אייזנך

אייזנך
**Eisenach**
סמל אייזנך סמל אייזנך	דגל אייזנך דגל אייזנך
	מבט על אייזנך מלמעלה
מדינה	גרמניה
מדינה	תורינגיה
ראש העיר	קטיה וולף ; Katja Wolf
שפה רשמית	גרמנית
שטח	103.84 קמ"ר
גובה	220 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	42,817 (31 בדצמבר 2023)
‑ צפיפות	400 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	50°58′34″N 10°19′14″E / 50.97611°N 10.32056°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.eisenach.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני אייזנך

אייזנך (בגרמנית: Eisenach) היא עיר עצמאית במדינת תורינגיה שבגרמניה. העיר שוכנת במרחק 50 ק"מ מערבה לבירת המדינה ארפורט, 70 ק"מ מדרום-מזרח לקאסל ו-150 ק"מ מצפון-מזרח לפרנקפורט ומהווה את המרכז האורבני הראשי של מערב תורינגיה ושל האזור הצפון-מזרחי של מדינת הסן השכנה. אייזנך נמצאת בסמוך לגבול בין שתי הגרמניות לשעבר.

על העיר משקיפה טירת וארטבורג, שהוקמה בשנת 1067, והוספה לרשימת אתרי המורשת העולמית בשנת 1999.

אייזנך הייתה הבירה הקדומה של תורינגיה במאות ה-12 וה-13. אליזבת מתורינגיה חיה בחצר בית המלכות בעיר בין השנים 1211–1228. כמו כן בעיר מרטין לותר תרגם את התנ"ך לגרמנית. ב-1685 נולד בעיר יוהאן סבסטיאן באך.
בראשית העת החדשה הייתה אייזנך מקום משכנו של הענף הארנסטיני של בית וטין וביקרו בה נציגים רבים של תנועת הקלאסיציזם של ויימאר, כמו יוהאן וולפגנג פון גתה ב-1869. מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SDAP), אחת משתי המפלגות שמהן הוקמה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SDP), נוסדה באייזנך.

תעשיית הרכב היא הענף התעשייתי הראשי של אייזנך. ב-1896 הוקם בעיר מפעל אוטמובילוורק אייזנך (Automobilwerk Eisenach). רכב הווארטבורג (Wartburg) המזרח גרמני יוצר כאן.

אייזנך שוכנת על הנהר הרזל (Hörsel), שהוא יובל של נהר ורה (Werra), בין יער תורינגיה (Thüringer Wald) מדרום, רכס גבעות הייניך (Hainich) מצפון-מזרח ורמות מזרח הסן (Osthessisches Bergland) מצפון-מערב.

היסטוריה

ימי הביניים

זמן הקמתה וראשית תולדותיה של אייזנך לא ידועים. יישוב פרנקי מהמאה ה-8 ליד גבעת פטרסבורג נחשב לגרעין ההקמה של העיר. יחד עם זאת, אין כל מקורות כתובים על תקופה זו. על פי האגדה, לודביג "הקפצן" (Ludwig der Springer) החל ב-1067 להקים את טירת וארטבורג המשקיפה על העיר.

ב-1080 מוזכרת הטירה לראשונה בכרוניקות של סקסוניה. אייזנך עצמה מוזכרת במסמך משנת 1150, בו היא קרויה Isinacha. במהלך שנות השמונים של המאה ה-12 נוסדה העיר כאשר נבנו שלוש עיירות שוק עצמאיות. הודות למיקומה הנוח בצוואר הבקבוק שבין יער תורינגיה מדרום וגבעות הייניך מצפון, נהנתה אייזנך מתנועת סחר ערה בכיוון מזרח-מערב לאורך הוויה רגיה (Via Regia) שקישרה את פרנקפורט לארפורט וללייפציג וכתוצאה מכך הפכה אייזנך לעיר עשירה. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-12 הוקמו חומות העיר (שחלק מהן שרדו עד היום) ונסללה רשת מסודרת של רחובות וסמטאות. בסוף המאה הפכה הטירה למקום מגוריהם של שליטי תורינגיה לבית לודביג, ובכך הפכה העיר למקום מרכזי בשטח שמהווה היום את מערב תורינגיה וצפון הסן.

