היסטוריה של שוודיה

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

הטריטוריה הנוכחית של שוודיה מיושבת מהמילניום ה-10 לפנה"ס. רשומות היסטוריות מופיעות החל מהתקופה הוויקינגית, בסביבות המאה התשיעית.

במשך כ-100,000 שנים, שוודיה הייתה מכוסה בשכבת קרח כחלק מעידן הקרח האחרון.

החל משנת 12,000 לפנה"ס החלו ראשוני הציידים להגר לשוודיה, והתקדמו לקראת שנת 6,500 לפנה"ס גם לחלקיה הצפוניים של שוודיה (נורלנד), ככל שהקרח נמס. ציידים אלו התקיימו בעיקר על איילים.

החל משנת 4,000 לפנה"ס החלו להתיישב חקלאים באזוריה הדרומיים של שוודיה, בזמן שהציידים המשיכו להתקיים עוד למשך זמן רב בצפונה של המדינה. הממצאים הראשונים להתיישבות, כמו כלי-חרס ותלי-קבורה, מתוארכים לתקופה זו. בנוסף, בשוודיה, כמו שכנתה נורווגיה, יש ריכוז גדול של פטרוגליפים בכל המדינה, כשהריכוז הגדול ביותר נמצא במחוז המרכז-מערבי בוֹהוּסלן (Bohuslän). למרות זאת, הציורים העתיקים ביותר נמצאו במחוז הצפוני יאמטלאנד (Jämtland). משערים שהם צוירו בשנת 9000 לפנה"ס. מצוירים בהם חיות כמו דִּישׁוֹנים, איילים, דובים וכלבי-ים.
השנים בהן נחקקו הציורים הרבים ביותר היו 2300-500 לפנה"ס. בשנים הללו צוירו ציורי חקלאות, לוחמה, ספינות, חיות מאולפות וכו'.

ערכים מורחבים – התקופה הוויקינגית, ורנגים

העידן הוויקינגי מתייחס לחצי השני של תקופת הברזל- בין שנת 793 לשנת 1066, בסקנדינביה. במהלך תקופה זו השוודים היו סוחרים ימיים, אשר נודעו בעיקר בכך שסחרו עד למקומות רחוקים. במאה ה-9, ורנגים פשטו והרסו את יבשת אירופה מהים השחור עד לים הכספי.

הוורנגים היו גם סוחרים. הם הקימו את קו המסחר שבין קייב לקונסטנטינופול וביססו מערכת ענפה של מאחזים ומוצבי מסחר.

במהלך המאה ה-12, שוודיה הפכה בהדרגה לממלכה נוצרית מאוחדת, שעתידה לכלול גם את פינלנד ונורלנד (חלקה הצפוני ביותר של שוודיה).

ערך מורחב – איחוד קאלמאר

המלכה הדנית מרגרט הראשונה איחדה את ארצות סקנדינביה באיחוד קאלמאר, בשנת 1397.

מתיחות מתמשכת בין הארצות ובאיחוד הובילה בסופו של דבר לקונפליקט בין השוודים לדנים במאה ה-15. התפוררותו הסופית של האיחוד במאה ה-16 הובילה ליריבות ארוכה בין דנמרק לשוודיה.

ערך מורחב – מלחמת העצמאות השוודית

במאה ה-16, נלחם גוסטב ואסה על עצמאותה של שוודיה, תוך כדי הריסת ניסיון לשקם את איחוד קאלמאר, והנחת הבסיס לשוודיה המודרנית.

באותו הזמן הוא נפרד מהכנסייה הקתולית וייסד את הרפורמציה הפרוטסטנטית.

במהלך המאה ה-17 הפכה שוודיה מממלכה צפון-אירופית קטנה, ענייה וחסרת השפעה לאחת מהמדינות החשובות בזירה המדינית באירופה, ובין השנים 1611 ו-1718 הייתה אחת המעצמות החזקות ביותר בים הבלטי, בעלת צבא יעיל ביותר. היסטוריונים שוודיים מתארים את שוודיה של אותה תקופה כאחת הדוגמאות המובהקות למדינה המנצלת כמעט את כל המשאבים העומדים לרשותה לשם ניהול מלחמה.^[1]

גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, שמלך על שוודיה בשנים 1632–1611, ניהל מלחמה ימית בכמה חזיתות. נוסף ללחימה בצי הפולני, נשקפה לשוודים סכנה גם מצד צבאות קתוליים שפלשו ליוטלנד. המלך השוודי רחש אומנם אהדה מעטה למלך דנמרק, כריסטיאן הרביעי, ושתי המדינות היו אויבות מרות זו לזו כבר מעל מאה שנים, אך הוא חשש יותר מפני נפילתן של קופנהגן וזיילאנד לידיים קתוליות. מצב שכזה היה הרה-אסון לאינטרסים של שוודיה, משום שהיה מעניק למעצמות הקתוליות שליטה על המעברים האסטרטגיים בין הים הבלטי והים הצפוני.^[2]

לאחר שניצחה במלחמות נגד דנמרק-נורווגיה, רוסיה ופולין במהלך המאה ה-17, שוודיה צברה כוח גדול, אף על פי שהיו לה בקושי מיליון תושבים. תרומתה של שוודיה לצד הפרוטסטנטי במלחמת שלושים השנים, תחת שלטונו של גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה, עזרה לקבוע את שוויון הכוחות הפוליטי והדתי באירופה.

ערך מורחב – האימפריה השוודית

בסמוך לזמן חתימת ברית ברוֹמסבּרוֹ בשנת 1645, וברית רוסקילדה ב-1658, שוודיה השתלטה על מחוזות חשובים של דנמרק ונורווגיה. בעקבות שלום וסטפאליה ב-1648, שוודיה שלטה באינגריה - האזור בו סנקט פטרבורג עתידה הייתה להיבנות, באסטוניה, ליבוניה (אזור הנמצא כיום בדרום אסטוניה וצפון לטביה), ערי-חוף חשובות ומקומות נוספים בצפון גרמניה.

קרל העשירי פולש לפולין וכובש את רובה, כולל ורשה וקרקוב. לאחר מכן הוא נלחם נגד רוסיה ונגד דנמרק, ומספח לשוודיה את המחוזות הדרומיים של שוודיה שהיו בשליטת דנמרק.

ערך מורחב – המלחמה הצפונית הגדולה

רוסיה, סקסוניה-פולין ודנמרק-נורווגיה איחדו כוחות ב-1700 ותקפו את האימפריה השוודית. אף על פי שהמלך השוודי הצעיר, קארל השנים עשר, ניצח ניצחונות מרהיבים בשנים הראשונות של המלחמה הצפונית הגדולה, תוכניתו לתקוף את מוסקבה ולהכריח את רוסיה להיכנע הייתה שאפתנית מדי; הוא נורה במהלך המצור על מבצר פרדריקסטן בנורווגיה, ב-1718. עקב ברית השלום, הכוחות המאוחדים הצטרפו לפרוסיה ולאנגליה-הנובר, הסתיים שלטונה של שוודיה ככוח גדול, והחלה תקופה של מונרכיה מוגבלת תחת החוק הפרלמנטרי.

לאחר כחצי מאה של שלטון פרלמנטרי באה הריאקציה. המלך גוסטב הרביעי ביצע הפיכה לא אלימה, שהחזירה את המונרכיה האבסולוטית. מצב זה שרד עד להתערבותה של שוודיה במלחמות הנפוליאוניות, שבעקבותיהן אולצה למסור את פינלנד לרוסיה ב-1809.

ערך מורחב – האיחוד השוודי-נורווגי

שנה לאחר מכן, יורשו המאומץ של המלך השוודי, המרשל הצרפתי ז'אן-בטיסט ברנדוט, נבחר כיורש העצר על ידי הריקסדג. ב-1813, כוחותיו הצטרפו לברית נגד נפוליאון. בעקבות ברית קיל מסר המלך של דנמרק-נורווגיה את נורווגיה לידי המלך השוודי. למרות זאת, נורווגיה הכריזה על עצמאותה, אימצה חוקה ובחרה לה מלך חדש. שוודיה פלשה לנורווגיה על מנת לאכוף את חוקי ברית קיל, והמלחמה הקצרה, שלאחר הפלישה, הייתה המלחמה האחרונה בה שוודיה השתתפה. בשלום מוס נקבע איחוד בין שתי המדינות באוניה פרסונלית. המדינות המאוחדות החזיקו מעמד עד 1905, אז הן נפרדו עקב בקשתה של נורווגיה.

כלכלתה של שוודיה, אשר הייתה מבוססת בעיקר על חקלאות, השתנתה בהדרגה במהלך המהפכה התעשייתית: מכפרים לחקלאות פרטית; אך השינוי לא הביא שיפור כלכלי וחברתי. בין 1850 ל-1890, כמיליון שוודים היגרו לארצות הברית. המאה ה-19 סומנה על ידי הגירתם של ליברלים, ביטול מונופול הגילדות במסחר ובייצור (לטובת פרויקטים עצמאיים), תחילתן של רפורמות במס ובהצבעה, הקמת שירות צבאי לאומי ובחירת שלוש מפלגות עיקריות לממשלה: הסוציאל-דמוקרטים, הליברלים והשמרנים.

במהלך ולאחר מלחמת העולם הראשונה (בה עמדתה של שוודיה הייתה נייטרלית), שוודיה הרוויחה מהדרישה העולמית לפלדה, לגפרורים ולעוד מוצרים שוודים. הצמיחה הפוסט-מלחמתית היוותה בסיס למדיניות החברתית, המאפיינת את שוודיה המודרנית.

שוודיה המשיכה להיות נייטרלית גם במלחמת העולם השנייה. עם זאת, אלפי מתנדבים שוודים סייעו לפינלנד במלחמת החורף כנגד ברית המועצות. כמו כן, שוודיה, תחת איום של גרמניה הנאצית, אפשרה לחיילים גרמנים בלתי חמושים, בקרונות רכבת, לעשות דרכם לנורווגיה וממנה, כולל בעת הקרבות לכיבושה.

עד היום שוודיה היא אחת מהמדינות הבלתי-מזדהות.

ב-19 בנובמבר 1946 הצטרפה שוודיה לאו"ם כחברה ה-54.

שוודיה הפכה לחברה באיחוד האירופאי ב-1995.

משאל עם לא מחייב על אימוץ המטבע האירופי המשותף ה"אירו" נערך בשוודיה ב-14 בספטמבר 2003. הרוב (55%) הצביע נגד אימוץ האירו, ולפיכך החליטה שוודיה בשנת 2003 שלא לאמץ את האירו לעת עתה. אילו היה הרוב מצביע בעד, הייתה שוודיה מאמצת את האירו ב-1 בינואר 2006^[3].

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של שוודיה בוויקישיתוף

• היסטוריה של שוודיה מאת קרל גרימברג

היסטוריה של מדינות אירופה

אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלגיה • בלארוס • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת: (אנגליה – ויילס – סקוטלנד – צפון אירלנד) • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • קרואטיה • קריית הוותיקן • רומניה • שוודיה • שווייץ