עז, עִזה – הגדולים עם הזקנקנים (לשני המינים יש זקנקן). בעברית מקראית - גם העז וגם העזה הן נקבות. בלשון רבים נוצרת אבחנה בין (זכרים: עִזִּים ,לבין נקבות: עִזּוֹת) .
ה"צפיר", וה"צְפירה" – הם הגדי והגדיה בהמשך גידולם.
שעיר, שעירה – :הם הצפיר והצפירה בהגיעם לבגרות ולכיסוי מלא של השיער.
תיש – שם כולל לכל הזכר בעִזים. והעתוד – התיש במלוא אונו, המשמש להרבעה ולקיום המין.
על פי המקרא, שה הוא כל מי ששייך לצאן: כבש או עז, צעיר או מבוגר: "שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן-שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים תִּקָּחוּ". (שמות יב ה).
בעברית החדשה השימוש ב"שה" הוא בדרך כלל כמילה נרדפת לטלה, כלומר כבש צעיר: שֶׂה וּגְדִי, גְּדִי וָשֶׂה / יַחְדָּיו יָצְאוּ אֶל הַשָּׂדֶה (מתתיהו שלם, שנת- 1929 בקירוב ) .
”אפריון עשב לו המלך שלמה; ואם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי שליחו. יביאך המלך חדריו, עוז והדר לבושך ותשחקי ליום אחרון“ (על המשיח, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
ערך בוויקיפדיה: עז
טקסונומיה בוויקימינים: Capra aegagrus
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עז