ג'רש
 | |
| הפורום הרומאי בג'רש על רקע העיר החדשה | |
| מדינה |
 ירדן |
|---|---|
| מחוז | מחוז ג'רש |
| שטח | 410 קמ"ר |
| גובה | 600 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 50,745 (2015) |
| ‑ צפיפות | 100 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 32°16′20″N 35°53′29″E / 32.272280555556°N 35.891397222222°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.jerash.gov.jo | |
גַ'רַש (בערבית: جرش, ביוונית: Γέρασα גֶרַסַה) היא עיר בירדן, שבה שרידי עיר הלניסטית-רומית ומהווה את אתר התיירות השני בחשיבותו בירדן (אחרי פטרה). ג'רש נמצאת מצפון לעמאן ומדרום לאירביד, בהרי הגלעד.
ג'רש מזוהה במדרש בתור עיר המקלט המקראית רמות גלעד,[דרוש מקור][מפני ש...] אותה הפריש כבר משה רבנו. אמנם, במחקר המודרני, נהוג לזהות את רמות גלעד עם אתרים אחרים בירדן. ייתכן כי התנא יהושע הגרסי היה תושב העיר.
ג'רש הייתה אחת מעשר ערי הדקאפוליס שנבנו בגבול המזרחי של האימפריה הרומית. מאז המאה ה-20 הן בשטחי סוריה, ממלכת ירדן וישראל. ג'רש נחשבת לעיר הקדומה שהשתמרה בצורה הטובה ביותר מבין ערים אלה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום היה ככל הנראה יישוב פרהיסטורי קטן, שנבנה על גדת פלג מים. בתקופה ההלניסטית התפתח היישוב לעיר שכונתה "אנטיוכיה על נהר הזהב" ("ליד הכריסורואס"[1]), שם שמרמז על מעורבותו של אחד או יותר משושלת המלכים הסלאוקים בשם אנטיוכוס, ככל הנראה אנטיוכוס הרביעי. בהמשך, נכבשה העיר על ידי שלומיציון שהחליפה את בעלה במצור עקב מותו ממחלה וסופחה לממלכת החשמונאים.
בשנת 63 לפנה"ס נכבשה ג'רש על ידי המצביא הרומאי פומפיוס, שסיפח אותה לפרובינקיה סוריה. כיבוש זה החל את תור הזהב של העיר, שכונתה בפי הרומאים "גרסה" וזכתה, כיתר ערי הדקאפוליס, במידה רבה של אוטונומיה. העיר גדלה ופרחה, התעשרה במבנים רומיים מפוארים והפכה למרכז סחר חשוב. במהלך השלטון הרומי נבנו בעיר מקדשים, בתי מרחץ ותיאטראות כמיטב המסורת הרומאית, אשר שיקפו את עושרה וחשיבותה. שיא פריחתה היה במאה ה-2, עת ביקר בה הקיסר אדריאנוס, שלכבודו נבנה שער ניצחון בעיר.
במאה השלישית לספירה החלה שקיעתה של העיר, במקביל למשבר הרחב שהתרחש ברחבי האימפריה הרומית. מהמאה ה-3 והלאה החלו בני העיר להמיר את דתם לנצרות, כאשר במאה הרביעית רוב אוכלוסייתה התנצרה. בעקבות שינוי זה נבנו בג'רש לאורך המאות הבאות כנסיות רבות, בנייה שלוותה בהרס המקדשים הפגאניים הקדומים.
העיר נכבשה בשנת 635 על ידי המוסלמים, כיבוש שכתוצאתו הואצו תהליכי החורבן והשקיעה בה. סדרת רעידות אדמה סייעה לתהליך זה. ישנם עוד מספר אזכורים היסטוריים ליישוב בעיר עד המאה ה-12, אולם לאחר מכן ננטשה ג'רש כליל והפכה לעיי חורבות.
העיר המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרידי העיר התגלו בחפירות ארכאולוגיות על ידי המזרחן הגרמני אולריך יאספר זטצן בשנת 1806.
בסוף המאה ה-19 יישבה האימפריה העות'מאנית קבוצת צ'רקסים במקום, לאחר שגורשו ממולדתם בקווקז. בעקבות התיישבות זו החלו חפירות ארכאולוגיות ועבודות שיחזור באתר, הנמשכות עד היום. השרידים הקדומים שמורים ומשוחזרים ברמה טובה יחסית לאתרים ארכאולוגיים דומים, וכוללים כיכר עגולה מוקפת עמודים ("פורום"), שני תיאטראות, בתי מרחץ, שרידי מקדשים וכנסיות, מבנים נוספים וכן חומות העיר כמעט בשלמותן. בשל היקף ואיכות השרידים נוהגים לכנות את ג'רש "פומפיי של המזרח".
ג'רש כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רש של היום היא עיר המונה כ-40,000 תושבים, ומהווה את בירת מחוז ג'רש. העיר שוכנת בצמוד לאתר הארכאולוגי, וחלק מבתיה בנויים על השרידים העתיקים או ביניהם.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Carl H. Krakeling (ed.), Gerasa, City of the Decapolis, New Haven: American Schools of Oriental Re-search, I938.
- A. H. M. Jones, Inscriptions from Jerash, The Journal of Roman Studies, Vol. 18, (1928), pp. 144-178.
- Jacques Seigne, Le Sanctuaire de Zeus à Jerash : éléments de chronologie, Syria. Archéologie, Art et histoire 62, 1985, עמ' 287–295 doi: 10.3406/syria.1985.6898
- Pierre-Louis Gatier, Nouvelles inscriptions de Gerasa, Syria. Archéologie, Art et histoire 62, 1985, עמ' 297–312 doi: 10.3406/syria.1985.6899
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'רש
- צפייה בתלת-מימד באתר "המורשת העולמית"
- אפרת נקש, ג'רש: העיר המרהיבה שבה חיו יהודים מעבר לירדן, באתר וואלה, 8 בספטמבר 2016
- ג'רש, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דקאפוליס | |
|---|---|
|
