תעודת זהות

ערך זה עוסק במסמך רשמי המזהה את נושאו כתושב של המדינה שהנפיקה את המסמך. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו תעודת זהות (פירושונים).

המונח "ת"ז" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'ת"ז (1646–1647), ראו ה'ת"ז.

תעודת זהות (בקיצור ת״ז) היא תעודה ציבורית המזהה את בעליה כאזרח המדינה, האוטוריטה או הרשות השלטונית אשר הנפיקה את המסמך.

המסמך משמש לצרכים שונים, כאשר מטרתו העיקרית היא זיהויו של נושא המסמך. עם זאת, המסמך יכול לכלול פרטים כגילו, מינו, תיאורו הפיזי או אף מוצאו האתני של נושא המסמך, וככזה, יש בו לעיתים כדי לאשש את זכויותיו וחובותיו של נושא המסמך. לדוגמה, במדינות בהן יש איסור על מכירת אלכוהול לקטינים, תעודת הזהות תשמש את רוכש האלכוהול על מנת להוכיח כי אינו קטין.

תעודת הזהות יכולה להיות מסמך שנוי במחלוקת, וזאת לפי הדרך בה משתמשת בה המדינה המנפיקה אותה. לעיתים המדובר במסמך המשמש לאפליית סוג אחד של אזרחים, או לסימונם כשונים מאחרים, ולעיתים המידע הנאסף לצורך הנפקת תעודת הזהות יוצר מאגר מידע ההופך את התחקות המדינה אחר מעשי אזרחיה לקל יותר.

בעבר הייתה תעודת הזהות כרטיס מקרטון שעליו מודבקת תמונת בעליו. כיום מדובר לעיתים ב"כרטיס חכם" שניתן לקריאה באמצעות מחשב.

תעודת הזהות מעניקה, מבחינה מנהלית, לבעליה זהות ייחודית, לה אין שותף במדינה אשר הוציאה את התעודה הזו, ומגדירה את מעמדו של נושא התעודה במדינה מנפיקת התעודה. תעודות זהות מתקדמות כוללות מידע ביומטרי כתמונה, תיאור של תווי הפנים, גאומטריה של היד, סריקה ביומטרית של קשתית העין או אף טביעת אצבעות.

מידע שגרתי יותר הכלול בתעודת הזהות הוא לרוב שמו המלא של נושא התעודה, שמות הוריו, כתובתו, עיסוקו, והלאום אליו הוא משתייך, במדינות רב לאומיות. תעודות זהות מסוימות מציינות אף את סוג הדם. בעת מעבר למדינה זרה, תעודות זהות כמו תעודות וטפסים אחרים צריכה לעבור תרגום מקצועי כדי לקבל תוקף חוקי.

החוק מגביל בדרך כלל את מספר האנשים הרשאי לדרוש הצגתה של תעודת זהות. לרוב המדובר באנשי משטרה ורשויות ההגירה, אך נהוג להציג תעודת זהות במגוון רחב של מצבים, כגון בעת שימוש בכרטיס אשראי, או רכישת אלכוהול וסיגריות. העובדה כי אדם אשר אינו מציג תעודת זהות אינו יכול לבצע מגוון של פעולות אזרחיות, כמו גם צפוי להיות מעוכב לחקירה אם יידרש להציגה על ידי שוטר, ויימצא כי אינו נושא אותה, הופכת את נשיאת תעודת הזהות לחובה דה פקטו בארצות רבות, גם אם אין חובה חוקית דה יורה לנשיאת התעודה.

לעיתים ישנם מסמכים רשמיים המשמשים כתחליף מעשי לתעודת הזהות, כגון רישיון נהיגה או דרכון, היכולים לסייע לרשויות בזיהוי הנושא אותם אף אם אינו נושא תעודת זהות. עם זאת, בדרך כלל תעודת זהות ניתנת לכלל התושבים החוקיים במדינה, בעוד שמסמכים אלו ניתנים רק למבקש אותם.

בארצות בעלות מסורת המשפט המקובל, ישנו ויכוח על הנפקת תעודת הזהות. ויכוח זה אינו מתעורר בדרך כלל בארצות אחרות בהן נהוגה הנפקת תעודת הזהות.

