מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- השמיע קול הנוצר ברטיטת מעברי האויר העליונים, בעיקר החך הרך והענבל, בעת נשיפה או שאיפת אויר.
- לשון חז"ל משורש מקראי. במקור כוונתו השמעת קול מנחירי האף, ראה ירמיהו ח טז. בלשון חז"ל בבנין פְּעַל הארמי, המקביל לבנין פָּעַל בעברית.
- המילה בעלת מקבילות בשפות שמיות רבות כגון ערבית, מלטית, אוגריתי וגעז. מגיעה מפרוטו-שמית *naḫar-
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
|
| הגייה* |
מלעיל
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
נ־ח־ר א
|
| דרך תצורה |
משקל קֶטֶל
|
| נטיות |
|
- קול הנוצר בנשיפה בחזקה בנחירים.
- ”הְתַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּה הוֹד נַחְרוֹ אֵימָה.“ (איוב לט, פסוק כ)
- אוגריתית "נֲחִרֻ" הוא שמו של הדולפין כנראה על שום נחירו .
- בלשון הערבית המבודדת: 'שחרי' - מצוייה תיבת פִינחֲרוֹט finḫarot בהוראת נחיריים, ו-"נֲחרִיר" בהוראת "אף". מושאל מן מצרית קדומה: 'חַרו' ḫrw חֶרוּ - בהוראת קול,צליל . אותה תיבה משמשת גם בהוראת אויב (השוו בעברית, 'מחרחר'-מלחמה).
- בהירוגליף מופיע סמל המשוט המייצג את תיבת 'חְרוֹ' + אפרוח המייצג את ההברות אוֹ / אוּ, וביחד יוצרים הם את המילה - 'חֲרַוֹ-אֻ' :
- הרג בהמה בנעיצת סכין, ולא בחיתוך, שלא לפי דיני שחיטה כשרה.
- התיבש באש, השתנה בהשפעת האש.
- ”אֵת שְׁנֵי קְצוֹתָיו אָכְלָה הָאֵשׁ וְתוֹכוֹ נָחָר.“ (יחזקאל טו, פסוק ד)
- ”הַרְבֵּה הָעֵצִים הַדְלֵק הָאֵשׁ, הָתֵם הַבָּשָׂר וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ.“ (יחזקאל כד, פסוק י)
- בהשאלה: היתה לו תחושה של יובש וצריבה (בעיקר הגרון).
- ”יָגַעְתִּי בְקָרְאִי, נִחַר גְּרוֹנִי.“ (תהלים סט, פסוק ד)
- "בַּגִּיטָרָה שֶׁקָּנִינוּ כְּבָר פָּקַע מֵיתָר, / הָרוּחוֹת אֶת כּוֹבָעֵינוּ הֵעִיפוּ, / אַךְ אֲנַחְנוּ עוֹד נָשִׁיר לָךְ בְּגָרוֹן נִחָר, / עַד אֲשֶׁר תַּלְתַּלֵּינוּ יַכְסִיפוּ." (סֵרֵנָדָה לָךְ, מאת נעמי שמר)
- קרוב לשורש حرر (חרר) בערבית, במשמעות "חום" . ובמקרא, נגזרת מתיבה זו גם שם המקום בו חנו בני ישראל ”חֲרָדָה“ (במדבר לג, פסוק כד) (בערבית, חרדא משום מיעוט הגשם שבאזור, ראו גם שם המקום "עין חרוד") .
- לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): כעס ונלחם.
- ”אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים“ (שיר השירים א, פסוק ו)
