מצלמה דיגיטלית

 

 

 

 

 

 

ויליאם מיטשל, בספרו "The Reconfigured Eye: Visual Truth in the Post-Photographic Era" משנת 1992, טוען כי טכניקות הדמיה דיגיטליות החלו להופיע עם בנייתו סורק תוף מכני במכון הלאומי לתקנים וטכנולוגיה (NIST) בשנות החמישים של המאה ה-20, תחת ניהולו של ראסל א. קירש (Kirsch). הסורק איתר שינויים בדחיסות הגוונים על פני תצלומים, והמיר את אותות האור שהתקבלו למערך של 176X176 ספרות בינאריות אותן ניתן היה לאחסן בזיכרון של צורה קדומה של מחשב (מחשב SEAC).^[1] במשך העשורים הבאים ההדמיה הדיגיטלית הפכה לשדה מדעי מרכזי וחשוב. תאוריה מתמטית מתוחכמת להמרת והרכבת דימויים דיגיטליים פותחה והפכה לבסיסן של מערכות עיבוד תמונה ממוחשבות. הומצאו עזרים חדשים ללכידת, אחסון, שידור והצגת תמונות דיגיטליות.

הפיתוחים הראשונים של הצילום הדיגיטלי התחוללו במקביל, ובמידה רבה בעקבות, תוכניות חקר החלל. הצורך לשדר מידע ממרחקים גדולים ולעבדו לצורה תמונתית, הובילה לשיטות עיבוד דימויים מתוחכמות. בשנת 1964 השתמשו מדעני נאס"א בטכניקות עיבוד תמונה דיגיטליות כדי להסיר הפרעות מתמונות של פני הירח, שנשלחו מהגשושית ריינג'ר 7. טכניקות להעצמה דיגיטלית של תמונות שיפרו באופן דרמטי את תצלומי התקריב של הגשושית סרוויור 7 מהירח, בשנת 1968. מערכות הדמיה דיגיטלית מלאו תפקיד חשוב גם במסעות של הגשושיות של תוכנית וויאג'ר ומגלן. מידע ששוגר מוויאג'ר 1 ב-1979 עובד והפיק תמונות צבע מרהיבות של צדק וירחיו. ב-1989 שדרה וויאג'ר 2 תמונות דיגיטליות של נפטון.^[2]

מערכת ההדמיה הדיגיטלית הראשונה לאבחון רפואי פותחה בישראל בחברת אלסינט בחיפה בשנת 1970 על ידי המהנדסים יורם צוקרמן, בצלאל הלוי, והמנחה הרפואי ד"ר משה בן-פורת. הצוות פיתח מערכת הדמיה דיגיטלית חדשנית לתצוגה של נתוני הסריקה שהתקבלו מסורק איזוטופים בבדיקת מיפוי איברים במחלקה לרפואה גרעינית של בית החולים רמב"ם בחיפה. נתוני הסריקה (רמות של קרינה גרעינית) שהתקבלו מהסורק הומרו לראשונה לתמונות דיגיטליות והוצגו לרופא בזמן אמת על גבי צג טלוויזיוני צבעוני ללא צורך בהמתנה לפיתוח הפילם כפי שהיה לפני כן. בכך החל הצוות בתהליך החלפת הטכנולוגיה רבת השנים של צילום רפואי על פילמים לטכנולוגיה של הדמיה וצילום במערכת דיגיטלית, שבה הייתה גם יכולת עיבוד ואנליזה של התמונות אשר עזרה בגילוי ואיבחון של גידולים סרטניים באיברים הפנימיים שבגוף הפציינט. זאת באמצעות השוואה בין תמונות הקרינה הגרעינית שנפלטה מהרקמה הסרטנית ובין תמונות הקרינה שנפלטה מרקמה בריאה. פיתוח המערכת היווה פריצת דרך עולמית במעבר מצילום על פילמים להדמיה דיגיטלית, שכללה גם עיבוד תמונות ממוחשב, אחסון תמונות על גבי דיסקים מגנטיים, ובהמשך - העברה של צילומים רפואיים בין מחשבים ומחלקות בבתי-החולים.

חיישן ה-CCD הראשון פותח במעבדות חברת Bell באמצע שנות השבעים. את המצלמה הדיגיטלית הראשונה פיתח בשנת 1975 סטיבן ששון, מהנדס אלקטרוניקה בחברת קודאק. המצלמה פותחה על בסיס חיישן ה-CCD שפיתחה חברת Fairchild. המצלמה שקלה 3.6 ק"ג וצילמה בשחור-לבן ברזולוציה של 0.01 מגה פיקסל, בעומק צבע של 4 ביט לפיקסל, בזמן של 23 שניות לפריים בודד.^[3]הראשונה שהציגה מצלמה דיגיטלית הייתה חברת קנון היפנית, בשנת 1984. בשנים 1987–1988 פיתחה חברת קודאק חיישני CCD ברזולוציות של 1.4 מגהפיקסל ו-4 מגהפיקסל.

מערכות הדמיה דיגיטליות שימשו מדענים בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 בהמרת מידע שהתקבל ממדידות של שינויים זעירים בפני שטח של חומרים שונים למראות פרספקטיביים מרהיבים, כגון במיקרוסקופים אלקטרוניים סורקים ומיקרוסקופים אטומיים. גם ברפואה, מכשירי שיקוף והדמיה כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CAT) הדמיות PET ודימות תהודה מגנטית (MRI) ייצרו מודלים דיגיטליים מפורטים של האנטומיה האנושית.^[4] בנוסף, טכנולוגיות הדמיה דיגיטליות שפרו והגדירו מחדש את השימושים הצבאיים במידע ויזואלי, עם שילובן של טכנולוגיות אלו בפרקטיקה הצבאית. בעת מלחמת המפרץ ב-1990, נשענו הכוחות האמריקאים על טכנולוגיות הדמיה דיגיטלית כדי להשיג מידע טקטי; כמו כן, הן שולבו במערכות נשק, כגון בחרטומן של פצצות מונחות לייזר, ובאמצעי ראיית לילה שהפיקו תמונות משופרות דיגיטלית משדה הקרב החשוך.

