לוע הארי

ערך זה עוסק בסוג של צמחים רב-שנתיים. אם התכוונתם לתבליט פנים מפחידות ששימש כתיבת תלונות בוונציה, ראו לוע הארי (ונציה).

לוע-ארי
לוע-ארי גדול
מיון מדעי
ממלכה:	צמחים
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צינוראים
משפחה:	לחכיים
סוג:	לוע-ארי
שם מדעי
Antirrhinum ‏לינאוס, 1753

לֹעַ-אֲרִי (שם מדעי: .Antirrhinum L) הוא סוג צמחים רב-שנתיים או בני שיח ממשפחת הלחכיים. סוג זה מונה 23 מינים ותפוצתו משתרעת במערב ומרכז אגן הים התיכון ובעיקר בספרד^[1]. בשנת 2009 הועבר הסוג לוע-ארי ממשפחת הלוענתיים למשפחת הלחכיים שבה 107 סוגים. הסוג מאופיין בצמחים עשבוניים עם פרחים המזכירים בצורתם פה של חיה, ומכאן שמו.

בארץ ישראל גדלים בר 3 מיני בר: שניים מהם גרים (לוע-ארי גדול ולוע-ארי סיצילי) והשלישי מעמדו אינו ברור.

• לוע-ארי גדול (.Antirrhinum majus L) מוצאו בספרד וצרפת ונכנס לישראל, וכותרתו לילך (ורוד) או ארגמן ואורכו 3.5 עד 4 ס"מ. מין זה גדל בגליל העליון ופריחתו מסוף מרץ ועד תחילת יולי^[2].
• לוע-ארי טוֹרְטוּאוֹסוּם (Antirrhinum tortuosum Bosc ex Lam). לפי אתר POWO מין זה גדל בר בדרום ספרד ובסיציליה, ובארצות צפון אפריקה (לא כולל מצרים) עד צפון ישראל^[3].
• לוע-ארי סיצילי (.Antirrhinum siculum Mill) שכותרתו בצבע צהוב, קרם או לבן. מין נדיר מאוד הגדל בעיקר על קירות וחומות ירושלים ופריחתו מסוף פברואר עד תחילת אוקטובר.

לפי אתר POWO, בצפון ישראל ישנו מין נוסף שגדל בר בדרום אגן הים התיכון ושמו המדעי הוא Antirrhinum tortuosum Bosc ex Lam^[3]. בגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם נמצא שצמחי הבר הללו מכליאים ספונטנית עם זני תרבות של A. majus ומייצרים צאצאים פוריים, בשל כך הבוטנאים הישראליים מעדיפים לכלול אותם תחת אותו המין A. majus^[2].

המין לוע-ארי קטן (Antirrhinum orontium) המופיע בספרות הישנה הוא שם נרדף ללועית קטנה (Misopates orontium) ממשפחת הלחכיים^[4][5]. לועית קטנה היא צמח עשבוני חד-שנתי זקוף שגובהו 20 עד 40 ס"מ. כותרתה דו-שפתנית, לועה סגור וצבעה ורוד. שכיחה בחבל הים-תיכוני ובחגורת הספר.

כן גדלים מינים מתורבתים של הפרח בצבעים שונים – לבן, אדום, ורוד, צהוב וכתום. חלק מזני הנוי הם רב-שנתיים ופריחתם נמשכת על פני כל השנה. קיימים זנים נוספים שהם חד-עונתיים. לוע-ארי הוא פרח שניתן להרבותו באופן קל יחסית. בסוף הפריחה מופיעים פירות קטנים. לאחר זמן מסוים, הפירות מתייבשים ונוצרים בפירות חורים קטנים. מאוחר יותר, הצמח כולו קמל, ואז נופלים הזרעים דרך החורים לאדמה. ניתן לאסוף זרעים אלו באופן עצמאי לאחר שהפירות התייבשו ולזרוע בסביבות אוקטובר, לקבלת פריחה איכותית באביב.

בני שיח (או עשבים רב-שנתיים) שגובהם 50 עד 100 ס"מ.

הגבעולים זקופים וקירחים.

העלים תמימים, אורכם עד 10 ס"מ, או יותר, אלה שקרובים לבסיס – נגדיים, ואלה שרחוקים מהבסיס – מסורגים.

התפרחת לרוב אמירית (בקצה הגבעול) לפעמים בצורת שיבולת, לפעמים הפרחים יחידים בחיק העלים.

הגביע בעל 5 אונות שוות כמעט, דמויות ביצה וקצרות מצינור הכותרת.

הכותרת שאורכה 17 עד 54 מ"מ, מאוחת עלים, דו-שפתנית (בעל 2 שפתיים וצינור ברורים מאוד), לועה סגור על ידי קיפולי השפות, בסיסה מורחב בדמות שק. השפה העליונה זקופה, התחתונה מפושקת. במילים אחרות לוע הכותרת חסום על ידי גדול מקומר הצומח מהשפה התחתונה.

האבקנים, 4 במספר, אינם שווים באורכם ומעורים בכותרת.

השחלה עילית עם עמוד שחלה אחד.

הפרי הוא הלקט דמוי ביצה או אגס בעל 2 מגורות בלתי שוות בעלי זרעים רבים. המגורה האחורית, הגבוה יותר, העליונה נפתחת על ידי עפעף אחד, הקדמית, התחתונה יותרת על ידי 2 עפעפים משוננים.

הזרעים חסרי שפה קרומית^[6][5].

תפוצתו העולמית לוע-ארי משתרעת במערב ומרכז אגן הים התיכון: פורטוגל, ספרד, צרפת, איטליה האיים הבאלריים וסיציליה בצפון הים-תיכון, ומרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ולוב בדרומו ולבנון וסוריה במזרחו^[1].

• 
  לוע-ארי גדול צמח גדול במטולה
• 
  לוע הארי, זן תרבותי
• 
  לוע הארי, זן תרבותי צהוב
• 
  לוע הארי, תרבותי, בפארק מרום נווה ברמת גן

מדיה וקבצים בנושא לוע הארי בוויקישיתוף

• לוע הארי, באתר ITIS (באנגלית)
• לוע הארי, באתר NCBI (באנגלית)
• לוע הארי, באתר צמח השדה
• לוע הארי, באתר Tropicos (באנגלית)
• לוע הארי, באתר GBIF (באנגלית)
• לוע הארי, באתר IPNI (באנגלית)
• לוע הארי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)