שם

ערך זה עוסק במונח המשמש לזיהוי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו שם (פירושונים).

שם הוא מונח המשמש לזיהוי ישות יחידה על ידי צופה חיצוני. שם יכול לזהות מחלקה, קטגוריה או קבוצה של דברים, וכן דבר בודד, באופן ייחודי או בהקשר נתון.

הישות שמזוהה בשם נקראת הרפרנט של השם.

בשפה העברית, המילה "שם" אינה משמשת רק לזיהוי אלא עשויה לבטא גם סיבה, מקור ורעיון. בהוספת התחילית ל' מתקבלת המילה "לשם", בה ניתן להשתמש במקום במילה "בשביל". דוגמה לכך ניתן למצוא בביטויים "לשם מה", "לשם שמיים", "תורה לשמה" ועוד. כך מתבטא הקשר שבין הסיבה והמקור למאורעות או למעשים מסוימים לבין זיהוי ישות יחידה על ידי צופה חיצוני. תכונה זו מבוססת על סיפורים מהמקרא: לאחר בריאת האדם, הוא נותן שמות לחיות ונאמר שזהו שמם. בהמשך המקרא, נח יצא מהתיבה יחד עם משפחתו, הוא השתכר, וגילה באוהלו את ערוותו, מקור הולדת ילדיו. לאחר ששמעו על כך שני בניו, שם ויפת, הם כיסו אותה מבלי לראותה. לאחר מכן מובא סיפור מגדל בבל, לפיו, בתחילה בני האדם דברו שפה אחת, אך כתוצאה מבניית המגדל הם החלו לדבר שפות שונות וכך נוצר ביניהם פילוג. לפי המסורת היהודית, בני עבר לא השתתפו בבניית המגדל ועל ידי כך זכו לשמור על שפתם המקורית, בה מתבטאת תכונה זו, ובה גם נכתב המקרא.

ניתן לתת שם לאדם, למקום או לדבר; לדוגמה, הורים יכולים לקרוא בשם לילד שלהם, ומדען יכול לקרוא בשם לחלקיק שגילה. קיימים מספר סוגי שמות, ביניהם שם אישי שמזהה אדם מסוים, שם עצם פרטי המשמש לזיהוי עצם ספציפי, "שם עצם כללי", המשמש לתיאור עצם שלו מופעים רבים (נחל, עיר, ילד), ושם קיבוצי, המתאר אוסף של עצמים.

ראו גם – נומנקלטורה

מוסכמת מתן שמות היא קבוצה מוסכמת, קבועה, או מקובלת על הכלל של סטנדרטים, נורמות וקריטריונים למתן שמות לדברים.

הורים עשויים לפעול לפי מוסכמות שמות בעת בחירת שמות לילדיהם. לדוגמה, בתרבויות רבות נהוג לקרוא לבן על שם אב, סב, או קרוב משפחה שזה עתה נפתר. בתרבויות אפריקאיות מסוימות, כמו בקמרון, השם הפרטי של הבן הבכור יהיה זהה לשם המשפחה. בתרבויות אחרות, השם עשוי לכלול את מקום המגורים, או את מקום הלידה. ברומא העתיקה שם של אדם שימש לציון דירוג חברתי ומעמד.

מוסכמות שמות עיקריות כוללות:

• באסטרונומיה, מוסכמות בעת מתן שמות לגרמי שמיים
• שם מדעי בביולוגיה
• מינוח כימי, לצורך מתן שמות לתרכובות
• מוסכמות מתן שמות רומאיים נחקרות בלימודים קלאסיים
• בתכנות מחשב קיימות מוסכמות מתן שמות למזהים
• בתקשורת נתונים, מוסכמות עבור מתן שמות לאובייקטים המחוברים לרשת, כגון שרתים או ציוד היקפי
• במדעים פלנטרטיים קיימת נומנקלטורה פלנטרית, מספר מוסכמות עבור מתן שמות למאפיינים בפני השטח של כוכבי לכת

מוצרים מסחריים עשויים לעקוב אחר מוסכמות מתן שמות. שמות של מכוניות יורכבו בדרך כלל משם היצרן, שם הדגם ושנת השיווק, לדוגמה שברולט קורבט 2007. לפעמים לצורכי שיווק נוסף שם נוסף, המציין תכונות ב"גימור" של הרכב. לדוגמה, קאדילק אקסלייד EXT פלטינום, לה מתווסף הכינוי "פלטינום" לציון המתכת היקרה, על מנת להדגיש את התוספות הייחודיות לדגם זה. במחשבים ותוכנות מחשב לעיתים יוסיפו לשם הדגם מספר שגדל בכל גרסה, כגון אפל 2 או ווינדוס 7.

קורסים באוניברסיטאות ומכללות בדרך כלל עוקבים אחר מוסכמות שמות: ציון תחום הקורס, או קיצור שלו, ולאחר מכן מספר מסודר לפי רמת קושי עולה.

