[go: up one dir, main page]
לדלג לתוכן

The Miseducation of Lauryn Hill

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
The Miseducation of Lauryn Hill
אלבום אולפן מאת לורין היל
יצא לאור 25 באוגוסט 1998
הוקלט 1997 - יוני 1998
סוגה נאו סול • היפ הופ • R&B
שפה אנגלית
אורך 69:20
חברת תקליטים Ruffhouse • קולומביה
הפקה היל, כריס פופ, ואדה נובלס
כרונולוגיית אלבומים של לורין היל
The Miseducation of Lauryn Hill
(1998) 		MTV Unplugged No. 2.0
(2002)
סינגלים מ-The Miseducation of Lauryn Hill
  1. "Doo Wop (That Thing)"
    תאריך יציאה: 7 ביולי 1998
  2. "Ex-Factor"
    תאריך יציאה: 8 בדצמבר 1998
  3. "Everything Is Everything"
    תאריך יציאה: 4 במאי 1999

The Miseducation of Lauryn Hill הוא אלבום סולו הבכורה של הזמרת והראפרית האמריקאית לורן היל. הוא יצא ב-25 באוגוסט 1998, על ידי Ruffhouse Records וקולומביה רקורדס.

לאחר סיבוב הופעות עם להקתה לשעבר, הפוג'יז, היל פיתחה מערכת יחסים רומנטית עם היזם הג'מייקני רוהאן מארלי, וזמן קצר לאחר מכן נכנסה להיריון. ההיריון, בנוסף לנסיבות אחרות בחייה, הביאו את היל לרצות לעשות אלבום סולו. הקלטת האלבום התבצעה מסוף 1997 עד יוני 1998, בעיקר באולפני טאף גונג בקינגסטון, והיל שיתפה פעולה עם קבוצת מוזיקאים בשם New Ark בכתיבת והפקת השירים. האלבום הוא בעיקר בסגנון "ניאו נשמה", ומשלב סגנונות מוזיקליים אחרים כמו R&B, היפ הופ, נשמה, ורגאיי. המילים מתייחסות להיריון של היל, לבעיות בקשריה עם הפוג'יז, וכן לנושאים של אהבה ואלוהים. שם האלבום הוא בהשראת הסרט והרומן האוטוביוגרפי The Education of Sonny Carson, ו-The Mis-Education of the Negro מאת קרטר ג'. וודסון.

The Miseducation of Lauryn Hill יצא הישר למקום מספר 1 במצעד בילבורד 200, ונמכר ב־422,624 עותקים בשבוע הראשון, אשר שבר שיא למכירות שבוע ראשון לאלבום של אמנית. The Miseducation of Lauryn Hill הניב שלושה להיטים סינגלים: "Doo Wop (That Thing)", "Ex-Factor", ו-"Everything Is Everything". הסינגל המוביל, "Doo Wop (That Thing)". הגיע בשיאו למקום מספר 1 בארצות הברית, והשניים האחרים היו בטופ-40. הצלחת האלבום הזניקה את היל למעמד כוכבת-על בינלאומית, ותרמה להבאת מוזיקת היפ הופ וניאו נשמה לחוד החנית של המוזיקה הפופולרית. בטקס פרסי גראמי ה-41, The Miseducation of Lauryn Hill היה מועמד לעשרה פרסי גראמי, וזכה בחמישה פרסים, מה שהפך את היל לאישה הראשונה לקבל מספר כה גבוה של מועמדויות ופרסים בלילה אחד. עד ל-2013, האלבום נמכר בלמעלה מ-8 מיליון עותקים בארצות הברית, ויותר מ-19 מיליון עותקים ברחבי העולם.

המבקרים באופן כללי שיבחו את The Miseducation of Lauryn Hill' בין היתר על האופן שבו היל הציגה זווית ראייה של אישה על החיים ועל האהבה, יחד עם המגוון האמנותי שלה. קבוצת New Ark, עם זאת, הרגישו שהיל וחברת התקליטים לא נתנו להם את הקרדיט הראוי לאלבום, והגישו תביעה אשר הסתיימה בפשרה מחוץ לבית המשפט ב-2001. מאז צאת האלבום, הוא נכלל במגוון גדול של רשימות "האלבומים הגדולים בכל הזמנים", עם מספר רב של מבקרים המונים אותו בתור אחד מהאלבומים הטובים של שנות ה-1990, כמו גם אחד הגדולים בכל הזמנים. ב-2015, האלבום נכלל ברישום הלאומי על ידי ספריית הקונגרס לשימור בתור תרומה משמעותית לתרבות.

