סאורון
| סאורון, איור בצבעי מים של ג'.ר.ר. טולקין | |
| סוג | נבל |
|---|---|
| שם ספר | שר הטבעות, סילמריליון |
| שם סרט | טרילוגיית סרטי שר הטבעות |
| תוכנית טלוויזיה | שר הטבעות: טבעות הכוח |
| הופעה ראשונה | ההוביט |
| הופעה אחרונה | שר הטבעות |
| יוצרים | ג'ון רונלד רעואל טולקין |
| גילום הדמות |
סאלה בייקר (שר הטבעות) צ'ארלי ויקרס (טבעות הכוח) |
| דיבוב |
אלן הווארד ( אחוות הטבעת, שיבת המלך) בנדיקט קאמברבאץ' (ההוביט) |
| מידע | |
| כינויים | ר' לעיל |
| גזע | מיאר |
| מקצוע | חרש מתכות |
| נטייה | רע |
| מומחיות | רשע ואופל |
| כוחות | כוחות מלאכיים (הנובעים מהיותו חלק מהמיאר), כישוף, דיבוק והשחתה |
| תאריך פטירה | 3019 לעידן השלישי (נעלם מן הקיום הפיזי) |
| סיבת המוות | צורתו הפיזית הושמדה לאחר שהטבעת האחת, פרי יצירתו, הושמדה בהר הגזירה. |
| דמויות קשורות | |
| אויבים | אחוות הטבעת, עלפים, בני רוהאן, בני גונדור, ושאר העמים החופשיים. |
סאורון (באנגלית: Sauron) הוא דמות בדיונית, האנטגוניסט הראשי בטרילוגיית "שר הטבעות" מאת ג'. ר. ר. טולקין, שעל שמו נקראה.[1] באותה יצירה הוא מזוהה גם כ"בעל האוב" שנזכר בספרו הקודם של טולקין, "ההוביט".
בסילמריליון, היצירה הפורסת את הרקע והאירועים הקודמים לשר הטבעות (אשר פורסמה לאחר מות טולקין על ידי בנו, כריסטופר טולקין), מתואר סאורון כגדול משרתיו של שר האופל הראשון, מורגות', שהטיל את אימתו על הארץ התיכונה בעידן הראשון לתולדותיה. ביתר יצירותיו של טולקין, העוסקות בעידן השני והעידן השלישי, מוזכר סאורון, שר האופל הנוכחי, בעיקר בהקשר של טבעות הכוח, ובפרט כיוצרה של הטבעת האחת, בעזרתה זומם סאורון לשעבד את יתר העמים החופשיים היושבים בארץ התיכונה.
מקום מושבו במהלך עלילת שר הטבעות הוא במגדל ברד דור בארץ מורדור שבדרום הארץ התיכונה, משם הוא מפקד על עושי דברו. סימן ההיכר שלו הוא העין שלו, שמרחפת מעל ברד דור וצופה למרחקים.
ראשיתו של סאורון היא בבריאתו מידי ארו ("האחד"), הישות העליונה. עם השמדתה של הטבעת האחת, סאורון הושמד אף הוא, כפי שמתואר בספר האחרון, "שיבת המלך". במהלך חייו הארוכים נשזרת דמותו בקורות ההיסטוריה, והוא אחראי לאירועים רבים, מלבד יצירת הטבעת.
טולקין העיר שהאינור, הישויות המלאכיות, שיצר בלגנדריום שלו "היו מסוגלות להרבה רמות של טעויות וכישלון", אך מכל מכלול טעיותיהם, ללא ספק הנוראית מכל הייתה "בגידתו של סאורון ומעברו לרוע יחד עם אדונו מורגות'".[2]
למרות חשיבותו העצומה לעלילת שר הטבעות, תפקידה בפועל של הדמות בעלילה שולי. רק בשיבת המלך (הספר האחרון של הטרילוגיה), כשהעלילה מתכנסת למורדור, היא זוכה ליותר מופעים. מאפיין זה ניכר גם בסרטי ג'קסון, בהם מופיע סאורון רק בסצנות ספורות וגם אז למספר רגעים. סאורון מופיע כמעט תמיד כיד המנחה, שהפרוטגוניסטים אינם פועלים ישירות נגדה, אלא מול עושי דברו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני יצירת העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה"אַינוּלִינדָלֶה", מיתוס בריאת העולם הקוסמולוגי, המופיע בתחילת הסילמריליון מתאר כיצד הישות העליונה, ארוּ (בקווניה: Ilúvatar, "האחד") החל את בריאתו באמצעות הפחת חיים ברוחות רבות מספור, "ילידי מחשבתו", שהיו איתו לפני שכל דבר אחר נוצר. הישות שלאחר מכן נודעה כסאורון נוצרה כרוח בת-אלמוות.[3] סאורון בצורתו המקורית אם כן, חזה בבורא בצורה ישירה. כפי שטולקין העיר: "סאורון לא היה יכול, כמובן, להיות אתאיסט 'אמיתי', אף על פי שהוא היה אחת מהרוחות השוליות לפני העולם, שכן, ידע את ארו לפי ערכו".[4]
בטרמינולוגיה של שפת הקְוֶנְיָה, אותה יצר טולקין, נקראות הרוחות המלאכיות הללו "אֶיינוּר" (הקדושים). אלו מהן שנכנסו לעולם הפיזי נקראות "ולאר" (האלים), במיוחד העוצמתיות מביניהן. הישויות הפחותות שנכנסו לעולם וסאורון ביניהן, נקראות "מָיאר" (המשרתים). במכתביו,[5] העיר טולקין שסאורון היה ממסדר הרבה יותר גבוה מאשר המיאר שהגיעו לארץ התיכונה זמן רב לאחר מכן בדמות קוסמים כגון גנדלף וסרומן[6] (ראו איסטרי). היות שנוצרו על ידי אֶרוּ, כל האֶיינוּר היו טובים וישרים, כפי שהצהיר אלרונד: "כי אין לך דבר שהוא זדוני מראשיתו, אפילו סאורון לא היה כזה".[7]
המרד בארו וכן בצבוץ הרוע הראשוני החלו עם הולא מלקור (מורגות'). על פי סיפור הבריאה, נתן ארו לילדיו לנגן מוזיקה אדירה, "מנגינת האֶיינוּר", כשהם ממשיכים ומפתחים את הנושא שהותחל על ידי ארו עצמו. למשך זמן ניגנה המקהלה הקוסמית מוזיקה פלאית, אך אז ניסה מלקור להאדיר את תהילתו, וטווה בשיר מחשבות ורעיונות שלא עלו בקנה אחד עם הרעיון המקורי של ארו. "רבים מן השרים בקרבתו נדכדכו [...] אבל אחרים החלו להשתזר בנגינתו, ונטשו את המחשבה אשר הייתה על לבם מתחילה".[8]
למחלוקת שיצר מלקור תהיינה השלכות איומות, היות שהמוזיקה הייתה מעין תבנית וסיפור לעולם: "הרוע בעולם, לא היה בהתחלה בנושא המרכזי, אלא נכנס עם המחלוקת של מלקור".[9] בכל אופן, "סאורון לא היה בורא המחלוקת, ומן הסתם הוא ידע על המוזיקה יותר מאשר מלקור, שדעתו תמיד הייתה מוסחת בתוכניותיו ותכסיסיו".[10] למעשה, סאורון אפילו לא היה מן מהרוחות שמיד החלו לשזור את נגינתן עם זו של מלקור היות שמצוין מאוחר יותר בעלילה, שנפילתו התרחשה מאוחר יותר (ר' להלן).
המוזיקה הקוסמית ייצגה את הקונפליקט בין הטוב לרע. לבסוף, הביא ארו באופן פתאומי את היצירה לסיומה. כדי להראות לילדיו את אשר עוללו, בין אם היו נאמנים או לא, העניק ארו קיום פיזי למוזיקה שהופרעה. התוצאה הייתה הופעתו של העולם החומרי, "אֶאָה", שבו הדרמה בין הטוב והרע תתנגן ותיפתר.
