איגור גוזנקו

איגור גוזנקו
Игор Гузенко

לידה	26 בינואר 1919 רוגאצ'בו, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, רוסיה
פטירה	25 ביוני 1982 (בגיל 63) מיסיסוגה, אונטריו, קנדה
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	מיסיסוגה
תקופת הפעילות	1943 – 25 ביוני 1982 (כ־39 שנים)
עיטורים	פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית (1954) איש השנה של התקשורת הקנדית (1946)
חתימה

איגור סרגייביץ' גוזנקו (ברוסית: Игорь Сергеевич Гузенко; ‏13 בינואר 1919 – 28 ביוני 1982) היה פקיד צופן בשגרירות ברית המועצות באוטווה בירת קנדה, אשר לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ערק וחשף את פעולות הריגול הסובייטי במדינות המערב. בין היתר חשף את קיומה של רשת הריגול שנודעה בשם רשת קיימברידג'.

איגור גוזנקו נולד בכפר קטן ליד מוסקבה בשנת 1919. בגיל 16 הצטרף לקומסומול, תנועת הנוער הקומוניסטי. לאחר מכן למד הנדסה במכון המוסקבאי לאדריכלות. בשנת 1941, עם פלישת הנאצים לברית המועצות, גויס לצבא האדום ונשלח לפנימייה במוסקבה של הגה-אר-או, המודיעין של הצבא האדום. לאחר מכן לחם בחזית ובשנת 1943 נשלח לשרת כפקיד צופן בשגרירות הסובייטית באוטווה בירת קנדה. במסגרת תפקידו פענח הודעות מוצפנות שהגיעו לשגרירות מן הגה-אר-או והצפין הודעות שנשלחו מהשגרירות.

משרדו של גוזנקו בשגרירות הופרד משאר חלקי השגרירות על ידי דלתות פלדה. פעולות הפענוח וההצפנה שגוזנקו ביצע נעשו תחת פיקודו של הנספח הצבאי הסובייטי בקנדה קולונל ניקולאי זבוטין, שהיה אף מפעילם של סוכני הריגול הסובייטים בקנדה. בתוקף תפקידו התוודע גוזנקו לפעילות הריגול הסובייטי במדינות המערב. מחוץ לשעות עבודתו התגורר בדירה שכורה באוטווה.

גוזנקו ואשתו אנה, שהצטרפה אליו בקנדה כשהיא בהריון, נהנו מן החיים הטובים בה. בספטמבר 1944 קיבל גוזנקו מברק ממוסקבה המורה לו ולמשפחתו לשוב למוסקבה, מאחר שהנוהג היה שתפקידם של פקידי הצופן בשגרירות הוא למשך שנה אחת בלבד. קולונל זבוטין התערב בנימוק שכישוריו של גוזנקו חיוניים בשגרירות בגלל הכמות הרבה של תעבורת המידע שנתקבל בה ושוגר ממנה. באוגוסט 1945 הגיע מברק שני ממוסקבה המורה לגוזנקו לשוב מיד לברית המועצות. גוזנקו התלבט האם להענות לדרישה או להישאר במערב. הוא למד להכיר את חירויות הפרט מהן נהנו תושבי קנדה ורמת החיים בה בהשוואה לאלו שבארצו, והצטער על הפעולות שנקט הביון הסובייטי כלפי קנדה, בעלת בריתם במלחמה. בהשפעת שיקולים אלה החליט לערוק למערב וליטול עמו כמות גדולה של מסמכים חסויים שיעידו על פעילות רשתות הריגול הסובייטיות במערב.