בארצות הברית ובבריטניה תעודת הזהות מהווה נושא השנוי במחלוקת עזה, וישנם הרואים בהנפקת תעודת הזהות לכל אזרח, ובחיובו לשאת אותה, משום התערבות של המדינה בתחום הפרט, ושלילה של חירויות הפרט.

לרוב, הביקורת מופנית כלפי מאגרי המידע הכוללים את המידע הכלול בתעודת הזהות, ולא כנגד המסמך עצמו.

• המדובר בכלי מינהלי המגביר את יעילות הממשלה ומסייע במאבק בפשיעה.
• המתנגדים לשימוש בתעודת זהות חשים שיש להם "מה להסתיר". אזרח הגון, שומר חוק ונאמן אינו רוצה להסתיר דבר מן הרשויות. (לטיעון זה משיבים המתנגדים כי גם אזרחים שומרי חוק רשאים לשמור על פרטים מסוימים חסויים, ממגוון של סיבות, למשל הרצון להימלט מהטרדה מאיימת בידי אדם אחר, כשם שישנם אזרחים שומרי חוק השומרים על מספר הטלפון שלהם חסוי.)
• אם המדינה לא תנפיק תעודות זהות, תדרושנה חברות פרטיות, כחברות אשראי, מסמך מקביל, אשר לא יהיו לו את היתרונות של תעודת הזהות.
• פשעים כ"גנבת זהות" יצומצמו באופן דרסטי, והם נדירים במדינות בהן נעשה שימוש בתעודות זהות מתוחכמות, והן נדרשות לשם פתיחת חשבון בנק, או קבלה למקום עבודה.

• אנשים התומכים בליברליזם כלכלי וחברתי הם לרוב בעלי דעה חשדנית בנוגע לתעודות הזהות, בשל כך שהם סבורים כי אין לכפות על האזרח נשיאת מסמך רשמי, ובשל רצונם להתערבות מועטה ככל האפשר של המדינה בחיי אזרחיה.
• לעיתים, ההתנגדות לקיומן של תעודות זהות נוצרת כתוצאה מן החשש שהן תשמשנה למעקב אחר תנועות האזרח וחייו הפרטיים, תוך סיכון פרטיותו.
• המתנגדים טענו כי ישנן מדינות בהן חייב האזרח לשאת תעודת זהות בכל עת. ברור כי הדבר אינו מכביד מבחינה פיזית, שכן תעודת הזהות היא לרוב מסמך קטן וקל, אך החשש הוא כי קיומה של החובה החוקית הזו יוביל לפעולה שרירותית של המשטרה, אשר תדרוש הצגת המסמך אפילו בנסיבות שאינן מצדיקות זאת, ונגד אזרחים שאין כנגדם כל חשד אחר.
• מתנגדים אחדים השוו את הדרישה לנשיאת תעודת זהות לאופן בו התנהגו משטרים טוטליטריים, אשר דרשו מאזרחיהם נשיאת תעודות, והשתמשו בכך באופן מדכא. דוגמה לשימוש פסול במסמכי זיהוי הוא הנפקתם של "דרכונים פנימיים" לתושבי דרום אפריקה בעת משטר האפרטהייד, והשימוש בכך על מנת לדכא את האוכלוסייה השחורה.

על פי הארגון הבינלאומי לפרטיות, "Privacy International", נכון לשנת 1996, כמאה מדינות ברחבי העולם מחייבות את אזרחיהן לשאת תעודת זהות. על פי ארגון זה, אף אחת ממדינות המשפט המקובל אינה מנפיקה לאזרחיה תעודות זהות.

ערך מורחב – תעודת זהות (ישראל)

מדינת ישראל היא מהמדינות שבהן חייבים התושבים לשאת תעודת זהות. עם זאת הגשת כתב אישום בגין הפרת סעיף זה נדירה מאוד בתחומי מדינת ישראל מאז ביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל.

