עובש

עובש
מיון מדעי

עובש הוא שם כללי לפטריות המכסות משטחים שונים (בדרך-כלל מזונות או משטחים לחים). לעומת זאת, פטריות הגדלות בצורה חד תאית נקראות שמרים. למונח "עובש" אין משמעות טקסונומית מדויקת.

רשת הסיבים הזו נקראת מיצליום ונחשבת כאורגניזם שלם. המיצליום מופיע כחוטים לבנים ודקים על גבי המשטח ובכך יוצר קרום אוורירי. מחיצות עשויות להגביל תאים סמוכים לאורך מושבת העובש, כשכל אחת מהן מכילה גרעין יחיד או מספר גרעינים זהים. העובש מכיל לעיתים קרובות נבגים, המהווים שלב מיוחד במחזור החיים של הפטריות.

המושג נבג מקושר רבות למחלות הנגרמות על ידי חיידקים, אך עיקר הבעיות הבריאותיות כתוצאה מעובש עלולות להיגרם לאנשים בעלי מערכת חיסון חלשה וכן ללוקים בבעיות במערכת הנשימה. עובש עשוי לגרום לפירוק ביולוגי לא רצוי של חומרים טבעיים, לדוגמה; אוכל מקולקל, ומכאן חשיבותו לשימור מערכות ביולוגיות. לעובש שימושים בתעשיית המזון, במחקר וברפואה.

ביולוגיה

תנאי גידול

ידועים אלפי זנים שונים של עובש, להם מאפיינים שונים ומגוונים. רק מעטים מהם פתוגניים לבני אדם. כולם זקוקים ללחות על מנת לגדול ומעטים אף גדלים בסביבה מימית. בדומה לכל סוגי הפטריות, עובשים שונים מפיקים אנרגיה מחומרים אורגניים הנמצאים בסביבתם. בדרך כלל, עובשים מפרישים לסביבתם אנזימים הידרוליטיים, שתפקידם לפרק פולימרים ביולוגיים מסביבתם הקרובה, כמו עמילן, תאית וליגנין לרכיבים פשוטים יותר, אותם הם יכולים לקלוט. באופן זה משמש העובש תפקיד חשוב בגרימה לריקבון של חומרים אורגניים, מה שמאפשר מחזור של חומרי מזון במערכת האקולוגית. עובשים רבים גם מסנתזים ומשחררים לסביבתם הקרובה רעלנים שביחד עם אנזימי-פירוק פוגעים בגדילה של מיקרו-ארגניזימים מתחרים. מכיוון שעובש יכול לגדול גם על אוכל, הוא עשוי להפוך אותו לעיתים רחוקות לרעיל, לכן הוא גורם מרכזי להשחתת מוצרי מזון ומחלות. אסטרטגיות שונות לשימור מזון, כמו המלחה, הקפאה וייבוש, מטרתן מניעת התפתחות של עובש ואורגניזמים אחרים.

אף על פי שעובשים יכולים לגדול כמעט על כל חומר אורגני בטבע, הם נצפים על ידי עין אנושית רק כאשר הם מתארגנים במושבות.

מכיוון שרוב סוגי העובש לא שורדים בטמפרטורה הנמוכה מ-4 מעלות צלזיוס, משתמשים בטמפרטורה זו כדי לשמר אוכל. בתנאים סביבתיים שאינם מאפשרים גדילה, העובש יישאר בחיים אך במצב רדום בטווחי טמפרטורה ולחות רחבים, כתלות בזן. עובשים מסוימים יכולים לשרוד תנאים סביבתיים קשים ביותר, כמו משטחי הקרח באנטארקטיקה, תמיסות מאוד חומציות, סבונים אנטי-חיידקיים ואפילו בדלק מטוסים.

מבנה ותהליך רבייה

העובש מורכב מרשת של קורים לבנים-אפרפרים המכונים תפטיר. הקורים חודרים למזון עליו הם מתקיימים וסופגים ממנו את מזונם. מעל התפטיר מתנשאים מעין גבעולים קטנים, שבראשם התעבויות. התעבויות אלה הן אפורות בתחילה ולאחר מכן נעשות שחורות. אלה הם גופי הרבייה של העובש והם מכונים מנבגים.

בתוך המנבגים מתפתחים הנבגים – מעין זרעים זעירים, שבעזרתם העובש מתרבה. הנבג הוא תא שצבעו אפור בתחילה, ועם הבשילו נעשה צבעו שחור. כתמי העובש השחורים הנראים על דברי מזון הם למעשה נבגים בשלים, ומטרת הצבע הכהה היא להגן על הגרעין מפני פגיעות של קרינה אולטרה סגולה. הנבגים יכולים להכיל גרעין אחד או מספר גרעינים, ויכולים להתפתח כתוצאה ממיטוזה או מיוזה; הרבה זנים יכולים להתרבות בשתי הדרכים.

