קסנתי
 | |
| העיר העתיקה בקסנתי | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | קסנתי |
| חבל ארץ | מזרח מקדוניה ותראקיה |
| ראש העיר | מיכאיליס סטיליאנידיס |
| שטח | 153.116 קמ"ר |
| גובה | 80 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 58,760 (2021) |
| ‑ צפיפות | 412 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 41°08′00″N 24°53′00″E / 41.133333333333°N 24.883333333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.cityofxanthi.gr | |
קְסָנְתִי (ביוונית: Ξάνθη) היא עיר בצפון מזרח יוון בחבל מזרח מקדוניה ותראקיה ובירת מחוז קסנתי. העיר שוכנת 121 ק"מ מערבית מאלכסנדרופולי ו-40 ק"מ מקוואלה. קסנתי ידועה כעיר בה נולד ופעל המשורר הנודע מאנוס חג'ידאקיס.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיישבות אנושית מאורגנת באזור מתוארכת לתקופת האבן החדשה, עידן הממלכה התראקית. התיעוד הכתוב הראשון ליישוב הוא מתעודות ביזנטיות משנת 1347, שציינו את דבר מותם של מרבית תושבי העיר במגפת דבר. העות'מאנים כבשו את האזור בשלהי המאה ה-14, שינו את שמה לאִיסְקֶץ' ומתחילת המאה ה-18 נודעה בתעשיית גידול ועיבוד הטבק בשטחה. ב-1829 חרבה העיר כליל בשתי רעידות אדמה ושיקום הנזקים ארך מספר שנים.
ב-1912 פרצה מלחמת הבלקן הראשונה, העיר נכבשה מידי העות'מאנים על ידי צבא ממלכת בולגריה ומספר חודשים לאחר מכן עם פרוץ מלחמת הבלקן השנייה, נכבשה על ידי הצבא היווני. במסגרת הסכם בוקרשט אשר סיים את מלחמות הבלקן, נמסרה העיר לבולגרים ונותרה בחזקתם עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרפה בולגריה למדינות הציר בחותמה על ההסכם התלת-צדדי. ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון דרך בולגריה וממלכת יוגוסלביה, כבשו אותה בנקל וחילקו את השטח הכבוש לשלושה אזורי שליטה. אזור בשליטה גרמנית שכלל את מקדוניה המרכזית והמזרחית ובכלל זה העיר סלוניקי והאי כרתים. אזור שני היה בשליטה איטלקית ובו הבירה אתונה, הפלופונס ושטחים נוספים בחוף המערבי. האזור השלישי שכלל את שטחי תראקיה המערבית ומקדוניה המזרחית ובו נכללה העיר קסנתי, הועבר לחזקת הבולגרים. רשמית המשיכה יוון לשמור על עצמאותה והוקמה בה ממשלה של משתפי פעולה בראשות הגנרל גיאורגיוס טסולאקוגלו[1]. לאחר המלחמה הוחזרה העיר ליוונים.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקסנתי קיימת תחנת רכבת הממוקמת על תוואי הקו בין סלוניקי לאלכסנדרופולי וכן קווי אוטובוס בין עירוניים הפועלים באותו הקו. כ-35 ק"מ מהעיר, בסמוך לעיר קוואלה מצוי נמל התעופה הבינלאומי "אלכסנדר הגדול".
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעיר שורר אקלים ים תיכוני בעל השפעות מסוימות של אקלים ממוזג. ערכי הטמפרטורה הממוצעים נעים מ-30oc בחודש יולי ועד 2oc בחודש ינואר. טמפרטורת המים נעה מ-12oc בינואר ועד 25oc באוגוסט.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – יהדות יוון
קהילה ספרדית מאורגנת בעיר קסנתי נוסדה בראשית המאה ה-20 עת הגיעו לעיר משפחות מאדירנה, דידימוטיכו וסלוניקי. ב-1926 הוקם בית הכנסת של הקהילה ואוכלוסייתה מנתה כ-1,300 נפשות. לאחר מלחמת העולם הראשונה עזבו יהודים רבים את העיר ומספר בני הקהילה ירד לכדי 350 נפשות. פליטים רבים שהגיעו לעיר לאחר מלחמת יוון–טורקיה, העלו את מספר בני הקהילה ל-700 בראשית שנות ה-30. מרבית היהודים נתונים היו במצב כלכלי קשה והתגוררו בשכונת פּוּרְנָלִי ורק מתי מעט התגוררו בעיר העילית שכונתה אָנוֹ פּוֹלִי. במהלך שנות ה-30 נפתח בית ספר יסודי יהודי. בפרוץ מלחמת איטליה–יוון מנתה הקהילה 1,100 נפשות, אך משפחות רבות עזבו את העיר מחמת הקרבות[2].
