גובלן
גּוֹבְּלֶן (Gobelin) הייתה משפחה של צובעי חוטים שעברו לייצור אריגים בטכניקה הקרויה על שמהּ. המשפחה, שמוצאה ככל הנראה מריימס, השתכנה באמצע המאה ה-15 סמוך לפריז, על גדות הבִּיֶיבְרְ (Bièvre), מיובלי הסן. ראש המשפחה, ז'אן גובלן (Jehan Gobelin; מת ב-1476), מצא דרך ייחודית לצביעת בדים, ויורשיו פיתחו מפעל לאריגת טַפֵּטִין שהתפרסמו באיכותם והעשירו אותם. שטיחי גובלן היו מרהיבים ומבוקשים מאוד, ובגינם החלו בתי אריגה אחרים החלו לייחס למוצריהם את השם 'גובלן' כסממן לאיכות וליופי. 'גובלן' נעשה כך לשם גנרי, והמונחים 'גובלן' ו'טַפֵּטִין' (טפסטרי) הם חופפים. אמנים מפורסמים נרתמו לאורך הדורות לעצב את הדוגמאות שנארגו בטפטין. צאצאי המשפחה זנחו ברבות הימים את המפעל, רכשו אדמות והשיגו תוארי אצולה. היו בהם שמילאו תפקידים בכירים בחצר המלוכה הצרפתית. ב-1662 נרכש המפעל עבור המלך לואי ה-14 באמצעות שר האוצר קולבר, שמו הוסב ל'מפעל הגובלנים' (La manufacture des Gobelins) והוא פועל במסגרת ממשלתית עד ימינו אלה.
אריגת טפטין צורכת זמן רב וחומרים יקרים ושטיחים ממין זה אינם בהישג יד אלא של עשירים. על כן נמצאה דרך פשוטה להעתקת הדגמים במלאכת רקמה על בד קנבס. בניגוד לטפטין הנארג על נול נייח וכבד, בד הרקמה ניתן לנשיאה לכל מקום, למרעה ולבית, לעבודה בעת פנאי. המונח "גובלן" יוחס במשך השנים גם לעבודת רקמה על בד, אף שמקורו באריגה.
היסטוריה
עריכהבקברי הפרעונים תחותמס הרביעי ותות ענח' אמון במצרים העתיקה נמצאו שאריות של אריגי שטיחים בסגנון שטיח הגובלן.[1] בחוף המערבי של פרו נמצאו שאריות של אריגים בסגנון זה שתוארכו להמאה הראשונה לפני הספירה.[2] בבריסל בבלגיה התפתחה כבר במאה ה-15 תעשיית טפטין ענפה, שהייתה לשם דבר.[3]
בתחילת המאה ה-20 החלו אמנים ידועים להתעניין שוב באריגת גובלן, ובזכותם זכתה טכניקה היסטורית זו לפריחה מחודשת. בכפר הצרפתי אובוסון (Aubusson) שוחזרו בתי אריגה שהביאו לפריחה כלכלית של המקום ושל הגובלנים. החלוץ בתחום היה האמן ז'אן לורסה (Jean Lurçat), ואליו הצטרפו מרסל גרומֵייר (Marcel Gromaire), דום רובר (Dom Robert), פבלו פיקאסו ורבים אחרים.
בישראל מוּכָּרים שטיחי הקיר הארוגים בטרקלין שאגאל שבכנסת שעיצב מארק שאגאל.
כיום מכנים בשם "גובלן" גם רקמת צלבים בדוגמאות שונות על גבי בד רשת. רקמה כזו הייתה תחביב נפוץ בישראל בשנות ה-60 ובשנות ה-70 של המאה העשרים, ותוצריה הממוסגרים נתלו לקישוט על קירות הבתים.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- P ,Diets (1962). Schering & Islag .Heijnis NV Amsterdam
קישורים חיצוניים
עריכה- גובלן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Edward Lucie-Smith, The Beginings, The Story of CRAFT, The Craft`sman`s Role in Society, 1981, Itaca: Cornell//Phaidon, 1981, עמ' 31, ISBN 0-8014-1428-8. (באנגלית)
- ^ Jennifer Harris (ע), Tapestry, Textiles 5,000 years.An international History and Illustated Survey, 1993, New York: Harry N. Abrams, 1993, עמ' 24, ISBN 0-8109-3875-8. (באנגלית)
- ^ Guy Delmarcel, An Volckaret, Peter Smets (ע), תרגום: Rodney Martin ,Alison Mouthaan-Gwillim, Willy Stevens, Fabiene Selfslagh, Suzanne Koening , Heidrun Satler, Flemish tyapestry, An Art on a European Scale, Flemish Tapestries Five Centuries of Tradition, 1995, Luxemburg: De Wit, 1995, עמ' 13. (בהולנדית, אנגלית, צרפתית גרמנית)