סוף שנות ה-80 וראשית שנות התשעים היו רגע של מפנה דרמטי, בו החלו טכנולוגיות דיגיטליות להיטמע בתחום התקשורת ובצילום הפופולרי והביתי, ולהפוך למדיום המונים. יכולות שהיו נגישות רק לקומץ מדענים ומומחים נפתח בפני הקהל הרחב. באותן שנים פותחו ושווקו מצלמות דיגיטליות לא יקרות מסוג "point and shoot"; הופיע דור חדש של מחשבים אישיים שהיו בעלי יכולות עיבוד, הצגה ואחסון של תצלומים; תוכנות מתוחכמות לעיבוד תמונות הונגשו לקהל הרחב; אל סביבת העבודה של המחשב הביתי חוברו סורקים שיכלו להמיר תצלומים, שקופיות ונגטיבים אנלוגיים למידע דיגיטלי (ה-Canon Pixel Epo digital color copier היה מהראשונים ששווקו לשימוש ביתי ב-1991); החל משנת 1990 הותאם התקליטור, ששימש עד אז לקובצי מוזיקה, לאחסון תמונות, והביא לצמצום נוסף בין מדיומים כגון צילום סטילס, וידאו, משחקי מחשב ומוזיקה, שנתפסו עד כה כתחומים נפרדים. עזרים אלו אפשרו לרטש, לתקן צבעים ולבצע הפרדת צבעים בתהליכי ההכנה לדפוס של תמונות בתחומי הפרסום וההוצאה לאור. ב-1989 העריך "וול סטריט ג'ורנל" שכעשרה אחוזים מכלל תצלומי הצבע שפורסמו באותה שנה עברו ריטוש דיגיטלי.^[5]

בסוף שנות ה-80 שווקו מצלמות וידאו-סטילס מתוצרת קנון, ניקון וסוני, שאפשרו לרשום תצלומים על גבי תקליטון, במקום על גבי אמולסיה. מצלמות אלו היו עדיין יקרות מאוד ויועדו לשימוש מסחרי. בראשית שנות התשעים הופיעו מצלמות זולות יותר, שרשמו את המידע ישירות על גבי כרטיס זיכרון, דוגמת ה-Fujix Digital Still Camera, או ה-Kodak Professional DCS, שהורכבה מגוף של מצלמת ניקון F3 עם גב דיגיטלי מסוג CCD בעל מערך של 1280X1024 פיקסלים, ושווקה במחיר של 20,000 דולר.^[6]

בסוף שנת 2002, ניתן היה לרכוש מצלמות ברזולוציה של 2 מגה פיקסל עבור פחות מ-100 דולר. בתחילת שנת 2005 כבר תמכו רוב המצלמות ברזולוציה של 4 מגה פיסקל ויותר, ונוספו ליוקרתיות שבהן חידושים רבים כמו מייצבי תנועה, מסכי LCD גדולים וחידושים נוספים. במקביל, מעבדות וחנויות צילום רבות הציעו הדפסות כימיות (בניגוד להדפסות באמצעות מדפסת דיו) של תמונות דיגיטליות, במחירים שמתחרים במחירי הדפסות מסרטי צילום.

ב-2009 הגיעו רוב המצלמות הדיגיטליות של החברות הידועות לאבחנה של 10–12 מגהפיקסל ונתנו תוצאות איכותיות. מצלמות ה"סופר זום" הגיעו כבר לזום כפול 18 ויותר (עד 26), וברובם ככולם צילום הווידאו עלה לאבחנה של HD. בחלק ניכר מהמצלמות משולבים אלגוריתמים שונים של עיבוד תמונה כמו ייצוב תמונה, זיהוי פנים וזיהוי חיוך. יכולות של רגישות לאור ISO הוגברו, וניתן לצלם ברוב המצלמות בתאורה ביתית ללא שימוש במבזק. בחלק קטן מהמצלמות נוספו תכונות ייחודיות כמו שבב GPS, שמאפשר לרשום בקובץ התמונה את המיקום הגלובלי (קוי אורך וקוי רוחב) שבו התבצע הצילום, חיבור אלחוטי WIFI שמאפשר להעביר תמונות היישר מהמצלמה למחשב או לאינטרנט, ויכולת עקיבה אחר מושא הצילום.

ב-2009 בלטו מספר מצלמות יוצאות דופן. בהן מצלמת FinePix READ 3D W1 של חברת פוג'י המאפשרת צילום תלת־ממד, ומצלמת Coolpix S1000pj של חברת ניקון בעלת מקרן מובנה, המאפשר להקרין תמונות וסרטונים על גבי קיר או מסך. שברו את השיא מבחינת רזולוציה, מצלמות רפלקס "פול פריים", קנון EOS 5D Mark II בעלת רזולוציה של 21 מגהפיקסל, ודגמי אלפא A850 ו-A900 של חברת סוני בעלות רזולוציה של 24.6 מגהפיקסל. באותה שנה הופיעה מצלמה ראשונה של סמסונג התומכת בדואל-ויו, הוספת מסך קדמי לצילום פורטרט עצמי.

ב-2010 המשיכו מצלמות הסופר זום להשתפר. במאי 2010 הופיעה לראשונה מצלמה דמוית רפלקס בעלת זום כפול 30 (אולימפוס SP-800UZ).^[7] כמו כן, זלגו מאפייני מצלמות הסופר זום למצלמות הקומפקטיות. לראשונה הופיעו מצלמות כיס עם זום גדול, כך שזום כפול 10 כבר אינו נדיר. (השיאנים היו דגמי לומיקס (DMC TZ7/DMC ZS3) של פנסוניק עם זום כפול 12, ופוג'י Finepix F300EXR, וקנון ממשפחת Powershot SX IS - שתיהן עם זום כפול 15), מספר מצלמות כיס שתמכו בווידאו ברזולציית HD הלך והתרבה. תהליך המזעור במצלמות הכיס המשיך הן מבחינת הגודל והמשקל (התבלטה מצלמת Nikon S220 במשקל 100 גרם). כן הופיעו מספר דגמים של חברות שונות ששולבו בהן מסך מגע, שאיפשר לייתר כפתורי הבקרה ולהגדיל את המסך כמעט לכל גודל גב המצלמה. שנת 2010 הייתה שנת פיק בכמות ייצור מצלמות סטילס. בשנה זו יוצרו בסך הכל 121 מיליון מצלמות סטילס מסוגים שונים (108 מיליון מצלמות קומפקטיות ו-12.9 מיליון מצלמות בעלי עדשות מתחלפות) על פי נתוני CIPA.