הרשות המוסמכת בישראל להנפקת תעודות זהות היא רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, באמצעות לשכותיה ברחבי הארץ. תעודות זהות מונפקות לכל תושבי המדינה בהגיעם לגיל 16 היושבים בה דרך קבע במעמד חוקי, כולל אלה שאינם אזרחים. לרוב מחולקת התעודה במסגרת בית ספרית בכיתה י', אם כי ניתן להנפיקה באופן עצמאי במשרד הפנים.

בתעודה הישראלית מופיעים פרטים אישיים מתוך מרשם האוכלוסין, ובהם מספר ייחודי הנקרא מספר זהות, שמו של בעל התעודה ושם משפחתו, שמות הוריו, תאריך לידתו, מקום הלידה, מינו של האדם ותמונתו, בעבר גם לאום. לתעודת הזהות מצורף ספח בו מופיעים הכתובת, המצב האישי, האזרחות, שמות קודמים של האדם, שם בן הזוג ומספר הזהות שלו וכן פרטים אישיים על ילדיו.

מאבקים רבים התקיימו על רישום סעיף הלאום במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות הניתנת על-פיו. מאז שנת 2002 לא מופיע הלאום בתעודה, אלא סדרת כוכביות במקום. הסיבה להשמטת סעיף הלאום הייתה פסיקת בג"ץ ב־2002 שהורתה לרשום כיהודים מתגיירים שעברו גיור רפורמי. שר הפנים דאז אלי ישי ממפלגת ש"ס החליט להשמיט את סעיף הלאום, על מנת להימנע מלרשום במסמך רשמי את יהדותו של אדם בניגוד לעמדת ההלכה האורתודקסית (עם זאת, סעיף הלאום עדיין מופיע במרשם האוכלוסין עצמו).

לתעודת הזהות הישראלית קדמה תעודת זהות שהנפיקו שלטונות המנדט הבריטי, החל משנת 1946 שהייתה כרטיס שעליו תמונתו של נושא התעודה, ופרטים אישיים כמקום מגוריו, ותיאורו החיצוני, וכן את "גזעו" (Race), כשהכוונה ללאום.

על מנת שבתעודה לא יהיה משום מתן לגיטימציה למעפילים שהגיעו לארץ ישראל במסגרת תנועת ההעפלה, כמהגרים בלתי לגליים, התנוססה בראש התעודה חותמת האומרת: "נשיאת תעודה זו אינה יוצרת בשום פנים זכות למגורים חוקיים בארץ ישראל" (Palestina).

בעבר, תעודת הזהות הישראלית לא הייתה מוגבלת לתוקף. בעשורים האחרונים הפכה תעודת הזהות למוגבלת בתוקף, כאשר תעודת הזהות הישנה (שאינה ביומטרית) בתוקף עד שנת 2024, ותעודות הזהות הביומטריות בתוקף בין 5 ל-10 שנים ממועד הנפקתן.^{[דרושה הבהרה]}

במהלך מלחמת העולם הראשונה החל השימוש בתעודות הזהות בבריטניה אך נזנח בשנת 1919. במהלך מלחמת העולם השנייה הונפקו שוב לאזרחים תעודות זהות, אך בשל ביקורת ציבורית, שוב חדל השימוש בהן בשנת 1952.

מאז ועד היום סברו רבים משרי הפנים בבריטניה כי יש להנפיק לאזרחים תעודות זהות. בשנת 2003 הצהיר שר הפנים, דייוויד בלאנקט על תוכניתו, כי עד לשנת 2013 ינפיק משרד הפנים תעודת זהות המבוססת על טכנולוגיה ביומטרית ומאגר מידע ארצי, ויחייב את האזרחים לשאת את התעודה. למטרה זו הועלתה בפרלמנט הצעת חוק שזכתה לתמיכה של רוב מצומצם בפרלמנט, ולהתנגדות קולנית מצד ארגוני זכויות האזרח.

ב-13 בפברואר 2006 אישר הפרלמנט חוק המאפשר לאזרחים לשאת תעודת זהות אם רצונם בכך. כל אזרח הפונה לקבלת דרכון יחויב לרכוש תעודת זהות בו בזמן, אך לא יחויב לשאתה. עלות התעודה תהא 30 לירות שטרלינג. החוק בוטל בשנת 2009.