העידן הראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשנכנסו לאֶאָה בתחילת הזמן, ניסו הולאר והמיאר לבנות ולארגן את העולם על פי רצון ארו והלך המנגינה, ומתוך היקום הגדול יותר, הם בסופו של דבר התמקדו בפיתוח ארדה (כדור הארץ, שהיה אז שטוח). כל מיא היה קשור לאחד מהולא רבי העוצמה אותו שירת. לדוגמה: אוסה ואוינן, שהיו רוחות הים, שרתו את אוּלמוֹ, שר האוקיינוסים. סאורון היה בין המיאר הבולטים ששרתו את אאולה הנפח, אומן הולאר האדיר.[11] כתוצאה ממעמדו, רכש סאורון ידע עצום בכל הנוגע לחומרים הפיזיים של העולם, חישול וכל ענייני האומנות – והתגלה כ"כגדול באומני משק הבית של אאולה".[12] בתקופה זו, שמו (המקורי) היה מיירון ("הנערץ"), אבל זה שונה לסאורון לאחר מרידתו והצטרפותו למלקור. עם זאת, במשך העידן השני, המשיך סאורון לקרוא לעצמו טאר-מיירון ("לורד מיירון").[13]
נפילתו של סאורון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלקור התנגד לולאר האחרים, שנשארו נאמנים לארו, וניסה להשחית את כל אשר יצרו. כמסופר, בזמן הזה, נופל סאורון קורבן להשפעתו המשחיתה של מלקור: "בראשית ארדה פיתהו מלקור לבוא בבריתו".[14] טולקין מעיר לגבי מניעיו של סאורון כי "מעלתו (ולכך גם סיבת נפילתו) הייתה שאהב סדר ושיתוף פעולה וסלד מבלבול ומוויכוחים נפסדים". ולפיכך, "הרצון והכוח לכאורה של מלקור לבצע את תוכניותיו במהירות ובשליטה הם אלו שמשכו את סאורון אליו בתחילה".[15]
למשך תקופה, מעמיד פנים סאורון שהוא משרת הולאר, בשעה שסיפק למלקור מידע אודות מעשיהם. כך, כאשר עשו הולאר את אלמרן למשכנם הפיזי הראשון בעולם, "ידע מלקור את כל אשר נעשה; שכן אפילו אז היו לו בעלי ברית סודיים ומרגלים בין המיאר, אותם רתם למטרתו, וביניהם, כפי שאחר כך נודע, היה הבכיר: סאורון".[12]
מלקור הורס במהרה את אלמרן, והולאר מייסדים משכן חדש במערב המרוחק: ולינור, שבאמן, הממלכה הברוכה. כיוון שסאורון עדיין לא הצהיר בגלוי על אדונו החדש, הוא מצטרף לשאר בוולינור.[16]
בנקודה כלשהי, עוזב סאורון את הממלכה המבורכת ועובר לארץ התיכונה, היבשת המרכזית של ארדה, שם ייסד מלקור את המעוזו הראשון, "אוטוּמנוּ". אז פרק מעצמו את עול הולאר והצטרף באופן גלוי לאויבם הגדול: "בשל הערצתו לכח הוא הפך לחסיד של מורגות' ונפל ביחד איתו למעמקי הרוע".[6]
סגנו של מלקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הצטרפותו לאדונו החדש בארץ התיכונה, הוכיח סאורון את עצמו כמשרת מסור ובעל יכולת: "כל עוד מורגות' עדיין עמד, לא חיפש סאורון אחר עליונות עבורו, אלא עבד ותכנן עבור אחר, כשהוא שואף להצלחתו של מלקור אותו הוקיר בתחילה. כך, לעיתים קרובות השלים תוכניות ומבצעים שנהגו לראשונה על ידי מלקור, אך לא השלים או לא היה יכול להשלים בשל החיפזון הזועם של רשעותו".[17] "ידו של סאורון הייתה בכל מעשיו של מלקור בארדה, במפעלותיו הכבירים ובנכליו הערמומיים".[18]
בפרק ג' בסילמריליון,[19] כותב טולקין שעת שהעלפים הראשונים התעוררו בעולם, כבר היה סאורון סגנו של מלקור וקיבל את הפיקוד על המעוז החדש שנבנה, אנגבנד. מלקור החל לשבות עלפים, משחית את טבעם, וכך יוצר את האורקים, חיקוי נעלג לגזע העלפים, ששירתוהו מאז. כדי להגן על העלפים, מכריזים הולאר מלחמה על מלקור ושובים אותו, אך לא מוצאים את סאורון.
לפיכך, "כשמלקור נשבה, נמלט סאורון ומתחבא בארץ התיכונה; כך ניתן להבין כיצד ריבוי האורקים (שללא ספק כבר התחיל) התקדם במהרה". בעת שביו באמן, מעמיד פנים מלקור שהתחרט על מעשיו, אך לבסוף נמלט חזרה אל הארץ התיכונה לאחר שרצח את פינווה, מלך עלפי הנולדור, וגנב את הסילמרילים, אבני-החן שיצר בנו פאנור. עד אז, סאורון "בנה מחדש בחשאי את אנגבנד כדי לעזור לאדונו כשיחזור; וכשחזר מלקור סוף סוף כמורגות', "האויב השחור", היו המקומות האפלים שמתחת לאדמה מלאי אורקים".[20]
זמן קצר לאחר בריחת מורגות' לארץ התיכונה, עוזבים גם הנולדור את ולינור במה שנודע כ"מרד הנולדור", כדי לערוך מלחמה עם מורגות' ולהשיב את הסילמרילים הגנובים. במהלך המלחמה משרת סאורון כסגנו הראשי של מורגות', כשהוא עולה בדרגתו על כל האחרים, ביניהם גותמוג, שר הבלרוגים. כשהוא נודע בתואר "גורתאור האכזר", היה באותה העת סאורון אמן אשליות ושנויי צורה; ובין משרתיו באותה העת ניתן היה למנות את זאבי האדם והערפדים, הבכירים שבהם היו דראוגלוין, אבי זאבי האדם, והערפדית שלו, תורינגוותיל.
כשמורגות' עוזב את אנגבנד כדי להשחית את בני האדם שהתגלו באותה תקופה בארץ התיכונה, היה זה סאורון שניהל את המערכה נגד ממלכות העלפים בבלריאנד. הוא כובש את האי טול סיריון ואת המצודה מינאס טירית שבראשו. סאורון קובע בה את מושבו ותחת תקופת שלטונו נודע האי כ"טול אין גאורהות", אי זאבי האדם.
כמסופר בסיפורם של ברן ולותיין, כעשור לאחר שהשתלט סאורון על האי, מגיעים אליו פינרוד פלגונד, מלך נרגותרונד ומושל האי לשעבר, ועמו ברן בן ברהיר. פלגונד נאבק בסאורון באמצעות כשפים ושירה אך מובס. מאוחר יותר, הוא מת כשנלחם בזאב בצינוק כדי להציל את ברן. זמן קצר לאחר מכן, מגיעים למבצרו של סאורון לותיין והואן, כלב הציד של ולינור, בתקווה לשחרר את ברן. כנגדם שולח סאורון זאבי אדם ובראשם דראוגלוין אבל אלה נהרגים על ידי הואן. סאורון יודע שעל פי הנבואה יהרג הואן על ידי הזאב הגדול ביותר שהיה אי פעם, ולכן הופך עצמו לצורה דמוית זאב מפלצתי ותקף אותו. אבל הנבואה למעשה התייחסה לקרכרות, שעדיין לא נולד, ומלבדו "לא היה כשף ולא היה נחש, ולא היה ניב או ארס, ולא הייתה חוכמת שטנים ולא היה כוח בהמה, אשר יגברו על הואן כלב ולינור".[21] סאורון לא היה יכול לגבור על הואן, וכדי למלט את רוחו ממלתעותיו הכבירות, נאלץ לפשוט את גופו ולהימלט. הוא נמלט בדמות ערפד, ובילה זמן מה ביערות טאור-נו-פוין. דבר לא מסופר לאחר מכן על פעולותיו עד סופו של העידן הראשון.
בעקבות מסעו של אארנדיל לארץ המבורכת ותחינתו בפני הולאר, יוצאים לבסוף הולאר למלחמה נגד מורגות', שנודעה כ"מלחמת החרון". המלחמה מסמלת את קץ העידן הראשון של הארץ התיכונה – שר האופל הובס ומושלך לחלל החיצון מעבר לעולם; אבל "סאורון בורח מהקרב הגדול ונמלט".[22]
כשהבין שיתפס, נמלך סאורון על דעתו ולובש את צורתו היפה ביותר ונכנע לאאונוה, שגריר הולאר. בפני אאונוה מבקש סאורון באמת ובתמים את סליחת אדוני המערב, אך מכיוון שלא היה בכוח אאונוה לחון מיא כמותו, פוקד מנווה, ראש הולאר, על סאורון לבוא להשפט לפניו, אבל משאיר לו מקום לחנינה וטיהור שמו.[23] אולם סאורון, שהשפעת אדונו הקודם עודנה טריה בו, נמלט ומתחבא בתוככי הארץ התיכונה.
העידן השני
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחמש מאות שנה לעידן השני, מופיע סאורון שוב. "כשהוא ללא אדונו...הוא נפל לאיוולת של חיקויו".[17] "אט אט, בתחילה בשל מניעים טובים: מונע מארגון מחדש ושיקום הארץ התיכונה ש'הוזנחה על ידי האלים' (מתייחס למשיסת הארץ עקב אירועי מלחמת החרון), נשמתו מתהפכת מטוב לרע ולכוח מוחלט ובסופו של דבר עולה להיות "אדון ואל לבני האדם"".[16] לגבי "המניעים הטובים" של סאורון מדגיש טולקין שבזמן ההוא הוא "אכן לא היה רוע מוחלט, אלא אם כן מגדירים כל ה'מתקנים' שרוצים לעזור עם 'שיקום' ו'ארגון מחדש' כרוע מוחלט, אפילו לפני שהגאווה והתאווה להפעיל את רצונם מאכְּלות אותם".[24]
"כל הפיקוד והתכנון והארגון היו לטובת כל התושבים של ארדה (שאפילו הודו בזכותו של סאורון להיות אדונם העליון), 'התוכניות' שלו, נהיו למטרה היחידה של רצונו ולבסוף, ה-סוף בפני עצמו... היכולת שלו להשחית מוחות אחרים ואפילו לגייס אותם לשירותו, הייתה שארית לעובדה שהשאיפה המקורית שלו ל'סדר' הייתה כנה ולמען המצב הטוב (במיוחד הפיזי) של 'נתיניו'".[25]
טבעות הכוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחלק מתוכניתו לפתות את העלפים לשירותו, עוטה על עצמו סאורון את מראהו היפהפה כ"אנטר", שר המתנות, ומתקרב אל חרשי העלפים של ארגיון בהנהגת קלברימבור ומייעץ להם באמנות וקסם. סאורון רמז כי הוא שגריר הולאר, בחסד אאולה, שאותו הנולדור החשיבו מאוד. למרות הפתיחות בה התקבל בארגיון, באזורים אחרים הוא התקבל בקור וחשדנות. במיוחד אצל גלדריאל וגיל גלד, המלך העליון של הנולדור, שכלל לא בטחו בו. מכל מקום, העלפים בארגיון לא שמו לב לאזהרות ולסימנים.
בעצת סאורון, יצרו נפחי העלפים את טבעות הכוח[26] שהעניקו כוח עצום לעונד אותן. אז הוא חישל בחשאי את הטבעת האחת בהר הגזירה שבמורדור. לטבעת-על זו היה את הכוח לשלוט על הטבעות ולשעבד את העונדים אותן לרצונו.