בתחילת 2011 הציגה סמסונג מצלמה נשלטת באמצעות טלפון נייד. בדגם SH100 של החברה המצלמה מתממשקת עם טלפון נייד המופעל על ידי מערכת ההפעלה אנדרואיד וניתן בין היתר לשלוט באמצעותו על נתוני הזום והפוקוס של המצלמה. חברת קסיו השיקה דגם (Exliim EX-H20G) הכולל GPS היברידי, הכולל בנוסף ל-GPS חיישן תנועה למקומות סגורים, וכן מפה עולמית ובסיס נתונים של אלפי אתרי תיירות, המוצגים אוטומטית לפי מיקום המצלמה. בשנה זו החל מעבר של צילום וידאו במצלמות סטילס ל-Full HD. בשנה זו גם הציגה חברת JVC את המצלמה ההיברידית הראשונה (דגמי GC-PX1 ו-GC-PX10), שמשלבת יכולות גבוהות, הן בצילום סטילס והן בצילום וידאו. בשנה זו נסקו מצלמות הסופר זום לעד זום כפול 36 (Nikon Coolpix P500) ששווה ערך לזום 800 מ"מ במצלמות פילם. באוקטובר 2011 הכריזה חברת לייטרו על מצלמת שדה אור (Light Field) הראשונה, המצלמת את התמונה במספר רב של ממדים.^[8]

בתחילת 2012 הציגה חברת נוקיה בתערוכת הסלולר בברצלונה סמארטפון PureView 808, הכולל מצלמה עם חיישן של 41 מגה פיקסל, כשהקונספט שלה לצלם ללא זום ולהתמקד במה שרצוי לאחר הצילום באמצעות זום דיגיטלי. בסוף ינואר 2012 הכריזה חברת ניקון על מצלמת סופר זום בעלת זום כפול 42 המקביל לאורך מוקד 1,000 מ"מ, עם אופציה לצילום תלת־ממד (Nikon Coolpix P510). ברבעון השני של 2012 השיקה חברת סמסונג קו מצלמות (דגמי NX) עם חיבור WIFI מובנה, המאפשר העלאת תמונות לאינטרנט ותצוגת תמונות במסכים התומכים בתכונה זו.^[9] במרץ 2012 הכריזה קנון על מצלמת רפלקס מקצועית Canon 5D Mark III, בעלת רגישות ISO שמגיעה עד 25,600 שמאפשרת צילום בתנאים חשוכים. שלה שני כרטיסי זיכרון: CF ו-SD, ובעלת פלס אלקטרוני.^[10] בינואר 2012 הציגה חברת קודק את מצלמת האנדרואיד הראשונה (Polaroid's Android-powered), ולאחריה באוגוסט 2012 הציגה חברת ניקון אף היא מצלמת אנדרואיד (Coolpix S800c). באוגוסט 2012 הציגה חברת קנון את מצלמת הסופר זום (PowerShot SX50 HS) עם זום מובנה של פי 50, המקביל לזום אנלוגי של 1,200 מ"מ.^[11]

בספטמבר 2013 הכריזה חברת סוני על עדשות QX10 וה-QX100 לסמארטפונים, המולבשות ומורכבות על הטלפון הנייד. עדשות אלו כוללת זום אופטי, חיישנים, שבבים לעיבוד ולייצוב תמונה, חריצים לכרטיסי microSD ו-Memory Stick Micro, קישוריות NFC, וקישוריות Wi-Fi. עדשות אלו מאפשרות להרחיב ולחזק את יכולות הצילום של הסמארטפון ומצד שני להשתמש בתשתית החזקה והגמישה שלו.^[12] באוקטובר 2013 הכריזה חברת סוני על מצלמה A7R נטולת מראה בעל חיישן מסגרת מלאה (full-frame), בנפח של 36.8 מגה פיקסל.

בין הרבעון האחרון של 2013 לרבעון הראשון של 2014 הזום של מצלמות הסופר-זום עלה עד פי 60 (מקביל לזום אנלוגי של כ-1,400 מ"מ). (פנסוניק, סוני וניקון). צילום הווידאו ברזולוציית FHD עבר לקצב של 60 פריימים בשנייה במספר מצלמות מובילות. והרזולוציה של צילום הווידאו במצלמות סטילס מובילות עלתה ל-4K (הראשונה שבהן פנסוניק GH4 בפברואר 2014). יותר ויותר חברות התחילו להכניס קישוריות WiFi מובנית למצלמות, שמאפשרת שליטה על המצלמה מסמארטפון והעברת תמונות למחשבים אחרים ולאינטרנט ישירות מהמצלמה. שנת 2013 הייתה שנה משברית בעולם המצלמות, שבה ירד ייצור המצלמות על פי CIPA מ-100 מיליון מ-2012 ל-61 מיליון.

בינואר 2014 חשפה חברת Phase One את מצלמת הפורמט הבינוני הראשונה עם חיישן CMOS ברזולוציה של 50 מגה פיקסל, המיועד לפלח שוק קטן של צלמים מקצועיים.^[13] במאי 2014 הכריזה חברת LG אלקטרוניקה על ה-G3, סמארטפון שבו הוכלל חיישן צילום עם מיקוד לייזר, דבר הגורם לדברי החברה להתמקדות תוך 276 אלפיות השנייה.^[14]

ברבעון הראשון של 2015 חברת ניקון שחררה את דגם P900 - מצלמת סופר זום בעלת זום פי 83 (שקול ל-2,000 מ"מ).^[15] במאי 2015 חשפה חברת קנון מצלמת DSLR רגילה בעלת רזולוציה של 50 מגהפיקסל.^[16] ביוני 2015 הכריזה חברת סוני על מצלמה נטולת מראה (A7R MK II) בעלת רזולוציה של 42.4 מגה פיקסל, וברגישות מקסימלית של 102,400 ISO.^[17] באוגוסט 2015 הכריזה חברת פוג'יפילם על מצלמת האינפרה אדום הראשונה.^[18] בספטמבר 2015 הציגה חברת קנון אב טיפוס של מצלמה בעלת חיישן ברזולוציה של 250 מגהפיקסל. היא גם הציגה אב טיפוס של מצלמה בעלת חיישן עם רגישות של 4 מיליון ISO. בשנת 2015 ירד ייצור מצלמות הסטילס הכולל ל-35 מיליון מצלמות, מתוכן 22 מיליון מצלמות קומפקטיות ו-13 מיליון בעלי עדשות מתחלפות (בתוך קטגורית העדשות המתחלפות כשליש היו מצלמות חסרות מראה וכשני שלישים מצלמות רפלקס).

