סמרש

סמרש
Смерш

תעודת קצין סמרש
מידע כללי
מדינה	ברית המועצות
סוכנות אם	ועדת ההגנה הממלכתית
תאריך הקמה	1943
תאריך פירוק	4 במאי 1946
ראש	ויקטור אבאקומוב
מטה מרכזי	לוביאנקה

סמרש (ברוסית: Смерш, ראשי תיבות של «Смерть шпионам!», מוות למרגלים!) היה ארגון גג לשלוש סוכנויות מודיעין נגדי עצמאיות בחסות הצבא האדום שהוקם בסוף 1942 או קודם לכן, אך הוכרז רשמית רק ב-14 באפריל 1943. את השם סמרש טבע יוסיף סטלין. הסיבה העיקרית להקמתה הייתה סיכול ניסיונות הכוחות הגרמנים להחדיר מרגלים לצבא האדום בחזית המזרחית.^[1][2]

האמנה הרשמית של סמרש פירטה את המשימות הבאות שביצע הארגון: סיכול ריגול, מלחמה בטרור, מניעת כל פעילות אחרת של מודיעין זר בצבא האדום; לחימה ב"גורמים אנטי-סובייטים" בצבא האדום; הגנה על קווי החזית מפני חדירת מרגלים ו"גורמים אנטי-סובייטיים"; חקירת בוגדים, עריקים ופגיעה עצמית בצבא האדום ובדיקת אנשי צבא ואזרחים החוזרים מהשבי.

הארגון התקיים באופן רשמי עד 4 במאי 1946, כאשר תפקידיו הועברו חזרה למשרד ביטחון המדינה.^[3] ראש הסוכנות לאורך כל קיומה היה ויקטור אבאקומוב, שמונה להיות השר לביטחון המדינה בשנים שלאחר המלחמה.

יוסיף סטלין טבע את השם СМЕРШ ("סמרש'") כהלחם של הביטוי בשפה הרוסית шпионам Смерть (SMERt" SHpionam, 'מוות למרגלים'). במקור, כשהוא מתמקד במאבק במרגלים גרמניים שחדרו לצבא הרוסי, הרחיב הארגון במהירות את סמכויותיו: לאיתור ולמיגור כל הגורמים החתרניים.^[4]

ב-3 בפברואר 1941 הופרדה המחלקה הרביעית (המדור המיוחד) של שירות הביטחון במינהל הראשי לביטחון המדינה של נ.ק.ו.ד., האחראית על סיכול ריגול צבאי בצבא הסובייטי,^[5] שמנתה 12 מחלקות ויחידת חקירה אחת. שינוי ארגוני זה הביא לפירוקו של המינהל הראשי לביטחון המדינה ואנשי הצוות הועברו לקומיסריון העממי לביטחון המדינה שהוקם. ב-25 בפברואר 1941, ויקטור אבאקומוב מונה לראש המינהל ולסגן ראש הנ.ק.ו.ד. האחראי על הפיקוח ועל כמה מחלקות אחרות.

החלק השני והמשמעותי ביותר עבר לקומיסריון העממי לענייני הגנה והכוחות המזוינים כמנהלה 3 שהשתלטה על מרבית מחלקות המינהל הראשי לביטחון המדינה אנטולי מיכייב. המנהלה השלישית הפכה למפקדת הצי האדום. בראשה עמד אנדריי פטרוב, קצין לביטחון המדינה.

לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ב-22 ביוני 1941, חתם סטלין ב-17 ביולי, כיו"ר ועדת ההגנה הממלכתית, על צו מיוחד 178 / s, שבאמצעותו הועברה האחריות לסיכול הריגול הצבאית לנ.ק.ו.ד. במסגרת מנהלת המחלקות המיוחדות, עם ויקטור אבאקומוב כראש המחלקה. לארגון ניתן הרבה יותר כוח ויד חופשית יותר בקבלת ההחלטות מאשר בכל עת מאז הקמת צ'קה.^[6] כמו כן ב-19 ביולי, בהוראת נ. ק.ו.ד. מספר 00940, הועבר מטה המנהלת ממוסקבה לעיר קויבישב.^[7] המנהלה השלישית של הצי הייתה עדיין בשליטת חיל הים, עד 11 בינואר 1942, כאשר שולבה במנהל המחלקות המיוחדות.^[8][9]

