יחסי טורקיה–רוסיה

יחסי טורקיה–רוסיה
טורקיה	רוסיה
טורקיה	רוסיה
שטח (בקילומטר רבוע)
783,562	17,098,242
אוכלוסייה
87,545,061	144,542,549
תמ"ג (במיליוני דולרים)
1,108,022	2,021,421
תמ"ג לנפש (בדולרים)
12,657	13,985
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית	רפובליקה פדרלית נשיאותית

יחסי טורקיה–רוסיה הם היחסים הדיפלומטיים שבין הרפובליקה הטורקית לבין הפדרציה הרוסית.

מסוף המאה ה-16 ועד המאה ה-20, היחסים בין האימפריה העות'מאנית לבין האימפריה הרוסית היו מתוחים לעיתים קרובות, והן אף לחמו ביניהם כמה פעמים. עם זאת, בשנת 1920, כתוצאה של הסיוע של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית לטורקים במהלך מלחמת העצמאות של טורקיה, ממשלות מוסקבה ואנקרה פיתחו יחסים חמים ביניהם. בשנת 1932 הרפובליקה הטורקית לקחה הלוואות מברית המועצות, ותוכנית הפיתוח הכלכלית והתעשייתית הראשונה שלה (1934-1938) תוכננה במידה רבה בעקבות תוכניות החומש של ברית המועצות, שנראו לה טובות במהלך השפל הגדול, ועל אף החסרונות, כמו הרעב הסובייטי (1932–1933), שהיה מוסתר במידה רבה מן העולם החיצון. היחסים הטובים בין מוסקבה לאנקרה נמשכו עד שיוסיף סטלין דרש הקמת בסיסים סובייטיים במיצרים הטורקיים לאחר אמנת מונטרה בשנת 1936, ובעיקר בוועידת פוטסדאם בשנת 1945. טורקיה הצטרפה לנאט"ו בשנת 1952 והשתלבה בברית המערבית נגד ברית ורשה במהלך המלחמה הקרה, כאשר היחסים בין שתי המדינות היו ברמה הנמוכה ביותר.

בעקבות קריסת ברית המועצות בשנת 1991, השתפרו היחסים בין טורקיה ורוסיה במהירות, ושתי המדינות הפכו בסופו של דבר לשותפות הסחר הגדולות ביותר של זו. רוסיה הפכה לספקית האנרגיה הגדולה ביותר בטורקיה, ואילו חברות טורקיות רבות החלו לפעול ברוסיה. בתקופה זו, טורקיה הפכה ליעד העיקרי עבור תיירים רוסים. עם זאת, היחסים הבילטראליים החמים של שני העשורים האחרונים נעשו מתוחים מאוד לאחר הפלת מטוס סוחוי Su-24 רוסי על ידי מטוס F-16 של טורקיה. נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן התנצל מאז על האירוע והיחסים השתפרו בעקבות כמה פגישות בינו לבין נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

הסלאבים ועמים טורקיים היו במגע במשך אלפי שנים לאורך הערבה האירו-אסייאנית. במהלך ימי הביניים, ממלכות טורקיות כמו ממלכת הכוזרים, קומניה, בולגריה של הוולגה, אורדת הזהב, חאנות קאזאן, חאנות קרים, חאנות אסטרחן וחאנות סיביר הוקמו בחלקים של רוסיה של ימינו, ושמרו על לשונם, והמורשת התרבותית שלהם.

הטורקים באנטוליה הופרדו מרוסיה ידי הים השחור והאיחוד הפולני-ליטאי במערב, ועל ידי הרי הקווקז במזרח. הטורקים הקימו את האימפריה העות'מאנית באנטוליה והחלו להתפשט לעבר אירופה, ואילו רוסיה התפשטה דרומה לכיוון הים השחור, מה שגרם לעימותים בין השתיים.

כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453 על ידי העות'מאנים סימנה את קץ האימפריה הביזנטית, ורוסיה הפכה למושב הכנסייה האורתודוקסית המזרחית, ושליטיה ירשו את המורשת הביזנטית.

ערך מורחב – היסטוריה של מלחמות רוסיה-טורקיה

החל משנת 1549, תמיכתה של האימפריה העות'מאנית במדיניות טורקיות ואיסלאמיות קטנות ברוסיה המודרנית (חאנות קרים, חאנות אסטרחן, וכו') הביאה את שתי האימפריות לעימות. הים השחור היה בשליטה עות'מאנית כשהרוסים החלו במתקפה נגד הטורקים. בשנת 1696 פטר הגדול כבש את אזוב, אבל קרבות רבים נוספים קדימה. המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) הביאה להסכם קוצ'וק קאינרג'ה בשנת 1774, שהעניק לרוסיה מעבר אל הים השחור, מה שאפשר לרוסיה לקבל גישה לים התיכון. כמו כן אפשר ההסכם לרוסים את הזכות להתערב באימפריה העות'מאנית למען האוכלוסיות הנוצריות המזרחיות. במאה ה-19, רוסיה סייעה למיעוטים הסלאביים והנוצרים של טורקיה להתקומם נגד השלטון העות'מאני. רוסיה לא חתרה לחלוקת המדינה העות'מאנית, מחשש שזה יסייע לתוכניות ההתרחבות של האימפריה האוסטרית בחצי האי הבלקני, אשר היה ברובו אורתודוקסי. עם זאת, בסופו של דבר, הרצון למעבר חופשי דרך המיצרי הטורקיים והפאן-סלאביות הובילו להתערבות המכרעת במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878).

שתי האימפריות נלחמו זו בזו בפעם האחרונה במלחמת העולם הראשונה, עם זאת, עד תום המלחמה שתי המונרכיות הופלו והובסו.

הממשלה העות'מאנית הייתה צד בהסכם ברסט-ליטובסק שנחתם בין הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית למעצמות המרכז ב-3 במרץ 1918. הבולשביקים הרוסים והממשלה הסובייטית בראשותו של ולדימיר לנין, שניצחו במלחמת האזרחים ברוסיה בשנת 1921, ראו בתנועה המהפכנית הטורקית (הלאומית) בהנהגתו של מוסטפא כמאל תנועה ידידותית, וממשלת לנין ויתרה על הטענות המסורתיות של האימפריה הרוסית על שטחי ארמניה המערבית ועל המיצרים. אספקה סובייטית של זהב וחימוש לכאמליסטים בשנות ה-20 של המאה ה-20 היו גורמי מפתח בהצלחתם בתפיסת השלטון, וניצחונם במסע הארמני ובמלחמת טורקיה-יוון.

הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית הייתה המדינה השנייה שהכירה רשמית בממשלת טורקיה הלאומית, וב-16 במרץ 1921 נחתם הסכם מוסקבה (1921) בין ממשלת לנין וממשלת האספה הלאומית הגדולה של טורקיה. על פי ההסכם התחייבו שתי הממשלות לכונן יחסים ידידותיים בין המדינות; סעיף 6 לאמנה הכריז כי כל האמנות שנחתמו בין רוסיה לטורקיה בטלות ומבוטלות. ההסכם בא בעקבות הסכם קארס שנחתם באוקטובר 1921 על ידי טורקיה עם ארמניה הסובייטית, אזרבייג'ן הסובייטית וגאורגיה הסובייטית, אשר היוו חלק מברית המועצות לאחר הקמתה בשנת 1922.

לאחר שהוגלה לאון טרוצקי מברית המועצות בפברואר 1929, הוא הגיע לאיסטנבול וחי בה במשך כמעט 4 שנים (1929–1933).

ביולי 1936 נחתמה אמנת מונטרה, אשר בה החזירה טורקיה לעצמה את השליטה במיצרים, מה שגרם למתיחות בין שתי המדינות.

