גד יעקבי

גד יעקבי

גד יעקבי באמצע שנות התשעים
לידה	18 בינואר 1935 שבט ה'תרצ"ה כפר ויתקין, פלשתינה (א"י)
פטירה	27 באוגוסט 2007 (בגיל 72) י"ג באלול ה'תשס"ז טורונטו, קנדה
מדינה	ישראל ישראל
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול, תל אביב-יפו
השכלה	אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת לונדון
מפלגה	רשימת פועלי ישראל, המערך, מפלגת העבודה הישראלית
סיעה	המערך, העבודה
שר התחבורה ה־14 3 ביוני 1974 – 20 ביוני 1977 (3 שנים) תחת ראש הממשלה יצחק רבין → אהרן יריב מנחם בגין ←
שר הכלכלה והתכנון ה־2 13 בספטמבר 1984 – 22 בדצמבר 1988 (4 שנים) תחת ראשי הממשלה שמעון פרס, יצחק שמיר → יעקב מרידור יצחק מודעי ←
שר התקשורת ה־17 7 ביוני 1987 – 15 במרץ 1990 (שנתיים) תחת ראש הממשלה יצחק שמיר → אמנון רובינשטיין רפאל פנחסי ←
חבר הכנסת 17 בנובמבר 1969 – 13 ביולי 1992 (22 שנים) כנסות 7 - 12
יו"ר ועדת הכלכלה ה־7 28 ביוני 1977 – 13 באוגוסט 1984 (7 שנים) → שמואל תמיר אליהו שפייזר ←
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה־10 1992–1996 (כ־4 שנים) תחת שרי החוץ שמעון פרס ואהוד ברק → יורם ארידור דורי גולד ←
תפקידים בולטים נוספים סגן שר התחבורה יו"ר חברת החשמל יו"ר רשות הנמלים והרכבות

גד יעקבי (18 בינואר 1935 – 27 באוגוסט 2007) היה חבר הכנסת, שר בממשלות ישראל ושגריר ישראל באו"ם. בנוסף לפעילותו הציבורית היה משורר פורה, ופרסם ספרי עיון וספרי ילדים.

יעקבי נולד בכפר ויתקין לאלכסנדר ושרה יעקבי, משפחה בעלת רקע חקלאי. סיים את בית הספר התיכון בכפר ויתקין בשנת 1953. שירת בצה"ל בחיל המודיעין, ולאחר שהשתחרר למד באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1958 סיים את לימודי התואר ראשון במדע המדינה ובשנת 1960 סיים את לימודי המוסמך בכלכלה, כאשר את חלק מלימודיו עשה באוניברסיטת הרווארד.^[1]

כנער החל יעקבי בפעילות ציבורית במסגרת תנועת העבודה. בתחילה היה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, ועם סיום לימודיו החל בפעילות מפלגתית שקירבה אותו אל משה דיין, ממנהיגי מפא"י. בשנת 1959 שימש מנהל לשכתו ודובר משרדו של דיין, לאחר שזה נבחר לתפקיד שר החקלאות בכנסת הרביעית. הוא שימש עוזר שר החקלאות בשנים 1960–1961 וראש המרכז לתכנון ופיתוח כלכלי במשרד החקלאות בשנים 1961–1966, בתמיכת פטרונו הפוליטי דיין.

המשבר הפוליטי שהביא להקמת רפ"י הביא לפרישת משה דיין ממשרד החקלאות בשלהי שנת 1964, ובשנת 1966 פרש גם יעקבי מתפקידיו במשרד והצטרף לרפ"י. הוא שימש נציגה של המפלגה החדשה בוועדה המרכזת של ההסתדרות ובהנהלת חברת העובדים. כשהתמזגה רפ"י לתוך מפלגת העבודה, התמנה לחבר לשכת המפלגה, ובבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969 נבחר לראשונה לחבר הכנסת. בבחירות אלו בחרה כל אחת מהמפלגות שהרכיבו את המערך את מועמדיה בנפרד, ואנשי רפ"י בחרו את מועמדיהם בבחירות חשאיות שנערכו בין חברי "לשכת המפלגה". בבחירות אלו זכה יעקבי במקום השני, המבטיח משרת שר על פי ההסכמים שבין מפלגות המערך, כשהוא מקדים את שמעון פרס הוותיק. למרות זאת, ויתר יעקבי על מקומו לטובת פרס ושימש חבר הכנסת בלבד, כשהוצב במקום ה-31 ברשימת המערך, בעוד שפרס מונה במקומו לשר.^[2][3]

בשנת 1972 מונה יעקבי לסגן שר התחבורה, וב-1974 התמנה לשר התחבורה בממשלת רבין הראשונה. בשנה זו בחר טיים מגזין את "50 מנהיגי העתיד" ממדינות שונות בעולם, וציין את יעקבי ואת שולמית אלוני כמנהיגי העתיד של ישראל.

