לפטין

לפטין הוא הורמון חלבוני השייך לקבוצת אדיפוקין. הוא מיוצר בתאי שומן וברקמות שומניות. משם זורם הלפטין במחזור הדם עד שהוא מגיע אל המוח. ההורמון ממלא תפקיד מרכזי בוויסות צריכת אנרגיה והוצאתה על ידי ויסות התיאבון וחילוף חומרים.

הלפטין מורכב מ-167 חומצות אמינו ושמו נגזר מהמילה היוונית Leptos שפירושה "רזה".

את הורמון הלפטין גילו ג'פרי פרידמן וצוותו באוניברסיטת רוקפלר שבניו יורק בשנת 1994, דרך ניסויים בעכברי מעבדה בעלי מוטציה מסוג ob/ob אשר גרמה להם להשמנה יתרה.

מטרלפטין מנוצל כתרופה לסוכרת.

הורמון הלפטין מופרש מרקמת שומן (רמתו פרופורציונית לרמת השומן בגוף). הלפטין מדווח להיפותלמוס על מצבי שובע, ומפחית את התיאבון, וכתוצאה מכך יש ירידה בתצרוכת הקלורית. במצבים של רעב, תת תזונה או אנורקסיה, רמות הלפטין תהיינה נמוכות. אצל אנשים בעלי עודף משקל, רמות הלפטין תהיינה גבוהות, אולם בגלל תנגודת ללפטין (אשר מתרחשת כנראה בגלל רוויון של הרצפטורים ללפטין בהיפותלמוס) לא ידוכא התיאבון. מנגנון הפעולה של לפטין בוויסות שובע ורעב: בעת שובע, מופרש לפטין מרקמת שומן. הלפטין מגרה הפרשה של POMC, גן המקודד למגוון של הורמונים, וכתוצאה מכך מופרש ההורמון אלפא MSH, שהוא נגזרת של ה-POMC ובעל תפקיד במנגנון ויסות הרעב והשובע. חוסר ב-POMC יביא להפחתת ההפרשה של ההורמון אלפא MSH, ומכאן להשמנה. בנוסף לכך, ההורמון ACTH הוא נגזרת נוספת של חלבון POMC, ועל כן חוסר ב- POMC יביא, מלבד להשמנה, גם לתופעות של אי ספיקת בלוטת יותרת הכליה (מחלת אדיסון) וכן לפיגמנטציה שאינה תקינה (ילדים ג'ינג'יים).

ההורמון אלפא-MSH נקשר לקולטן בשם MC4R, וגורם לדיכוי התיאבון. פגם בקולטן יגרום להשמנה מגיל מאוד צעיר- יאופיין בין היתר גם בגובה רב יחסית מול האוכלוסייה (ילדים בעלי עודף משקל, וגבוהים). זהו הפגם הגנטי השכיח ביותר אשר גורם להשמנה של כ-5%.

במצבי רעב, רמת הלפטין נמוכה ונוצרים אנטגוניסטים תחרותיים ארוכי טווח (NPY, AGRP) של הקולטן MC4R, המונעים קשירה של אלפא MSH, ומעודדים תיאבון.

ללפטין יש תפקידים נוספים, מלבד תפקידו בבקרת מנגנון השובע והרעב:

1. וויסות מערכת החיסון, המטו-פויזיס, אנגיוגנזיס (יצירת כלי דם חדשים), והתפתחות עצם. אצל אנשים עם תת-תזונה קשה או רעב, יש מעט לפטין, וכתוצאה מכך יש שינוי בוויסות מנגנון החיסון עם נטיית יתר להופעת זיהומים. כך גם אצל אנשים עם משקל עודף, בעלי תנגודת ללפטין (כפי שהוסבר לעיל).
2. השפעה על העצם: קיימים רצפטורים ללפטין על פלטת הגדילה של העצם, הוא מגרה פרוליפרציה (התרבות) של תאי סחוס ושל גדילת העצם.
3. מערכת ההתבגרות המינית- ללפטין יש ככל הנראה השפעה על גירוי מרכזי של ההורמון GNRH (הורמון משחרר הורמון גדילה, אשר מביא לשחרור של הורמוני המין.). נמצא כי מוטציה בגן ללפטין גורמת לתופעות של השמנה קשה, וכן להיפו-גונדיזם כתוצאה מתת ההשפעה על מערכת הורמוני המין.

מדיה וקבצים בנושא לפטין בוויקישיתוף