מספרי זיהוי רבים (למשל, מספרי חשבון בנק, תעודת זהות וכרטיס אשראי וכו') אינם אקראיים, ויש להם מבנה ומוסכמות פנימיים. כמעט כל הארגונים שמקצים שמות או מספרים יפעלו לפי מוסכמה כלשהי ביצירת המזהים הללו. לדוגמה, בקביעת מספרי טיסות של חברות תעופה, מעבורת החלל, ומספרי טלפון קיימות מוסכמות וקריטרונים ברורים.

שם אישי, או שם מלא הוא מילה או מילים מזהות שבאמצעותן אדם מוכר או מוגדר. במדינות רבות, קיימת מסורת לפיה יש לאדם שם משפחה, המשמש לציון שיוך משפחתי, ושם פרטי המשמש לזיהוי בתוך המשפחה. לחלק מהאנשים יש שני שמות משפחה, כאשר הם יורשים אחד מכל הורה. ברוב אירופה ואמריקה, השם הפרטי בא לפני שם המשפחה, בעוד שבחלקים מאסיה וכן בהונגריה שם המשפחה בא לפני השם הפרטי. בתרבויות מסוימות לאחר חתונה, נשים נוהגות לשנות את שם משפחתן לזה של בעלן.

נוהג נפוץ במדינות רבות הוא פטרונים, שם משפחה המבוסס על השם הפרטי של האב, הסב או אדם אחר מאבות המשפחה. נוהג פחות נפוץ הוא מטרוניום בו שם המשפחה מתבסס על שם האם. בחלק ממדינות מזרח אסיה, שמות פרטיים כוללים שם דור, כלומר הברה מהשם הפרטי (בדרך כלל ההברה הראשונה) המשותפת בין אחים ובני דודים מאותו דור.

בקרב עמים רבים קיימות מסורות של שמות פרטיים העוברים במשפחה מדור לדור. מנהג נוצרי הוא קריאת הבן הבכור בשם זהה לשם אביו. (דוגמה: רוברט - רוברט ג'וניור) ביהדות כיום מנהג זה אינו מקובל, ושמות שעוברים במשפחה "מדלגים" על דור אחד לפחות, כך שילד עשוי להיקרא על שם סבו, אך לא על שם אביו. בקרב יהדות תימן היה נהוג לקרוא לבן בשם האב^[1]. ביהדות ספרד שם עשוי להינתן לילד לכבוד סבו בעוד הסב בחיים. בקרב יהדות אשכנז שם שעובר במשפחה ניתן לזכר סב שנפטר. בכל העדות ניתנים לילדים גם שמות קרובים אחרים (דודים, למשל) שנפטרו ללא צאצאים או בסמוך ללידת התינוק.

קיימים גם שמות אמצעיים, המשמשים על ידי אנשים רבים כמזהה שלישי, וניתנים מסיבות רבות, ביניהן הנצחת שמות קרובי משפחה, ציון מערכות יחסים חשובות ושימור שמות נשים מלפני הנישואין (נוהג פופולרי בארצות הברית). הנוהג של שימוש בשמות אמצעיים מתוארך לרומא העתיקה, שם היה מקובל שלבני האליטה היה praenomen (שם פרטי), nomen (שם לציון בית האב), ו- cognomen (שם המייצג תכונה אינדיבידואלית או ענף ספציפי של בית אב ממנו אדם בא).^[2] שמות אמצעיים יצאו בסופו של דבר מכלל שימוש, אך חזרו לפופולריות באירופה במהלך המאה התשע-עשרה^[2].

בטרמינולוגיה אונומסטית, שמות אישיים של גברים נקראים "אנדרונים" ( מיוונית עתיקה ἀνήρ / גבר, ו-ὄνομα / שם), בעוד ששמות אישיים של נשים נקראים "ג'ינונים" ( מיוונית עתיקה γυνή / אישה, ו-ὄνομα /שם).

פיתוח שם למותג או מוצר מושפע מביצוע של סקר שוק ופיתוח אסטרטגיה שיווקית על מנת שהשם ימשוך תשומת לב ויהיה משווק בקלות. שמות של מותגים מוצלחים עשויים לעיתים להיהפך לשם כללי עבור המוצר שהחברה מייצרת, כגון "פלאפון" לציון כל טלפון נייד, או "קודאק" לציון כל מצלמה.

בעולם העתיק, במיוחד במזרח הקדום (ארץ ישראל, מסופוטמיה, מצרים, פרס) שמות לא שימשו רק כאמצעי לזיהוי אדם. שמות נחשבו לבעלי כוח רב, וביטאו אספקטים תרבותיים־דתיים, ויצרו זיקה וקשר בין אדם לבין אספקטים הקשורים בשמו^[3][4].

נקודת מבט זו גרמה הן לאיסור היהודי על ביטוי השם המפורש בכתב או בדיבור, והן לתפיסה נפוצה לפיה בכישוף עתיק ריטואליים מאגיים נעשים "בשם" מישהו, כלומר על ידי קריאה לאל או רוח בשמם, לצורך זימונה על מנת שזו תבצע נס. דוגמה לכך נמצאת בברית החדשה, כאשר תלמידי ישו פונים אליו בטענה כי "אֲדוֹנִי, רָאִינוּ אִישׁ מְגָרֵשׁ שֵׁדִים בְּשִׁמְךָ וּמָנַעְנוּ בַּעֲדוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ הוֹלֵךְ עִמָּנוּ."^[5] תפיסה זו עברה למסורת דתית מאוחרת יותר. לדוגמה, בגירוש שדים יהודי, קיימת מסורת של שימוש בשמות קדושים (שמות האל והמלאכים) על מנת לגרש שדים.