כשחושלו טבעות הכוח בשיתוף סאורון וחרשי ארגיון, התברר שהן היו עוצמתיות במיוחד, ולכן סאורון, שרצה דרכן לשלוט על עונדיהן עם הטבעת האחת, היה מוכרח להעביר חלק גדול מכוחו לתוך טבעתו. למרות זאת, "כשהוא לבש אותה, היה כוחו על פני האדמה מוגבר".[27]
תוכניתו של סאורון הייתה מצליחה אילולא היו מזהים העלפים את השפעתו כשענד את הטבעת האחת. זהו הרגע בו כלל העלפים עלו על כוונתו, והסירו את טבעותיהם ולא השתמשו בהן כל עוד ענד סאורון את הטבעת האחת. מרוגז משנחשף, פותח סאורון במלחמה גדולה וכובש חלק גדול מהשטחים שממערב לנהר האנדוין. מלחמה זו החלה את "השנים האפלות". צבאו כבש את ארגיון, הרס אותה וטבח ביושביה (ביניהם קלברימבור), והשיב לחזקתו מספר מטבעות הכוח שחושלו קודם לכן בעזרתו. הוא צר על ימלדריס (ריוונדל), נלחם נגד מוריה ולות'לוריין וחדר עמוק יותר לתוך ארץ גיל גלד. העלפים התקשו להגן על לינדון והנמלים והיו קרובים להפסד, אך ברגע המכריע הגיע לעזרתם צבא אדיר מנומנור שהביס את כוחות סאורון והסיג את הנותרים חזרה למורדור. הנומנורים היו צאצאים של שלושת בתי האדין, בני האדם שעזרו לעלפים במלחמתם נגד מורגות'. הם חיו על האי נומנור שהיה ממוקם בין הארץ התיכונה לולינור, אי זה היה השכר שניתן להם על ידי הולאר על נאמנותם למערב. נומנור הייתה הממלכה האדירה ביותר של בני האדם בהיסטוריה של הארץ התיכונה.
הספר "סיפורים שלא נשלמו" קובע שסאורון ומשמר ראשו היו כל מה שנותר מהצבא המקורי וכי כוחו של גיל גלד אחרי המלחמה יכול היה לעצור את כוחותיו של סאורון מלצאת את מורדור לזמן רב.
התיישבות במורדור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעתה והלאה נודע סאורון כשר האופל ממורדור. הוא מבצר את מורדור והשלים את בניית ברד דור – "הצריח האפל" ומחלק את הטבעות הנותרות לשרי הגמדים ובני האדם. הגמדים הוכיחו עצמם כנוקשים מכדי להשתעבד למרותו, אבל שרי בני האדם שועבדו לרצונו ונודעו מאז כנאזגול – "רפאי הטבעת", משרתיו מעוררי היראה יותר מכולם. כשהוא מודע היטב לכוחם של הנומנורים לאחר תבוסתו הקודמת, נוטש סאורון את החופים ולמשך זמן רב נמנע מלהתגרות בהם, אף שהצליח ללכוד שלושה משריהם הגדולים באמצעות הטבעות.
סאורון קיבל שליטה על רוב היצורים ששירתו את מורגות' בעידן הראשון (כמו האורקים והטרולים), וכשהתיישב במורדור החל לשלוט גם על רוב בני האדם במזרח ובדרום ונהיה למלכם-אלילם.[28] לקראת סוף העידן השני, כשמשמרות הנומנורים בחופים ננטשות מפאת סכסוכים פנימיים, מתחיל סאורון לתקוף בשנית את מעוזיהם בארץ התיכונה.
חורבן נומנור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת סוף העידן השני, עלה לשלטון בנומנור אר-פרזון, מי שיהיה המלך האחרון והעוצמתי ביותר. בעקבות דיווחים על כוחו המתגבר של סאורון והתקפות על מעוזי הנומנורים בדרום, יוצא אר-פרזון בהפגנת כוח, ומוביל צבא מסיבי ליבשת כדי להשיב את עליונותה של נומנור. סאורון שמבין שאינו יכול להביס את הנומנורים עם כוח צבאי, נכנע. כשהוא לבוש בהתגלמותו הנאה ביותר, הוא מגיע למחנה אר-פרזון כדי להישבע אמונים למלך ונלקח כאסיר לנומנור. אולם כניעה לכאורה זו לא הייה אלא חלק מתוכניתו להשחית את האוכלוסייה הנומנורית מבפנים. "'הכניעה' האישית של סאורון הייתה מרצון ומתוך מניעים ערמומיים: הוא קיבל העברה חינם לנומנור".[29] כשאר-פרזון לקח ביהירותו את סאורון כבן ערובה, הוא לא הבין עם מי הוא מתמודד: סאורון "היה 'אלהי'... ולכן הרבה יותר מדי חזק מבשביל להישלט ולהיות מושפע בדרך כזו. הוא הרעיל בהתמדה את דעתו של אר-פרזון כיועצו ובהמשך העביר את המלך לשליטתו תוך כדי שהשחית הרבה מהנומנורים".[30]
יש שהציעו כי סאורון השאיר את הטבעת האחת בברד-דור לפני שנעשה לבן ערובה של אר-פרזון, לכך ניתן למצוא ראיה ב"אקלבת",[31] שם טולקין כתב כי סאורון "ענד שוב" את הטבעת לאחר שרוחו שבה לארץ התיכונה.[32] בכל מקרה, במכתביו, מעיר טולקין שסאורון החזיק "מטבע הדברים בטבעת האחת ולכן מהר מאוד הוא שלט על דעתם ורצונם של רוב הנומנורים".[29] באמצעות כוחה של הטבעת, נהיה מהר מאוד סאורון יועץ למלך והשתמש בהשפעתו כדי לערער את דת נומנור. הוא מציג את אילובטר (הידוע גם בשם "ארו", בו האמינו הנומנורים, כהמצאה של הולאר שנועדה להצדיק את סמכותם ואת מה שנקרא "חרם המערב" ומציע להחליף את אל השקר באל האמיתי, מורגות', ולסגוד לו.[30] כתוצאה מכך הופכת הסגידה למלקור, שכללה הקרבת קורבנות אדם, לחובה בנומנור. בספרו "Morgoth's Ring" (טבעת מורגות') כותב על כך טולקין:
שם נראתה השפעתו של מלקור על סאורון: הוא דיבר על מלקור במושגים של מלקור עצמו: כאל, או כשווה לאל. ייתכן והיה זה ביטוי לשארית של מצב שהיה בו צל של טוב: היכולת שהייתה בסאורון לפחות להעריץ או להודות בעליונות של ישות אחרת מלבד עצמו... אבל יש להטיל ספק אם אפילו צל כזה של טוב היה פעיל באופן כנה בסאורון באותו זמן. ככל הנראה, מניעיו הערמומיים באו לידי ביטוי כך בצורה הטובה ביותר: כדי לגמול את אחד מהנאמנים (לארו), הדרך הטובה ביותר היא להציע לו מושא אחר לנאמנות ותקווה אחרת לתגמול: להציע לו אל שיאשר את רצונו ולא יאסור את רצונו. סאורון, שהיה בעיני הנומנורים יריב מובס ובן ערובה, לא יכול היה להציע את עצמו; אבל כמשרת ותלמיד לשעבר של מלקור, הסגידה למלקור תרים אותו ממדרגה של בן ערובה למדרגת כהן גדול.[33]
מלבד השחתת העם, סאורון גם עוזר לנומנורים להמציא מכונות חדשות ולצבור עושר רב. במהרה חוזרים הנומנורים לארץ התיכונה ושם טובחים ומשעבדים באכזריות את בני האדם המקומיים כדי שבסופו של דבר ישמשו כקרבנות. כשסאורון שולט מאחורי הקלעים, נהיה אר-פרזון ל"אדיר בעריצים אשר נראו בעולם מאז ימי ממשלת מורגות'".[34]
אר-פרזון, למרות כוחו הרב, מחל מפחד ממותו הקרב. סאורון משכנע את המלך שכעת בידו הזכות לקחת את השייך לו, ומציע שהנומנורים ישלחו צי מלחמה נגד וולינור כדי לדרוש מהולאר חיי נצח.[30] סאורון מקווה שהולאר יגיבו בהרס אר-פרזון וצייו, ובכך יסירו את המכשול הגדול ביותר בדרך לשלטונו בארץ התיכונה. אולם לולאר אין סמכות ישירה על ילדי אילובטר, והם פונים ישירות לארו בבקשה להתערב בנושא נומנור.[35]
ההתערבות השמיימית של ארו קוברת את צבאות המלך ומטביעה את הצי; אך גם את האי עצמו, שנבלע בים. סאורון, שלא צופה את חומרת ההתערבות, מאבד את גופו הפיזי במהלך החורבן. מאחר שהשקיע מאמץ רב בהשחתת נומנור, מופחת כוחו[36] והוא מאבד לצמיתות את היכולת לעטות על עצמו צורה נאה. למרות זו, עולה רוחו מהתהום ונושאת עמה את הטבעת האחת.