בינואר 2016 השיקה חברת Phase One את מצלמת XF מסוג פורמט בינוני ברזולוציית חיישן בת 100 מגה פיקסל, שפותח בשיתוף עם חברת סוני.^[19] בפברואר 2016 הכריזה חברת LG על ה־G5, מכשיר סמארטפון בעל שני חיישני צילום ראשיים ברזולוציות שונות ובזוויות צילום שונות (השני בזווית של 135 מעלות) שמשלימים אחד את השני. שנת 2016 הייתה שנת מצלמה 360 מעלות. בדרך כלל מדובר במצלמה בעלת שני חיישנים ושתי עדשות קמורות שממוקמות לכיוונים מנוגדים ומכסים זווית צילום של 360 מעלות בצילום אחד, אך ישנן גם מצלמות עם מספר רב של חיישנים כמו ה-VUZE. סמסונג הכריזה בפברואר 2016 בשם Gear360, באותו חודש גם LG הכריזה על מצלמת 360. באוגוסט 2016 הכריזה ריקו על מצלמת 360 בשם °Theta S 360. בשנת 2016 חווה שוק המצלמות התכווצות נוספת. בסך הכל יוצרו בשנת 2016 23 מיליון מצלמות מתוכן 11.3 מיליון מצלמות רפלקס וחסרות מראה.

בתחילת 2017 הציגה חברת OPPO הסינית סמרטפון המשלב זוג מצלמות עם יכולת זום פי 5 בשילוב עם חברת Corephotonics הישראלית. חברת סוני הציגה ברבעון השני במצלמת הסמרטפון Xperia™ XZ Premium, את חיישן Exmor RS ברזולוציה של 4K, ואפשרות לקצב צילום חסר תקדים של 960 מסגרות בשנייה.^[20] במהלך 2017 הציגו החברות המובילות מצלמות מסגרת מלאה (full-frame) ברזולוציה של בין 35 ל-50 מגהפיקסל לסטילס וברזולוציה של 4K לווידאו: ניקון D850, קנון 5D Mark IV וסוני Alpha A99 II. מדובר במצלמות דגל של החברות, שמחירן נע סביב 3,000 דולר, ושמעלות את איכות הצילום הדיגיטלי לגבהים חדשים בפרמטרים שונים. שנת 2017 עמדה בסימן ה-4K ברזולוציית צילום הווידאו. מה שהתחיל ב-2015—2016 בדגמים בודדים הפך בשנה זו למגמה שולטת בחלק ניכר מהמצלמות. בשנת 2017 נעצרה המגמה של התכווצות שוק הצילום. בשנה זו על פי נתוני CIPA נוצרו 25 מיליון מצלמות, מתוכן 11.7 מיליון מצלמות בעלות עדשות מתחלפות.

ברבעון האחרון של שנת 2018 חברת ניקון שחררה את דגם Coolpix P1000 - מצלמת סופר זום בעלת זום כפול 125. בשנה זו הוכרזו גם מצלמות ללא מראה ברזולוציה וידאו 4K ב-60 FPS. בסוף השנה חברת הרחפנים DJI השיקה את ה-Osmo Pocket גרסה 2 – מצלמה מיוצבת זעירה, המכילה חיישן 1/2.3 אינץ', ברזולוציית 12 מגה פיקסל, וצילום וידאו 4k. למצלמה עדשה רחבה בעלת זווית צילום של כ-80 מעלות.

החל מהרבעון הראשון של שנת 2018 התפתחה המגמה של ריבוי חיישני צילום בסמרטפונים. בדגם P20 Pro של חברת וואווי, שהושק במרץ 2018, הותקנו שלשה חיישנים אחוריים. חיישן ראשי צבעוני ברזולוציה של 40 מגה פיקסל, חיישן מונוכרומטי ברזולוציה של 20 מגה פיקסל וחיישן של 8 מגה פיקסל שמיועד לזום אופטי. בסוף 2018 הכריזה LG על דגם V40. מכשיר שכולל שלשה חיישנים אחוריים: חיישן ראשי ברזולוציה של 12 מגה פיקסל, חיישן 16 מגה פיקסל בעל עדשה רחבה וחיישן שלישי ברזולוציה של 12 מגה פיקסל, בעל עדשת טלפוטו לביצוע זום האופטי.

בתחילת 2019 הכריזה חברת נוקיה על סמרטפון מדגם Nokia 9 PureView שמכיל בגבו מערך של חמישה חיישני צילום שמצלמים במקביל, כאשר המכשיר מבצע היתוך של הנתונים שמתקבלים מכל החיישנים לתמונה אחת. בשיטה הזו טוענת חברת נוקיה שמתקבל פי 10 אור ביחס לצילום בחיישן בודד ואיכות התמונה משופרת בפרמטרים שונים. גם חברת סמסונג שכבר שילבה בכמה מכשירים שלה בשנה הקודמת מערך מרובה חיישנים, הציגה את דגם מכשיר הדגל שלה, גלקסי s10, עם מערך חיישנים משולש בגבו. לצילום באמצעות סמרטפונים הוכנס בשנה זו יכולת שיפור התמונה תוך כדי הצילום באמצעות בינה מלאכותית.

בספטמבר 2019 חשפה שיאומי את סמרטפון ה-Mi Mix Alpha שבו קבוע חיישן מתוצרת סמסונג, בן 108 מגה-פיקסל שמאחד ארבעה פיקסלים לפיקסל אמיתי, כך שהרזולוציה שתתקבל ממנו תהיה כ-27 מגה-פיקסל. בשנת 2019 על פי נתוני CIPA נוצרו ברחבי העולם 14.8 מיליון מצלמות, מתוכן 8.2 מיליון מצלמות בעלות עדשות מתחלפות.

בשנת 2020 המשיכה המגמה של הירידה במכירת המצלמות ועל פי נתוני CIPA נוצרו בכל העולם 8.7 מיליון מצלמות, מתוכן 5.2 מיליון מצלמות בעלות עדשות מתחלפות.

עקב ההאטה במכירת מצלמות, בסוף דצמבר 2021 הודיעה חברת קנון כי תפסיק לפתח מצלמות רפלקס, גם חברת ניקון הודיעה שתפסיק לייצר חלק מדגמי מצלמות הרפלקס שלה מספר חודשים קודם.^[21]

לקראת סוף 2022 הוכרזה המצלמה הגדולה בעולם שמשקלה 3 טון ורוחבה מטר וחצי. המצלמה ברזולוציה של 3,200 מגה-פיקסל שעלותה 168 מיליון דולר, תהיה הלב של טלסקופ חדש במצפה הכוכבים ורה רובין בהרי צ'ילה.^[22]

 

עולם הצילום הדיגיטלי פתח את תחום הצילום לשפע רב של אפשרויות ולשילובים רבים מאוד. הופיעו מספר רב של מצלמות החל ממיקרו מצלמות שקשה להבחין בהן ועד למצלמות גדולות ומגושמות, בכל מיני צירופים. ריבוי המצלמות ובעיקר הכללתן בטלפונים ניידים הגדיל מאוד את כמות האנשים העוסקים בצילום. הכללה של אוטומציית צילום במצלמות רפלקס חובבים וירידת מחירן גרם לכך שמצלמות אלו הרחיבו את מעגלן גם לכאלו שאינם חובבי צילום הבקיאים ברזי הצילום אלא אף תיירים וסתם אנשים שמבקשים להפיק תמונות איכותיות. כיום אפשר לסווג את המצלמות הדיגיטליות למספר רב של קטגוריות. המצלמות נבדלות זו מזו בעיקר בייעודן ומטרתן, בסוג וגודל החיישן (איכות הצילום באותה רזולוציה תעלה ביחס לגודל חיישן). באיכות העדשה וגודלה (בדרך כלל עדשות איכותיות של חברות ידועות, יתנו תוצאות טובות יותר). במעבד ה-DSP, (שיוצר את התמונה הדיגיטלית), בגודל ובמשקל המצלמה, במסכי המצלמה ובאלגוריתמים שונים העוסקים בבקרת הצילום.

אלו מצלמות זעירות מגודל של שלט רכב ועד גודל של כרטיס אשראי, האבחנה שלהן נמוכה כמו גם איכות העדשה. הן מיועדות בעיקר לצילום חטוף ומהיר ומטרתן העיקרית ריגול וצילום בהחבא, אבל גם ככלי עזר לאדם. מצלמות אלו מוסלקות בטווח רב של מכשירים קטנים החל מעטים, שלטי רחוק ועד גלאי עשן ושעוני יד ואף משקפיים. מחירן הטיפוסי של מצלמות אלו הוא כמה מאות שקלים, אך בין אלו יש היוצאות דופן.

 

משפחה זו של מצלמות הן מצלמות קטנות וזולות שמיועדות בעיקר לשידור וידאו באינטרנט. מצלמות אלו מתחברות למחשב בחיבור USB, ומיועדות בעיקר לוועידת וידאו. למצלמות אלו אין בדרך כלל שליטה באמצעות כפתורים חיצוניים. ובדרך כלל לא קיים זום אופטי. הפוקוס אוטומטי בדרך כלל ומיועד בעיקר לאזור קרוב. הרזולוציה בדרך כלל נמוכה (בין VGA ל־HD). במחשבים ניידים, בטאבלטים ובסאמרטפונים מצלמות כאלו בדרך כלל מוטמעות במסגרת מעל למסך. עלות של המצלמות הללו בין 50 ל-700 שקלים. יצרניות בולטות של מצלמות אלו הן מיקרוסופט, לוג'יטק, סיגמה, HP, GPT ,TEAC ,Creative ו-Muller.

  ערך מורחב – מצלמת IP

 

משפחה זו של מצלמות מצלמות וידאו ומשדרות אותו באמצעות חיבור אתרנט או WIFI כנקודה חמה לשידור ברשת מקומית או באינטרנט. צורת הפעולה היא בדרך כלל שידור אלחוטי רציף. ניתן לשלוט על בקרת המצלמה מרחוק. בחלק מהדגמים קיימים מנועים שמאפשרים לצודד ולהגביה את המצלמה ואף לבצע זום אופטי באמצעות מחשב מרוחק, תוך שימוש בדפדפן אינטרנט. מצלמות אלו מריצות שרת אינטרנט על מערכת הפעלה שמוטמעת בהן, ובכך מאפשרות גלישה אליהן. בדרך כלל משולבות במצלמות אלו תכונות נוספות כמו גילוי תנועה, התראת באימיילים וכדומה. עלות טיפוסית של מצלמות אלו בין 500 ל-1,500 שקלים. יצרניות עיקריות של מצלמות אלו D-Link, טופטיקו, סיסקו מערכות.

בתחילת ה-מאה ה-21 התפתחו סדרה של מצלמות לבישות, שמולבשות על הגוף, שמיועדות להנציח את הנוף מנקודת מבטו של האדם, להנציח את פעילות האדם או לשמש כמצלמת אבטחה אישית. אחרת מהמפורסמות שבהן היא מצלמת GoPro שמיועדת בעיקר לצילומי וידאו איכותיים בפעילות אקסטרימית. משפחה אחרת של מצלמות הן מצלמות שמורכבות על גבי משקפיים, שנועדו להיות מערכת למציאות רבודה, בה הנתונים שנראים מנותחים ומסופק עליהן מידע נוסף, למשל זיהוי פנים של אנשים והקרנת השמות שלהם על הצג של המשקפיים. הידועה בהן היא מצלמת גוגל גלאס. חברה נוספת שמפתחת משקפיים כאלו היא חברת אפסון.

משפחה של מצלמות אלו כוללת מספר רב של מצלמות, בגדלים שונים, ובצורת שונות, לעיתים נייחות ולעיתים מונחות על פדסטל חשמלי. חלקן מיועדות לתנאי פנים להתקנה בתוך מבנה וחלקן מיועדות לתנאי חוץ. למצלמות אלו בדרך כלל רזולוציה עד FHD, ושדה ראייה רחב, והן משמשות לצילומי וידאו בעיקר. היקרות שבהן כוללות PTZ - פדסטל שמאפשר להזיז את המצלמה ועדשת זום למרחקים גדולים, ולעיתים פוקוס שנתמך בלייזר. היציאות שלהן הן בדרך כלל יציאות AV אנלוגי, אך יותר ויותר מהן יכולות לשדר זרם וידאו ברשת. לרוב הן מצלמות בתחום תדרים אופטיים רגילים, אך יש בהן מצלמות תרמיות שמבוססות על חיישנים שרגישים לקרינת חום. מחירן מתחיל בכחמש מאות שקלים ויכול להאמיר עד למאות אלפי דולרים.

 

מצלמות סלולר הן מצלמות שמצורפות למכשירי סלולר או טאבלטים ואיכותן דומה לאיכות מצלמות הכיס. הן יאופיינו בדרך כלל בעדשה קטנה, חיישן זעיר וללא זום (אם כי יש כמה חברות שנותנות זום כלשהו), ומבזק לד קטן. ברוב הסמרטפונים קיימות לפחות שתי מצלמות, אחורית באיכות גבוהה וקדמית לצילומי סלפי ותקשורת וידאו באיכות נמוכה יותר. ב-2009 המצלמות האחוריות רובן היו ברזולוציה של 3–5 מגהפיקסל, וב-2014 ברזולוציה שבין 8 ל-13 מגהפיקסל, וב-2016 אף הגיעו ל-16 מגהפיקסל. ברוב המצלמות מסוג זה ניתן לצלם וידאו ברזולוציית HD ואף Full HD.

בדרך כלל המצלמות מגיעות עם שלל תכונות שונות כמו מצבי צילום שונים, טיימר פנימי, צילומים אמנותיים וצילום פנורמי, וקיימת בהן אופטימיזציה לתנאי השטח. ברוב יש מקלט GPS ופלאש קסנון, כך שכאשר מתבצע צילום הנתונים הגאוגרפים נרשמים בקובץ המטא דאטא של התמונה. מסך המגע וגודלו תורמים לידידותיות בהפעלת המצלמה. יתרונן הוא הנגישות והזמינות התפעולית הגבוהה שלהן, עקב העובדה שהן כטלפון סלולרי נלקחות לכל מקום, דלוקות תמיד, ונמצאות במצב הכן, ולכן אפשר להפעילן במהירות ללא כל הכנות, ולעיתים אף בלחיצה על כפתור אחד כמו במכשירי סוני ואחרים. ישנם סמרטפונים כדגמי LG שבהן יש שתי אחוריות (ואף יותר), שמשלימות אחת את השנייה, ואף מאפשרות צילום תלת־ממדי. איכות מצלמות זו השתפרה באופן מטאורי, כיוון שחברות הסמרטפונים רואים במצלמה מרכיב חשוב בסמרטפון ועמלות לשפרו ללא לאות. תפוצתן הגבוהה של מצלמות אלו והשיפור המתמיד באיכותן, נגסה במכירות רוב המצלמות האחרות, במיוחד הקומפקטיות, אך גם במצלמות SLR.

יצרניות בולטות של משפחת מצלמות זו הן אפל, סמסונג ,LG, וואווי, שיאומי, סוני ונוקיה.

 

מצלמות כיס או בשמן האחר מצלמות קומפקטיות, טובות באיכויות שלהן, נוחות מאוד לשימוש ונותנות תוצאות סבירות למשתמש. יתרונן הוא הקומפקטיות שלהן, האפשרות לשאת אותן תמיד בכיס, בארנק או על החגורה, וזמינותן לצילום מידי. לרוב המצלמות זום בסיס של פי 3, אבל יש שמגיעות עד פי 12 (קנון SX200 IS X12) ועד פי 18 (Samsung WB750) ויותר. והרזולוציה שלהן יכולה להגיע עד 20 מגה פיקסל. משקלן נע בין 100 ל-200 גרם, ומחירן האופייני נע בין כ-500 ל-4,500 שקלים.

יצרניות בולטות של משפחת מצלמות זו הן ניקון, קנון, קסיו, פוג'י פילם, סוני, אולימפוס, פנסוניק, פנטקס, סמסונג, קודאק, ריקו ולייקה.

 

 

מצלמות אלו קרויות גם מצלמות דמויות SLR או מצלמות סופר זום. הן מהוות פשרה נוחה לחובבי צילום לא מקצועיים שמעוניינים לחסוך את ההתעסקות בעדשות מתחלפות וכל העניינים הטכניים ובכל זאת להיות קרובים למצלמות הרפלקס, או לאלו שרוצים לצלם בזום גבוה למשל צילומי ציפורים וחיות במחיר סביר ובקלות בשימוש. למצלמות אלו איכויות צילום טובות, המאפשרות לבצע הגדלות מהצילומים. למצלמות אלו עדשות רחבות, רזולוציה גבוהה (בין 10 ל-16 מגהפיקסל), גודל חיישן אופייני 1/2.3 אינץ', זום גדול (בין פי 10 לפי 125 ב-2020), מסכי LCD של 3 אינץ' ומעבר (בחלקם מתכווננים או מפרקיים), מבזק מובנה נפתח, מתאם למבזק חיצוני, עינית דיגיטלית (בנוסף לצג), ומנגנונים מתקדמים נוספים כמו ייצוב (בעדשה או בחיישן, ולעיתים שילוב של השניים), צילום מקרו, איזון ותיקון צבעים, בחירת הטובה מבין מספר תמונות, זיהוי פרצופים, זיהוי מצמוץ וזיהוי חיוך, וצילום וידאו (בדור החדש באיכות HD).

לחלק ממצלמות אלו אפשרות של בחירה ידנית של פרמטרים של צילום כמו מהירות תריס ומפתח צמצם בדומה למצלמות SLR. יש מצלמות שתומכות בתכונות מתקדמות, כמו ניקון P90 שתומכת בגילוי תנועה, או אולימפוס SP-590UZ שתומכת בצילום על גבי צילום, או פוג'יפילם S-100FS שמבצעת אמולציה לסוג פילם שהצלם היה נוהג להשתמש בו. בחלק מהמצלמות החדשות הוסרו פנל ה-LCD העליון, סוללות הליתיום הייחודיות, מתאם מבזק חיצוני, וכפתורים חיצוניים לשליטה על פונקציות, לעיתים כדי להוזיל את מחירן, ולעיתים לבדלן ממצלמות ה-DSLR. משקלן של מצלמות דמויות ה-SLR נע בין 300 ל-600 גרם (אף שיש שמגיעות ליותר מ-900 גרם). ומחירן האופייני נע בין כ-1,000 ל-2,500 ש"ח.

רוב המצלמות הללו כוללות עדשת זום קבועה שאינה ניתנת להחלפה. חלק ממצלמות אלה, כגון ה-Panasonic Lumix DMC-FZ50, מעוצבות כך שממשק המשתמש יהיה דמוי-SLR וכוללות שליטה בזום ובמיקוד דרך טבעות על העדשה, שתי גלגלות לשליטה בחשיפה, תושבת Hot-Shoe למבזק (Flash) חיצוני, שמירה בפורמט JPEG והן בפורמט Raw, ממשק תפריטים מתקדם ועוד. חסרונן של מצלמות אלו בעיקר במהירות הצילום, בזמן מחזור של צילום, ובצילום בתנאי תאורה חלשים.

יצרניות בולטות של משפחת מצלמות זו הן קנון, ניקון, פוג'י פילם, סוני, אולימפוס ופנסוניק.

 

מצלמות רפלקס דיגיטליות הן המצלמות המתקדמות ביותר, שלהן יש את מיטב הביצועים והיכולות, וניתן להפיק באמצעותן תמונות איכותיות מאוד. למצלמות אלו חיישנים גדולים (APS-C, APS-H ומסגרת מלאה (FF) בגודל שבין 370 ל-864 מילימטרים מרובעים) המאפשרים צילום איכותי ברזולוציות גבוהות (החל מ-18 מגהפיקסל וכלה ב-51 בסטילס, וצילום וידאו עד 4K נכון ל-2017), בתנאי ראות חלשים (ערכי ISO בין 6,400 ל-51,200), במהירות סגר מקסימלית גבוהה (בין 1/4000 ל-1/8000 שנייה) ובעוד פרמטרים רבים ושונים.

למצלמות אלו יש את הביצועים הטובים ביותר מבחינת רזולוציית תמונה, מהירות צילום וזמן תגובה, זמן מחזור הצילום, ותנאי תאורה. את הגמישות המרבית הן מבחינת שיטות חשיפה, מדידת אור ומיקוד, הן מבחינת צורות צילום כמו צילום בצרורות, סצינות ואפקטים, והן מבחינת אביזרים היקפיים של המצלמה. ישנה אפשרות להחליף עדשות, המאפשרות לצלם בזוויות, מרחקים, ובתנאי תאורה שונים. כמו כן, ניתן להתקין מבזק חיצוני ולתקשר עם מבזק חיצוני במצלמה זו, כדי להשיג תמונות איכותיות בתנאי תאורה חלשים. מצלמות אלו עשויות להגיע עם שלט חוטי או אלחוטי לשליטה טובה יותר על הצילום, כאשר הדבר נצרך. בחלק ממצלמות בקטגוריה זו, ניתן להזרים וידאו חי מהמצלמה באמצעות יציאת HDMI או WIFI, וכן לשלוט במצלמה מתוכנת שליטה (Tethering Software) שרצה במחשב אישי או בסמרטפון, כאשר אז השליטה על הפרמטרים של הצילום מאוד גמישה. חלק ממצלמות אלו מגיעות עם חיישן GPS או שיש להן אפשרות להרחבה לחיישן כזה.

מחירן בין משפחות המצלמות הוא ברף הגבוה. לעומת מצלמות קומפקטיות שמחירן מתחיל מכ-500 שקלים, טווח מחירי גוף מצלמות רפלקס דיגיטליות נע בין 1,000 שקלים ומגיע עד 15,000 שקלים ויותר למצלמות מסגרת מלאה, ומחיר העדשות מתחיל מכמה מאות שקלים ונוסק לעד כמה עשרות אלפי שקלים (עדשות טלפוטו של ניקון באורך מוקד של 800 מ"מ מגיעות עד לסכומים של 80,000 שקלים). בדורות הראשונים של ה-DSLR לא היה אפשר לקבל תצוגה מקדימה של התמונה המיועדת לצילום על המסך (Live View), אלא רק לצלם דרך העינית (וגם כיום הצילום דרך העינית שמקובל יותר הוא מותאם יותר למצלמות אלו), הגבלה נוספת הייתה אי האפשרות לצלם וידאו. במצלמות החדשות התגברו על הגבלות אלו. באוגוסט 2008 יצאה חברת ניקון עם דגם D90. מצלמת הרפלקס הראשונה שגם איפשרה לצלם וידאו.^[23] חסרונן של מצלמות ה-DSLR הוא בעיקר בגודלן ומשקלן ובעלות הכספית הגבוהה.

משקלן של מצלמות אלו מתחיל מ-450 - 500 גרם ועולה עם העדשות והאביזרים השונים. בקטגוריה זו קיימות גם מצלמות DSLR לשוק המקצועי, בעלות חיישן גדול במיוחד, רגישות גבוהה לאור, מהירות סגר גבוהה במיוחד, וגוף עמיד יותר לזעזועים, אבק ומים, המסוגלות לצלם מספר רב של תמונות בזמן קצר. מחירן מאמיר לעשרות אלפי שקלים ולעיתים אף לעשרות אלפי דולרים.

יצרניות בולטות של מצלמות DSLR הן ניקון, קנון, סוני, פנטקס, פנסוניק, פוג'יפילם ולייקה.

 

בסוף 2008 החלה להופיע משפחה חדשה של מצלמות שתפקודן הבסיסי (ובחלקן גם הצורה) דומה לזה של DSLR, אך הן חסרות את מנגנון המראה שאחראי על העינית האופטית, ומכאן שמן - ללא מראה. במצלמה זו גודל החיישן דומה לזה שבמצלמות רפלקס (לרוב APS-C או מעט קטן יותר, אם כי יש דגמים עם חיישן בגודל Full Frame) ויש אפשרות להחליף את העדשה, אבל היעדר מנגנון המראה והעינית האופטית מקטין את המרחק בין העדשה לחיישן ומאפשר להקטין משמעותית את העדשות.

מצלמות אלו דומות באיכות התוצאות למצלמות DSLR, והן קטנות, קלות ונוחות לשימוש מאחיותיהן הגדולות והכבדות. קטגוריה זו קורצת לעבר קהל יעד של חובבים הרוצים בצילום איכותי, ללא הסרבול הכרוך במצלמות DSLR. החברה הראשונה שהשיקה מצלמה כזו הייתה חברת פנסוניק עם הדגם Lumix G1, באוקטובר 2008. לאחריה ביולי 2009 יצאה חברת אולימפוס עם דגם Pen EP-1. פנסוניק ואולימפוס משתמשות בפורמט עדשות חדש שהן פיתחו יחד עבור מצלמות מקטגוריה זו, שנקרא "מיקרו 4/3" (Micro Four Thirds), בעוד חברות אחרות משתמשות בפורמטים ייחודיים להן. חלק מהמצלמות הללו לא מגיעות עם עינית אלא רק מסך, מה שעלול ליצור קשיים בתנאי תאורה חיצוניים, שבהן אור השמש מאפיל על המסך. גודלן של מצלמות אלו עשוי להיות דומה לחלק מהמצלמות הקומפקטיות, משקלן מתחיל מכמה מאות גרמים, ועלותן בין כ-1,000 שקלים ונוסקת עד לכמה עשרות אלפי שקלים.

יצרניות בולטות של מצלמות ממשפחה זו הן פנסוניק, אולימפוס, ניקון, קנון, פוג'יפילם, סוני ולייקה.

סדרה של מצלמות אלו הן מצלמות ברזולוציה גבוהה מאוד (בין 40 ל-150 מגהפיקסל). מצלמות אלו נועדו בעיקר לפלח שוק קטן של כמה עשרות אלפים צלמים מקצועיים בכל רחבי העולם, שצריכים לפרסם תמונות גדולות כמו שלטי חוצות. למצלמות אלו חיישן גדול מאוד, והן מתמקדות יותר באיכות צילום הסטילס ופחות בתכונות אחרות כמו למשל צילום וידאו. עלות מצלמות אלו בין כעשרת אלפים דולר לכמה עשרות אלפי דולרים.