ערך מורחב – מדרש שם

בתנ"ך יש משמעות לשמות של אנשים, ושינוי שם מצביע על שינוי מעמד או מצב קיומי. כך למשל, אברם שמשמעותו אב לארם, משנה את שמו לאברהם שמשמעותו אב המון גויים. ושרי שמשמעותה שרה על עצמה, משנה את שמה לשרה שמשמעותה שרה על רבים. בתנ"ך, דמויות זוכות בעת לידתן לשמות המעידים על תכונה מסוימת בהן, או על מנת לתאר את מהלך חייהן. הדבר מכונה מדרש שם. בתורה ניתנו מדרשי שם רבים, כגון "אדם - מן האדמה", ו"קניתי איש את ה" לקין. לשמו של כל אחד מבני יעקב ניתן הסבר על ידי אמו. כך, למשל, מוסבר שמו של לוי”עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי”^[6].

במקרא, לא היו לבני ישראל שמות משפחה שהועברו מדור לדור. לרוב, אנשים זוהו לפי שמם הפרטי ושם אביהם. לדוגמה: דוד בן ישי הוא דוד, בנו של ישי. כיום, סוג השם הזה עדיין משמש בטקסים דתיים יהודיים.

הברית החדשה ירשה את מסורת מדרשי השם, ואת היחס לשם ככוח מאגי, מן המקרא העברי. פטרוס הקדוש נולד תחת השם שמעון, ומקבל מישו את השם הארמי כֵּיפָא, שמשמעותו סלע, כשהכריז לראשונה כי ישו הוא המשיח ובן האלוהים. בתרגום המילה ליוונית, בה השתמרו הבשורות, הפך השם לפטרוס.

בגירוש שדים קתולי קיימת אמונה כי לא ניתן לגרש את השד עד שמגרש השדים אילץ אותו לוותר על שמו. כאשר הדבר נעשה, ניתן להשתמש בשם השד בפקודה מחמירה להוציא את השד החוצה.

שמות הודיים מבוססים על מגוון מערכות ומוסכמות שמות, שמשתנות מאזור לאזור. שמות מושפעים גם מדת ומקאסטה ועשויים לבוא מתוך יצירות שירה אפית. אוכלוסיית הודו דוברת מגוון רחב של שפות וכמעט לכל דת מרכזית בעולם יש מאמינים בהודו. מגוון זה גורם להבדלים גדולים בשמות ובסגנונות שמות. בשל השפעות מדינות תת-היבשת ההודי לאורך ההיסטוריה, מספר שמות ברחבי דרום ומזרח אסיה מושפעים אף הם משמות או מילים הודיות.

עבור חלק מההודים, השם שאדם קיבל בלידתו שונה משמו הרשמי, שכן השם שנבחר בלידה מתחיל בשם שנבחר באקראי משיקולים אסטרולוגיים.

ילדים רבים מקבלים שלושה שמות, לפעמים במסגרת מסורת דתית זו או אחרת

דמויות הקוראן מבוססות לרוב על דמויות התנ"ך, אך שמותיהן הם ערביים, שכן זו השפה בה הקוראן כתוב. כך לדוגמה, ישמעאל הופך לעיסמאיל, אברהם הופך לאבראהים, יוסף הופך ליוסוף, דוד הופך לדאוד ועוד. קיימים גם שמות שנשארים דומים מאוד לעברית ולשפות לטיניות, כגון אדם. דוגמאות לשמות ערביים הם אללה, מוחמד, עיסמאיל, אעישה ועוד.

השימוש בשמות אישיים אינו ייחודי לבני אדם. דולפינים^[7] ופרוטלטים ירוקי עכוז (Green-rumped parrotlet) ^[8] משתמשים בשמות סמליים כדי לקרוא לחיות אחרות ממינם. לדולפינים ולפרוטלטים בודדים יש שריקות חתימה ייחודיות, אליהן הם יגיבו גם כאשר אין מידע אחר שיבהיר למי מתייחסים. הפרוטלטים משתמשים בשריקות אלה על מנת לאתר את בני זוגם.

• מדרש שם
• שמות של אלוהים ביהדות
• שמות ספרי עיון
• שמות רחובות בישראל
• שמות גרמי שמיים
• שם עצם
• שם פרטי
• שם משפחה
• אונומסטיקה

• מדיה וקבצים בנושא שמות בוויקישיתוף
• חילופי שמות במקרא, גדי סמואל, אתר דעת, יולי 2003
• סאם קאמינגס, שמות, באתר Stanford Encyclopedia of Philosophy (באנגלית)
• שם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• שמות, דף שער בספרייה הלאומית

• משה גרסיאל, מדרשי שמות במקרא, רמת גן, רביבים, תשמ"ח.