טולקין לא הוטרד מהעובדה שרוחו של סאורון העלתה עימה דבר גשמי: "אני לא חושב שמישהו צריך להירתע מלהעלות על הדעת את הטבעת האחת נישאת בידי אותה רוח, שעליה הכוח של שליטתו תלויה עכשיו במידה רבה".[36]
על פי הפרק "על טבעות הכוח והעידן השלישי", מוצא סאורון בשובו לארץ התיכונה שכוח גיל-גלד התעצם מאוד במהלך היעדרו והתפשט עתה על פני הרי האובך והיער הירוק, כשהוא מתקרב למקומות שסאורון חשב לבטוחים לפני שעזב לנומנור.[37]
מלחמת הברית האחרונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחת הנהגתו של אלנדיל ובניו יסילדור ואנריון, תשע אוניות הנושאות את הנומנורים הנאמנים ניצלו מהחורבן. הנומנורים הגולים ייסדו את ממלכות גונְדור וארְנור בארץ התיכונה. בתחילה הם האמינו שסאורון נספה בנפילה, אבל במהרה מתברר ששר האופל חזר למורדור. הנספחים של הטרילוגיה מלמדים כי על אף שכוחו של סאורון עדיין לא שוקם במלואו באותו הזמן, הוא מחליט לתקוף את הגולים לפני שיוכלו להכות שורש בארצותיהם החדשות.[38]
סאורון מכה ראשון בכובשו את מינאס יתיל ושורף את העץ הלבן של העיר. יסילדור מצליח להימלט מהקרב במורד האנדואין ומחפש את אביו אלנדיל, בזמן שאנריון מגן על אוסגיליאת ומסיג את כוחות סאורון חזרה להרים לזמן מה. אז כורתים אלנדיל ובניו את הברית האחרונה עם העלפים ובראשם גיל-גלד. טולקין כתב כי הברית נכרתה כאשר שני הגזעים הבינו שאם לא יתאחדו, ישמיד סאורון כל אחד מהם בנפרד.[39]
קרב גדול מתחולל בין צבא הברית וההמון של סאורון בשדה הקרב שבדגורלד. מהקרב יוצא מנצח צבא הברית, וכעת פולש לתוך ארץ מורדור ומטיל מצור על ברד-דור שנמשך שבע שנים. לבסוף, סאורון המכותר מוכרח לצאת ממגדלו ומצטרף לקרב בגופו. במהלך העימות האחרון על מדרוני הר הגזירה, מצליח סאורון להרוג את גיל-גלד ואלנדיל. כשאלנדיל נפל, חרבו "נרסיל" נשברה תחתיו. יסילדור ששרד,[40] לוקח את ניצב החרב של אביו וכרת את הטבעת האחת מידו של סאורון. "אז הובס סאורון לעת ההיא ונטש את גופו, ורוחו נמלטה למרחקים והסתתרה בישימון".[41] מלחמה זו מסמלת את קץ העידן השני של ארץ התיכונה.
אלרונד וקירדן, מצביאי צבא גיל-גלד, מפצירים ביסילדור להשמיד את הטבעת על ידי השלכתה להר הגזירה, מקום היווצרותה, אך כבר באותה העת ניכרות השפעות הטבעת על יסילדור והוא מסרב להשליכה ושומרה לעצמו: "זאת תהיה לי כדמי כופר על מות אבי ואחי. הלא אני הנחתי על האויב את מכת המוות?".[41]
העידן השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אובדנה של הטבעת מחליש את סאורון משמעותית; כתוצאה מכך הוא מבלה את אלף השנים הראשונות של העידן השלישי כרוע חסר צורה ובלתי פעיל. אף על פי כן, משרתיו מעורבים בכמה אירועים המחלישים בהדרגה את הממלכות הגולות של הנומנורים, אף על פי שלא ברור אם סאורון היה מעורב באופן פעיל בהכוונתם.
כמה שנים לאחר מלחמת הברית האחרונה, נתקל צבאו של יסילדור במארב אורקים בדרכו לריבנדל באירוע שנודע כ"אסון שדות הסיפנים". יסילדור ענד את הטבעת וניסה להימלט על ידי שחייה מעבר לנהר האנדוין, אבל הטבעת – עם רצון משל עצמה ותשוקה לשוב לסאורון – השתחררה מאצבעו. הוא התגלה ונהרג על ידי קשתים אורקים. הטבעת תישאר אבודה מתחת למי הנהר למשך אלפי שנים. רבים האמינו אז שאין דרך בה סאורון יכול לשוב, ושכל עוד הטבעת אבודה, הארץ התיכונה בטוחה.
בעל האוב מדול גולדור ועליית הרוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסביבות שנת 1050 לעידן השלישי[42] צל של פחד נפל על יער הירק הגדול שמאוחר יותר נקרא "יער אופל". כפי שנודע מאוחר יותר, היה זה הסימן הראשון להופעתו המחודשת של סאורון, אבל למשך שנים רבות זהותו האמיתית לא נחשפה, והוא היה ידוע (כמתואר בספר ההוביט) כ"בעל האוב". הוא ייסד מעוז שנקרא דול גולדור – "גבעה של כישוף", בחלק הדרומי של היער לא רחוק מלותלוריין.
זמן קצר לאחר שנפל הצל על היער, שולחים הולאר חמישה מהמיאר כדי לסייע לעמי הארץ התיכונה במאבק באותו כוח עולה. מיאר אלו נודעו בעולם כ"קוסמים" או כ"איסטרי", כשהבולטים מביניהם היו גנדלף וסארומן. בערך בשנת 1100, "החכמים" (כינוי לקוסמים ומנהיגי העלפים) נעשו מודעים לכך שכוח של רשע הקים מעוז בדול גולדור. בתחילה הם משערים שמדובר באחד מתשעת הנאזגול ולא בסאורון עצמו אולם הם מקדימים את המאוחר, שכן בערך בשנת 1300 אכן מופיעים הנאזגול מחדש. במאות השנים לאחר מכן, מנהיג הנאזגול, המלך-המכשף של אנגמאר, יצא לראשונה לסבב תקיפות בארנור, הממלכה הצפונית, וכובש אותה בסופו של דבר. בשנה שלאחר מכן, צבאות עלפים ובני אדם מסיגים את המלך-המכשף וזה בורח למורדור שבדרום, שם הוא מקבץ את שמונת הנותרים. בשנת 2000, יוצאים הנאזגול ממורדור וצרים על העיר מינאס יתיל שנבנתה על צלע ההרים שגבלו במורדור. העיר נופלת ב-2002 ומאז נודעת כמינאס מורגול. במהלך כיבוש העיר תופסים שלל הנאזגול גם את הפלנטיר של מינאס יתיל, אחת משבעת אבני הרואי שהביאו עימם אנשי אלנדיל מנומנור ערב נפילתה.
באותה תקופה, נחרבת ממלכת הגמדאים במוריה על ידי בלרוג. במאות השנים שלאחר מכן תוקפים דרקונים מושבות גמדאים בצפון. במקביל, רבים מעלפי עדת הנולדור מתעייפים מהארץ התיכונה ונוטשים לוולינור.
ככל שכוח דול גולדור מתחזק, כך גובר חשדם של החכמים שהכוח העומד מאחורי המלך-המכשף ושאר הנאזגול הוא אכן אדונם המקורי. בשנת 2063, חודר גנדלף לדול גולדור בניסיון ראשון ללמוד את האמת, אבל סאורון נסוג מפניו ומתחבא במזרח. ייקחו כמעט 400 שנים נוספות לפני שישוב למעוזו ב"יער אופל" כשזהותו נותרת חבויה בינתיים.
בשנת 2460 מופיע בשנית סאורון עם כוח מוגבר. בערך באותו זמן, נמצאת לבסוף הטבעת האבודה ונמשית מהנהר על ידי הוביט מבני סטור בשם דיאגול. סמיאגול, חברו וקרוב משפחתו של דיאגול[43] חומד את הטבעת והורג את דיאגול כדי להשיגה. עם הזמן הוא מושחת על ידה ונהיה ליצור הקרוי "גולום". כשהוא מגורש על ידי משפחתו, הוא לוקח עמו את הטבעת ומסתתר בהרי האובך למשך מאות שנים.
בשנת 2463 מוקמת המועצה הלבנה על מנת לתת מענה לרשע הגובר. חברי המועצה הם הקוסמים גנדלף וסרומן ומנהיגי העלפים, גלדריאל, אלרונד וקירדן. בשנת 2850 חודר גנדלף בשנית לדול גולדור, מתגנב למעוז ומצליח לוודא סופית את זהות בעל המקום.[44] הוא מדווח על כך למועצה הלבנה, אבל סרומן, שבאותה העת כבר חומד את הטבעת וקיווה להשיגה לעצמו, מניא את המועצה מפעולה נגד בעל האוב. בסופו של דבר, עקב חשיפת גנדלף, יוצאת המועצה לפעולה ומגרשת את סאורון מהמבצר ב-2941, אולם זו היא נסיגת סרק, שכן בזמן שהמועצה הלבנה התעכבה בתגובתה, הספיק סאורון להכין את המהלך הבא והיה נכון בדעתו לנטוש את דול גולדור מרצונו.
רגע לפני שסאורון נמלט מדול גולדור, מוצא ההוביט בילבו בגינס, בהרפתקה בלתי סבירה עם קבוצת גמדים ובראשם תורין צינת-אלון, את הטבעת האחת עמוק בתוך הרי האובך. לאחר שמסעו תם, מביא בילבו את הטבעת בחזרה להוביטון שבפלך. לאחר עשרות שנים, הוא מעבירה ליורשו, פרודו בגינס.
עד אז, משתקמים כוחו ואימתו של סאורון. העין שלו נהיית לסמל דיכוי ופחד. לאחר הגירוש הוא שב למורדור ומכריז על עצמו בגלוי ומתחיל בהקמת ברד-דור מחדש. כהכנה למלחמה האחרונה נגד בני האדם והעלפים, הוא מטפח צבאות של אוֹרקים מפלצתיים הידועים כאוּרוּקִים.[45]
מלחמת הטבעת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושת הכרכים של שר הטבעות מספרים את סיפור ניסיונו האחרון של סאורון להשיג שליטה עולמית, כשאירועי העידן השלישי מגיעים לשיאם בשנים 3018 ו-3019.
בכרך אחוות הטבעת, מסיק גנדלף שטבעת העוצמה שבילבו מצא במערתו של גולום היא אכן הטבעת האבודה של סאורון. הוא מיידע את פרודו על האמת בנוגע לירושה שבילבו השאיר לו ועל הפוטנציאל האיום שגלום בה אם סאורון ישיגה בשנית: "דבר אחד עדיין חסר לו לאויב שייתן לו את הכוח והדעת אשר בהם יוכל למגר כל התנגדות, להפיל את מחסומי המגן האחרונים ולשוב לכסות את כל הארצות באפילה. הוא חושק את הטבעת האחת...והוא מבקש אותה, מבקש אותה, וכל מחשבתו נתונה אך לה".[46]
גנדלף הולך לבקש עצה מסרומן, אך מגלה שזה הושחת בשל מחקריו הרבים על סאורון וטבעות הכוח. כשהוא משתמש בפלנטיר של אייסנגרד, מקיים סרומן תקשורת עם שר האופל ומשמש כבן בריתו, אף על פי שהוא קיווה בחשאי להשיג את הטבעת בעצמו ולהשתמש בכוחה כדי לתפוס את מקומו של סאורון. גנדלף מוחזק כשבוי מעל מגדל אורתנק למשך זמן, אבל מהר מאוד נמלט בעזרתו של אחד הנשרים הענקיים של מנווה.