עם העברת השליטה באזור לידי ממלכת בולגריה מנתה הקהילה 660 נפשות[3]. ב-22 בפברואר 1943 נחתם הסכם בין ממשלת בולגריה לגרמניה, אשר השלב הראשון בו היה שילוח 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה הוארדארית אל מחנות ההשמדה.
ב-4 במרץ 1943 אחר חצות נערכה אקציה בעיר קסנתי. בשלב ראשון ריכזו השוטרים הבולגרים 538 מבני הקהילה[4] במחסני טבק ריקים, הפשיטו אותם וביצעו חיפוש גופני משפיל בכולם[5]. למחרת היום אחר חצות העמיסו השוטרים הבולגרים את יהודי העיר על רכבות משא פתוחות, אשר עשו דרכן באיטיות במשך שלוש יממות גשומות אל עבר בולגריה. ליד העיר סימיטלי שבבולגריה עצרו הנוסעים להחליף רכבות והוטל על קבוצת רופאים ואחיות יהודים לבודקם. אחת האחיות תארה את המראות:
” ראינו נשים, ילדים וזקנים ערומים ורועדים מקור. החיילים והשוטרים הבולגרים הטרידו את הנשים, נגעו ובעטו בהן ובעת העלייה לרכבות הצליפו בעולים בשוטים והכו אותם בקתות רוביהם”[6].
בהגיע הרכבות ליעדן נכלאו בני הקהילה במחסני טבק שהיו ריקים בעונה זו של השנה, מרביתם בעיר בלגואבגרד ומקצתם בעיר דופניצה[7]. ראש העיר קסנתי פֶּטֶב שלח מכתב תודה לשר הפנים הבולגרי פטר גברובסקי בו הביע את שמחת כל תושבי העיר על הפתרון הסופי לבעיית יהודי עירו[8].
לאחר 10 ימים, הועלו היהודים באכזריות על רכבות משא פתוחות שנסעו לכוון העיר לום שעל גדת הדנובה. בנמל לום הועלו בני הקהילה על 4 מעבורות אשר הפליגו לכיוון העיר וינה. לפי חלק מהגרסאות, מעבורת אחת טובעה על ידי הגרמנים, תוך שהחיילים הגרמנים יורים אל עבר הניצולים וכל נוסעיה נהרגו. נוסעי שלוש המעבורות הנותרות הועלו לרכבות משא לכוון העיר קטוביץ וממנה למחנה טרבלינקה[9]. יהודי קסנתי נרצחו ביום הגעתם למחנה טרבלינקה.
כ-40 יהודים מקרב עצורי תראקיה ובתוכם 6 יהודים מקסנתי, ניצלו מהגירוש לטרבלינקה מאחר שנשלחו לעבודות כפייה בבולגריה והם עלו למדינת ישראל[1]. בסמוך לעיר עדיין קיים בית עלמין יהודי אשר אינו מתוחזק עוד[10].
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברכה ריבלין, "קסנתי", בתוך: הנ"ל (עורכת), פנקס הקהילות: (10) יוון, ירושלים: יד ושם, תשנ"ט 1998, עמ' 381–388.
- אבירמה גולן, סימני חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קסנתי (ביוונית)
- גדעון רפאל, "יהדות יוון בשואה", באתר המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ .
- קסנתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קסנתי (יוון), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 תקציר-יהדות יוון במלחמת העולם השנייה, "שואת יהודי יוון", באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ הקהילה היהודית בקסנתי, "סקירה היסטורית", באתר "הספרייה היהודית המקוונת" (באנגלית).
- ^ שמחה סיאני, " יהודי יוון", חוברת "מדי חודש בחודשו"-גיליון 177, עמוד 32, באתר משרד החינוך.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 86. שאר בני הקהילה נמלטו לשטח הנתון לשליטת האיטלקים וחלקם גורשו למחנות ההשמדה מאוחר יותר.
- ^ מיכאל בר-זוהר, עמוד 85.
- ^ מיכאל בר-זוהר, עמודים 91-88.
- ^ משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם".
- ^ מיכאל בר-זוהר, עמוד 93.
- ^ נסים יושע, "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת יהודים", באתר "יד ושם".
- ^ קסנתי, באתר מסעות יוון-בעקבות הקהילות היהודיות.