בשנת 2024 נבחר האלבום בתור "האלבום הטוב ביותר בכל הזמנים" ברשימת "100 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים" של אפל מיוזיק.[1]

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וליאן מארלי (ב-2010) היה אחד ממספר חברי משפחתו של בוב מארלי אשר ביקרו במהלך הקלטת האלבום בג'מייקה.

ב-1996, היל פגשה את רוהאן מארלי בעת סיבוב הופעות כחברה בלהקה הפוג'יז. בהדרגה נוצרה ביניהם מערכת יחסים רומנטית, ובמהלך סיבוב ההופעות, היל נכנסה להיריון. השינויים בחייה נתנו לה השראה להקליט אלבום סולו. אחרי שתרמה לאלבום הסולו של עמיתה מהפוג'יז, וייקליף ז'אן, ב-1997 – The Carnival, היל לקחה פסק זמן מסיבובי הופעות והקלטה, בעיקר בשל ההיריון שלה.

במהלך ההפסקה, היא הרגישה פרץ ביצירתיות שלה, וכתבה מעל שלושים שירים בסטודיו בניו ג'רזי רבים מן השירים הללו שאבו מהסערות שהתרחשו ביחסיה עם הפוג'יז, כמו גם מאהבות העבר. בקיץ של 1997, כשהיל הייתה אמורה ללדת בפעם הראשונה, היא התבקשה לכתוב שיר עבור מוזיקאי הגוספל סיסי וייננס. מספר חודשים מאוחר יותר, היא נסעה לדטרויט לעבוד עם זמרת הנשמה אריתה פרנקלין, וכתבה והפיקה את הסינגל שלה "A Rose is Still a Rose". מאוחר יותר, פרנקלין ביקשה מהיל לביים את הקליפ לשיר. זמן קצר לאחר מכן, היל עשה עבודת כתיבה עבור ויטני יוסטון. משום שכתבה בתוך זמן קצר שירים עבור אמנים בתחומי הגוספל, היפ הופ, ו-R&B, היא השתמשה בהשפעות אלה ובחוויותיה כשהקליטה את The Miseducation of Lauryn Hill.

הקלטה והפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היל התחילה להקליט את The Miseducation of Lauryn Hill בסוף 1997 באולפני צ'אנג קינג בניו יורק,[2] וסיימה ביוני 1998 באולפני טאף גונג בקינגסטון, ג'מייקה, האולפנים אותם הקים אמן הרגאיי, בוב מארלי.[3] בתחילה, וייקליף ז'אן לא תמך בכך שהיל תקליט אלבום סולו, אבל בסופו של דבר הציע לעזור כמפיק, הצעה שהיא דחתה, מכיוון שרצתה לכתוב, לעבד ולהפיק את האלבום בעצמה.[4][5] היל הקליטה חלק מהאלבום באולפני Perfect Pair בניו ג'רזי ובאולפני סוני,[6] כשבמספר שירים ישנם אלמנטים שהוקלטו באולפנים שונים, אך את חלק הארי של האלבום היא הקליטה בג'מייקה.[7] בהקשר זה של שינוי הסביבה, היל אמרה: "כאשר התחלתי להקליט בניו יורק וניו ג'רזי, הרבה אנשים דיברו איתי על כיוונים שונים. הרגשתי כאילו האנשים הם בפרצוף שלי, והיו לי תחושות לא טובות. רציתי מקום שבו יש "וייב" טוב, שאני בקרב משפחה, והמקום הזה היה טאף גונג."[8] רבים מבני משפחת מארלי היו נוכחים באולפן בזמן ההקלטות, ביניהם ג'וליאן מארלי, אשר גם תרם אלמנטים של גיטרה לשיר "Forgive Them Father".