בשנת 1977 הוצג יעקבי על ידי שמעון פרס כמועמד המערך לתפקיד שר האוצר והוצב במקום ה-12 ברשימה, אולם לאחר הבחירות לכנסת התשיעית ותבוסת המערך בבחירות נאלץ להסתפק בתפקיד יושב ראש ועדת הכלכלה.

בממשלת האחדות הלאומית שהוקמה ב-1984, לאחר שהוצב במקום השמיני ברשימת המערך, מונה לשר הכלכלה והתכנון. משרד הכלכלה והתכנון היה קיים בין 1981 ל-1995, ועסק בתיאום כלכלי בין משרדי הממשלה. על אף שרבים סברו שהמדובר במשרה חסרת תוכן שנוצרה מטעמים קואליציוניים, ניסה יעקבי לקבל למשרדו סמכויות כלכליות רבות ככל האפשר. בתקופה זו נטל חלק בעיצוב מדיניותה הכלכלית של ישראל, וביישום תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985, שהביאה לישראל יציבות כלכלית לאחר האינפלציה הגבוהה בשנים שקדמו ל-1985. יעקבי ניסה להכניס תוכן כלכלי למשרת שר זו, תוך כדי שהוא מנסה לשמור על מעמדו כאישיות הכלכלית הבכירה במפלגת העבודה גם בתקופה בה שימש שמעון פרס שר האוצר. ביוני 1987 לאחר פרישת אמנון רובינשטיין מהממשלה, שימש יעקבי גם שר התקשורת, משרד בו שירת גם במהלך ממשלת ישראל העשרים ושלוש עד נפילתה בעקבות "התרגיל המסריח". בתקופת כהונתו כשר נראה יעקבי כאיש המרכז-שמאל, והשמיע דעות בעד "שלום תוך ויתור על רוב שטחי יהודה שומרון וחבל עזה המאוכלסים בצפיפות על ידי ערבים".^[4]

יעקבי ראה עצמו כאיש "דור הביניים" במפלגת העבודה, אליו היו שייכים אישים כמשה שחל, יעקב צור ושושנה ארבלי-אלמוזלינו. עם תחילת שנות ה-90 נראה לרבים כי היריבות רבת השנים בין שמעון פרס ויצחק רבין הביאה את המפלגה להפסדים במערכות הבחירות, וכי הגיע תורו של דור זה לצעוד לקדמת הבמה ולקבל את ההנהגה. בשנת 1992 העמיד עצמו יעקבי כמועמד לראשות מפלגת העבודה, בבחירות בהן התמודדו שמעון פרס, יצחק רבין, אורה נמיר וישראל קיסר. בצעד מפתיע, הודיע יעקבי לבסוף כי ויתר על התמודדותו, וביקש מתומכיו לבחור ביצחק רבין.^[5] לאחר מכן, ולאור תוצאות הבחירות המקדימות, טען יעקבי כי צעד זה הוא שהביא לבחירתו של רבין, שנבחר בסיבוב הראשון במספר קולות גבוה אך במעט מ-40%, ולולא תמיכת אנשי יעקבי, לא היה מצליח להגיע ל-40%, ולפי חוקת המפלגה היה צורך בסיבוב שני, שיש סיכויים רבים לכך שבו היה מנצח פרס.

יעקבי נכשל בבחירות המקדימות לתפקיד חבר הכנסת במפלגת העבודה כשזכה במקום ה-45, ולא נבחר לכנסת ה-13. רבין מינה אותו לשגריר ישראל באו"ם - תפקיד אותו מילא בין ספטמבר 1992 ליוני 1996, עת נבחר בנימין נתניהו לראשות הממשלה. מששב לישראל מונה ליו”ר חברת החשמל, תפקיד שמילא עד דצמבר 1998 וליו”ר רשות הנמלים והרכבות מאוקטובר 2000 עד אוקטובר 2003. כיהן כמרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובהנהלת מספר עמותות ציבוריות, בהן מרכז רבין. קיבל את פרס בן-גוריון בשנת 2004. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים המשיך להשמיע דעותיו בענייני השעה.