יצרניות מובילות בתחום הן האסלבלד השוודית, פייז וואן הדנית, לייקה הגרמנית, ופנטקס, פוג'יפילם וממיה היפניות.

כניסתן של המצלמות הדיגיטליות דחפה לשוליים את מצלמות הסרט והצניחה את מחיריהן לשפל. כיום ניתן להשיג מצלמות רפלקס חצי מקצועיות, שעלו בעבר אלפי שקלים, באלף שקלים ופחות. העידן הדיגיטלי הביא לכניסה של חברות אלקטרוניקה רבות לשוק שהיה סגור בפניהם בעבר, ולתחרות עזה בין החברות השונות ולהוצאת דגמים רבים מאוד.

בינואר 2004 הודיעה חברת קודאק על כוונתה להפסיק לשווק מצלמות סרט תחת המותג קודאק. ניתן לראות בכך סמן לכך שהמעבר למצלמות דיגיטליות עבור חובבים נמצא בשלב מתקדם. שנתיים לאחר מכן בינואר 2006 הודיעה חברת ניקון כי היא מפסיקה לייצר מצלמות פילם לצילום רגיל והיא תמשיך לייצר רק עוד שני סוגי מצלמות פילם לצילום מקצועי בלבד.

רשת דיקסונס שהיא קמעונאית האלקטרוניקה הגדולה ביותר בבריטניה, הודיעה בשנת 2005 כי היא תמשיך למכור מצלמות פילם עד גמר המלאי ולא תחדש אותו.

בשנת 2004 נמכרו ברחבי העולם מצלמות דיגיטליות בסכום של כ-20 מיליארד דולר. באותה שנה היו ל-42% מבתי האב בארצות הברית מצלמות דיגיטליות.

מומחי צילום טענו כי הצילום הדיגיטלי הוא פחות איכותי מצילום הפילם, אולם כבר ב-2005 תהליך ייצור המצלמות הדיגיטליות והמוצרים הנלווים אליהן מצד אחד ותהליך הפסקת הייצור של מצלמות הפילם והמוצרים הנלווים אליהם מצד שני הוא בלתי הפיך, ולמעשה כמעט כל אדם שקונה פעם ראשונה בחייו קונה מצלמה דיגיטלית, וגם הרבה חובבי צילום אשר צילמו עד היום במצלמות פילם מחליפים אותן במצלמות דיגיטליות.

במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-21 המצלמות הדיגיטליות הלכו והשתכללו בכל ההיבטים הקיימים, האוטומציה תפסה יותר ויותר מקום בצילום, שולבו חיישני צילום מסוגים שונים בכל הטלפונים הניידים והנגישות לצילום לכלל האוכלוסייה הפכה לדבר שבשגרה. שנת הפיק של המצלמות הדיגיטליות הייתה בשנת 2010 אז יוצרו ברחבי העולם 121 מיליון מצלמות דיגיטליות ומאז חלה התדרדרות מתמשכת ביצור עד ל-8.7 מיליון מצלמות ב-2020. לא מן הנמנע כי השיפורים שחלו בסמרטפונים והפופולריות הגואה שלהם עם למשל מכירה של כ-1.5 מיליארד סמרטפונים בשנת 2019 שברובם ככולם הוטמעו חיישני צילום יעילים, היא זו שפגעה קשות בשוק המצלמות הדיגיטליות.

את עיקר הפגיעה בירידה ספגו המצלמות הקומפקטיות כאשר המכירות ירדו מ-108 מיליון מצלמות קומפקטיות בשנת 2010 שהייתה שנת השיא ל-3.4 מיליון בשנת 2020, לעומת זאת במצלמות עם העדשות המתחלפות הירידה הייתה פחות דרמטית מ-21 מיליון מצלמות בשנת 2012 שהייתה למצלמות מסוג זה שנת הפיק ל-5.2 מיליון מצלמות בשנת 2020.

את התגובות החברתיות והתרבותיות להופעת וחדירת המצלמות הדיגיטליות לשדה הצילום, יחד עם טכנולוגיות הדמיה ממוחשבות שיצרו דימויים בעלי מראה של צילום, ניתן לחלק לשני גלים עיקריים; הגל הראשון התאפיין בתפיסת הטכנולוגיות החדשות כשבר והרס של מסורת הצילום בת 150 שנים, ואף של כל מסורת הייצוג התמונתי המערבי (האנלוגי בבסיסו) מאז ימי הרנסאנס.^[24] תגובות אלו נחלקו בעצמן למחנה פסימיסטי, שחש חרדה ואיום לנוכח השינוי הטכנולוגי והיכולת להפעיל מניפולציה על הדימוי המצולם ברמה כה עמוקה ובסיסית, ולמחנה אופטימיסטי, שציפה לקראת עידן חדש, "פוסט-צילומי", שבו נתפכח מהאשליה הכוזבת של הצילום האובייקטיבי ונשתחרר מגבולות הראייה הצילומית המוגבלת. תגובות אלו אופיינו בהדגשת השוני הטכנולוגי בין הצילום האנלוגי לזה הדיגיטלי, ונטו לדטרמיניזם טכנולוגי בגישתם.

גל שני של חשיבה על ההיבטים התרבותיים של הצילום הדיגיטלי טען שהתגובות הראשוניות שמו דגש רב מידי על השוני הטכנולוגי הברור בין תהליכי הצילום האנלוגי והדיגיטלי. ואולם, עיסוק יתר והיקסמות משוני טכנולוגי מאפילים על אלמנטים חשובים של המשכיות במשמעויות ובשימושים התרבותיים בטכנולוגיות. מבקרים אלו טענו שהשינוי הטכנולוגי, רדיקלי ככל שיהיה, הוא רק גורם אחד בתוך הקשר רחב הרבה יותר של המשכיות וטרנספורמציה. אם נתעלם מהשוני הטכני ונתבונן באופנים בהם משתמשים בצילום הדיגיטלי, נראה שלא התחולל כל שבר מהותי בעת המעבר מצילום אנלוגי לדיגיטלי.^[25]

המעבר לעולם הדיגיטלי איפשר לחברות אלקטרוניקה רבות להיכנס לתחום של יצור מצלמות, שהיה עד אז נחלת מספר חברות מועט.

עם החברות המרכזיות המייצרות מצלמות דיגיטליות ניתן למנות את ניקון, קנון, פוג'י, אולימפוס, פנטקס, סוני, HP, קודאק, פנסוניק, לייקה, קיוסרה, קסיו וריקו.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מצלמה דיגיטלית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מצלמה דיגיטלית

• מצלמה דיגיטלית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)