צאת האלבום וביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוגים מקצועיים
ביקורות בצאת האלבום
ציוני ביקורות
מקור ציון
Entertainment Weekly A[9]
The Guardian [10]
Los Angeles Times [11]
Melody Maker [12]
Muzik [13]
NME 8/10[14]
Pitchfork 8/10[15]
Q [16]
Rolling Stone [17]
Spin 9/10[18]

עם צאת האלבום The Miseducation of Lauryn Hill ב-25 באוגוסט 1998, זה הוא נכנס למקום מספר 1 במצעד האלבומים בילבורד 200,[19] עם מכירות של 422,624 עותקים בשבוע הראשון, שיא מכירות עבור אלבום בכורה של אמנית.[20] האלבום נשאר בראש מצעד בילבורד 200 שבוע שני ברציפות, שבמהלכו הוא נמכר ב-265,000 עותקים.[21] בארצות הברית, האלבום נמכר במיליון עותקים בתוך פחות מחודש וב-2.4 מיליון עותקים עד דצמבר. הוא שהה 81 שבועות בבילבורד 200,[22] והיה במקום הראשון במצעד סוף השנה של מצעד בילבורד לאלבומי R&B/היפ-הופ.[23]

The Miseducation of Lauryn Hill קודם עם שלושה סינגלים—"Doo Wop (That Thing)", "Ex-Factor", ו-"Everything Is Everything"—אשר כולם הפכו ללהיטים עם קליפים פופולריים.[24] מכירות האלבום גברו לאחר הופעתה של היל בטקסי גראמי ה-41, והוא נמכר ב-234,000 עותקים בשבוע של ה-3 במרץ 1999,[25] ו-200,000 עותקים בשבוע שאחריו.[26] עד אוגוסט, האלבום כבר נמכר ב-10 מיליון עותקים ברחבי העולם, כולל כמעט 700,000 בקנדה.[27] ב-17 בדצמבר 2001, הוסמך האלבום כפלטינה 8x על ידי RIAA. באפריל 2002, דיווחה חברת התקליטים קולומביה כי האלבום נמכר ב-12 מיליון עותקים ברחבי העולם,[28] ובשנת 2009, המכירות הגלובלית שלו דווחו ב-19 מיליון עותקים.[29] עד ל-2013, נמכרו יותר משמונה מיליון עותקים בארצות הברית בלבד.[30]

The Miseducation of Lauryn Hill זכה לתשבחות המבקרים;[31] על פי העיתונאי ג'ף בושה ב"לוס אנג'לס טיימס", היה זה האלבום המהולל ביותר של 1998.[32] ביקורות לעיתים קרובות שיבחו את המבט הנשי החיים ועל האהבה שהציגה היל. אריק וייסבארד מ-Spin קרא להיל "ז'אנר-בנדר" (בתרגום ישיר: מכופפת סוגות) אשר מאזנת את השירה והראפ מלאי הביטחון שלה עם תמות פגיעות ורגישות. ב-"הניו יורק טיימס", אן פאוורס כינתה את זה "יוצא דופן" שהיל משתמשת באמונה שלה כאמצעי לחיבור בין המקודש לחילוני "במוזיקה שנוגעת במהות של [מוזיקת] הנשמה."[33] ג'ון בוש, מבקר AllMusic, התרשם מאיך שהיל הפיקה את האלבום, "לא כאלבום קרוס-אובר, אלא כאוסף של הצהרות אישיות ופוליטיות", תוך שהיא מפגינה "כישרונות ביצוע, טווח קולי, וכתיבה חכמה". דייוויד בראון כתב ב"אנטרטיינמנט ויקלי" שהאלבום הוא "לעיתים קרובות עוצמתי, חזק ומלא רגש באופן מדהים". דרים המפטון ב"וילג' ווייס" כתבה שהיל עושה מעברים חלקים "בכל פינות התחום [המוזיקלי והאמנותי] שלה בתוך כל שיר נתון",[34] בעוד שמבקר "שיקגו טריביון" גרג קוט קרא לאלבום "טור דה פורס קולי" עם עיבודים אשר "גדושים ברעיונות גדולים".[35]

