ארצ'יבלד ויויאן היל
 | |
| תמונה של היל מ-1922 | |
| לידה |
26 בספטמבר 1886 בריסטול, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
3 ביוני 1977 (בגיל 90) קיימברידג', הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Archibald Vivian Hill |
| ענף מדעי | פיזיולוגיה וביופיזיקה |
| מקום מגורים | אנגליה |
| מקום לימודים | טריניטי קולג' (קיימברידג') |
| מנחה לדוקטורט | וולטר מורלי פלטשר |
| מוסדות |
אונבירסיטת קיימברידג' אוניברסיטת מנצ'סטר אוניברסיטת לונדון |
| תלמידי דוקטורט |
ברנד כץ ראלף ה. פאולר טה-פאי פנג ברנרד אבוט |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Margaret Neville Keynes |
| צאצאים |
Maurice Hill, David Keynes Hill, Janet Hill, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| תרומות עיקריות | |
|
עבודה מכנית בשרירים מודל כיווץ שרירים ייסוד ביופיזיקה משוואת היל (ביוכימיה) | |
  | |
ארצ'יבלד ויויאן היל (באנגלית: Archibald Vivian Hill; 26 בספטמבר 1886 – 3 ביוני 1977) היה פיזיולוג וביופיזיקאי בריטי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1922, ביחד עם אוטו מאירהוף, על תגליותיו בנוגע לייצור חום בשרירים.
ילדות, נעורים והכשרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצ'יבלד ויויאן היל נולד ב-26 בספטמבר 1886 בעיר בריסטול שבאנגליה. הוא למד בבית הספר בלונדל שבטיברטון. לאחר מכן למד במכללת טריניטי בקיימברידג', ונחשב לתלמיד מוכשר במתמטיקה. אחרי שסיים את לימודיו, ב-1907, עודד אותו וולטר פלטשר, פיזיולוג שהיה אחד ממוריו, ללמוד פיזיולוגיה. היל החל בעבודת חקר בשנת 1909, אז הוציא את מאמרו הראשון. בהשפעת ג'ון לנגלי, ראש המחלקה לפיזיולוגיה, היל בחר לחקור את נושא כיווץ השרירים. לנגלי עודד אותו לחקור את נושא החומצה הלקטית בשרירים, בייחוד בקשר להשפעת חמצן על הסרתה בתהליך ההתאוששות. בנוסף, הוא חקר את התלות של הפקת חום באורך של סיבי השריר. לאחר פרסום מאמריו, הוא גילה שמדענים גרמנים כבר חקרו את הנושא, ועל כן עבר לגרמניה בתחילת 1911 על מנת ללמוד על עבודתם. היל קיבל מלגה בטריניטי בשנת 1910.[1]
הישגים בולטים במחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1910 ניסח היל את משוואת היל, שמשמשת לתיאור הקישור בין מולקולות חמצן לבין המוגלובין שמאוחר יותר שימשה אותו בעבודתו על שרירים.[2] המשוואה פשוטה ומשמשת באופן נרחב בתחום מדעי החיים. היל גם חקר את תופעת הפקת החום בשרירים של צפרדעים, ומצא שחום מופק בתהליך ההתכווצות בלבד, ושתהליך ההרפייה הוא פסיבי ולא דורש השקעת אנרגיה. חקר הפקת החום גם תרם להבנת מקור חומצת החלב בשרירים.[3] בנוסף, היל נחשב, יחד עם הרמן פון הלמהולץ, כאחד ממייסדי הביופיזיקה. היל עבד גם על קלורימטריה של חיות.[1] בנוסף, הוא הראה במחקרו שבמקרים מסוימים חמצן לא דרוש בזמן כיווץ שרירי אבל כן בזמן התאוששות, מה שנתן השראה למונח "חוב חמצן".[4][3]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1918 נבחר לחבר החברה המלכותית, שבה שירת כמזכיר הביולוגי בין שנת 1935 לבין שנת 1945. בשנת 1948 קיבל מהחברה את מדליית קופלי, עבור "הישגים יוצאים מן הכלל במחקר בכל תחום מדעי".[1][5] בשנת 1919, אחרי מלחמת העולם הראשונה, חזר היל לקיימברידג' לזמן קצר, לפני שקיבל קתדרה בפיזיולוגיה באוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר, בשנת 1920. בשנת 1922 זכה בפרס נובל בפיזיולוגיה ורפואה ביחד עם אוטו מאירהוף כהוקרה על מחקרו בנושא שרירים, ובפרט על תפוקת החום בשריר ועל היחס בין צריכת חמצן ומטבוליזם של חומצה לקטית. ב-1923 הוא התמנה לפרופסור לפיזיולוגיה ביוניברסיטי קולג' לונדון, ונשאר שם עד לפרישתו ב־1951.[6] הוא היה ממייסדי המחלקה הראשונה בעולם לביופיזיקה, ביוניברסיטי קולג' לונדון, וב-1926 הוא התמנה לפרופסור חוקר מטעם החברה המלכותית, והחל לנהל את המחלקה והמעבדה לביופיזיקה, אותן הוא ניהל עד 1952.[1][3] בין 1940 לבין 1945 שירת כאחד מתוך 650 נבחרים בבית הנבחרים הבריטי, כעצמאי מטעם אוניברסיטת קיימברידג'.[7][3]
הישגים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך מלחמת העולם הראשונה, היל פיתח אמצעים נגד מטוסים. בסוף 1915, במהלך חופשה, הוא התבקש על ידי מנהל התחמושת לייעץ לאימון תותחים נוגדי מטוסים. באותו יום הוא הציע שיטה לגילוי גובה מטוסים ושיטה למדידת מקום פיצוץ פצצות עשן בעזרת שימוש בשתי מראות. מאוחר יותר במלחמה עבד על שיטה לגילוי מטוסי אויב על פי קולותיהם. על עבודתו במלחמה קיבל את מסדר האימפריה הבריטית ב-1918.[1] היל היה מייסד, חבר וסגן הנשיא במועצה לסיוע אקדמי - ארגון צדקה בריטי שמוקדש לעזרה לאקדמאים בסכנה או בגלות כפויה. הרעיון לארגון הגיע ב-1933 על ידי ויליאם בוורידג, ששמע על פיטורים של מספר אקדמאים על רקע גזעני באוניברסיטאות גרמניות. בשנותיה המוקדמות, המועצה עזרה לכ-1,500 אקדמאים,[3] מתוכם שישה עשר או יותר זכו בפרס נובל, שמונה עשר קיבלו תואר אבירות, ומעל למאה נבחרו לחברים בחברה המלכותית.[3] הוא החזיק במעבדתו בובה של היטלר מצדיע במועל יד ונהג להסביר שהיא משמשת להכרת תודה על כל המדענים שהוגלו מגרמניה. היל גם עבד עם מספר מדענים שהוגלו.