על אף שטורקיה נשארה מדינה נייטרלית במהלך מלחמת העולם השנייה, רוסיה ראתה בעין רעה את היחסים הידידותיים של טורקיה עם גרמניה הנאצית, ובעקבות כך ביטלה במרץ 1945 את ברית הידידות עמה משנת 1925, והעלתה מחדש תביעות על השטחים המזרחיים של טורקיה.

בוועידת פוטסדאם (יולי 1945) דרש יוסיף סטלין לשנות את אמנת מונטרה; הדרישה הסובייטית נועדה לאפשר לברית המועצות להצטרף להגנת המצרים, אולם היא נדחתה על ידי טורקיה, בגיבוי המערב. בעקבות כך החל משבר המצרים הטורקיים. במרץ 1947, עם ההכרזה על דוקטרינת טרומן, ארצות הברית ערבה לגבולות טורקיה (כמו גם ליוון) ולהמשך קיומן של ממשלות לא קומוניסטיות בשתי המדינות. טורקיה ביקשה סיוע מארצות הברית והצטרפה לנאט"ו בשנת 1952. ברית המועצות וטורקיה היו במחנות מנוגדים במהלך מלחמת קוריאה ובמהלך המלחמה הקרה.

המעורבות הרוסית במלחמת האזרחים בסוריה והמעורבות הטורקית במלחמת האזרחים בסוריה הובילו לניגודי אינטרסים ולהתנגשויות בין המדינות.

היחסים בין המדינות התדרדרו באופן דרסטי לאחר שמטוס F-16‏ של חיל האוויר הטורקי הפיל מטוס SU-24 רוסי במרחב האווירי של סוריה ב-24 בנובמבר 2015. כתוצאה מכך, נחקק איסור מוחלט על כניסת תיירים רוסים לטורקיה. כתוצאה מכך, ממשלת רוסיה החליטה כי היא אינה מאפשרת לחדש תחבורה אווירית עם טורקיה.

שבעה חודשים לאחר המקרה, הקשרים בין שתי המדינות היו "קפואים". בחודש יוני 2016, הנשיא הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, שלח מכתב לנשיא רוסיה והביע עניין בתחום הנורמליזציה. כמו כן, הנשיא הטורקי התנצל בקשר למות הטייס הרוסי. הנשיא הטורקי גם הדגיש כי הוא מוכן לעשות כל דבר על מנת להחזיר את היחסים באופן ידידותי.

ב-29 ביוני 2016, לאחר שיחת טלפון בין ולדימיר פוטין ונשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן,^[1] היחסים בין שתי המדינות החלו להשתפר. שתי המדינות הסכימו לשתף פעולה בתחום האסטרטגי והכלכלי.

ב-1 ביולי 2016, התקיים מפגש בסוצ'י עם שר החוץ סרגיי לברוב ושר החוץ של טורקיה. במהלך הפגישה הם דיברו על המצב בסוריה.^[2]

גם טורקיה וגם רוסיה ראו בלוב עתירת הנפט מדינה אסטרטגית והתערבו במלחמת האזרחים השנייה בלוב. טורקיה תמכה בממשלת לוב שהוכרה על ידי האו"ם, והציעה לה סיוע צבאי נוסף כדי לבלום את התקדמות מפקד המיליציה, ח'ליפה חפתר. היא חתמה עם הממשלה על הסכם שעסק בגבול הימי עם לוב.^[3] בטורקיה היה קיים חשש מכניסה למלחמה רחוקה עם רוסיה, מפני שמוסקבה הכירה אמנם בממשלת טריפולי, אך העניקה תמיכה ליריב, ח'ליפה חפתר.^[4] שתיהן השתמשו בשליחים שפעלו עבורן בשטח. טורקיה סייעה לממשלת טריפולי גם באמצעות לוחמים ממיליציות איסלאמיות מגוונות, כולל כאלו שלחמו בסוריה. רוסיה נעזרה ב"כח וגנר" (מיליציה צבאית המופעלת באופן עקיף על ידי מוסקבה) בשכירי חרב מסוריה^[5] לצד מעורבות ישירה יותר.^[6] בינואר 2020 טורקיה אף שלחה כוחות ללוב.^[7]