בצרפת החל השימוש בתעודות זהות בשנת 1940. המתנגדים לשימוש בתעודת הזהות מציינים כי השימוש בתעודת הזהות בצרפת היה כלי חשוב בידיה של ממשלת צרפת של וישי בזיהויים, למטרת השמדתם של 76,000 היהודים הצרפתים שנספו בשואה.

בעבר, הייתה נשיאת תעודת הזהות חובה, והיה על האזרח לדאוג לעדכונה של תעודת הזהות מדי שנה, אם שינה את מקום מגוריו, ומדי עשר שנים אם נותר באותו מקום מגורים. עדכון מסוג זה היה כרוך בתשלום אגרה. בנוסף לתצלום נושא תעודת הזהות, כללה התעודה גם את שמו המלא, מקום לידתו ותאריך לידתו, ומספר תעודת זהות, אשר שימש גם את רשויות הצבא לשם זיהוי החייבים בגיוס, את רשויות הביטוח הלאומי לשם תשלום גמלאות וקיצבאות, את הרשויות המשפטיות ורשויות המס.

לאחר מכן שונה החוק, כך שכל מסמך שהונפק באופן רשמי, שכלל תמונה ושם, יכל לשמש לשם זיהוי.

תעודות הזהות המונפקות עתה לאזרחי צרפת הן בחינם, ואין חובה לשאת אותן (מנגד קיימת חובה לשאת מסמך מזהה כלשהו בכל עת). ישנם המקדמים חקיקה להנפקת תעודת זהות ביומטרית שנשיאתה תהיה חובה, אך הצעות אלו זוכות לביקורת רבה. תעודות הזהות המונפקות משנת 2004 כוללות מידע ביומטרי, תמונה סרוקה באופן ממוחשב, תיאור דיגיטלי של טביעת האצבעות, חתימה סרוקה של נושא התעודה, ואמצעים דיגיטליים שונים למניעת זיוף התעודה, המוטבעים בפלסטיק ממנו היא עשויה.

בארצות הברית אין שימוש בתעודת זהות פדרליות. אין כל רשות פדרלית המנפיקה תעודת זהות לכלל תושבי המדינה. ניסיונות ליצור רשות מסוג זה נכשלו בשל הביקורת מצד גופים ליברטריאנים ופוליטיקאים שמרנים, המתייחסים אל השימוש בתעודת זהות כמאפיין של משטר טוטליטרי.

בפועל, משמשים רישיונות הנהיגה המונפקים על ידי המדינות השונות בארצות הברית כסוג של תעודת זהות, ולעיתים קרובות נדרשת תעודה זו גם בנסיבות שאינן קשורות לנהיגה, כגון בעלייה למטוס בטיסה פנים ארצית, או בכניסה לבניין פדרלי. המדינות השונות בארצות הברית יכולות להנפיק תעודות זהות של המדינה.

להונג קונג היסטוריה ארוכה של שימוש בתעודות זהות, החל מהכרטיס הממולא ידנית בו השתמשו בעבר, עד לכרטיס ה"חכם" שהוכנס לשימוש לאחרונה. השימוש בתעודת הזהות לא עורר כל מחלוקת בהונג קונג.

תעודות זהות הונפקו לראשונה בהונג קונג בשנת 1949, השנה בה השתלטו הקומוניסטים על סין, וזאת במטרה לעצור את זרם המהגרים הבלתי חוקיים שהגיע אל הטריטוריה של הונג קונג, שהייתה באותה העת מושבה בריטית. האזרחים נדרשו להרשם ולקבל תעודת זהות, אך לא לשאת אותה עמם.

בשנת 1980 הוכרז כי נשיאת התעודה היא חובה, וזאת בשל גל נוסף של הגירה בלתי חוקית שהציף את העיר. בשנת 2003 הוכנס לשימוש כרטיס "חכם" הכולל שבב מחשב האוגר מידע אישי על נושא התעודה וניתן לקריאה באמצעות מכונה המיועדת לכך.

תושבי סהרה המערבית אשר אינם מכירים בשלטון המרוקאי בטריטוריה משתמשים בתעודות זהות ספרדיות מלפני שנת 1975, המבדילות אותם מן המתיישבים המרוקאים שהגיעו לאחר מכן.

