צבאות

ערך זה עוסק בכינוי לאלוהים. אם התכוונתם לארגונים לוחמים, ראו צבא.

צְבָאוֹת (יש הנוהגים שלא לפרשו בשיחה בעלמא אלא בכינוי צְבָקוֹת) הוא אחד משמותיו של אלוהים ביהדות ובנצרות. שם זה מופיע בנביאים ובכתובים החל מספר שמואל. בכל הופעותיו במקרא, הוא לא מופיע בפני עצמו, אלא כתוספת לשמות יהוה, אלוהים או אדוני.

הכינוי צבאות מופיע לראשונה בתחילת ספר שמואל, ובסך הכל מופיע 273 פעמים בתנ"ך בצירופים: יְהוָה צְבָאֹות (242), יהוָה אֱלֹהֵי צְבָאֹות (12), יהוָה אֱלֹהֵי הַצְּבָאֹות (3), אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאֹות (11), אֲדֹנָי יְהוִה אֱלֹהֵי הַצְּבָאֹות (1), יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאֹות (4), אֱלֹהִים צְבָאֹות (2). לפי פרשנויות דרשניות הכינוי מופיע גם בפני עצמו מספר פעמים.^[1]

הכינוי אינו מופיע כלל בחמישה חומשי תורה ובספרים יהושע ושופטים. לדעת חוקר המקרא אלכסנדר רופא מדובר בתוצאה של מחיקה מגמתית של מאמינים שהסתייגו מהכינוי; לדעת יואל אליצור הסיבה היא התפתחות טבעית של האמונה והתאולוגיה היהודית.^[2] חז"ל הבחינו בתופעה זו, וציינו כי את השם צבאות חידשה חנה: ”אמר רבי אלעזר מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות, עד שבאתה חנה וקראתו צבאות” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"א, עמוד ב').

חז"ל נחלקו באשר למשמעות הכינוי. לדעת רבי יוסי פירוש הכינוי צבאות הוא 'אלוהי צבאות ישראל' ולדבריו המילה צבאות נסבה על ישראל ולא על האלוהים.^[3] ריש לקיש מפרש את המילה כהלחם של צבא-אות – אות הוא בצבא שלו, כלומר שהאלוהים מיוחד וניכר גם בין המלאכים.^[4] יש שחילקו בין מקומות שמופיע בהם הכינוי בסמיכות כמו 'אלוהי צבאות' – שאז פירושו 'אלוהים של הצבאות' – לבין מקומות שבהם מוזכר בפני עצמו כמו 'אלוהים צבאות', שאז הוא כינוי לאלוהים.^[5] גם בתרגום תהילים מתורגם אלוהי צבאות – 'אלהא על כל חיילי מרומא'^[6] – אלוהים על כל צבא השמיים, ו'אלוהים צבאות' אינו מתורגם.^[7] במדרש רבה מבואר שאלוהים מכונה 'צבאות' כאשר הוא עושה מלחמה ברשעים.^[8] באבות דרבי נתן מוצעים פירושים נוספים: "צבאות – שכל הצבאות לו. צבאות – שלו כל הצביונות. צבאות – שהוא צבא על כל צבאיו. צבאות – שהכל צבויים בו. צבאות – שכל המצוות בו.^[9]

הרד"ק כתב ש'צבאות' פירושו 'אדון צבא השמיים',^[10] יש שפירשו שהכוונה אדון על צבא המלאכים.^[11] יש שפירשו צבאות מלשון 'רצון',^[12] (צבי בארמית = רוצה) ויש שפירשו מלשון הסתר.^[13]

לדעת רבי יוסי ש'צבאות' הוא כינוי לישראל אין בשם זה קדושה, ולכן מותר למוחקו, והנשבע או המקלל בו אינו נחשב כנשבע ומקלל בשם. לדעת חכמים שם זה קדוש כשאר השמות, ואסור למוחקו. בעל הלכות גדולות, רב סעדיה גאון והרשב"א פסקו כרבי יוסי. רבינו חננאל, הרי"ף והרמב"ם פסקו כחכמים. לדעת בעל ספר האשכול, גם לפוסקים כחכמים אין בשם קדושה כאשר הוא נזכר בסמיכות כמו 'אלוהי צבאות', כי שם משמעותו חולין.^[5]

משום כך, רבים כיום נוהגים שלא להזכיר שם זה כצורותו, אלא לשנות ל"צבקות" וכדומה, כדי לא להוציא שם שמים לבטלה. אולם, בעבר לא היה נהוג להחמיר בכך כלל. כדי להסביר מנהג זה, סבר הרב אברהם דוד הורביץ שאפילו לשיטת חכמים ישנו איסור רק במחיקת שם זה, אך מותר להזכירו אף שלא לצורך,^[14] והסכימו עמו הרב שלמה זלמן אוירבך,^[15] והרב שמואל הלוי ואזנר.^[16] הרב מנשה קליין סבר כי יש לחלק בין מקרים שהשם נזכר לאחר שם אחר, כגון "ה' צבאות", שאז הוא ודאי שם קודש שאסור להזכירו לבטלה, לבין מקרים בהם הוא נזכר לבדו, שאז אם אינו מתכוון בפירוש להזכיר שם ה', אינו נחשב שם ומותר להזכירו לבטלה.^[17] מאידך, יש סוברים שאכן אסור לומר צבאות ויש לשנות ל'צבקות' וכדומה.^[18]

• צבא השמיים

• אריה סטריקובסקי, תולדות השם צבאות בספר שמואל, בית מקרא כרך י"ז חלק ב' התשל"ז עמודים 183–192, באתר JSTOR
• אביה הכהן, הכינוי 'צבאות' ועריכת ספרי נבואה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום כרך י"א התשנ"ז עמודים 83–102, באתר JSTOR
• יואל אליצור, ‏שמות האל ותאריכי כתיבת ספרי המקרא, בתוך "בעיני אלוהים ואדם – האדם המאמין ומחקר המקרא" עמודים 401–403, באתר Academia.edu
• אלכסנדר רופא, השם ה' צבאות והמהדורה הקצרה של ספר ירמיהו, מועד כא ה'תשע"ג, עמודים 3–18
• דוד יצחקי, שיטות הקדמונים אם צבאות הוא שם קודש או חול או לפעמים קודש ולפעמים חול, קובץ תורני אור ישראל גיליון לה' עמודים ריט – רכג, באתר היברובוקס
• שמעון ויסברג, קנאת ה' צבקות בתוך 'פתשגן כתב הדת' שמות עמודים 338–547, בני ברק ה'תשע"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• משה יחיאל הלוי אפשטיין, אש דת חלק ו' פרק חמישי, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

מדיה וקבצים בנושא צבאות בוויקישיתוף