מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חרון
|
| הגייה* |
charon
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ח־ר־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל קַטְלוֹן
|
| נטיות |
חֲרוֹן־
|
- לשון המקרא כַּעַס, חמת זעם.
- ”תָּקְעוּ בַתָּקוֹעַ וְהָכִין הַכֹּל, וְאֵין הֹלֵךְ לַמִּלְחָמָה; כִּי חֲרוֹנִי, אֶל־כָּל־הֲמוֹנָהּ.“ (יחזקאל ז, פסוק יד)
- ”עָלַי עָבְרוּ חֲרוֹנֶיךָ; בִּעוּתֶיךָ צִמְּתוּתֻנִי.“ (תהלים פח, פסוק יז)
- ”הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם, וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת; וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל־יִשְׂרָאֵל, לְחַלֵּל אֶת־הַשַּׁבָּת.“ (נחמיה יג, פסוק יח)
- חוּס אֱלֹהַי מִמְּעוֹנְךָ עַל חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנְךָ. יַעֲבֹר עָלַי רְצוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר עָבַר חֲרוֹנְךָ. חוס אלוהי / חסדאי
- מן ח-ר-ה, חָרַה - בער, להט; ארמית: חֲרָא, חֲרֵי; ערבית: חַרַּ.