בביקורת פחות נלהבת, דום פיליפס מ-Q מגזין הרגיש שהפגם היחיד במוזיקה היה "היעדר מלודיה בלתי נשכחת" במספר שירים שלא השתמשו בסמפלינג מעניין,[36] ואילו ג'ון מאלבי מ-NME לא אהב את מה שהוא תיאר כ"נטייה להיסטריה" של היל ולהצהרות לגבי "כמה שאלוהים הוא מבריק" באלבום שלבד מכך הוא אלבום הכרחי. בביקורתו ב"פיצ'פורק", ניל ליברמן מצא כמה בלדות כמייגעות ואת הלחנים קלישאתיים.[15] רוברט כריסטגאו ציין ב"וילג' וויס" את "Lost Ones" ו-"Superstar", כשיאי האלבום, וקרא לאלבום "האלבום הפוליטיקלי קורקט של השנה", אשר מציע ראפ מיומן והפקה מעודנת, לצד חוסר עקביות במילים, שירה ממוצעת, וסקיטים[37] מיותרים.[38] הוא העריך נקודת המבט של היל ואת "סמכותה המוסרית" וערכיה, אך ביכה את הצורך שלה להעריך את אלוהים באלבום.[39]

סיבוב הופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיבוב ההופעות העולמי של היל התחיל בבודוקן (בתמונה) ביפן.

בתחילה, לא היו תוכניות מיידיות לסיבוב הופעות משום שהאלבום לא נזקק לקידום, והיל הייתה שוב בהיריון עם לידה צפויה בספטמבר 1998.[40] ההופעות החיות הראשונות שלה של שירים מהאלבום היו ב"סאטרדיי נייט לייב" ובטקס פרסי המוזיקה של בילבורד.[41] אך בינואר 1999, היל גייסה להקה והחלה חזרות למה שהפך לסיבוב ההופעות The Miseducation Tour.[42] ברגע שיצאה ההודעה על סיבוב ההופעות, אזלו הכרטיסים למופעים.

הסיבוב התחיל בטוקיו ב-21 בינואר 1999 עם ארבע הופעות במשך כשבוע, ומשם היל המשיכה ללונדון להופעה ב-8 בפברואר 1999. בארצות הברית היו לה סך הכל 20 הופעות,[43] עם אאוטקאסט בתור מופע הפתיחה. חלק זה בסיבוב ההופעות החל ב-18 בפברואר בדטרויט, והסתיים ב-1 באפריל 1999, בעיר מולדתה של היל, ניוארק, ניו ג'רזי. היא התחילה את הרגל האירופאית בת 14 ההופעות ב-13 במאי באוסלו, וסגרה אותו במנצ'סטר ארנה באנגליה ב-2 ביוני.[44] משם חזרה ליפן, וסגרה את הסיבוב.[45]

תביעה משפטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהיל עבדה על The Miseducation of Lauryn Hill יחד עם קבוצת מוזיקאים הידועה בשם New Ark, האלבום הוצג כעבודה שבה האמנית במרכז, שכתבה והפיקה את האלבום עם מעט עזרה חיצונית.

אך New Ark (ואדה נובלס, ראשים פיו, טג'ומולד ניוטון, וג'והארי ניוטון) לא ראו את זה כך, ובשנת 1998,הגישו תביעה נגד היל, חברת הניהול שלה וחברת תקליטים, בטענה כי היל "ניצלה את השירים ואת כישורי ההפקה שלהם, אך לא נתנה להם קרדיט ראוי עבור העבודה."[46] הנגנים טענו שהם הכותבים העיקריים בשניים מן השירים, ותורמים משמעותיים בכמה שירים אחרים.[47] גורדון ויליאמס, המיקסר ומהנדס הסאונד באלבום, תיאר את הפרויקט "מאמץ אישי עוצמתי של היל ... זה בהחלט היה החזון שלה." בתגובה לתביעה, היל טענה שניו ארק מנצלים את הצלחתה.[48] ניו ארק ביקשו בתביעתם קרדיטים חלקיים, ופיצוי כספי.[49] התביעה בסופו סודרה בפשרה מחוץ לבית המשפט בחודש פברואר 2001, עבור סכום שדווח כ-5 מיליון דולר.

הכרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1998, The Miseducation of Lauryn Hill נבחר בתור האלבום השני הטוב ביותר של השנה של Pazz & Jop, סקר שנתי של מבקרים אמריקאים שפורסם ב"וילג' וויס".[50] היל היה מועמדת לעשרה פרסי גראמי ב-1999, מה שהפך אותה לאישה הראשונה אי פעם להיות מועמדת פעמים רבות כל כך בשנה אחת. היא זכתה בחמישה פרסי גראמי, כולל פרס האמן החדש הטוב ביותר, שיר ה-R&B הטוב ביותר, ביצוע ה-R&B הטוב ביותר של זמרת, ואלבום ה-R&B הטוב ביותר. The Miseducation of Lauryn Hill זכה גם בפרס גראמי לאלבום השנה,[51] והיה אלבום ההיפ הופ הראשון לזכות בו אי פעם. היל קבעה שיא חדש בתעשייה, וגם הייתה האישה הראשונה לזכות בחמישה פרסי גראמי בערב אחד. היא גם הייתה מועמדת לפרסי פרס NAACP Image בקטגוריות האמנית הטובה ביותר, האלבום הטוב ביותר, והשיר הטוב ביותר ("Doo Wop (That Thing)").[52] בפרסי המוזיקה של בילבורד, האלבום זכה בפרס אלבום R&B של השנה, ואילו "Doo Wop" זכה בפרס לקליפ R&B,[53] ב-1999 בטקס פרסי המוזיקה האמריקאית, היל זכתה בפרס לאמן הנשמה/R&B החדש הטוב ביותר. היא גם זכתה בפרס Soul Train, והייתה מועמדת לפרס אמנית הסולו הבינלאומית הטובה ביותר בפרסי המוזיקה הבריטית.

The Miseducation of Lauryn Hill מופיע במספר רב של רשימות דירוג האלבומים הגדולים של כל הזמנים; על פי Acclaimed Music, הוא האלבום ה-154 המדורג ביותר ברשימות המבקרים מסוג זה.[54]

כתב עת/אתר מדינה הכרה[55] שנה דירוג
About.com ארצות הברית 100 Greatest Hip-Hop Albums[56] 2008 43
Best Rap Albums of 1998[57] 2008 1
Associated Press The 10 Best Albums of the 1990s 1999 *
Blender 500 CDs You Must Own Before You Die 2003 *
The 100 Greatest American Albums of All time 2002 75
CD Now The 10 (+5) Essential Records of the 90s 2002 *
Ego trip Hip Hop's 25 Greatest Albums by Year 1980–98 1999 4
Hip Hop's 25 Greatest Albums by Year 1980–98 1999 5
Entertainment Weekly The 100 Best Albums from 1983 to 2008 2008 2
Gear The 100 Greatest Albums of the Century 1999 88
Ink Blot Best Albums of the 90s 2000 9
Kitsap Sun Top 200 Albums of the Last 40 Years 2005 65
NPR The 150 Greatest Albums Made By Women 2017 2
NME 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים של NME 2013 12[58]
Nude as the News The 100 Most Compelling Albums of the 90s 1999 40
Pause & Play 10 Albums of the 90's 2003 *
Albums Inducted into a Time Capsule 2003 *
The 90s Top 100 Essential Albums 1999 7
Robert Dimery 1001 Albums You Must Hear Before You Die[59] 2005 *
Rolling Stone 50 Essential Female Albums 2002 32
The 500 Greatest Albums of All Time[60] 2003 312
The Essential Recordings of the 90s 1999 *
100 Best Albums of the Nineties[61] 2011 5
The Source The Critics Top 100 Black Music Albums of All Time[62] 2006 10
Spin Top 100 (+5) Albums of the Last 20 Years 2005 49
Top 90 Albums of the 90s 1999 28
300 האלבומים הטובים ביותר ב-30 שנים האחרונות (1985-2014)[63] 2019 192
Tom Moon 1000 Recordings to Hear Before You Die 2008 *
VH1 The 100 Greatest Albums of R 'N' R 2001 37
Vibe 150 Albums That Define the Vibe Era 2007 *
51 Albums representing a Generation, a Sound and a Movement 2004 *
בילבורד 100 אלבומי הראפ הגדולים בכל הזמנים: רשימת צוות[64] 2024 3
BBC Radio הממלכה המאוחדת Stuart Maconie's Critical List 1999 17
Channel 4 The 100 Greatest Albums 2005 *
Elvis Costello 500 Albums You Need 2000 *
Gary Mulholland 261 Greatest Albums Since Punk and Disco 2006 *
The Guardian 1000 Albums to Hear Before You Die 2007 *
Hip-Hop Connection The 100 Greatest Rap Albums 1995–2005 2005 39
Metro Times Top 10 Albums of the 90s 1999 8
Mojo The 100 Greatest Albums of Our Lifetime 1993–2006 2006 67
The Mojo Collection 2007 *
The New Nation Top 100 Albums by Black Artists 2003 10
Q 90 Albums of the 90s 1999 *
The Ultimate Music Collection 2005 41
Top 100 Albums Ever[65] 2003 20
The Rough Guide Soul: 100 Essential CDs 2000 *
Aftenposten נורווגיה Top 50 Albums of All Time 1999 48
Eggen & Kartvedt The Guide to the 100 Important Rock Albums 1999 *
Helsingin Sanomat פינלנד 50th Anniversary of Rock 2004 2
Musik Express גרמניה The 50 Best Albums of the 90s 2005 23
Wiener אוסטריה The 100 Best Albums of the 20th Century 1999 100
FNAC צרפת The 1000 Best Albums of All Time 2008 420
Rock & Folk The Best Albums from 1963 to 1999 1999 *
Dance de Lux ספרד The 25 Best Hip-Hop Records 2001 12
Rock de Lux The 150 Best Albums from the 90s 2000 132
Juice אוסטרליה The 100 (+34) Greatest Albums of the 90s 1999 55
Babylon יוון The 50 Best Albums of the 1990s 1999 45
Pure Pop מקסיקו The 50 Best Albums of the 90s 2000 40
The Sun קנדה The Best Albums from 1971 to 2000 2001 *
(*) רשימות ללא סדר מדורג.

