מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שמש
|
| הגייה* |
shemesh
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה בעיקר, גם זכר
|
| שורש |
שׁ־מ־שׁ
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
ר׳ שְׁמָשׁוֹת; שֶׁמֶשׁ־, ר׳ שִׁמְשׁוֹת־; כ׳ שִׁמְשִׁי
|
- המאור הגדול; הגוף המאיר פני הארץ בשעות היום.
- ”...וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן.“ (יהושע י, פסוק יב)
- ”עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים; שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ.“ (תהילים קד, פסוק יט)
- ”אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ...“ (שיר השירים א, פסוק ו)
- ”לִפְנֵיכֶם פְּרוּשִׂים אָפְקֵי-שָׁמַיִם/ וְעוֹלָה הַשֶּׁמֶשׁ בֹּקֶר אוֹר/ עֲרָבָה, דִּמְעוֹתַיִךְ מִי יִזְכֹּר?“ (הָאַוָּזִים, מאת לאה גולדברג)
- מרחקה של השמש מכדור הארץ הוא 150 מיליון קילומטרים בקירוב.
- השמש היא לבה של מערכת השמש שלנו.
- בהשאלה: (בלשון נסתר, שְמָשׁוֹת) כוכב שבת המהוה מקור אור וחיות למערכת קבוּצהּ של כוכבי לכת, הדבקים בו וקשורים אליו מפאת מסתו, ושכינתם בקרבו.
- בהשאלה: מִדָּה של עוצם תְּאוּרָה. (בין גופים מסיביים שמימיים בדרך כלל)
- המילה משותפת למספר לשונות שמיות. למשל: ארמית – ܫܡܫܐ (שִׁמְשָׁא), ערבית – شَمْس (שַׁמְס), אכדית – šamšu, אוגריתית – špš) 𐎌𐎔𐎌), טיגרית – šämš) ሸምሽ), פיניקית – 𐤔𐤌𐤔.
תרגום
- ख़्वुरशेद (תעתיק: xvurśed)
- הולנדית: zon
- הונגרית: Nap
- וייטנמית: mặt trời
- טגלית: araw
- טורקית: güneş
- יוונית: ήλιος (תעתיק: ílios)
- יידיש: זון
- יפנית: 日 (תעתיק: hi)
- 太陽 (תעתיק: taiyō)
- כורדית: xewer
- לטינית: sol
- מלאית: matahari
- מלטית: xemx
- נורווגית: sol
- סווהילית: jua
- סנסקירית: सूर्य (תעתיק: sūrya)
- ספרדית: sol
- ערבית: شمس (תעתיק: שַׁמְס)
- פולנית: słońce
- פורטוגלית: sol
- פרסית: آفتاب (תעתיק: אפתאב)
- خورشید (תעתיק: ח'ורשיד)
- צ'כית: slunce
- צרפתית: soleil
- קוריאנית: 해 (תעתיק: hae)
- 태양 (תעתיק: taeyang)
|
 ערך בוויקיפדיה: השמש |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמש |
| השורש שׁמשׁ
|
|
השורש שׁ־מ־שׁ הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
שירות. עשייה למען, עשיית צרכיו של גבוה במעלה
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
לשון חז"ל
|
| שׁ-מ-שׁ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
הִשְׁמִישׁ
|
מַשְׁמִישׁ
|
יַשְׁמִישׁ
|
הַשְׁמֵשׁ
|
להַשְׁמִישׁ
|
| הֻפְעַל
|
הֻשְׁמַשׁ
|
מֻשְׁמָשׁ
|
יֻשְׁמַשׁ
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׁמֵּשׁ
|
מְשַׁמֵּשׁ
|
יְשַׁמֵּשׁ
|
שַׁמֵּשׁ
|
לְשַׁמֵּשׁ
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
מְשֻׁמָּשׁ
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִשְׁתַּמֵּשׁ
|
מִשְׁתַּמֵּשׁ
|
יִשְׁתַּמֵּשׁ
|
הִשְׁתַּמֵּשׁ
|
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
|
- כפועל נמצא רק בלשון חז"ל. במקרא מופיעה כמאתיים פעם המילה שֶׁמֶשׁ שכנראה משורש זה.
| |
|
- נעשה בו מעשה לתועלת, להשגת המבוקש.
- כותנה, פשתן וצמר משמשים להכנת אריגים.
- עסק, מילא תפקיד, החזיק במשרה.
- יצחק גרינבוים שימש שר הפנים בממשלת ישראל הראשונה.