ב-2 ביולי 1941 שולב המינהל העממי לביטחון המדינה בחזרה למבנה הנ.ק.ו.ד.^[10][11]

לאחר שהמצב בחזיתות רוסיה (המכונה החזית מזרחית) נעשה יציב יותר, ב-14 באפריל 1943, הורתה ועדת ההגנה הממלכתית, בראשות סטלין, על חלוקה נוספת של הקומיסריון העממי לענייני פנים (נ.ק.ו.ד.) לשלושה ארגונים: על פי החלטת הפוליטביורו של המפלגה מספר P 40/91 הקומיסריון העממי לביטחון המדינה נוצר בפעם השנייה. גוף זה התבסס על מנהלות של הנ.ק.ו.ד.. החשובים שבהם היו: מחלקת החוץ ומחלקת ביטחון פנים שביצעה משימות מאבק בארגונים אנטי-סובייטיים, הגנה על כלכלת המדינה וביצוע מעצרים.^[12] המחלקה השנייה של הנ.ק.ו.ד. (שהגנה על נציגי הממשלה והמפלגה) הפכה למנהלה השישית של קומיסריון ביטחון המדינה, בעוד מנהלת התחבורה של הנ.ק.ו.ד. נקלטה כמנהלת 3. לאחר שאיבד את מרבית היחידות המבצעיות, לקומיסריון העממי לענייני פנים היה עדיין מנגנון ממשל חזק מאוד. הוא היה אחראי על הסדר הציבורי בברית המועצות על ידי שימוש במשטרה חמושה בכל פינה במדינה, כשהוא מנהל את מחנות העבודה הגדולים ביותר תחת מנהלת גולאג, מחנות שבויים וכוחות עם חיילים נאמנים ומצוידים, שעד סוף ה מלחמה מספרם היה מיליון וחצי עם יחידות חיל האוויר, שריון ופרשים.^[13]

החלטה מספר 138–414 הורתה לחלק את מנהלת המחלקות המיוחדות של הנ.ק.ו.ד. לשלוש יחידות ריגול צבאיות, בתוך ועדת ההגנה הממלכתית, קומיסריון הצי וקומיסריון הפנים, בהתאמה, כפי שנעשה בתחילת 1941. נוצר ארגון מקביל בתוך הצי ובראשו עמדו פיטר גלדקוב ושני סגניו אלכסיי לבדב וסרגיי דוכוביץ'. בפועל, דיווח גלדקוב לאבאקומוב. פורמלית גלדקוב היה כפוף לקומיסר העם הממונה עליו ניקולאי גרסימוביץ' קוזנצוב, מפקד הצי.

מחלקת סיכול ריגול של סמרש פעלה בכפיפות לקומיסריון הפנים שנוהל על ידי לברנטי בריה, קומיסר הפנים העממי. בראש מחלקת סיכול ריגול של סמרש עמד סמיון יוקימוביץ' ומאוחר יותר ו. סמירנוב.

ועדת ההגנה הממלכתית הקימה רשמית את סמרש כדי להבטיח את ביטחונה של ברית המועצות מפני איומים פוליטיים פנימיים וריגול זר, אם כי הוא ביצע מגוון רחב של משימות אחרות, בין 1943 ל-1946.^[14] פעולות סיכול הריגול כללו חיפוש והשמדה של מתנגדים למהפכה, מציאת וחקירת סוכני אויב, ציד סוכנים סובייטים שלא חזרו עד לתאריך שנקבע והערכת התועלת של מסמכי אויב שנלכדו. סמרש גם לקחה תפקיד פעיל בענייני הצבא האדום תוך הבטחת האיכות הטובה של מתקני הצבא האדום, שיפור המשמעת, מניעת עריקה, פאניקה, חבלה ומשמעת לקויה. פעילויות אחרות כללו: חשיפת משתפי פעולה באזורים שנכבשו לאחרונה על ידי הצבא האדום; חשיפת פשעים כלכליים כמו פעילות בשוק השחור; הגנה על חומרים מפני סוכני וחבלני אויב; וקביעת "הפטריוטיות" של הנלכדים ושל אלה שחזרו מארצות זרות. פעילי סמרש שלטו גם בפעולות הפרטיזנים מאחורי הקווים הגרמניים והעריכו את נאמנות הפרטיזנים לברית המועצות.^[15] סמרש היה אז עוצר ומנטרל פרטיזנים אנטי-סובייטים, חבלנים, מרגלים, קשרים, מורדים, עריקים וגורמים עברייניים בחזית הקרב.

