגובה: הרכב רושם יתרון של 11 ס"מ על פני ה-5. לרכב מנועי בנזין או דיזל בנפחים שונים בין 1.2 ל-2 ליטר. לדגם גם גרסה היברידית עם מנוע 2 ליטר טורבו-בנזין, ומנועי עזר חשמליים המפיקים יחד 300 כ"ס. אנשי ד.ס. מתגאים במערכת מתלים אדפטיביים שמשתמשים במצלמה שרואה את הדרך ומתאימה כל מתלה בנפרד לנוחות מרבית.

דגמים חשמליים

סיטרואן אי-מיארי

דגמי קונספט

בישראל

נתוני מכירות

על פי נתוני קארזון (עיבוד מאגר רכבים פרטים ומסחרים עד 3.5 טון)^[2]:

שנה	מכירות	מיקום כללי	% שינוי
2019	7,239	11	-0.1
2018	7,247	11	-13.7
2017	8,393	11	2.7
2016	8,175	13	33.9
2015	6,107	14	29.2
2014	4,728	15	-28.8
2013	6,636	12	8.5
2012	6,116	13	-19.7
2011	7,620	13	22.3
2010	6,229	14	3.6