ב-5 בספטמבר 1945 עזב גוזנקו את בית השגרירות ונטל עמו תיק ובו 109 מסמכים רגישים ביותר ובהם ספרי הצופן הסובייטי וחומר מפוענח. בתחילה ניגש למשטרת הרוכבים הקנדית, אך השוטרים סירבו להאמין לסיפורו. אז פנה לעיתון מקומי באוטווה, אך העורך לא גילה עניין בסיפורו והציע לו לפנות למשרד המשפטים הקנדי. במשרד המשפטים לא נמצא פקיד תורן בשעות הלילה. נחרד מן המחשבה שהסובייטים יגלו את מעשהו הוא שב לדירתו ולמשפחתו וציפה לליל חרדות. אז פנו גוזנקו ואשתו לשכנים בדירה הסמוכה וביקשו להישאר אצלם עם בנם הקטן. השכנים נענו להם והסתירו אותם בדירתם. ואכן בשעת לילה ניסו סוכנים סובייטים לפרוץ לדירת משפחת גוזנקו. גוזנקו ראה אותם דרך חור המנעול של דירת השכנים כשהם חודרים לדירתו ומחטטים בחפציו. אחד השכנים הזעיק את המשטרה והשוטרים הניסו את הסוכנים.

בבוקר הגיעו לבניין אנשי משטרת הרוכבים וגוזנקו מסר להם את המסמכים שהוציא מן השגרירות. אשתו ובנו הועברו למקום מחסה וגוזנקו הועבר למתקן סודי שנקרא "מחנה איקס" (אנ'), אשר שימש בימי מלחמת העולם השנייה כמתקן אימונים למשימות חשאיות. הוא נחקר בו על ידי אנשי ה-MI5 הבריטי וה-FBI האמריקאי.

כל המהלכים האלה היו למורת רוחו של ראש ממשלת קנדה מקנזי קינג שראה את ברית המועצות כבעלת ברית במלחמה, זאת אף לאחר שנמסר לו כי גוזנקו איים בהתאבדות אם יוסגר לידי הסובייטים. לבסוף הכריע משרד החוץ הקנדי, בניגוד לעמדת ראש הממשלה, להעניק לו מקלט מדיני.

בחודשים שלאחר מכן שבו הסובייטים פעמים אחדות ודרשו את הסגרתו של גוזנקו, אך משטרת הרוכבים המשיכה להחזיק את גוזנקו, אשתו ובנו במעצר הגנתי. גוזנקו נחקר ביסודיות והמסמכים שהביא נבדקו לפרטיהם. נמצא כי הם אמיתיים ובעלי ערך רב ביותר מבחינה מודיעינית וכי הם חושפים רשת ריגול רצינית הפועלת בקנדה, ארצות הברית ובריטניה.

בפברואר 1946 הקימה ממשלת קנדה ועדת חקירה בראשות שני שופטים לחקור את פרשת גוזנקו. הוועדה מצאה כי מספר אנשים, קנדים ובריטים, השתתפו ברשת ריגול סובייטית. גוזנקו מסר לוועדה את שמות הקוד של סוכנים נוספים שככל הנראה נשאו משרות ממשלתיות בקנדה. הזהות של כמה מהם נחשפה והם הועמדו לדין ונגזרו עליהם עונשי מאסר. זהותם של אחרים נחשפה רק כעבור שנים רבות. הוועדה הטילה על משטרת הרוכבים למצוא מקום מחסה בטוח לגוזנקו מחוץ לאוטווה והמשטרה החליטה כי מחנה X הוא המקום המתאים.

בהיותו במחנה המשיך גוזנקו למסור למשטרת הרוכבים ולאף בי אי פרטים נוספים על הריגול הסובייטי. בתקופה זו נולד לגוזנקו ולאשתו בנם השני. לבסוף נתנה משטרת הרוכבים לבני הזוג גוזנקו זהות חדשה ויישבה אותם באונטריו תחת השגחה של סוכניה.

מנוסתו של גוזנקו אל החופש הסעירה את דעת הקהל בקנדה והוציאה אותה מאווירת הסולידריות של בעלות הברית במלחמה אל המציאות של המלחמה הקרה. גוזנקו היה פקיד המודיעין הסובייטי הבכיר ביותר שחיפש מקלט מדיני במערב.

עדותו של גוזנקו נחשבה כמכרעת לגבי הרשעתו בדין של קלאוס פוקס, פיזיקאי גרמני שמצא מקלט בבריטניה, נשלח לארצות הברית והצטרף ל"פרויקט מנהטן", והעביר את סודות הפצצה האטומית לידי ברית המועצות. כן נחשבה עדותו ככזו שסייעה להעמדתם לדין והרשעת של בני הזוג יוליוס ואתל רוזנברג, יהודים אמריקאים, שנעצרו בשנת 1950, הורשעו בריגול למען ברית המועצות והוצאו להורג בשנת 1953.

גילויו של גוזנקו וסודות הצופן הסובייטי שמסר הביאו למעצרם של 22 סוכנים סובייטים בבריטניה ו-15 סוכנים בקנדה. בין היתר הביאו גילוייו לחשיפתם של אנשי רשת קיימברידג', דונלד מקלין, גאי ברג'ס וקים פילבי, שערקו בעקבות החשיפה לברית המועצות. וכן של אלן נאן מיי, קלאוס פוקס וברונו פונטקורבו, פיזיקאים שהעבירו לברית המועצות את סודות הנשק הגרעיני בימי מלחמת העולם השנייה. הגילויים הביאו גם לחשיפתו של קצין מודיעין בריטי שנחשב כחבר החמישי ברשת קיימברידג', ג'ון קיירנקרוס (John Cairncross).

השם הבדוי שהוענק לגוזנקו היה ג'ורג' בראון. חייהם של בני הזוג גוזנקו בקנדה היו כשל בני המעמד הבינוני, אך תמיד התנהלו תחת אבטחה מתמדת של אנשי ביטחון קנדים. בהיותם אינטליגנטים ויצירתיים עסקו בני הזוג ביצירה, גוזנקו הוציא לאור שני ספרים, האחד בשנת 1948 והשני בשנת 1954 ואשתו עסקה בציור נופים ובגננות. גוזנקו הצליח להישמר מפני חשיפה לציבור. הוא אמנם הופיע לעיתים מזומנות בטלוויזיה הקנדית, אך זאת כשראשו עטוי מסכת בד כדוגמת המסכות שעטו עליהם אנשי הקו קלוקס קלאן.^[1]

גוזנקו שסבל ממחלת הסוכרת נפטר מהתקף לב בשנת 1982 ונקבר בקבר בלתי מסומן. אשתו האריכה ימים ונפטרה בשנת 2001 ונקברה ליד בעלה. רק בשנת 2002 הניחה משפחתם מצבה על קבריהם ועליה שמותיהם האמיתיים.

בשנת 1948, שלוש שנים לאחר עריקתו, פרסם גוזנקו ספר פרי עטו בשם This Was My Choice ("זו הייתה בחירתי") ובו תיאור של פרשת עריקתו. בשנת 1954 ראה אור רומן פרי עטו בשם The Fall of a Titan ("נפילתו של ענק"), ספר רחב יריעה בן למעלה מ-500 עמודים על החיים ברוסיה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הספר זכה באותה שנה בפרס הספרותי הגבוה ביותר בקנדה – פרס המושל הכללי, שהוענק לו בטקס פומבי שנערך מטעם ארגון הסופרים הקנדי באולם האוניברסיטה של אוטווה. הספר תורגם לעברית על ידי אהרן אמיר ויצא לאור בשני חלקים בשנת 1955.^[2]

בשנת 1948 הופק סרט הקולנוע האמריקאי The Iron Curtain ("מסך הברזל") על סיפורו של איגור גוזנקו. בסרט השתתפו דיינה אנדרוז בתפקיד גוזנקו וג'ין טירני בתפקיד אשתו אנה. הסרט צולם במקומות ההתרחשות האמיתיים בקנדה.^[3]

• אלן מורהד, מרגלי האטום. הוצאת כתבים, 1953.

מדיה וקבצים בנושא איגור גוזנקו בוויקישיתוף

• איגור גוזנקו, ברשת החברתית Goodreads
• מעלליו של הקנדי השקט, דבר, 4 בינואר 1963
• איגור גוזנקו באתר Spartacus.
• איגור גוזנקו באתר Spymuseum.
• איגור גוזנקו, באתר החברה ההיסטורית של מחנה איקס.
• גוזנקו בוחר בחופש, פרק מספרו של אלן מורהד "מרגלי האטום" שהתפרסם במעריב ב-18 בינואר 1953.
• איגור גוזנקו (1919-1982), דף שער בספרייה הלאומית