לאחר ששבה ועינה את גולום, לומד סאורון שהטבעת נמצאה על ידי הוביט בשם "בגינס" ושולח את הנאזגול לפלך ולביתו של בילבו, אבל באותה תקופה עזב בילבו את המקום כבר שנים קודם לכן. גם פרודו, נושא הטבעת, היה בדרכו החוצה מהפלך (בעצת גנדלף). הנאזגול רודפים אחרי פרודו ובני לווייתו, אך מובסים ליד ריבנדל.
בריבנדל, מכנס אלרונד מועצה של ראשי העמים החופשיים בארץ התיכונה כדי להחליט כיצד לטפל במשבר. המועצה קובעת שהטבעת מוכרחת להישמד במקום בו חושלה, עקב היותה חסינה לחלוטין לכל אש אחרת מלבד האש במקום יצירתה, הר הגעש אורודרוין. פרודו וחברו סמוויז (סאם) גמג'י מצטרפים ל"אחוות הטבעת" שחבריה מקבלים על עצמם את משימת המועצה להשליך את הטבעת לתוך הר הגעש.
בכרך שני הצריחים, משתמש סרומן בצבאו לטובת סאורון ופולש לממלכת רוהאן. גנדלף, תיאודן מלך רוהן והאנטים, בפיקודו של זקן עץ, מביסים לבסוף את כוחותיו של סארומן. מעוזו באייסנגרד נהרס והוא נותר לכוד במגדל אורתנק.
בכרך שובו של המלך, משתמש אראגורן בפלנטיר כדי לחשוף עצמו לסאורון (שהייתה ברשותו עוד אבן רואי, כנראה האחת שנלקחה ממינאס יתיל מאות שנים קודם לכן) ומניע אותו לחשוב שהטבעת בידיו ושהוא מתכוון להשתמש בכוחה כנגד יוצרה. אדון האופל מוטרד מכך ולכן תקף מוקדם יותר ממה שתכנן ושולח צבא לכבוש את מינס טירית, בירת ממלכת גונדור. בראש הצבא עומד המלך המכשף, מנהיג הנאזגול.
מיד לאחר שהצבא עוזב את מורדור לגונדור, נכנסים דרך קירית אונגול פרודו (שברשותו הטבעת) וסאם למורדור. קודם לכן הם פוגשים בגולום, ששוחרר מוקדם יותר מהשבי על ידי סאורון. למשך תקופה, שימש גולום כמורה דרך לפרודו וסם, אך לבסוף בוגד בהם ומוביל אותם אל שילוב – עכבישה מפלצתית השומרת על מעבר סודי.
סאם מצליח להבריח את גולום ואת שילוב, אך פרודו שנעקץ על ידי שילוב ומתעלף מהארס שלה נשבה על ידי אורקים שמוצאים את גופו ונפשט מציודו, אבל סאם (שחשב את חברו למת) כבר לקח את הטבעת כדי שלא תיפול לידי האופל. בשלב מסוים חוזר פרודו להכרה וניצל מהאורקים על ידי סאם והשניים התחילו במסע מפרך במישורי מורדור אל הר הגזירה.
צבא מורדור כובש את אוסגיליאת ומטיל מצור על מינאס טירית. מצבה של עיר הבירה נואש אולם בעיצומה של המערכה מגיעין לעזרת גונדור פרשי רוהן ובראשם המלך תיאודן. בעזרת תגבורת נוספת מערי גונדור הדרומיות שהביא אראגורן, מצליחים כוחות המערב להדוף את המתקפה ממורדור, ובשדות הפלנור מוצא המלך המכשף את מותו. הוא שהיה גדול משרתיו של סאורון נהרג בידי אאווין, אחייניתו של המלך תיאודן, כפי שניבא שנים רבות קודם לכן גלורפינדל.[47]
לאחר סיום המערכה, צועדים אראגורן וצבאו אל השער השחור של מורדור. מטרת צעדת ההתאבדות הזו היא ליצור הסחת דעת שתוציא את צבאותיו של סאורון ממורדור, בעוד יעשו פרודו וסאם את דרכם להר הגזירה. בעודו משוכנע שארגורן עונד את הטבעת, פועל סאורון בדיוק כפי שחזה גנדלף: "שם אמחצנו ואת אשר גזל בחוצפתו אשיב לידי ושלי תהיה לעד".[48]
בעוד כוחות המערב הנותרים עומדים להימחץ בידי כוחם העודף של צבאות סאורון הכבירים, משיג פרודו את מטרתו ונכנס לחלק הפנימי והלוהט של הר הגזירה. אך שם רצונו כשל ברגע האחרון; הוא לא מצליח להתנגד לכוחה העדיף של הטבעת, עונד אותה על אצבעו וטוען לבעלות עליה. סאורון שמודע מיד לנעשה, מחזיר את הנאזגול מהקרב בעיצומו ומצווה עליהם למהר להר הגזירה בניסיון נואש להציל את הטבעת. אולם הכל מאחרים את המועד: גולום תוקף את פרודו, מבתר את הטבעת מאצבעו ואך אז מאבד את אחיזת רגליו ונופל ביחד עם הטבעת לתוך האש. "רעם נתגלגל והמולת קולות גדולה קמה", הטבעת האחת מושמדת ועימה כל הכוח שסאורון השקיע בתוכה. שלא מדעת, משיג גולום את מטרת המסע לאחר כישלונו של פרודו.
שנים לאחר מכן העיר טולקין באחד ממכתביו כי מעידתו של גולום היוותה התערבות מיידית מצד ארו עצמו:[49] הגורל של גולום היה "כרוך בגורל הטבעת", כדבריו של גנדלף.
עם השמדתה של הטבעת האחת, נשבר כוחו של סאורון וצורתו בארץ התיכונה אובדת לעד. רוחו היוצאת התנשאה מעל מורדור כמו ענן שחור, אך מתנדפת ברוח. האימפריה האדירה שלו התמוטטה, ייאוש ובלבול אחזו את צבאותיו שנוצחו בקלות, המגדל האפל ברד-דור מתפורר והנאזגול אוכְּלו באש מן ההר בעודם עפים תוך כדי ניסיון להציל את הטבעת. סאורון עצמו נהיה נכה לצמיתות. לכן, ב-25 במרץ, שנת 3019 לעידן השלישי, תקופת שלטון האימים של שר האופל השני וכן קיומו באים לסיומם לבסוף.
גנדלף חזה מה תהיה משמעות השמדת הטבעת עבור סאורון:
"אם תוכחד, נפול יפול וכה ישפל, עד כי איש לא יוכל לחזות את תקומתו לעולם ועד. כי אז יאבד לו מיטב האון אשר היה בו בראשית הדברים, וכל אשר בנה או החל לבנות בכוחו זה יתמוטט, ותיגדע קרנו לצמיתות, והוא יהפוך רק לרוח רעה המכרסמת את עצמה בצללים, אבל לעולם לא תוכל לגדול שוב וללבוש צורה. ורעה גדולה תסתלק כך מן העולם."[50]
שמות ותארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחלק מההערות של טולקין נכתב ששמו המקורי של סאורון היה מיירון או "הנערץ", אך זה השתנה לאחר שהוסת לצד האפל. אולם סאורון המשיך לקרוא לעצמו מיירון, או טאר-מיירון עד אחרי נפילת נומנור.[13]
מקור השם סאורון (Sauron), שהתפתח מהצורה המוקדמת יותר ת'אורון (Thauron)[51] אשר ככל הנראה בעצמו התפתח מהצורה המוקדמת ביותר, ת'ו (Thû),[52] הוא משם התואר סאורה (saura) שמשמעותו בקווניה, שפה אותה יצר טולקין – "עכור, רקוב". הוא גם יכול להיתרגם כ"הנתעב" או "התועבה".
בסינדרין (שפת עלפים נוספת שיצר טולקין), הוא נקרא "גורתאור" (Gorthaur), "הפחד המתועב" (the Abhorred Dread) או "תועבת האימה" (the Dread Abomination). הדונאדין (הנומנורים) קוראים לו "סאורון הנוכל" בשל חלקו בנפילת נומנור ובחישול טבעות הכוח. בשפת הנומנורים (ה"אדונאית") הוא גם היה ידוע כ"זיגור" (Zigûr) – "הקוסם".
בעידן הראשון הוא נקרא "שר זאבי האדם" של טול אין גאורהות. בעידן השני הוא אימץ את השמות "אנטר", שפירושו "שר המתנות", "אאלנדיל", שפירושו "ידיד אאולה" וארטנו, שפירושו "נפח גדול", בעזרתם הוא קיבל זהות חדשה, הוליך את העלפים שולל ושכנע אותם ליצור ביחד איתו את טבעות הכוח. בעידן השלישי היה ידוע למשך תקופה כ"בעל האוב" מדול גולדור היות שזהותו האמיתית עדיין הייתה חבויה.
במשך הזמן ניתנו לסאורון תארים רבים, כגון: "האויב" או "אויב חסר שם" (Nameless Enemy), "שר האופל", "הכוח האפל", "שר ברד-דור", "העין האדומה", "יוצר הטבעת" ו"המכשף". התואר הידוע ביותר שלו (שזהו גם שם הטרילוגיה): "שר הטבעות" (The Lord of the Rings), מוזכר רק פעמיים בטרילוגיה.[53]
מראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשום מקום אינו מספק טולקין תיאור מפורט של חזותו של סאורון באף אחד מגלגוליו.