- ”אָמְרוּ שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכֻלָּם שִׁמְשׁוּ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה.“ (ויקרא רבה, פרשה אחרי מות, סימן כ)
- שרת, נתן שרות.
- ”אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ.“ (דניאל ז, פסוק י)
- ”אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:“ (משנה, מסכת אבות – פרק א, משנה ג)
- קיים יחסי מין.
- ”אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: חָם וְכֶלֶב שִׁמְּשׁוּ בַּתֵּבָה, לְפִיכָךְ יָצָא חָם מְפֻחָם, וְכֶלֶב מְפֻרְסָם בְּתַשְׁמִישׁוֹ.“ (בראשית רבה, פרשה לו, סימן ז)
- מארמית: פעם אחת בארמית מקראית והרבה בלשון חז"ל.
- שֻמַּש (צורת הסביל)
- שימוש
| השורש שׁמשׁ
|
|
השורש שׁ־מ־שׁ הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
שירות. עשייה למען, עשיית צרכיו של גבוה במעלה
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
לשון חז"ל
|
| שׁ-מ-שׁ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
הִשְׁמִישׁ
|
מַשְׁמִישׁ
|
יַשְׁמִישׁ
|
הַשְׁמֵשׁ
|
להַשְׁמִישׁ
|
| הֻפְעַל
|
הֻשְׁמַשׁ
|
מֻשְׁמָשׁ
|
יֻשְׁמַשׁ
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׁמֵּשׁ
|
מְשַׁמֵּשׁ
|
יְשַׁמֵּשׁ
|
שַׁמֵּשׁ
|
לְשַׁמֵּשׁ
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
מְשֻׁמָּשׁ
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִשְׁתַּמֵּשׁ
|
מִשְׁתַּמֵּשׁ
|
יִשְׁתַּמֵּשׁ
|
הִשְׁתַּמֵּשׁ
|
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
|
- כפועל נמצא רק בלשון חז"ל. במקרא מופיעה כמאתיים פעם המילה שֶׁמֶשׁ שכנראה משורש זה.
| |
|
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
שמש
|
| הגייה* |
shamash
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
שׁ־מ־שׁ
|
| דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
| נטיות |
ר׳ שַׁמָּשִים
|
חנוכייה עם שני נרות ושמש (3)
- מי שמספק שרות לקהל; משרת.
- ”וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ עוֹמֵד לִמְזֹג, קוֹפֵץ אֶת פִּיו וּמַחֲזִיר אֶת פָּנָיו עַד שֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל חֲבוּרָתוֹ וְאוֹכֵל.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ז, משנה יג)
- [מיושן] איש תחזוקה ומִנהלה בבית הכנסת, בבית ספר, או מקומות ממוסדים דומים.
- לפי המנהג בירושלים שמש בית הכנסת היה עובר ברחובות השכונה ומעיר את היהודים לסליחות.
- נר ייחודי בחנוכייה, בו נעזרים בכדי להדליק את הנרות הנדרשים להאיר באותו הערב, לכבוד החנוכה.
- השמש בחנוכייה נדרש כדי שלא לעבור על איסור השימוש באורם של נרות החנוכה–מפאת קדושתם.
- מארמית: מן הפועל שימש לעיל.
- יתכן ממקור במצרית-תכונה בהגיית: שֶׁמסו šmsw בהוראת נאמן,משרת,עוקב.
| השורש שׁמשׁ
|
|
השורש שׁ־מ־שׁ הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
שירות. עשייה למען, עשיית צרכיו של גבוה במעלה
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
לשון חז"ל
|
| שׁ-מ-שׁ
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִפְעִיל
|
הִשְׁמִישׁ
|
מַשְׁמִישׁ
|
יַשְׁמִישׁ
|
הַשְׁמֵשׁ
|
להַשְׁמִישׁ
|
| הֻפְעַל
|
הֻשְׁמַשׁ
|
מֻשְׁמָשׁ
|
יֻשְׁמַשׁ
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
שִׁמֵּשׁ
|
מְשַׁמֵּשׁ
|
יְשַׁמֵּשׁ
|
שַׁמֵּשׁ
|
לְשַׁמֵּשׁ
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
מְשֻׁמָּשׁ
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִשְׁתַּמֵּשׁ
|
מִשְׁתַּמֵּשׁ
|
יִשְׁתַּמֵּשׁ
|
הִשְׁתַּמֵּשׁ
|
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
|
- כפועל נמצא רק בלשון חז"ל. במקרא מופיעה כמאתיים פעם המילה שֶׁמֶשׁ שכנראה משורש זה.
| |
|
ערך בוויקיפדיה: השמש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמש