הפיראט
מידע כללי | |
---|---|
מלחין | וינצ'נצו בליני |
לבריתן | פליצ'ה רומאני |
סוגה | אופרה |
שפה | איטלקית |
מספר מערכות | 2 |
זמן התרחשות העלילה | 1260 |
מקום התרחשות העלילה | סיציליה |
תפקידים | |
הפיראט (באיטלקית: Il Pirata) היא אופרה בשתי מערכות של וינצ'נצו בליני שהוצגה לראשונה בתיאטרון לה סקאלה במילאנו ב-27 באוקטובר 1827. אופרה זו הביאה למלחין הכרה ותהילה אירופית.
הרקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]זוהי האופרה השלישית של בליני, אך הייתה הראשונה, שהלברית שלה נכתבה על ידי הסופר האיטלקי פליצ'ה רומאני (הם אמנם כבר עבדו ביחד לפני כן על העיבוד המחודש של ביאנקה ופרננדו האופרה השנייה של בליני). מכאן ואילך זה היה תחילתו של אחד משיתופי הפעולה החשובים ביותר בתולדות האופרה האיטלקית. ג'ובאני רוביני (שהיה טנור מפורסם ביותר כמו אנריקו קארוזו מאה שנים מאוחר יותר) שיחק את התפקיד הראשי בהשמעת הבכורה במילאנו ומאוחר יותר גם בבכורה בווינה יחד עם אשתו אדלייד קומלי-רוביני (Adelaide Comelli-Rubini) ב-1828, גם בנאפולי הוצגה האופרה בהשתתפות בני הזוג רוביני, וכך גם בפריז ובניו יורק ב-1832. רוביני שר את התפקיד הגברי גם בלונדון עוד במהלך חייו של בליני, אך לאחר מכן נשכחה במהרה.
האופרה הוצגה שוב ב-1935, לציון מאה שנה למותו של בליני, בניצוחו של טוליו סראפין ובכיכובו של בנימינו ג'ילי. היצירה חודשה בשנת 1951 בעיר הולדתו של המלחין בקטניה, אך הגילוי המחודש האמיתי שלה היה בזכותה של מריה קאלאס. היא שרה לראשונה את התפקיד הנשי באופרה בקרנגי הול ולאחר מכן הקליטה אותה. מאז יצאו מספר הקלטות של היצירה והיא הוצגה במספר פסטיבלים.
הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמות | קול |
---|---|
גואלטיירו, פעם רוזן מונטאלטו, כיום רב חובל פיראטים | טֶנוֹר |
ארנסטו, נסיך קלדוריה | בָּרִיטוֹן |
אימוג'נה, אהבתו לשעבר של גואלטיירו, אשתו של ארנסטו | סוֹפּרָן |
גופרדו, נזיר, היה פעם מורה הבית של גואלטיירו | בַּס |
איטולבו, הנאמן של גואלטיירו | טֶנוֹר |
אדל, גברת חצר | סופרן או מצו-סופרן |
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מערכה 1
[עריכת קוד מקור | עריכה]גואלטיירו הוגלה על ידי יריבו הפוליטי ויריבו לאהבה ארנסטו בהאשמות מפוברקות. הרוזן הפך לחסר ארץ ואז הפך לשודד ים. ספינתו של גואלטיירו הסתבכה בסערה גדולה בתחילת האופרה ונחתה על רצועת חוף בה היה ארנסטו האדון. לאחר שנחת עם הצוות, גואלטיירו נתקל בנזיר זקן שאותו הכיר את המורה שלו לשעבר. הוא מספר לו שאהבתו לשעבר, אימוג'נה, הפכה לאשתו של ארנסטו. אביה של הנערה עונה בכלא עד שהסכים לנישואים בתמורה לשחרור בתו. כאשר לאימוג'נה נודע על הספינה הטרופה, נתנה הוראות לטפל בניצולים. היא לא יודעת מי ביניהם, אבל מתייסרת בספקות. בחלומה ראתה לוחם מדמם גוסס שאמר לה שהיא אחראית למותו. כשהיא היא הופכת לנסיכה, אימוג'נה וגואלטיירו נפגשים שוב, האהבה הישנה ביניהם מתלקחת שוב. גואלטיירו מבקש מהנסיכה לברוח איתו, אבל אימוג'נה לא יכולה לעזוב את משפחתה.
מערכה 2
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנסטו חוזר הביתה עייף מלהילחם בשודדי הים. הוא מתוודע בחשדנות שבביתו שוכנו אנשי הספינה הטרופה. כשהוא פותח את דלת הסלון אשתו וגואלטיירו מדברים שם על הגורל הבלתי צפוי. ארנסטו מזהה מיד את יריבו לשעבר. שני הגברים מתחילים בדו-קרב והמזל מעדיף את גואלטיירו, ארנסטו מת. רב חובל הפיראטים נתפס ונידון למוות על ידי בית משפט של האבירים. ואימוג'נה משתגעת. היא רואה שוב את החלום המבשר הרעות ואז היא יודעת כבר שהגבר הגוסס בחלום היה בעלה.
המוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בליני ניצל עד תום את האפשרויות שהסתתרו בטכניקת השירה החדשנית של רוביני ויצר אופרה שבה החוש הלירי של הליברטיסט מגדיר את צורת המוזיקה של האופרה. הלחן עוקב אחר קצב הטקסט במדויק, הפתרון הזה מעניק לו כוח הבעה מדהים. המלחין מעמיק יותר מאי פעם בייצוג הדמות דרך האופי של כל מילה או ביטוי שבטקסט. בליני העניק גם למקהלה תפקיד גדול מאי פעם ועזר להביא דברים לאחדות דרמטית קרובה. בעבודה זו החל המלחין למצוא את קולו האינדיבידואלי, האישי. הפיראט הפך לאב-טיפוס של האופרה הרומנטית האיטלקית. דחיית הסוף הטוב, הטירוף של הגיבורה, היו חידושים של בליני ורומאני שקבעו ביסודו את התוצאה הסופית של אופרות דומות בעלילתן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Eisenbeiss, Philip (2013), Bel Canto Bully: The Life of the Legendary Opera Impresario Domenico Barbaja. London: Haus Publishing, 2013 ISBN 1908323256 ISBN 978-1-908323-25-5
- Galatopoulos, Stelios (2002), Bellini: Life, Times, Music: 1801–1835. London, Sanctuary Publishing Ltd. ISBN 9781860744051
- Kimbell, David (2001), "Il pirata" in Holden, Amanda (Ed.), The New Penguin Opera Guide, pp. 47–48. New York: Penguin Putnam. ISBN 0-140-29312-4
- Lippmann, Friedrich; McGuire, Simon (1998), "Bellini, Vincenzo", in Stanley Sadie, (Ed.), The New Grove Dictionary of Opera, Vol. One. London: Macmillan Publishers, Inc. ISBN 0-333-73432-7 ISBN 1-56159-228-5
- Weinstock, Herbert (1971), Bellini: His life and His Operas, New York: Knopf. ISBN 0394416562