על פי הסילמריליון, סאורון היה יכול בהתחלה לשנות את צורתו כרצונו. בתחילה הוא עטה חזות יפהפייה, אך לאחר שהמיר את נאמנותו למורגות', הוא קיבל חזות מרושעת. בעידן הראשון, בסיפורם של ברן ולותיין מובא גורְלים בנקודה כלשהי "לפני סאורון הנורא", אבל הרמז הממשי היחיד לגבי המראה של סאורון הוא ההתייחסות לעיניו מטילות המורא.[54]
כחלק מתוכניתו להרוג את הואן, עוטה על עצמו סאורון את צורת זאב-אדם גדול. אולם כשתוכניתו פועלת כנגדו, הוא משתנה לצורת מעין-נחש ולבסוף משתנה חזרה "ממפלצת לצורתו הרגילה".[21] אם כך, "צורתו הרגילה" לפחות לא הייתה מפלצתית, אלא דמוית אדם.
בסוף העידן הראשון עוטה על עצמו שוב סאורון מראה יפהפה במאמץ להקסים את אאונווה. הוא מופיע בזהותו היפה כאנטר בפני העלפים סמוך לתחילת העידן השני ושוב סמוך לסוף העידן השני כשהשחית את בני נומנור. אחת הגרסאות של סיפור "מפלת נומנור", מתארת במונחים כלליים את הרושם שסאורון עשה על הנומנורים. הוא הופיע "כאדם, או כמישהו בצורת אדם, אבל גדול יותר מכל גזע הנומנור בשיעור קומה...סאורון היה אדיר בעיני האנשים, אף על פי שהם פחדו מהניצוץ בעיניו. לרבים הוא נראה יפה, לאחרים נורא; אבל לחלק מרושע".[55]
כמו מורגות', סאורון איבד בסופו של דבר את היכולת לשנות את צורתו הפיזית. לאחר הרס צורתו הנאווה בנפילת נומנור, סאורון כבר לא היה יכול לעטות צורה נעימה או להסוות את כוחו. לפיכך, בסוף העידן השני ושוב בשלישי, הוא תמיד עטה צורה של שר אופל נורא. הגלגול הראשון שלו לאחר נפילת נומנור היה מחריד במיוחד: "צלם הרשעה והשנאה בהתגלמותן".[56] יסילדור כתב ש"ידו של סאורון שחורה הייתה ובכל זאת יוקדת כלהבה",[57] כמו כן נראה ממכתבו של יסילדור כי גיל גלד נספה מעוצמת חומו של סאורון.
העין של סאורון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערך מורחב – העין של סאורון
לאורך כל עלילת שר הטבעות, "העין" ("העין האדומה", "העין המרושעת", "העין חסרת העפעפיים", "העין הגדולה") היא הסמל שמזוהה לעיתים קרובות ביותר עם סאורון. האורקים של סאורון נשאו את סמל העין על הקסדות והשריונות שלהם והתייחסו אליו כ"עין" היות שעל פי אראגורן[59] הוא לא התיר ששמו יירשם או יאמר (יוצא דופן בולט לחוק הזה היה השליח שלו, "פי סאורון"). כמו כן שר הנאזגול איים על אאווין שהיא תעונה לפני "העין חסרת העפעפיים".[60]
לפרודו הייתה התגלות של העין במראת גלדריאל: "שולי העין בערו באש, אך היא עצמה מזוגגת הייתה, צהובה כעין החתול, דרוכה ונמרצת וחריץ האישון השחור נפער אל תהום חשוכה, כחלון היוצא אל בלימה".[61]
מאוחר יותר, כותב טולקין כאילו פרודו וסאם אכן העיפו מבט על העין באופן ישיר. הערפילים שמקיפים את ברד-דור מסתלקים לזמן קצר ו: "רק להרף עין נגלה המראה... כמו מתוך חלון גדול שאין שיעור לגודלו נשלחה צפונה להבה אדומה, רשף העין החודרת... העין לא פנתה אליהם, היא השקיפה צפונה... אך פרודו הוכה מעוצמת המראה החטוף והנורא והופל ארצה כאילו נפגע אנושות".[62]
בנוסח הטיוטה של רגעי השיא של שר הטבעות (שפורסם על ידי כריסטופר טולקין בספר "סאורון מובס"[63]), ה"עין" מייצגת את נפשו של סאורון, עם רגשות ומחשבות: "אדון האופל נעשה לפתע מודע אליו [פרודו], העין פילחה את כל הצללים... התלקחה חמתה באש מאכלת אבל הפחד עלה בה... כי עתה ידעה שסכנה מצמיתה נשקפת לה, וראתה מה דק החוט שבו תלוי גורלה... מחשבותיה, עם כל כוחה העצום, היו מכוונות לעבר ההר"...[64]
כריסטופר טולקין מעיר: "הקטע ראוי לציון בכך שהוא מראה את הדרגה אליה הגיע אבי בנוגע לזיהוי העין של ברד-דור עם התודעה והרצון של סאורון, עד כדי שהוא היה יכול לדבר על 'הזעם שלה, הפחד שלה, המחשבה שלה'. בטקסט השני... הוא שינה את 'שלה' ל-'שלו' כאשר הוא שכתב את הטקסט".[64]
לעומת ציטוטים אלו שמוכיחים לכאורה כי ה"עין" אכן הייתה התגלמותו בפועל של סאורון בעידן השלישי, יש המצטטים מהסילמריליון ש"אך מעטים עמדו נוכח עינו של סאורון הנורא"[31] וזאת לפני שגופו אבד במלחמת הברית האחרונה. עוד הוכחה שלסאורון היה גוף גשמי היא מדברי גולום (שעונה אישית על ידי סאורון) המספר לפרודו שלסאורון יש, לכל הפחות, "יד שחורה" עם ארבע אצבעות[65] (האצבע החסרה נכרתה כשיסילדור לקח את הטבעת).
באחד ממכתביו טולקין קובע שלסאורון הייתה צורה פיזית בעידן השלישי:
במעשייה המתירה את התגלגלותן של רוחות גדולות בתוך צורה פיזית שניתנת להריסה, כוחן מוכרח להיות הרבה יותר עצום כשהוא נוכח מבחינה פיזית.... סאורון צריך להיות נוראי ביותר. הצורה שהוא עטה הייתה כזו של אדם עם קומה גבוהה יותר מזו האנושית, אך לא ענקית.[66]
רוב העיבודים של הסיפור למדיה ויזואלית מתארים את העין כנוכחת פיזית; היות שההתייחסויות לגופו של סאורון שלא נראה אף פעם הן כל כך מעטות עד שגם קוראי הספר מתעלמים מהן לעיתים קרובות.
איור סאורון מאת טולקין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר "ג'. ר. ר. טולקין: אמן ומאייר" (J. R. R. Tolkien: Artist and Illustrator[67]) כולל איור של סאורון בצבעי מים שנעשה על ידי טולקין עצמו (מופיע בראש הערך). נראה שהציור ממחיש את הרגע שהתרחש מיד לאחר השמדת הטבעת, כשצבאות המערב ראו צורה אפלה המתנשאת מעל מורדור, כשהיא פורשת יד מאיימת לקראתם לפני התפוגגותה.
מפני שהאיור מתייחס לרגע של חזון, ונוסף על כך, הוא מאוד שטחי ולא מפורט (רישום שני של זרועו של סאורון מופיע מתחת הזרוע עצמה), אי אפשר ללמוד ממנו יותר מדי פרטים על מראהו של סאורון. באיור נראים הראש, הזרוע הימנית ופלג הגוף העליון של דמות אנושית לכאורה. הזרוע שחורה, שאר הגוף אפור, מלבד עין אדומה. לא ניתן לזהות תווי פנים אחרים. סדרה של קוצים נראית על ראשו של סאורון וייתכן שהם רומזים על כתר. ההרים של מורדור נראים מתחת לזרוע המתוחה ומאשרים את הגודל העצום של חזותו האחרונה של סאורון.[68]
מושג/רעיון ויצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאורון עבר שינויים רבים מאז הגרסאות המוקדמות של היקום הפיקטיבי בסילמריליון, וכפי שמפורט בסדרת תולדות הארץ התיכונה (the History of Middle-earth[69]) אב הטיפוס או הדמות הקודמת של סאורון הייתה חתול מפלצתי ענק, "נסיך החתולים". כשהיא נקראת "טוילדו" (Tevildo), "תיפיל" (Tifil) "תיברט" (Tiberth) ועוד. הדמות הזאת – סאורון בגרסה מוקדמת, נמצאת בגרסה ראשונית של הסיפור "מעשה ברן וטינוביאל" שמופיעה בספר The Book of Lost Tales, הספר הראשון בסדרת "תולדות הארץ התיכונה" (ומצוטטת גם בספר ברן ולותין מ-2017[70]). נסיך החתולים הוחלף לאחר מכן על ידי "ת'ו" (Thû) – "בעל האוב". לאחר מכן שמו שונה ל"גורת'ו" (Gorthû), "סור" (Sûr) ולבסוף לסאורון. השם גורתו בצורה של "גורתאור" (Gorthaur) נשאר בגרסה הסופית בסילמריליון כשמו בסינדרין; גם "ת'ו" וגם "סאורון" משמשים כשם לדמות ב"שירת לותין".[71]
לפני ההוצאה לאור של הסילמריליון (1977), מקורותיו וזהותו האמיתית של סאורון היו לא ברורים לאלו שלא הייתה להם גישה מלאה להערותיו של טולקין. בגרסאות מוקדמות לספרו של רוברט פוסטר: "המדריך המלא לארץ התיכונה" (The Complete Guide to Middle-earth), סאורון מתואר כ"ככל הנראה מהעלפים של האלדר". מכל מקום, היו מבקרים אחרים שהצליחו לקלוע למטרה. כבר ב-1967, וו. ה. אודן (W. H. Auden) שיער שסאורון עשוי להיות מגזע הולאר[72] הרבה לפני שנודע שטולקין אכן תיאר אותו כ"חבר פחות מגזע הולאר".
עיבודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגרסאות של סרטי שר הטבעות, סאורון מתואר או כיצור דמוי-אדם (כמו בגרסה המונפשת של ראלף באקשי מ-1978), או כעין פיזית, חסרת גוף (כמו ב"שובו של המלך" המונפש, 1980), או כשניהם.
האופציה האחרונה מופיעה בטרילוגיית הסרטים שבוימה על ידי פיטר ג'קסון. כאן, לסאורון בעל גוף גדול דמוי אדם, במהלך חישול הטבעת ועד שהוא מאבד אותה, אז הוא נהיה "מוגבל" לצורת העין חסרת הגוף לאורך המשך הסיפור.