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוגים מקצועיים
ביקורות רטרוספקטיביות
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [66]
Encyclopedia of Popular Music [67]
The Great Rock Discography 9/10[68]
Pitchfork 9.5/10[69]
The Rolling Stone Album Guide [70]
Slant Magazine [71]
Sputnikmusic 4.5/5[72]
XXL 5/5[73]

עם הצלחת The Miseducation of Lauryn Hill, היל הפכה לאייקון תקשורתי, ומגזינים החל מ"טיים" דרך "אסקווייר" ועד "פיפל לנוער" התחרו על הזכות להציב אותה על דפי השער. ב-8 בפברואר 1999, סיפור השער של "טיים", זקף לזכותה של היל את ההטמעה המלאה של מוזיקת היפ הופ לתוך המיינסטרים המוזיקלי, והיא הייתה אמית ההיפו הופ הראשונה (מכל מגדר) להופיע על שער מגזין זה.[74][75] ב-2012, "רולינג סטון" דירג את האלבום במקום מספר 314 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים".[76] ג'ון קרמניקה, במדריך האלבומים של רולינג סטון (2004), כתב שהיל פנתה לציבור רחב של מאזינים עם היפ הופ מסונן דרך "עדשה של וומניזם (תנועה של פמיניזם שחור)", ובכך הפכה למוקד הקרוס-אובר של ההיפ הופ לתוך המיינסטרים.[70] עיתונאי המוזיקה פיטר שפירו קרא לאלבום "אלבום הקרוס-אובר האולטימטיבי של עידן ההיפ הופ".[77]

יחד עם אלבום הבכורה של אריקה באדו משנת 1997, Baduizm, האלבום The Miseducation of Lauryn Hill היווה גם תרומה חשובה לסוגת הניאו נשמה.[78] על פי המגזין Ebony, הוא הביא את הניאו נשמה לקדמת הבמה של המוזיקה הפופולרית,[79] והפך לאלבום הפופולרי והמהולל ביותר של הז'אנר. ביום השנה החמש עשרה לצאת האלבום, הראפר האמריקאי נאז ביקר את האלבום עבור XXL, וקרא לו המודל עבור אמנים מכל הז'אנרים ו"אלבום נצחי של מוזיקה טהורה ... הוא מייצג את התקופה – רגע רציני במוזיקה השחורה, בו אמנים צעירים לוקח את המושכות ופרצו דלתות."[73] ב-2015, The Miseducation of Lauryn Hill הוכר כעובדה "משמעותית מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית" על ידי ספריית הקונגרס ונבחר להיכלל ברישום ההקלטות הלאומי.[80]

רשימת שירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו והולחנו על ידי לורן היל, אלא אם מצוין אחרת. 