במהלך כל הקריירה הפוליטית שלו פרסם יעקבי ספרים רבים – ספרי עיון, אוטוביוגרפיות, ספרי ילדים וספרי שירה. שיריו של יעקבי זכו לתשבחות ופורסמו בהוצאות ספרים מכובדות. המשוררת חלי אברהם איתן כתבה על ספר שיריו "עד בוא היום" כי "המשורר מיטיב לחדור, מזווית העין של האמן המאמין בקיום המטאפיזי, לנבכי נפשו שלו ולנבכי נפש האדם באשר הוא, לדלות ממרחבי המקום והזמן את חומריה, ונע בין תודעת הסוף והאינסוף בעולמנו".^[6] המשוררת אורנה רב-הון כתבה כי "שירתו של גד יעקובי היא שירה קסומה ומלאת מעמקים, וכל הקורא בה ידלה ממנה ניצוצות נסתרים, ניצוצות של חמלה ואהבת האדם".^[7]

בצעירותו נישא יעקבי לטובה, ולזוג נולדו שלושה ילדים. בהם, יואב, שהתפרסם כמתופף של להקת הפאנק Mr. Error Sound System (שבהמשך קיצרה את שמה ל-M.E.S.S). בשנת 1974 התגרש ונישא לנלה, דיילת באל על ואלמנתו של לוחם ממלחמת ההתשה. נולדה להם בת ב-1982. מאוחר יותר התגרש מנלה ונישא בשלישית לאסתר בכרך יעקבי, אדריכלית פנים ונשיאת אגודת "סיסטיק פיברוזיס ישראל".

יעקבי יצא לטורונטו שבקנדה לצורך ניתוח בלבו ונפטר בבית חולים שם ב-27 באוגוסט 2007, י"ג באלול ה'תשס"ז בגיל 72. הוא נקבר למחרת בבית העלמין קריית שאול.^[8]

• ספור בצבעים על אבל ועל אם, לילדים, צייר גיל אלקבץ, גבעתיים 1988.
• המסע אל הדבש, לילדים, איורים: אורה איל, הוצאת כתר ירושלים, 1991.
• אני, לילדים, ציורים ועטיפה נורית צרפתי, עם עובד תל אביב תשמ"ו 1986.
• מקום קרוב, שירים, תל אביב 1997.
• עד בוא היום, שירים, תל אביב, 2004.
• עומס החום, רומן, תל אביב, 2000.
• ההתרחשויות בזמן קצוב: מבחר שירים 1991 - 2007, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007.
• ראש בעננים, אפיק ספרות ישראלית, 2013.

ספרי עיון:

• "עוצמתה של איכות" (1972)
• "החופש לבחור", עם עו"ד אהוד גרא, תל אביב, עם עובד, (תשל"ה). (1975)
• "הממשלה", עם עובד תל אביב, תשמ"ג (1980)
• (The Government of Israel (1981
• "קריאת כיוון" (1983)
• "כחוט השערה", איך הוחמץ הסדר בין ישראל למצרים ולא נמנעה מלחמת יום-הכיפורים, ידיעות אחרונות, עידנים תש"ן, (1990)
• "העתיד מתחיל עכשיו" (1992)
• "יומן ניו-יורק", סיפורו של שגריר ישראל לאו"ם, משכל תל אביב, (1997).
• "חסד הזמן" - פרקי אוטוביוגרפיה, משכל תל אביב, (2002)
• "פגישות במסלול חיי", הוצאת כרמל, ירושלים, תשס"ט 2009.

• ראיה פוליטית-עיונית על עבודת הממשל, על ספרו של יעקבי, "הממשלה", מאת יצחק גל-נור, נדפס ב"מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים", 18, תשמ"ב 1982.
• יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א' (7), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 166 - 199

• "איש יהודי קשה עורף", ראיית הנולד בהכרעותיו של בן-גוריון, "כיוונים חדשים" 12, 2005.
• האם יש עתיד לישראל בלי ציונות?, "כיוונים חדשים" 5, 2002.
• המשבר הפוליטי בתקופת ה"המתנה": גורמים ותוצאות, "שישה ימים - שלושים שנה", 1999.
• פרידה ממדיניות העבר: תוכנית מיתאר חדשה לישראל, "כיוונים חדשים" 3, 2000.
• שיטת הבחירות והממשל - מפנה חיוני, כיוונים חדשים 14, 2006, עמ' 151-136, באתר ההסתדרות הציונית העולמית.