פרסים ועיטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קצין מסדר האימפריה הבריטית (1918)
- עמית של החברה המלכותית (1918)
- פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1922)
- מסדר עמיתי הכבוד (1946)
- מדליית קופלי של החברה המלכותית (1948)
- הנשיא של איגוד המדע הבריטי (1952)
חיים אישיים ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1913 הוא התחתן עם מרגרט קיינס (1885–1974), בתו של הכלכלן ג'ון נוויל קיינס והאחות של הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס והמנתח ג'פרי קיינס. היו להם שתי בנות ושני בנים:
- פולי היל (1914–2005), כלכלנית
- ג'נט היל (1918–2000), פסיכיאטרית ילדים
- דייוויד קיינס היל (1915–2002), פיזיולוג
- מאוריס היל (1919–1966), אוקיינוגרפר
השפעה ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-9 בספטמבר 2015 הועמדה לוחית כחולה של "אינגליש הריטג'" בבית בלונדון שבו התגורר היל בין השנים 1923–1967. האדון ראלף קון F.R.S שהציע את תליית הלוחית, אמר: "זוכה הפרס נובל א. ו. היל תרם במידה ניכרת להבנתנו של פיזיולוגית שרירים. העבודה שלו יושמה לטווח רחב ברפואת ספורט. כבן אדם יוצא מן הכלל, הוא לא התפשר בגינוי המשטר הנאצי בגין רדיפתם אחר מדענים ואחרים. להיל היה תפקיד מרכזי בעזרה וחילוץ של פליטים רבים למען המשך עבודתם במדינה זאת".
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Van der Kloot, W. (2011). Mirrors and smoke: A. V. Hill, his Brigands, and the science of anti-aircraft gunnery in World War I. Notes and Records of the Royal Society, 65(4), 393–410.
doi:10.1098/rsnr.2010.0090 - Hale, T. (2008). History of developments in sport and exercise physiology: A. V. Hill, maximal oxygen uptake, and oxygen debt. Journal of Sports Sciences, 26(4), 365–400.
doi:10.1080/02640410701701016 - Bassett, D. R. (2002). Scientific contributions of A. V. Hill: exercise physiology pioneer. Journal of Applied Physiology, 93(5), 1567–1582.
doi:10.1152/japplphysiol.01246.2001
https://www.physiology.org/doi/full/10.1152/japplphysiol.01246.2001 - Katz, B. (1978). Archibald Vivian Hill, 26 September, 1886 - 3 June 1977, 24, Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society.
doi:10.1098/rsbm.1978.0005
http://www.dcscience.net/AV-Hill-Biographical-Memoir.pdf
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארצ'יבלד ויויאן היל, באתר פרס נובל (באנגלית)
- ארצ'יבלד ויויאן היל, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- ארצ'יבלד ויויאן היל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ארצ'יבלד ויויאן היל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 The Nobel Prize in Physiology or Medicine 1922 Archibald V. Hill, ארצ'יבלד ויויאן היל באתר פרס נובל (באנגלית)
- ^ A. V. Hill, The possible effects of the aggregation of the molecules of haemoglobin on its dissociation curves, The Journal of Physiology, 1910, עמ' 4-7 doi: 10.1113/jphysiol.1910.sp001386
- ^ 1 2 3 4 5 6 Gerta Vrbová, A.V. Hill’s contribution to science and society, European Journal Translational Myology 23 (3), 2013, עמ' 73-76 doi: 10.4081/bam.2013.3.73
- ^ A.V. Hill, היל באתר בריטניקה (באנגלית)
- ^ עמוד על מדליית קופלי, באתר החברה המלכותית (באנגלית)
- ^ Frank I. Katch, Archibald Vivian Hill (1886-1977), SPORTSCIENCE, 1997 (באנגלית)
- ^ עמוד על בית הנבחרים הבריטי, באתר הפרלמנט הבריטי (באנגלית)
| זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה | ||
|---|---|---|
| 1901–1925 | פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925) | 
|
| 1926–1950 | פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950) | |
| 1951–1975 | תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975) | |
| 1976–2000 | בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000) | |
| 2001 ואילך | הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024) | |