המנהלה האסטרטגית התמקדה בפעולות רטובות לסיכול ריגול ופעולות נגד התקוממות.^[16][17] במרץ 1946 הוחלט להכפיף מחדש את הדירקטוריון הראשי של סמרש לקומיסריון העממי של הכוחות המזוינים (Наркомат Вооруоренных Сил, NKVS). הגוף אורגן מאוחר יותר כחלק ממשרד הכוחות המזוינים וזמן קצר לאחר מכן, הסמרש פורקה רשמית ב-4 במאי 1946.

פעילויות סמרש כללו "סינון" של החיילים ועובדי כפייה שהתאוששו מהשבי. הארגון היה מעורב באופן פעיל בלכידת אזרחים סובייטים שהיו פעילים בקבוצות חמושות אנטי-קומוניסטיות שנלחמו בצד גרמניה הנאצית כמו צבא השחרור הרוסי, חיל הקוזאקים של פיוטר קרסנוב וארגון הלאומנים האוקראינים.

עם סיום המלחמה, ניתנה לסמרש המשימה למצוא את אדולף היטלר ואם אפשר, ללכוד אותו בחיים או להחזיר את גופתו. קציני הצבא האדום וסוכני סמרש מצאו את גווייתו השרופה חלקית של היטלר בסמוך לפיהררבונקר לאחר התאבדותו וערכו חקירה לאישור מותו ולזיהוי השרידים (יחד עם אלה של אווה בראון) שנקברו בסתר במפקדת סמרש במגדבורג. עד אפריל 1970, אז הוצאו, הושמדו לחלוטין והושלכו.^[18]

סמרש נלחם בארמייה קריובה הפולני ובארגונים שלאחר המלחמה.

בתפקידי הריגול הנגדי, נראה כי סמרש הצליחה במיוחד במהלך מלחמת העולם. פעולותיה הביאו לעריקות רבות של קציני מודיעין וסוכנים גרמניים, חלקם הפכו לסוכנים כפולים. אכן על פי מקורות גרמנים, הסובייטים הפכו כ-39,500 סוכנים גרמנים לחסרי תועלת בסוף המלחמה.

סמרש השתמשה במספר טקטיקות שונות: הלשנות, פעולות ביטחון, משחקי רדיו והעברת מידע כוזב, והבטיחו הן את אמינות הצבא והן את האוכלוסייה האזרחית. סמרש הקימה מערכת מלשינים על ידי שליחת קצין סמרש לכל גדוד שמורכב בין 1,000 ל-1,500 איש. כל קצין גייס מספר "תושבים" שגייסו "תושב מילואים" משלו ובין שישה לשמונה מלשינים. מלשינים דיווחו על מי שאוהד את הגרמנים, על עריקות, עמדות לא-פטריוטיות ומורל נמוך והוסמכו לנקוט "פעולה מיידית" אם יתעורר הצורך.^[19] סמרש גייסו בין 1,540,000 ל-3,400,000 מלשינים, או כשתים עשרה אחוזים מכלל הצבא האדום. עם זאת, סמרש הכריחה עד מחצית מכלל המודיעים שלה לעבוד בשבילם והם לא פעלו מרצון.

על מנת לאבטח את עורף הצבא האדום, סמרש פינתה אזרחים והקימה מחסומים על מנת לקיים שליטה פיזית. בשלב הבא, סוכנים חיפשו ועצרו "אנשים חשודים" העשויים להיות סוכנים גרמנים. לבסוף חקרה סמרש את העצורים.