עם ההבשלה נמסה דופן הנבג, והנבגים הזעירים נפוצים לכל עבר. לנבגים צורות ומבנים שונים, אך לרוב הם עגולים או אליפטיים. חלקם מותאמים לנשיאה על ידי האוויר ויכולים להישאר בו זמן רב וחלקם מותאמים יותר לנשיאה במים; כמו כן הם יכולים להידבק לבגדים ולפרווה ויכולים לשרוד תנאים סביבתיים קיצוניים. נבג שנפל במקום מתאים, כמו פרוסת לחם שהונחה במקום לח, ינבוט ויתפתח בתוך זמן קצר לתפטיר אפור, ולאחר מכן מנבגים שחורים ונבגים שיבשילו ויתפזרו לכל עבר. אופן היצירה של הנבגים וכן הצורה שלהם משמשים לצורך אפיון העובש.

השפעות בריאותיות וטיפול

עובש מופיע רבות בטבע, ונבגים הם רכיב שכיח באבק. עם זאת, כאשר כמות הנבגים רבה, הם עלולים להיות מסוכנים לבני-אדם ועשויים לגרום לאלרגיות ולבעיות במערכת הנשימה. בנוסף, כאמור, עובשים שונים מייצרים רעלנים אשר עלולים להיות מסוכנים לבני-אדם ולחיות בבליעה ובנשימה. לא כל סוגי העובש רעילים, והמושג "עובש רעיל" מתייחס לזנים ספציפיים בלבד. מחקרים שונים טוענים כי חשיפה לרמה גבוהה של רעלנים שמקורם בעובש עשויה להוביל לבעיות עצביות ובמקרים חמורים אף לתמותה. חשיפה לטווח ארוך, לדוגמה, חשיפה בבית, עשויה להיות מזיקה באופן מיוחד. סימפטומים לאלרגיה לעובש הם בין השאר; עיניים לחות, שיעול, כאבי ראש ומיגרנות, בעיות בנשימה, עייפות, אף סתום והתעטשויות לעיתים תכופות.

עובשי חוץ יכולים להופיע על ירקות, פירות, וצמחים רקובים. עובש הבתים גדל בעיקר באזורים לחים ורטובים, כגון במרתפים או חדרי מקלחת עקב נזילות, לכן ניתן למנוע את התפשטותו ובכך את ההשפעות המזיקות שלו באמצעים פשוטים. החשוב ביותר הוא לנקז את הרטיבות ובכך למנוע את הלחות, לאחר מכן יש לאוורר את הסביבה. ניתן לשים מסיכה כאשר עובדים עם צמחייה או באזור שעלול להיות בו עובש. בנוסף ישנם כימיקלים שונים היכולים לפגוע בעובש וכן גישות מניעתיות וטיפוליות המבוססות על הזרמה של פרוביוטיקה לחללים בהם עלול להתפתח עובש או כאלו שכבר התפתח בהם עובש. טיפול תרופתי קונבנציוני בתסמינים הנגרמים מעובש יכול לכלול תרופות של אסתמה וכן טיפול אימונותרפי.

שימושים

בתעשייה מנצלים רכיבים ביולוגיים ואנזימים שונים של עובש לצורכי מחקר.

בתעשיית המזון

בתעשיית המזון קיים שימוש נרחב בעובש. ראשית, זנים שונים של עובש מגודלים מזה מאות שנים באזורים נרחבים במזרח אסיה כדי לשמש בתסיסה של סויה ודגן ליצירת מיסו ורוטב סויה. כך, העובש מפרק את העמילן המצוי באורז, בטטות ועוד ומשמש להכנת מאכלים יפניים שונים כמו הסאקה.

נקניקים שונים כמו הסלמי משלבים התחלת גידול של עובש מזנים מסוימים כדי לשפר את הטעם ולמנוע התפתחות של חיידקים.

שימוש חשוב נוסף הוא בתעשיית הגבינות. גבינות מסוימות מיוצרות ונמכרות עם שכבת עובש עליהן (כגון קממבר וברי) או נימי עובש בתוכן (כגון רוקפור וגורגונזולה); העובש מקנה לגבינה טעם ייחודי.

ברפואה

בגילוי המקרי של פניצילין על ידי אלכסנדר פלמינג היה מעורב סוג של עובש הנקרא פניציליום. בשנים 1941-1945 עבדו שורה של מדענים מארצות הברית ובריטניה על פיתוח של ייצור תעשייתי של פניצילין ובכך התחיל השימוש באנטיביוטיקות ברפואה.

בנוסף, מספר תרופות להורדת רמת כולסטרול בדם כמו לובסטטין מקורן מעובש. התרופה ציקלוספורין שמשמשת לדיכוי מערכת החיסון אצל חולים שעברו השתלת איברים מקורה גם כן מזן מסוים של עובש.