ב-1221 נישאה אליזבת מהונגריה ללודביג הרביעי מתורינגיה וחיה באייזנך או בטירת וארטבורג עד לשנת 1228. מאוחר יותר היא הפכה להיות הקדושה המגינה של תורינגיה ושל הסן.

ב-1247 מת האחרון לבית לודביג ופרצה מלחמת ירושה בין בית וטין לבין סופיה, דוכסית בראבנט כתוצאה מכך התפלגה הדוכסות והחלקים המזרחיים שלה עברו לידי בית וטין (והפכו בהמשך לתורינגיה) והחלקים המערביים של הדוכסות עברו לידי סופיה (והפכו בהמשך להסן). אייזנך שמרה על מעמד מוביל בקרב הערים של תורינגיה שתחת שלטון בית וטין על ידי כך שהוגדרה כחצר המובילה (Oberhof) שלהן, כך שחוקי הערים היו צריכים להתבסס על חוקיה העירוניים של אייזנך והסכסוכים היו צריכים להיפתר בה. אזרחיה של אייזנך נאבקו ללא הצלחה בין השנים 1306–1308 בבית וטין כדי להפוך את עירם לעיר עצמאית אימפריאלית. במאה ה-14 חוותה העיר כמה משברים: ב-1342 כילתה שרפה גדולה את רבים מבנייני העיר וב-1349 ו-1393 הכה בה המוות השחור ורבים מתושביה מצאו את מותם. מאז 1406 כבר לא הייתה אייזנך מקום מושבו של בית וטין, מה שהוביל לשקיעה בהתפתחות העירונית. ב-1485, במסגרת הסכם לייפציג, עברה אייזנך לידי הענף הארנסטיני של בית וטין.

ראשית העת החדשה

בין השנים 1498–1501 למד מרטין לותר הצעיר בבית הספר הלטיני של גאורג הקדוש באייזנך כהכנה להמשך לימודיו באוניברסיטת ארפורט. ב-1521–1522 הוא הוסתר על ידי פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מסקסוניה בטירת וארטבורג כדי להגן עליו מפני חרם קיסרי. באותה תקופה תרגם לותר את התנ"ך לגרמנית וזה היה צעד חשוב בדרך לכינונה של הרפורמציה הפרוטסטנטית ולהנהגתה של השפה הגרמנית הסטנדרטית. לותר התייחס לאייזנך כאל מקום נחשל מבחינה דתית, שכן בתקופה זו חיו בעיר 3 נזירים ונזירות על כל 10 תושבים.

ב-1525 התנהלו קרבות קשים באזור במסגרת מרד האיכרים של אלזס. ב-1528 הוגשמה סופית הרפורמציה הפרוטסטנטית באייזנך. ב-1596 נעשתה אייזנך שוב למקום מגוריהם של הדוכסים לבית סאקסה-אייזנך. יוהאן סבסטיאן באך נולד באייזנך ב-1685. אביו יוהאן אמברוסיוס באך עבד כאן כמוזיקאי באותה תקופה. מוזיקאים מפורסמים נוספים שקשורים לאייזנך באותה תקופה היו יוהאן פכלבל, יוהאן כריסטוף באך וגאורג פיליפ טלמן. עם מותו של דוכס אייזנך האחרון ב-1741 נעשתה העיר ויחד איתה המדינה לחלק מדוכסות סאקסה-ויימאר. יחד עם זאת, לא נפגעו חיי התרבות של העיר. חבורת המשוררים שהתקבצה סביב המשוררת יוליה פון בכטולסהיים (Julie von Bechtolsheim) נפגשה באייזנך עם דמויות מפורסמות כמו יוהאן וולפגנג פון גתה וכריסטוף מרטין וילנד.

לאחר 1815

ב-1807 התקיים באייזנך פסטיבל וארטבורג, שהיה מפגש של תנועות סטודנטים שדגלו במדינה ליברלית וחוקתית ובאיחוד גרמניה. המהפכה התעשייתית החלה באייזנך יחסית מוקדם. כבר במחצית הראשונה של המאה ה-19 הוקמו בה בתי החרושת הראשונים. ב-1847 חוברה העיר למסילת הברזל לארפורט, להאלה וללייפציג במזרח וב-1849 לקאסל ולפרנקפורט במערב. ב-1858 נפתח קו הרכבת שהגיע עד לנירנברג.

