דייוויד לטרמן
דייוויד מייקל לטרמן (באנגלית: David Michael Letterman; נולד ב-12 באפריל 1947) הוא קומיקאי ומנחה טלוויזיה אמריקאי. הנחה את תוכנית האירוח המאוחרת של רשת NBC, לייט נייט עם דייוויד לטרמן, בשנים 1982–1993, ואת תוכנית האירוח המרכזית של רשת CBS, לייט שואו עם דייוויד לטרמן, משנת 1993 ועד לפרישתו במאי 2015.
 | |
| לטרמן, 2011 | |
| לידה |
12 באפריל 1947 (בן 77) אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית  |
|---|---|
| כינוי |
Earl Hofert |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| השכלה |
|
| תקופת הפעילות |
מ-1974 |
| בן או בת זוג |
מריל מרקו (1978–1988) |
| פרסים והוקרה |
|
| קישורים חיצוניים | |
| פייסבוק | DavidLetterman |
| טוויטר | Letterman |
  | |
ביוגרפיה
עריכהלטרמן נולד באינדיאנפוליס, אינדיאנה שבארצות הברית, למשפחה נוצרית. הבן האמצעי בין הבת הגדולה ג'ניס והבת הקטנה גרטשן. אביו הארי עסק בגידול פרחים, ואמו דורותי מנגרינג[1] עבדה כמזכירת כנסייה. למד תקשורת באוניברסיטת בול סטייט שבאינדיאנה, היה שדרן בתחנת הרדיו של האוניברסיטה, וסיים לימודי תואר ראשון בשנת 1969. באותה שנה התחתן עם מישל קוק, אותה הכיר באוניברסיטה (הם התגרשו בשנת 1977). עבד כמנחה בתחנת רדיו מקומית, ואחר כך כמנחה וחזאי מזג אוויר בתחנת טלוויזיה מקומית. לטרמן התבלט כמנחה פרוע, ועורר ביקורת מצד מנהלי התחנה. בשנת 1975 עבר ללוס אנג'לס שבקליפורניה, במטרה לפתח קריירה בתחום הבידור. הוא כתב תסריטים לסדרות טלוויזיה, והחל להופיע כסטנדאפיסט במועדון הקומדי סטור שבמערב הוליווד.
קריירה
עריכהבסוף שנות ה-70 הופיע בתפקידי אורח בסדרות קומיות ובשעשועונים.
תחילת דרכו ברשת NBC
עריכהבנובמבר 1978 החל להופיע כסטנדאפיסט וכמנחה אורח בתוכנית האירוח המרכזית של רשת הטלוויזיה NBC, הטונייט שואו בהנחיית ג'וני קרסון - בסך הכול הופיע בתוכנית 22 פעמים. בשנת 1980 הנחה תוכנית בוקר קומית ברשת NBC, שזכתה בשני פרסי אמי אך בוטלה כעבור כמה חודשים בגלל אחוזי צפייה נמוכים. ב-1 בפברואר 1982 החל להנחות את תוכנית האירוח המאוחרת של הרשת, שמשודרת אחרי הטונייט שואו (לייט נייט). הלייט נייט נחשבה לתוכנית נועזת ויוצאת דופן, וזכתה בחמישה פרסי אמי. לטרמן הנחה את הלייט נייט עד 25 ביוני 1993, והוחלף על ידי קונאן או'בריין.
המעבר לרשת CBS
עריכהאחרי פרישתו של ג'וני קרסון מהנחיית הטונייט שואו במאי 1992, ג'יי לנו נבחר כמחליפו, אף שלטרמן נחשב למועמד המוביל לתפקיד. ב-30 באוגוסט 1993 הוא החל להנחות תוכנית אירוח מרכזית ברשת CBS (לייט שואו), שמתחרה בטונייט שואו של רשת NBC. באותה שנה הקים חברת הפקות בשם Worldwide Pants Incorporated שהפיקה, בין השאר, את הלייט שואו ואת תוכניתו של ריי רומנו - "כולם אוהבים את ריימונד". הלייט שואו צולמה בתיאטרון אד סאליבן שבמנהטן, בעיר ניו יורק, וזכתה בשבעה פרסי אמי.
לטרמן נחשב למנחה מתוחכם יותר מלנו, אך זכה לאחוזי צפייה נמוכים יותר - כחמישה מיליון צופים, לעומת כשישה מיליון שצפו בלנו. דירוג הקומיקאים שהופיעו בשתי תוכניותיו, לפי מספר ההופעות: ג'ורג' מילר (55 הופעות), ריצ'רד לואיס (52), ג'יי לנו (40), רוברט קליין (37), ג'ף אלטמן (36), בילי קריסטל (35) וג'רי סיינפלד (34).