בשנת 2019, היה שיתוף פעולה צבאי עם רוסיה בהשתלטות משותפת על רצועת שטח בצפון סוריה. טורקיה ניסתה לשכנע את הקרמלין לשתף פעולה בלוב.^[4]

רוסיה וטורקיה הקפידו שלא להחריף יתר על המידה את התנהלותן בלוב ובסוריה.^[6] נחתמו הסכמים בין הטורקים לרוסים במטרה למנוע התנגשות צבאית על בסיס האינטרסים המנוגדים של הצדדים בסוריה ובלוב, אבל אלה הופרו על בסיס קבוע.^[5]

המעורבות הטורקית במלחמת האזרחים השנייה בלוב הובילה להגדלת אזור השליטה של ממשלת טריפולי וחיזקה את מעמדה של טורקיה במלחמת הפרוקסי שלה נגד רוסיה. באוקטובר 2020, הצליחו מאמצים דיפלומטים להביא להסכמה על הפסקת אש במלחמת האזרחים בלוב. בסוריה, מלחמת האזרחים נמשכה. רוסיה הצליחה לייצב את משטרו של בשאר אל-אסד. מנגד, טורקיה הייתה התומכת העיקרית באופוזיציה הסורית, שהשטח בשליטתה צומצם עם הזמן לאזור אידליב. כמו כן, הטורקים שאפו לפגוע בכורדים שהקימו אוטונומיה בצפון-מזרח סוריה.^[8][9]

בספטמבר 2020, פרצה מלחמת נגורנו קרבאך השנייה בין ארמניה לאזרבייג'ן. רוסיה הייתה בברית הגנה עם ארמניה, העבירה לה נשק והחזיקה בבסיס צבאי במדינה. טורקיה תמכה באזרים והעבירה להם נשק רב לפני המלחמה.^[10] היא גם הואשמה בשליחת שכירי חרב.^[11] המלחמה הסתיימה בהסכם הפסקת האש של נגורנו קרבאך (2020) שגובש לאחר תיווך רוסי. רוסיה, הצליחה להציב חיילים בדרום הקווקז ולמנוע נוכחות טורקית בשטח. טורקיה מצדה חיזקה את המורל הלאומי, ואזרבייג'ן שמרה על הישגים טריטוריאליים.^[12]

בפברואר 2022, לאחר שהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, הביע ארדואן את תמיכתו באוקראינה. עם זאת, ב-25 בפברואר טורקיה נמנעה מהצבעה על השעייתה של רוסיה ממועצת אירופה בטענה שהיא קוראת לדיאלוג פתוח בין הצדדים בכל נסיבות.^[13]

ב-28 בפברואר, הנשיא ארדואן אישר בפומבי שהמיצרים הימיים הטורקיים ייסגרו כדי למנוע הסלמה של המלחמה, תוך שהוא גם התחייב לשמור על היחסים עם אוקראינה ורוסיה כאחד.^[14] טורקיה פעלה לפי אמנת מונטרה אשר קובעת את המדיניות ביחס למיצרים.

טורקיה אירחה שיחות בין רוסיה ואוקראינה שנועדו לסיים את הפלישה.^[15]

בשנים 2001–2011, הייצוא הטורקי השנתי לרוסיה עלה 2–924 מיליון דולר ל-5.993 מיליארד דולר. בתקופה זו, סך היצוא הרוסי לטורקיה עלה מ-3.336 מיליארד דולר ל-23.953 מיליארד דולר.^[16]

מדיה וקבצים בנושא יחסי טורקיה–רוסיה בוויקישיתוף