משרת

מְשָׁרֵת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	משרת
הגייה^*	mesharet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	שׁ־ר־ת
דרך תצורה	משקל מְקַטֵּל
נטיות	ר׳ מְשָׁרְתִים; נ׳ מְשָׁרֶתֶת, מְשָׁרְתוֹת; מְשָׁרֵת־, מְשָׁרְתֵי־; נ׳ מְשָׁרֶתֶת־, מְשָׁרְתוֹת־

לשון המקרא אדם שתפקידו לסייע לאדם אחר בביצוע מלאכות שונות.
- ”וּשְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת-פְּנֵי יְהוָה“ (שמואל א׳ ב, פסוק יח)
- ”וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה-חַיִל סוֹבֵב אֶת-הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב“ (מלכים ב׳ ו, פסוק טו)
- ”וַיִּהְיוּ מְשָׁרְתִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן אֹהֶל-מוֹעֵד, בַּשִּׁיר“ (דברי הימים א׳ ו, פסוק יז)

ערך בוויקיפדיה: משרת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משרתים

השורש שׁ־ר־ת הוא שורש מגזרת השלמים.

בבניין פיעל הפעלים בעבר נסתר מנוקדים בצירי בהברתם השנייה, כגון דִּבֵּר, לִמֵּד, שִׁבֵּר. כשע' הפועל או ל' הפועל היא רי"ש, יש הנוקטים פתח בין הפועל, כגון סֵרַב, בֵּרַךְ, שֵׁרַת, תֵּאַר. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 54)[1]
שורש קרוב ש־מ־ש

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	משרת
הגייה^*	masret
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׂ־ר־י/ה
דרך תצורה	משקל מַקְטֶלֶת
נטיות	ר׳ מַשְׂרְתוֹת; מַשְׂרֵת־, ר׳ מַשְׂרְתוֹת־

לשון המקרא מחבת לטיגון או לאפייה.
- ”וַתִּקַּח אֶת-הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו, וַיְמָאֵן לֶאֱכוֹל“ (שמואל ב׳ יג, פסוק ט).
- ”הַסֻּפְגָּנִין, וְהַדֻּבְשָׁנִין, וְהָאֶסְקִרִיטִין, וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת, וְהַמְדֻמָּע, פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה“ (משנה, מסכת חלה – פרק א, משנה ד)

רש"י על שמואל ב יג ט: "את המשרת" - תרגום של מחבת מסריתא.
מצודת ציון על שמואל ב יג ט: "המשרת" - תרגום של מחבת היא משריתא.
סנהדרין כא א על שמואל ב יג ט: "ותקח המשרת ותצוק לפניו" אמר רב יהודה אמר רב שעשתה לו מיני טיגון.