אף על פי שגם בסרט המונפש מ-1978 וגם בטרילוגיה של ג'קסון מ-2001 יש קדימון המראה את חישול טבעות הכוח, מלחמת העלפים וסאורון בעידן השני אינה מוזכרת והסרט קופץ ישר אל מלחמת הברית האחרונה שמתרחשת הרבה יותר מאוחר. בשני הסרטים, לסאורון אין את הצורה שהוא לבש בתור "אנטר" כשהוא מחשל את הטבעת האחת, אלא את זו המשקפת את זהותו כשר האופל. כמו כן הוא מובס על ידי יסילדור לבדו (וגיל-גלד כלל לא מוזכר).
בסדרה של ג'קסון, סאורון מוצג במקור כ"אביר שחור" גבוה האוחז באלה שחורה (מזכיר את ציורו של טולקין וכן את איוריו של האמן ג'ון הְיו (John Howe)). השריון שלו גס, דוקרני, אבל מאיכות גבוהה מאוד ויש עליו עיטור מוזהב.
בגרסת ה-DVD, צוות ההפקה מסביר שהכוונה שלהם הייתה להראות את המיומנות הגבוהה של סאורון כנפח ויוצר-טבעות: סאורון כאמור היה במקור מיא בשירותו של הואלה-הנפח אאולה, ולכן היה בעל ידע בתורת הבנייה הפיזית. ייתכן שסאורון ירד מהמצב ה"מלאכי" הקודם שלו, אבל צל מהמיומנות שלו בחישול ובנייה נשאר, אף על פי שמיומנות זו התעוותה ביצירת נשק למלחמות. לפיכך הם בחרו להציג את סאורון כשהוא לובש שריון מפחיד, אך מקושט ובאיכות גבוהה ביותר שהוא יצר בעצמו.
הגוף של סאורון מתאנן ונעלם בפרץ אנרגיה ופתאומי לאחר שיסילדור כורת את הטבעת עם ניצב החרב נארסיל. לאחר תבוסתו, הוא מוצג כ"עין" שמוצגת כהתגלמות פיזית ממשית.
התמצית הרוחנית של סאורון נותרה ללא פגם ובסופו של דבר התגבשה לכדי העין של סאורון בזמן השיקום של ברד-דור, סאורון ממקם את עצמו בין שני המגדלים דמויי הקרניים שבפסגת ברד-דור ומשם סורק לאורך הסרט את הארץ באפקט הנראה כזרקור המפיץ קרן אדומה שזזה לאורך הארץ בגישוש מתמיד. כמו כן העין נראית על ידי פרודו בכל פעם שהוא לובש את הטבעת. לפיפין יש מפגש קצרצר עם העין, לאחר שהוא מסתכל לתוך הפלנטיר של אורתנק (בספר, מציין פיפין שהוא איכשהו ראה את סאורון, אבל לא ברור מה הוא ראה בדיוק, האם את העין או התגלות אחרת של שר האופל). בגרסה המורחבת של "שיבת המלך", צורתו האנושית של סאורון מופיעה כשארגורן מסתכל לתוך הפלנטיר. כשהטבעת מושמדת וברד-דור מתחיל להתפורר, העין של סאורון מתמוטטת אל תוך עצמה לפני שהיא מושמדת יחד עם כל מה שהתקיים תחת שלטון סאורון (השער השחור, רפאי הטבעת והאורקים). בסרטים מגולם סאורון על ידי השחקן סאלה בייקר ומדובב על ידי אלן הווארד.
בגרסאות המוקדמות יותר של התסריט של ג'קסון, נענה סאורון לאתגרו של ארגורן ונאבק עמו מול השער השחור לפני הקרב המכריע: החומרים הנוספים שפורסמו יחד עם גרסת DVD המורחבת של הסרט השלישי גם כן מצביעים על כך. סצנות של הקרב צולמו, אך לאחר מכן הרעיון הזה נזנח והוחלף בסצנה (שמופיעה בגרסה המורחבת) בה ארגורן הורג את "פי סאורון" (בשונה מהספר בו פי סאורון חוזר למורדור לפני הקרב) ואז נלחם במהלך הקרב בטרול של מורדור. בסצנה הנטושה הזו, כשסאורון מגיח לראשונה מהשער השחור, הוא מופיע בדמותו הנאווה והמפתה כ"אנטר" – "שר המתנות", ומנסה לפתות את אראגורן ושאר המנהיגים בהצעות שלום וכוח. כאשר הם דוחים אותו, הדמות נמוגה והוא מופיע בדמותו של סאורון – שר האופל לבוש השריון מההקדמה בסרט הראשון.[73] ג'קסון אמר שהוא הסיר את הסצנה כשהבין שמדובר בסטייה משמעותית מדי מהחומר המקורי ובפספוס הרעיון המרכזי: הקרב אמור להיות הקרבה בלתי אנוכית של ארגורן וצבאו, ודו-קרב בין אראגורן וסאורון היה הופך את זה לעניין של תהילה אישית.
סאורון מופיע כ"בעל האוב" בטרילוגית ההוביט של פיטר ג'קסון בהם הוא מוצג באמצעות קול ולכידת תנועה על ידי בנדיקט קמברבאץ'. כשרדגסט החום נכנס לדול גולדור בסרט הראשון, בעל האוב מופיע לזמן קצר בתור צל דמוי אדם. בסרט השני, מזיז ג'קסון קדימה בזמן את המשלחת המכריעה של גנדלף לדור גולדור כדי שזו תחפוף למסע של בילבו בגינס והגמדים ב-2941. שם סאורון נראה כהוויה חסרת צורה של ערפל צללים שצף בהריסות וכששובים את גנדלף מתגלה העין של סאורון. בסרט השלישי ובגרסה המורחבת של הסרט השני, מוצג סאורון כמי שעומד מאחורי פעולותיו של סמאוג כחלק מתוכנית גדולה לשחזר את ממלכת אנגמאר. אבל הפעולות של תורין צינת אלון וחבורתו מכריחות את סאורון לשלוח את צבא האורקים שלו כדי לכבוש את ארבור. במהלך הסרט השלישי, חברי המועצה הלבנה נלחמים בתשעת הנאזגול ולאחר מכן בסאורון המופיע לפניהם, גלדריאל היא זאת שלבסוף מביסה את סאורון ומבריחה אותו אל ישימון המזרח. אף שאלרונד מאמין שיש להזהיר את האנשים החופשיים משיבת הרוע, סארומן אומר לו לקחת את גלדריאל למקום מבטחים בעוד הוא עצמו ינסה לבוא בחשבון עם סאורון (רמז לבגידתו של סרומן במועצה כבר בשלב הזה).
משחקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאורון מופיע במוצרים נלווים לסרטי ג'קסון, כולל משחקי מחשב ווידאו. הם כוללים את "שר הטבעות: הקרב על הארץ התיכונה" (שם הוא מדובב על ידי סטיבן סטנטוו), "שר הטבעות: טקטיקות" ו"שר הטבעות: העידן השלישי". הוא מופיע כדמות שניתן לשחק איתה במשחק "שר הטבעות: כיבוש" (כשהוא מדובב על ידי ג'ון אולסון)[74] ובמשחק "לגו – שר הטבעות". ניתן לשחק איתו כ"בעל האוב" במשחק "לגו – ההוביט". סאורון מופיע בדמותו כשר אופל ובדמותו כאנאטאר במשחקי הווידאו צילה של מורדור, וצל המלחמה.
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסדרה "שר הטבעות: טבעות הכוח" מופיעה הדמות הלברנד בגילומו של צ'ארלי ויקרס. לקראת סוף הפרק השמיני בעונה הראשונה מתברר כי הלברנד אינו למעשה אלא סאורון. דמותו בסדרה הושפעה מתיאורי טולקין בספריו את דמותו כאנטר, "שר המתנות" הגם שבסדרה בחרו להציגו כמי שמעדיף ללבוש דמות אדם ולא עלף.
אזכורים ביצירות אחרות ובתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר עצמים אסטרונומיים בחלל כונו כ"עינו של סאורון" עקב דמיונם לעין כפי שמתוארת בכתבי טולקין. ראויים לציון הם הערפילית הפלנטרית M 1-42 (אנ') בקבוצת הכוכבים קשת,[75] ערפילית הסליל שבקבוצת דלי,[76] טבעות האבק סביב הכוכב הכפול HR 4796 (אנ') שבקבוצת קנטאור,[77] וגלקסיית הסייפרט NGC4151 (אנ') שבקבוצת כלבי ציד.[78]
העין של סאורון מוזכרת ב"העמדה" ספר פוסט-אפוקליפטי שנכתב על ידי סטיבן קינג. ברשותו של הנבל רנדל פלאג יש גוף אסטראלי בצורה של "עין" הדומה לעין חסרת העפעפיים. הספר עצמו נהגה על ידי קינג כ"פנטזיה אפית כמו שר הטבעות, רק עם תפאורה אמריקאית".[79]ה"עין" מופיעה גם בסדרת "המגדל האפל" (שגם כן נוצרה בהשראת שר הטבעות).
העין של סאורון מופיעה בסדרת הטלוויזיה הבריטית להעיר את המתים עונה 6 פרקים 9–10.
בסדרת "Emberverse" של סטפן מיכאל סטירלינג, העין של סאורון היא הסמל של אחד המשטרים הנוצרים בעקבות ה"שינוי".
בספרו זוכה פרס פוליצר חייו הקצרים והמופלאים של אוסקר וואו, ג'ונוט דיאס מאפיין שוב ושוב את הדיקטטור הדומיניקני רפאל טרוחיו כ"סאורון שלנו". אזכורים רבים מופיעים לאורך הספר.