מס' שםכותב(ים) משך
1. Intro   0:47
2. Lost Ones   5:33
3. Ex-Factor   5:26
4. To Zion (בהשתתפות קרלוס סנטנה)   6:08
5. Doo Wop (That Thing)   5:19
6. Superstar לורן היל, ג'והארי ניוטון, ג'יימס פויזר 4:56
7. Final Hour   4:15
8. When It Hurts So Bad   5:42
9. I Used to Love Him (בהשתתפות מרי ג'יי בלייג')   5:39
10. Forgive Them Father   5:15
11. Every Ghetto, Every City   5:14
12. Nothing Even Matters (בהשתתפות D'Angelo)   5:49
13. Everything Is Everything היל, ג'. ניוטון 4:58
14. The Miseducation of Lauryn Hill היל, טג'ומולד ניוטון 4:17
משך כולל:
 69:20

משתתפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אל אנדרסון – גיטרה (רצועה: 12)
  • טום בארני – בס (רצועות: 11–13)
  • באד בידל – סקסופון אלט/טנור, חליל (רצועה: 7)
  • רוברט בראון – גיטרה (רצועה: 2)
  • רודי ברד – כלי הקשה (רצועות: 3, 6, 8)
  • צ'ה גווארה – תיכנות תופים (רצועות: 5, 6, 9, 10, 12, 13)
  • צ'ה פופ – תיכנות תופים (רצועה: 8)
  • ג'ארד קרופורד – תופים (רצועה: 4)
  • דיאנג'לו – פסנתר (רצועה: 12)
  • די ג'יי סופרים – DJ (רצועה: 5)
  • פרנסיס דאנרי – גיטרה (רצועות: 11, 12)
  • פול פקורי – בס (רצועה: 3)
  • דין פרייזר – סקסופון (רצועות: 5, 10)
  • לוריס הולנד – קלידים (רצועות: 12, 14) ; קלווינט (רצועה: 11)
  • רביעיית אינדיגו – כלי מיתר (רצועות: 5, 13, 14)
  • ג'וליאן מארלי – גיטרה (רצועה: 10)
  • כריס מרדית – בס (רצועות: 8, 10, 12)
  • ג'והארי ניוטון – גיטרה (רצועות: 2, 3, 8)
  • טג'ומולד ניוטון – פסנתר (רצועה: 3)
  • ואדה נובלס – תיכנות תופים (רצועות: 2, 3, 5, 6, 8, 10, 13)
  • ארון פנדיאן – גיטרה (רצועה 16 - Tell Him)
  • גרייס פרדייס – נבל (רצועות: 4, 6, 8)
  • ג'יימס פויזר – בס (רצועות: 2, 4, 9) ; keys (רצועות: 3, 5, 6, 12)
  • אברול ריי – חצוצרה (רצועות: 5,10)
  • קווין רובינסון – חצוצרה, פלוגלהורן (רצועה: 7)
  • רונלד "נמבו" רובינסון – טרומבון (רצועות: 5, 10)
  • מתיו רובאנו – בס (רצועות: 9, 13)
  • קרלוס סנטנה – גיטרה (רצועה: 4)
  • ארל צ'יינה סמית – גיטרה (רצועות: 2,10)
  • אנדרו סמית – גיטרה (רצועה: 7)
  • סקווידלי ראנקס – תופים (רצועה: 8)
  • ג'ון לג'נד – פסנתר (רצועה: 13)
  • אליזבת ואלטי – נבל (רצועה: 7)
  • פאיאז וירטי – טרומבון (רצועה: 7)
  • ג'ון וילסון – פסנתר (רצועה: 14)
  • סטוארט זנדר – בס (רצועה: 7)