לאומנים בסקים הנפיקו "תעודות זהות" כאמצעי להראות את שלילתם את השלטון הספרדי והצרפתי בחבל הבסקים. צרפת וספרד הן מדינות בהן נשיאת תעודת זהות היא חובה. בנשיאת תעודת הזהות ה"בסקית" במקום זו הרשמית יש משום התרסה כלפי השלטונות.

לאחר הקמת הרשות הפלסטינית, המשרד לעניינים אזרחיים שלה החל להנפיק תעודות זהות פלסטיניות באישור ישראל, שקובעת גם את מספרי הזהות. תעודות אלה דומות לתעודות המנהל האזרחי הכתומות, אך הנרתיק שלהן הוא בצבע ירוק ועליו מוטבע סמל הרשות הפלסטינית, והכיתוב בערבית קודם לזה שבעברית.

המונח "חובת נשיאה" של תעודת הזהות מקבל משמעות שונה במדינות שונות. לרוב המדובר בקנס מינהלי למי שאינו נושא עמו את התעודה, אך הסנקציה על אי נשיאת התעודה יכולה להתחיל מעיכוב בתחנת המשטרה עד לאישור הזהות, עד לסנקציות חמורות במשטרים טוטליטריים.

• איטליה איטליה
• אינדונזיה אינדונזיה
• אסטוניה אסטוניה
• ארגנטינה ארגנטינה מנפיקה לתושביה עם לידתם תעודת זהות המעודכנת בגיל 8 ובגיל 16. המדובר בחוברת קטנה, ירוקה כהה, בעלת כריכה מקרטון. העמוד הראשון מציין את השם, התאריך ומקום הלידה, ונושא תמונה וטביעת האגודל הימני. התעודה ממולאת בכתב יד, ובתעודות החדשות עובר הדף הראשון תהליך למינציה. בדפים הבאים נרשם מידע על שינוי כתובת, הסכמה לתרומת איברים, שירות צבאי, ורישום של הצבעה בבחירות. מספר הזהות מוטבע על התעודה באמצעות ניקובו בדפיה הראשונים. לא ניתן לדרוש הצגת תעודת זהות בבדיקה משטרתית אקראית ללא צו של שופט, אלא במצבים מיוחדים כמו מעברי גבול
• בלגיה בלגיה מנפיקה תעודות זהות לאזרחיה בגיל 12, ומחייבת אותם לשאת אותה מגיל 15
• ברזיל ברזיל מנפיקה תעודת זהות לאזרחיה מגיל 18, ומחייבת אותם לשאתה. התעודה מונפקת על ידי "השר לבטיחות הציבור" של כל מדינה, ולעיתים על ידי שלטונות הצבא. התעודות שונות בפרטים זעירים ממדינה למדינה. התעודות כוללות מספר זיהוי ייחודי לכל אזרח, תאריך ההוצאה, שם נושא התעודה, שמם של הוריו, תאריך ומקום לידתו, ולעיתים אינפורמציה נוספת. התעודה היא כרטיס ירוק שעבר תהליך של למינציה. לאחרונה קיבל רישיון הנהיגה בברזיל את המעמד שניתן בעבר רק לתעודת הזהות כמסמך מזהה.
• גרמניה גרמניה מחייבת את אזרחיה אשר הגיעו לגיל 16 לרכוש תעודת זהות או דרכון, אך לא לשאת אותם. לקציני משטרה יש את הזכות לדרוש את המסמך, אך לאזרח יש זכות שלא להציגו בעת הדרישה, אלא להביאו לתחנת המשטרה ביום שלמחרת, או להצהיר כי הוא יודע היכן מצוי המסמך וביכולתו להציגו. רק מי שאין ברשותו כלל תעודת זהות או דרכון ייקנס.
• הולנד הולנד מחייבת, החל משנת 2005 כל אדם מגיל 14 ומעלה לשאת דרכון, רישיון נהיגה, תעודת זהות הולנדית או מסמך אחר המאשר את זהותו, אם הוא אזרח זר.
• הונגריה הונגריה מחייבת את אזרחיה לשאת תעודת זהות או דרכון מגיל 14. רישיון נהיגה יכול לשמש לזיהוי, והוא מונפק מגיל 17
• הונג קונג הונג קונג
• יוון יוון
• ישראל ישראל מנפיקה לתושביה תעודות זהות כאשר הם מגיעים לגיל 16, ומחייבת אותם (מאז שנת 1982) לשאתה אך אפשר להזדהות עם דרכון או רישיון נהיגה.
• לוקסמבורג לוקסמבורג
• מדגסקר מדגסקר החלה בשנת 1978 לחייב את תושביה לרכוש ולשאת תעודת זהות בהגיעם לגיל 18
• מלזיה מלזיה מנפיקה לאזרחיה תעודת זהות בהיותם בני 12 ומעדכנת אותה בהיותם בני 18
• מצרים מצרים
• הרפובליקה העממית של סין סין מנפיקה תעודת זהות לאזרחיה בגיל בית הספר, ומחייבת אותם לשאתה מגיל 16
• סינגפור סינגפור מחייבת לבקש תעודת זהות בגיל 15, ולעדכנה בגיל 30. אין חובה לשאת את התעודה בכל עת, ואין חובה להראותה לקצין משטרה בשיגרה. למשטרה הזכות לעצור אדם שלא הוכיח את זהותו בכל צורה שהיא, עד שיביא הוכחה מספקת לזהותו. תעודת הזהות נדרשת אף בהליכים מסוימים ממשלתיים ופרטיים, כפתיחת חשבון בנק
• סלובניה סלובניה מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 18. אזרח שגילו פחות משמונה עשרה שנים יכול לבקש הנפקת תעודת זהות באמצעות הוריו או אפוטרופסו
• ספרד ספרד מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 14, ומאפשרת הנפקתה לפני גיל זה במקרים מסוימים
• סרביה סרביה מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 18
• פולין פולין מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 18, והחוק במדינה דומה לחוק הגרמני
• פורטוגל פורטוגל מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 10, ומאפשרת הנפקתה לפני גיל זה אם הדבר מתבקש
• צ'ילה צ'ילה מנפיקה תעודות זהות לאזרחיה כאשר הם בני שנתיים או שלוש, ומחייבת אותם לשאתה מגיל 18
• צרפת צרפת קונסת ב-15 אירו כל אדם שייתפס ללא מסמך מזהה, תעודת זהות, רישיון נהיגה או דרכון
• קובה קובה
• קרואטיה קרואטיה מחייבת כל אזרח לשאת תעודת זהות מגיל 16
• רומניה רומניה מחייבת נשיאת תעודת זהות מגיל 14
• תאילנד תאילנד