באוגוסט 1869 ייסדו באייזנך המנהיגים הסוציאליסטים אוגוסט בבל ווילהלם ליבקנכט את מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SDAP), אחת משתי המפלגות שמהן הוקמה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SDP). "תוכנית אייזנך" המשיכה להיות המצע המוביל של המפלגה בשנים הבאות. בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 חוותה אייזנך את הגידול העירוני המהיר ביותר בתולדותיה. מפעל אוטמובילוורק אייזנך (Automobilwerk Eisenach) הוקם באייזנך ב-1896 וב-1897 הוקמה רשת החשמליות. אנדרטת האחווה (Burschenschaftsdenkmal) נחנכה ב-1902 וב-1907 נפתח מוזיאון באך. תנועת תיירים, שנמשכו לנופים בסביבה ולאתרים בתוך העיר, החלה באותה תקופה.

בין השנים 1860–1938 התקיימה באייזנך אחת הקהילות היהודיות הגדולות בתורינגיה, עם כמעט 500 חברים בראשית המאה ה-20. יהודים רבים היגרו לאייזנך מהאזור שסביב לשטטלנגספלד לאחר שזכו לאמנציפציה בראשית המאה ה-19. בית הכנסת החדש נבנה ב-1885 ונהרס על ידי הנאצים בליל הבדולח ב-1938. רוב היהודים עזבו את העיר באותה תקופה. אחרים גורשו למחנות ריכוז ונרצחו שם.

לפני מלחמת העולם השנייה ייצרה חברת BMW באייזנך אופנועים. במסגרת ההכנות למלחמה הוקמו בעיר מחנות צבא ותעשיית הרכב עברה לרשות המאמץ המלחמתי. החל מ-1940, כ-4,000 עובדי כפייה, רובם מברית המועצות, אולצו לעבוד במפעלים של העיר, חלקם מתו עקב תנאי העבודה הקשים. ההפצצות במהלך המלחמה גרמו להריסת כ-2,000 בתים ורבים ממפעלי הרכב, יחד עם כמה מהבניינים ההיסטוריים במרכז העיר, שנבנו מחדש לאחר המלחמה. צבא ארצות הברית הגיע לעיר ב-6 באפריל 1945 וב-1 ביולי הועברה השליטה בעיר לידי ברית המועצות.

החל משנת 1949 הייתה אייזנך חלק מגרמניה המזרחית. הגבול בין שתי הגרמניות עבר במרחק של 10 ק"מ ממערב לעיר והוא נסגר ב-1952 וניתק את העיר מחלק מהעורף הכלכלי המסורתי שלה. מיקומה של העיר ליד הגבול עיכב את התפתחותה במשך 40 השנים הבאות ואוכלוסייתה של העיר קטנה במשך תקופה זו. יחד עם זאת, נותרה אייזנך מרכז תעשייתי חשוב. מפעל הרכב של BMW עבר תהליך של מעבר לכלכלה סוציאליסטית ותחת השם EMW ייצר את רכבי הווארטבורג, שכונו "המרצדס של המזרח". מצבם הרעוע של בתים ישנים רבים הוביל למחסור ביחידות דיור בשנות השבעים. הממשלה טיפלה בבעיה על ידי הריסתם של כמה מהרבעים ההיסטוריים של העיר ובנתה במקומם שכונות של רבי קומות מבטון (Plattenbau). מבין השכונות הללו, הגדולה ביותר נבנתה בצפון העיר בין השנים 1978–1985 ובה 4,000 יחידות דיור. ב-1975 הופסקה פעולתה של רשת החשמליות בעיר.

לאחר איחוד גרמניה ב-1990 השתנה המצב הכלכלי של העיר. מפעל הרכב הועבר לידי חברת אופל ומפעלי רכב רבים אחרים נסגרו. מאידך, מצאה עצמה אייזנך בשלב זה עוברת ממעמד של עיר גבול לעיר השוכנת במרכזה של המדינה המאוחדת החדשה. תנועת התיירות התחדשה וטירת וארטבורג הוכרזה ב-1999 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו. יחד עם זאת, המצב הכללי בעיר המשיך להיות קשה, שיעור האבטלה היה עדיין גבוה מהממוצע הארצי ותעשיית הרכב סבלה מהקשיים העסקיים של חברת אופל.