מרלו

ערך זה עוסק בזן ענבים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו מרלו (פירושונים).

מרלו (בצרפתית: Merlot) הוא זן ענבים אדומים המשמש להפקת יין. ליין סמיכות בינונית וטעמו מזכיר אוכמניות, שזיפים וצימוקי קוראנט. ענבי המרלו נחשבים לרכים ו"בשרניים", ונוכח הבשלתו המוקדמת של הפרי מעורבבים תכופות יחד עם ענבי הקברנה סוביניון המבשיל מאוחר יותר. גמישות זו תרמה להפיכתו של המרלו לאחד מסוגי היין הנפוצים ביותר בארצות הברית ובצ'ילה.

אזכורו הראשון של המרלו מופיע ברשמיו של פקיד מקומי בעיריית בורדו, צרפת, בהם התייחס בשנת 1784 ליין שנוצר בכרם באזור ליבורנה כאחד מהטובים באזור. שם הזן מקורו במילה הצרפתית "מרלו", שפירושו "שחרור צעיר"; אפשר שהכינוי נובע מצבעו הכחול-עמוק של הענב, או לחלופין מאהבת הענבים הידועה של ציפורי השחרור. החל מהמאה ה-19 נשתל הזן באופן סדור באזור ז'ירון שבדרום מערב צרפת.

באיטליה זוהה הזן לראשונה בסביבות ונציה תחת הכינוי הנרדף "בורדו" בשנת 1855. הענב הגיע גם לשווייץ מבורדו ואף תועד בקנטון טיצ'ינו בין השנים 1905–1910.

חוקרים באוניברסיטת קליפורניה בדייוויס סבורים כי מרלו הוא תת-זן של קברנה פרנק, בדומה לקרמנרה, זן צרפתי קדום שכמעט ונכחד בצרפת נוכח רגישותו הגבוהה לכנימות הפילוקסרה (אנ'). עד שנת 1993, תעשיית היין הצ'ילאנית שיווקה בטעות כמויות גדולות של יין שהופק מענבי הקרמנרה כיין מרלו.

מרלו גדֵל בעיקר בצרפת (שם הוא זן הענבים השלישי בתפוצתו), איטליה (החמישי בתפוצתו), קליפורניה, רומניה, ובמידה פחותה יותר באוסטרליה, ארגנטינה, חצי האי ניאגרה בקנדה, צ'ילה, ניו זילנד, דרום אפריקה, שווייץ, קרואטיה, הונגריה, מונטנגרו, סלובניה, וחלקים אחרים בארצות הברית דוגמת וושינגטון ולונג איילנד. מרלו גדֵל באזורים בהם גדל גם קברנה סוביניון, אולם העדיפות היא לגדל מרלו במתחמים הקרים ביותר באזורים אלה. באזורים חמים מדי, ענבי המרלו מבשילים מוקדם מדי.

בהתאם למתכון הייצור המסורתי בבורדו, תפקיד המרלו הוא להוסיף למִמְסָךְ סמיכות ורכות. אף שבבורדו מהווה המרלו כ-50%–60% מהיקף הנטיעה והגידול, ביינות הממסך המיוצרים באזור הוא מהווה רק כ-25% מהמשקה הכולל. עם זאת, ישנם יינות בהם מרלו הוא הרכיב העיקרי בתערובת, במיוחד באזורי פומרול וסן אמיליון. אחד מהיינות המפורסמים והנדירים בעולם, שאטו פטרוס, מבוסס כמעט כולו על ענבי מרלו.

הזן מאופיין באשכולות רופפים ובפרי גדול מהממוצע. הגוון הוא פחות שחור/כחול מענבי הקברנה סוביניון אך כולל קליפה דקה יותר, ומעט יותר טאנין. בהשוואה לקברנה, ענבי המרלו מתוקים יותר ובעלי שיעור נמוך יותר של חומצה מאלית.

מרלו משגשג על אדמה קרה, ובדרך כלל מבשיל עד כשבועיים מוקדם יותר מקברנה סוביניון.

לגיזום הגפן יש חשיבות רבה. יש הטוענים כי הפחתת יבול המרלו באמצעות גיזום הגפנים ודילול האשכולות משפרת את איכות היין. גם גיל הגפנים חשוב, וליין המופק מגפנים עתיקות יש "אופי" מיוחד.

לענבי המרלו יש נטייה להבשלת יתר מהירה מרגע שהם מגיעים לשלב הבשלות הראשוני, לעיתים תוך ימים ספורים. ישנן שתי גישות מרכזיות באשר לזמן המתאים לבצור מרלו. הייננים של יקב שאטו פטרוס דוגלים בבציר מוקדם על מנת לשמר את חומציותו של היין ודקויות הטעם, כמו גם את פוטנציאל היישון שלו. יצרנים אחרים מעדיפים לבצור מאוחר יותר וכך לקבל תוספת פירותיות הנובעת מבשלות-יתר מסוימת של הפרי.

מדיה וקבצים בנושא מרלו בוויקישיתוף