ביקום מארוול קומיקס, נבל העל סאורון, אויב של אקס מן, קורא לעצמו כך על שם הדמות של טולקין.[80]
בסדרת הקומיקס פייבלס, מאת ביל וילינגהאם, אחת הדמויות נקראת "היריב", דמות בעלת כוח ורוע עצום שאחראית על הרבה מהצרות בהיסטוריית הפייבלס. וויליגהאם אמר שההשראה לשם ולדמות של "היריב" באה מסאורון.[81]
בסדרת הטלוויזיה הפוני הקטן שלי: חברות היא קסם, הדמות הרעה של העונה השלישית, המלך סומברה, מבוססת בעיקר על שר האופל השני של טולקין – כך לטענת יוצרי הסדרה, מגאן מק'רתי ולורן פאוסט. לדבריהן, הן סאורון והן מלך סומברה הן ישויות אפלות, וכן שליטים עריצים המחפשים מלחמה ודיכוי של עמים חופשיים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות עלילתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'.ר.ר. טולקין, שר הטבעות: שלושת הספרים בכרך אחד, בתרגום רות לבנית ובעריכת עמנואל לוטם, זמורה ביתן, 2004.
- ג'.ר.ר. טולקין, הסילמריליון, בתרגום עמנואל לוטם, זמורה ביתן, 1990.
- ג'.ר.ר. טולקין, ילדי הורין, בעריכת כריסטופר טולקין ובתרגום עמנואל לוטם, הוצאת כתר, 2019.
- ג'.ר.ר. טולקין, ברן ולותין, בעריכת כריסטופר טולקין ובתרגום עמנואל לוטם, הוצאת כתר, 2019.
- ג'.ר.ר. טולקין, סיפורים שלא נשלמו. בעריכת כריסטופר טולקין ובתרגום עמנואל לוטם, זמורה ביתן, 2001.
מקורות ספרותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Tolkien, J. R. R. (1984). Christopher Tolkien (ed.). The Book of Lost Tales. Vol. 1. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-35439-0.
- Tolkien, J. R. R. (1984b). Christopher Tolkien (ed.). The Book of Lost Tales. Vol. 2. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-36614-3.
- Tolkien, J. R. R. (1987). Christopher Tolkien (ed.). The Lost Road and Other Writings. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-45519-7.
- Tolkien, J. R. R. (1993). Christopher Tolkien (ed.). Morgoth's Ring. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-68092-1.
- Tolkien, J. R. R. (1992). Christopher Tolkien (ed.). Sauron Defeated. Boston, New York, & London: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-60649-7.
- Tolkien, J. R. R. (1994). Christopher Tolkien (ed.). The War of the Jewels. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 0-395-71041-3.
- Tolkien, J. R. R. (1996). Christopher Tolkien (ed.). The Peoples of Middle-earth. Boston: Houghton Mifflin. ISBN 978-0-395-82760-4.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ סאורון נודע לראשונה בשם "שר הטבעות" על ידי גלורפינדל בעיצומה של מועצת אלרונד. "שר הטבעות", עמוד 243. (כל המבואות והציטוטים לספר "שר הטבעות" הם על פי מהדורת זמורה ביתן, מהדורה בכרך אחד, 2004, תרגום עמנואל לוטם)
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R.R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #156
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981) The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 243,
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 397
- ^ הכוונה היא לאסופת המכתבים שלוקטה בספר "The Letters of J. R. R. Tolkien", מכתבי טולקין.
- ^ 1 2 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 243
- ^ שר הטבעות, "מועצת אלרונד", עמוד 244
- ^ הסילמריליון, "אינולינדלה", עמוד 16. (כל המבואות והציטוטים לספר "הסילמריליון" הם על פי מהדורת זמורה ביתן, 1990 תרגום עמנואל לוטם)
- ^ Tolkien, J. R. R. (1996), Christopher Tolkien, ed., The Peoples of Middle-earth, Boston: Houghton Mifflin, p. 413
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 395
- ^ "בראשיתו היה אחד מן המאיאר של אאולה וניחן כיאות בכוחות המאיאר ובחכמתם", הסילמריליון, "הולאקונטה", עמוד 31
- ^ 1 2 Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 52
- ^ 1 2 Parma Eldalamberon #17, 2007, p. 183
- ^ הסילמריליון, "על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 259
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 396
- ^ 1 2 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 151
- ^ 1 2 Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 420
- ^ הסילמריליון, "הולאקונטה", עמוד 31
- ^ "קוונטה סילמריליון", עמוד 46
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, pp. 420–421,
- ^ 1 2 הסילמריליון, "קוונטה סילמריליון", עמוד 161
- ^ Tolkien, J. R. R. (1987), Christopher Tolkien, ed., The Lost Road and Other Writings, Boston: Houghton Mifflin, p. 333
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 404
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 190
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 397-398
- ^ שלושת הטבעות האדירות מביניהן חושלו על ידי קלברימבור עצמו ללא עזרתו של סאורון, הטבעות הללו נשמרו ונשארו בידי מנהיגי העלפים: גיל-גלד, קירדן וגלדריאל
- ^ Letters #131.
- ^ Letters, #183, p. 243
- ^ 1 2 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 279
- ^ 1 2 3 Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, p. 205
- ^ 1 2 הסילמריליון, עמוד 254
- ^ וכן בסגנון דומה ב"על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 266: "והוא ענד את הטבעת האדירה".
- ^ Tolkien, J. R. R. (1993), Christopher Tolkien, ed., Morgoth's Ring, Boston: Houghton Mifflin, p. 398
- ^ הסילמריליון, אקלבת, עמוד 248
- ^ Letters, #156, p. 206
- ^ 1 2 Letters, #211, p. 280
- ^ הסילמריליון, עמוד 263
- ^ שר הטבעות, נספח א, עמוד 998
- ^ הסילמריליון, "על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 266
- ^ אחיו אנריון, נספה במהלך המצור שנה קודם לכן ממטר בליסטראות שמחץ את ראשו - שר הטבעות, נספח א, עמוד 1004, הערה 11
- ^ 1 2 הסילמריליון, "על טבעות הכוח והעידן השלישי", עמוד 267
- ^ כל התאריכים המוזכרים מבוססים על הכרונולוגיה המוצגת בנספחים א' וב' של שר הטבעות, מעמוד 994
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #214
- ^ שר הטבעות, "מועצת אלרונד", עמוד 228
- ^ שר הטבעות, נספח א, עמוד 1014: "בערוב שנותיו של דנתור הראשון הופיע לראשונה גזע האורוקים, אורקים שחורים רבי כוח ויצא ממורדור" [דנתור הראשון מת ב-2477]
- ^ שר הטבעות, "צל העבר", עמוד 34
- ^ שר הטבעות, נספח א, עמוד 1013: "ולא בידי גבר ילוד אשה ייפול"
- ^ שר הטבעות, "הדיון האחרון", עמוד 843
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #192,
- ^ שר הטבעות, "הדיון האחרון", עמוד 841
- ^ הסילמריליון, נספח, יסודות בשמות בשפות קוניה וסינדארין", עמוד 350
- ^ השווה את הגרסאות המופיעות ב"מפלת גונדולין", עמ' 214–215, וכן בברן ולותין
- ^ מלבד הכותרת של הספר (שבמקור נכתב על ידי פרודו)
- ^ הסילמריליון, "קוונטה סילמריליון", עמוד 151
- ^ "הדרך האבודה וכתבים נוספים", בעריכת כריסטופר טולקין, כחלק מן הסדרה: "תולדות הארץ התיכונה" – ראו להלן
- ^ הסילמריליון, "אקלבת", עמוד 254
- ^ שר הטבעות, "מועצת אלרונד", עמוד 230
- ^ ראו את העיצוב הראשוני של טולקין לכריכת הספר, אתר הניו יורק טיימס
- ^ שר הטבעות, "הסתלקות בורומיר", עמוד 388
- ^ שר הטבעות, "הקרב בשדות הפלנור", עמוד 806
- ^ שר הטבעות, "מראת גלדריאל", עמוד 338.
- ^ שר הטבעות, "הר הגזירה", עמוד 904
- ^ כחלק מהסדרה "תולדות הארץ התיכונה" - ראה להלן
- ^ 1 2 Tolkien, J. R. R. (1992), Christopher Tolkien, ed., Sauron Defeated, Boston, New York, & London: Houghton Mifflin, p. 38
- ^ שר הטבעות, "השער השחור סגור", עמוד 610
- ^ Carpenter, Humphrey, ed. (1981), The Letters of J. R. R. Tolkien, Boston: Houghton Mifflin, #246
- ^ הספר כולל אוסף של ציורים שצוירו על ידי טולקין, יצא לאור ב-1995.
- ^ Hammond, Wayne G.; Scull, Christina (1995), J. R. R. Tolkien: Artist and Illustrator, Boston: Houghton Mifflin
- ^ סדרה בת 12 ספרים אשר כוללת כתבים אשר חיבורם לא הושלם וכן טיוטות מוקדמות של סיפורים שונים מעולמו של טולקין. הסדרה היא פרי ידיו של כריסטופר טולקין.
- ^ ברן ולותין, פרק "מעשה טינוביאל" עמ' 38–77
- ^ פואמה מתוך הספר השלישי בסדרה: "שירות בלריאנד"
- ^ W. H. Auden, "Good and Evil in The Lord of the Rings", Tolkien Journal, III:I (1967), pp. 5–8
- ^ החלק המצולם של הסצנה, מתוך אוסף סצנות שלא נכנסו לסרט. סרטון באתר יוטיוב.
- ^ שלושת המשחקים מבית Electronic Arts
- ^ The Eye of Sauron is nebula ESO 456-67, TGDaily, 2013-03-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ The Eye of Sauron (aka NGC7293) | Paulo Lobao, Sky & Telescope (באנגלית אמריקאית)
- ^ Flora Graham, Eye of Sauron star spotted by planet-hunting camera, New Scientist (באנגלית אמריקאית)
- ^ Chandra :: Photo Album :: NGC 4151 :: March 10, 2011, chandra.harvard.edu
- ^ ההשראה לספר "העמדה", באתר של סטיבן קינג
- ^ X-Men #60 (September, 1969)
- ^ O'Shea, Tom (2003). . Archived from on 2005-04-29. Retrieved 2007-07-31. Interview with Bill Willingham