מדיה וקבצים בנושא גד יעקבי בוויקישיתוף

• גד יעקבי, באתר הכנסת
• גד יעקבי, באתר כנסת פתוחה
• גד יעקבי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• גד יעקבי, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• גד יעקבי, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• גד יעקבי, באתר איגוד הסופרים בישראל
• הארכיון של גד יעקבי באתר ארכיון המדינה
• מידע על גד יעקבי בקטלוג הספרייה הלאומית
• ראש בעננים, סיפור, עתון 77, גיליון 324, ספטמבר 2007
• גד יעקבי, שוב נדרש אומץ להחליט, באתר הארץ, 28 באפריל 2003 - מאמר הקורא לסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני.
• אטילה שומפלבי, השר לשעבר גד יעקבי מת בגיל 72, באתר ynet, 27 באוגוסט 2007
• השר לשעבר גד יעקבי נפטר - ערוץ 7
• זיוה שמיר, כי האדם עץ השדה - על שירת גד יעקבי, באתר מב"ע - מחקרים בספרות עברית

גד יעקבי - תבניות ניווט

שרי התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלות ישראל דוד רמז • דב יוסף • דוד צבי פנקס • דוד בן-גוריון • יוסף סרלין • יוסף ספיר • זלמן ארן • משה כרמל • יצחק בן-אהרן • ישראל בר-יהודה • עזר ויצמן • שמעון פרס • אהרן יריב • גד יעקבי • מנחם בגין • מאיר עמית • חיים לנדאו • חיים קורפו • משה קצב • ישראל קיסר • יצחק לוי • שאול יהלום • יצחק מרדכי • אמנון ליפקין-שחק • אפרים סנה • אריאל שרון • צחי הנגבי • אביגדור ליברמן • מאיר שטרית • שאול מופז • ישראל כ"ץ • בצלאל סמוטריץ' • מירי רגב • מרב מיכאלי • מירי רגב שרי הכלכלה והתכנון בממשלת ישראל יעקב מרידור • גד יעקבי • יצחק מודעי • דוד מגן • שמעון שטרית • יוסי ביילין שרי הדואר והתקשורת בממשלות ישראל שרי הדואר מרדכי נורוק • יוסף בורג • ישראל ברזילי • בכור-שלום שטרית • בנימין מינץ • אליהו ששון • ישראל ישעיהו-שרעבי • אלימלך-שמעון רימלט שרי התקשורת שמעון פרס • אהרן אוזן • יצחק רבין • מנחם בגין • מאיר עמית • יצחק מודעי • יורם ארידור • מרדכי צפורי • אמנון רובינשטיין • גד יעקבי • רפאל פנחסי • משה שחל • שולמית אלוני • לימור לבנת • בנימין בן אליעזר • ראובן ריבלין • אריאל שרון • אהוד אולמרט • דליה איציק • אברהם הירשזון • אריאל אטיאס • משה כחלון • גלעד ארדן • בנימין נתניהו • צחי הנגבי • איוב קרא • דודי אמסלם • יועז הנדל • איתן גינזבורג • יועז הנדל • שלמה קרעי סגני שרי התחבורה והבטיחות בדרכים בממשלות ישראל גד יעקבי • דוד שיפמן • פנחס גולדשטיין • אפרים גור • אברהם יחזקאל • סופה לנדבר • שמואל הלפרט • ציפי חוטובלי • אורי מקלב שגרירי ישראל באו"ם ישראל האומות המאוחדות אבא אבן • מיכאל קומיי • גדעון רפאל • יוסף תקוע • חיים הרצוג • יהודה בלום • בנימין נתניהו • יוחנן ביין • יורם ארידור • גד יעקבי • דורי גולד • יהודה לנקרי • דן גילרמן • גבריאלה שלו • מירון ראובן • רון פרושאור • דני דנון • גלעד ארדן יושבי ראש ועדת הכלכלה של הכנסת מנחם בדר • מרדכי בנטוב • בנימין אבניאל • אברהם שכטרמן • יגאל הורביץ • שמואל תמיר • גד יעקבי • אליהו שפייזר • שושנה ארבלי-אלמוזלינו • אברהם בייגה שוחט • צחי הנגבי • גדעון פת • אלי גולדשמידט • אברהם יחזקאל • אמנון רובינשטיין • אברהם פורז • איתן כבל • אמנון כהן • שלום שמחון • משה כחלון • גלעד ארדן • ישראל חסון • רוברט אילטוב • אופיר אקוניס • כרמל שאמה הכהן • אבישי ברוורמן • איתן כבל • יעקב מרגי • מיכאל ביטון • דוד ביטן