• אוסטריה אוסטריה
• יפן יפן
• פינלנד פינלנד
• קנדה קנדה
• שוודיה שוודיה החלה באחרונה להנפיק תעודות זהות לאזרחיה, אך אינה מחייבת אותם לשאתה.
• שווייץ שווייץ

• איסלנד איסלנד
• אירלנד אירלנד
• ארצות הברית ארצות הברית כתחליף משתמשים ברישיון נהיגה, תעודה מזהה דמוית רישיון נהיגה או כרטיס ביטוח לאומי
• דנמרק דנמרק
• נורווגיה נורווגיה

• זיהוי ביומטרי
• דרכון
• אשרה
• מספר זהות
• ID2020

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: תעודת זהות
ציטוטים בוויקיציטוט: תעודת זהות
טקסט בוויקיטקסט: חוק החזקת תעודת זהות והצגתה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תעודות זהות

• תמר זיגמן, הקלטה נדירה: מחלקים את תעודות הזהות הראשונות של מדינת ישראל!, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 24 באפריל 2018
• מידע על תעודת זהות בקטלוג הספרייה הלאומית
• שאלות ותשובות על תעודת הזהות 'פרייבסי אינטרנשיונל'
• Philip Johnston, ‏The case for and against identity cards, The Telegraph, 25 September 2001
• הנפקת תעודות זהות לערבים תושבי הגליל, יומני כרמל דצמבר 1951
• דוגמאות לתרגום תעודות וטפסים שונים אחרים.
• כרטיסי זיהוי, דף שער בספרייה הלאומית