ב-17 בספטמבר 2001 היה הקומיקאי הראשון שהופיע בטלוויזיה אחרי פיגועי 11 בספטמבר.
במרץ 2002 קיבל הצעה לעבור לרשת ABC, שלא יצאה אל הפועל.
באפריל 2014 הודיע במהלך שידור תוכניתו על כוונתו לפרוש, לאחר 33 שנים, בשנת 2015[2]. במאי 2015 פרש מהגשת התוכנית. בספטמבר אותה השנה החליפו סטיבן קולבר בהנחיית התוכנית ("לייט שואו עם סטיבן קולבר")[3].
המעבר לשירות נטפליקס
עריכהבינואר 2018, החל להגיש בנטפליקס את תוכנית האירוח השבועית "את האורח הבא שלי אין צורך להציג עם דייוויד לטרמן"[4], והמרואיין הראשון שלו היה ברק אובמה[5].
חיים אישיים
עריכהב-3 בנובמבר 2003 נולד לו ולבת זוגו רג'ינה לסקו בן, שנקרא הארי ג'וזף על שם אביו המנוח של דייוויד, שמת בשנת 1974. במרץ 2005 נעצר במדינת מונטנה אדם שעבד בביתו של לטרמן, ונחשד בכוונה לחטוף את בנו במטרה לדרוש כופר.
במרץ 2009, התחתן עם בת זוגו רג'ינה לסקו. באוקטובר 2009, הודיע בתוכניתו שניהל מערכת יחסים מינית עם אחת מעובדותיו, וכי אדם ניסה לסחוט ממנו שני מיליון דולר על מנת שלא יפרסם את הפרשה[6]. בהמשך גילה שהיה זה מפיק הטלוויזיה, רוברט האלדרמן, עמיתו ברשת CBS, ולטרמן התנצל בשידור חי בפני אשתו על הרומנים שניהל עם עובדות מצוות תוכניתו וציין כי "היא מאוד פגועה מהתנהגותו" וכי "הרומנים האלה שייכים לעבר"[7].
בינואר 2000 עבר ניתוח מעקפים בלבו. בפברואר 2003 אושפז בעקבות פגיעת נגיף הרפס.
קישורים חיצוניים
עריכהדייוויד לטרמן, ברשת החברתית פייסבוק
דייוויד לטרמן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד לטרמן, ברשת החברתית אינסטגרם
דייוויד לטרמן, ברשת החברתית טיקטוק
דייוויד לטרמן, סרטונים בערוץ היוטיוב
דייוויד לטרמן, ברשת החברתית Goodreads
דייוויד לטרמן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייוויד לטרמן, באתר AllMovie (באנגלית)
דייוויד לטרמן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
דייוויד לטרמן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דייוויד לטרמן, באתר Last.fm (באנגלית)
דייוויד לטרמן, באתר AllMusic (באנגלית)
דייוויד לטרמן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דייוויד לטרמן, באתר Discogs (באנגלית)
דייוויד לטרמן, באתר Songkick (באנגלית)
- אתר הלייט שואו
- עמי פרידמן, צפו: הלילה האחרון של דיוויד לטרמן, באתר ynet, 21 במאי 2015
- חגית גינזבורג, מלך הלילה: דיוויד לטרמן פורש, מדובר בסופו של עידן, באתר מעריב אונליין, 20 במאי 2015
- ynet, "חשתי כאילו הרגתי את משפחתי": דיוויד לטרמן חוזר לפרשיית המין שזעזעה את חייו, באתר ynet, 12 באפריל 2017
- עמית הרשקוביץ, בקטע אירוני, באתר מאקו, 21 במאי 2015
- דייוויד לטרמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ נהגה להופיע בקביעות בתוכנית הלייט-נייט שלו, בה כונתה "אמו של דייב", או "דורות'י, אמו של דייב" (מתה בגיל 95, ב-2017)
- ^ לאחר 33 שנים: דייוויד לטרמן הודיע על פרישה, באתר וואלה, 3 באפריל 2014
- ^ עידו ישעיהו, בחיפוש אחר קולבר האמיתי: זה מה שקרה בתוכניתו הראשונה של סטיבן קולבר, באתר וואלה, 9 בספטמבר 2015
- ^ שירות כלכליסט, דיויד לטרמן חוזר מפרישה: יגיש תוכנית בנטפליקס, באתר כלכליסט, 8 באוגוסט 2017
- ^ אבנר שביט, הראיון של לטרמן עם אובמה היה מופע ליקוקים מביך ומשמים, באתר וואלה, 13 בינואר 2018
- ^ סוכנויות הידיעות, לטרמן: "הייתי קורבן לסחיטה על רקע מיני", באתר ynet, 2 באוקטובר 2009
- ^ לטרמן מתנצל וממשיך לצחוק, באתר וואלה, 6 באוקטובר 2009