בהשוואה לקודמתה (מנהלת המחלקות המיוחדות), סמרש התמקדה בעיקר במרגלי אויב, אף כי אנשי הצבא האדום עדיין היו תחת חשד. אבאקומוב עדכן את סטלין על כל המפקדים הבכירים ועל התנהגותם של מספר קציני צבא מובילים.

1. מעצרו של קצין פרטי או זוטר צריך להיות מאושר על ידי תובע;
2. מעצרו של מפקד בדרגה בינונית צריך להיות מאושר על ידי המפקד והתובע הצבאי.
3. מעצרו של מפקד בדרגה גבוהה צריך להיות מאושר על ידי המועצה הצבאית של החזית ותובע.
4. מעצרו של מפקד ברמה הגבוהה ביותר צריך להיות מאושר על ידי מפקד ההגנה העממי [סטלין עצמו].

כדי לבלבל את המודיעין הגרמני עם דיסאינפורמציה, סמרש השתמשה ב-183 משחקי רדיו במהלך המלחמה. מבצע "ניסיון" משמש דוגמה טובה ליעילותם של משחקי הרדיו הללו. בין מאי ליוני 1943 השתמש סמרש בשלושה סוכנים גרמנים כדי להפיץ דיסאינפורמציה על מתקפת הנגד בקורסק וטען שהצבא האדום החל להתחפר במקום להתכונן למתקפה ובכך תרם להצלחת מתקפת ההפתעה של הצבא האדום. לפני מבצע בגרטיון, המבצע הגדול ביותר של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, סמרש תפסה מספר סוכנים גרמנים שגרמו לצבא הגרמני להמעיט בערכם של 1.2 מיליון איש במספר הכוחות הסובייטים.^[20]

סמרש מילאה תפקיד מרכזי ביצירה ובקרה של פעולות הפרטיזנים מאחורי הקווים הגרמניים. לאחר כיבוש שטח שהוחזק בגרמניה ואיחודו עם הצבא האדום, ראיין סמרש פרטיזנים כדי לקבוע את נאמנות הפרטיזנים למשטר.^[15]

כארגון סיכול הריגול העיקרי של ברית המועצות בזמן מלחמת העולם השנייה הוא היווה השראה למספר יצירות:

• פותח משחק מחשב בשם "מוות למרגלים" (רוסית: Смерть шпионам) כמשחק ירי בגוף שלישי שעלילתו מתרחשת במלחמת העולם. המשחק פותח על ידי 1C Company ואולפן Haggard Games ושוחרר ב-17 באוקטובר 2007.
• הארגון מופיע גם בספרי ג'יימס בונד, אף שעלילתם מתרחשת לאחר המלחמה. הארגון מופיע בספרים קזינו רויאל, חיה ותן למות, גולדפינגר, המרגל שאהב אותי והופיע בסרטים מרוסיה באהבה וקזינו רויאל.

הופקו מספר סדרות טלוויזיה עלילתיות על הארגון, כדוגמת:

• סמרש (סדרת טלוויזיה, 2007) — מיני-סדרה רוסית בת ארבעה פרקים בבימויו של זינוביי רויזמן.
• מוות למרגלים (סדרת טלוויזיה, 2007) – סדרה אוקראינית בבימויו של סרגיי ליאלין.
• מוות למרגלים: אויב נסתר – סדרה אוקראינית בבימוי האחים אנה ומארק גרס.
• מוות למרגלים: קרים – סדרה אוקראינית-רוסית בבימויו של אדוארד פאלמוב.
• סמרש (סדרת טלוויזיה, 2013) — סדרה בהפקה בלארוסית-רוסית בת 12 פרקים בבימוים של אדוארד פלמור ואלכסנדר דארוגי.
• סמרש (סדרת טלוויזיה, 2019) — סדרה רוסית בת 12 פרקים בבימויו של אולג פומין.

• גולאג

מדיה וקבצים בנושא סמרש בוויקישיתוף

• רוסיה חושפת את דו"ח שירות הריגול של סטלין, BBC על תערוכה במוסקבה במלאת 60 שנה להקמת הארגון.
• "עקבו אחר פושעי מלחמה סובייטים, דוחקים האוקראינים, כתבה מאת נתן וילסון