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ארול בראון – עוזר מהנדס (רצועות: 2, 10)
  • צ'ה גווארה – מפיק שותף (רצועות: 2, 4)
  • לורן היל – מפיקה, מפיקה בפועל (רצועות: 1-16)
  • מט האו – מקליט (רצועה: 7)
  • סטורם ג'פרסון – מקליט (רצועות: 8, 9, 11, 12) ; מהנדס מיקס (רצועה: 8) ; עוזר מהנדס מיקס (רצועות: 2, 9)
  • קן ג'ונסון – מקליט (רצועה: 9) ; עוזר מהנדס הקלטה (רצועה: 4)
  • ואדה נובלס – מפיקה שותפה (רצועה: 2)
  • טוני פרנדט – מקליט (רצועות: 6, 7, 9, 12–14) ; מהנדס (רצועה: 14)
  • וארן רייקר – מקליט (רצועות: 4, 5, 8, 12) ; מהנדס מיקס (רצועות: 2, 9)
  • ג'יימי סיגל – עוזר מהנדס מיקס (רצועה: 4)
  • גרג תומפסון – עוזר מהנדס מיקס (רצועה: 3)
  • ניל טאקר – עוזר מהנדס הקלטה (רצועה: 7)
  • צ'יפ ורספיק – עוזר מהנדס הקלטה (רצועות: 3, 7)
  • בריאן ויברטס – עוזר מהנדס (רצועות: 6, 10, 12)
  • גורדון "קומישנר" ויליאמס – מקליט (רצועות: 2 – 6, 8 - 12) ; מהנדס (רצועות: 9, 14) ; מיקסר (רצועות: 2, 4 – 6, 8, 10, 11, 13, 14)
  • ג'וני וינדריקס – מקליט (רצועה: 4)

שירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • לורן היל – שירה (רצועות: 2-16)
  • מרי ג'יי בליידג' – שירה (רצועה: 9)
  • D'Angelo – שירה (רצועה: 12)
  • שלי ת'אנדר – שירה (רצועה: 10)
  • קני בוביאן – קולות רקע (רצועה: 4)
  • צ'יינה – קולות רקע (רצועה: 9)
  • ג'ני פוג'יטה – קולות רקע (רצועה: 5)
  • פונדישה ג'ונסון – קולות רקע (רצועה: 5)
  • סברינה ג'ונסון – קולות רקע (רצועה: 4)
  • ג'ניפר מקניל – קולות רקע (רצועה: 9)
  • ראשים פיו – קולות רקע (רצועה: 5)
  • לנישה רנדולף – קולות רקע (רצועות: 4, 5, 9, 13)
  • ראמון ריברה – קולות רקע (רצועה: 9)
  • ארל רובינסון – קולות רקע (רצועה: 4)
  • אנדריאה סיימון – קולות רקע (רצועות: 4,9)
  • אדי סטוקלי – קולות רקע (רצועה: 4)
  • אחמד ואלאס – קולות רקע (רצועות: 9,13)
  • טארה וטקינס – קולות רקע (רצועה: 9)
  • רייצ'ל וילקינס – קולות רקע (רצועה: 9)
  • צ'אק יאנג – קולות רקע (רצועה: 3)

במצעדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעדים ודירוגים שבועיים 1984–1985
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 4
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 2
איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 3
ארצות הברית בילבורד 200 1
US Top R&B/Hip-Hop Album 1
גרמניה GfK – טופ 100 9
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 11
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 2
R&B Albums 1
נורווגיה VG-lista 2
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 5
סקוטלנד מצעד האלבומים הסקוטי 3
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 20
צרפת SNEP 3
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 1
שוודיה סוורייטופליסטן 3
שווייץ המצעד השווייצרי 11
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה 1999
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 24
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 82
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה 1998
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 11
גרמניה GfK – טופ 100 34
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 17
‏
‏‏  מצעדי סוף עשור
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 40

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Brackett, Nathan; Hoard, Christian, eds. (1 בנובמבר 2004). The New Rolling Stone Album Guide. Completely Revised and Updated 4th Edition. Simon & Schuster. ISBN 0-7432-0169-8. {{cite book}}: (עזרה)
  • Furman, Leah; Furman, Elina (1999). Heart of Soul. Ballantine Books. ISBN 0-345-43588-5.
  • Havranek, Carrie (2009). Women Icons of Popular Music: The Rebels, Rockers, and Renegades, Volume 1. Greenwood Press. ISBN 0-313-34084-6.
  • Nickson, Chris (1999). Lauryn Hill: She's Got That Thing. St. Martin's Paperbacks. ISBN 0-312-97210-5.
  • Price, Emmett G., III; Kernodle, Tammy L.; Maxile, Jr., Horace, eds. (2010). Encyclopedia of African American Music, Volume 3. ABC-CLIO. ISBN 0-313-34199-0.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Maren Morris Names Her 'Perfect Album' as She Works with Apple Music to Choose the 100 Best of All Time (Exclusive), People.com (באנגלית)
  2. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 148.
  3. ^ Furman; Leah, Elina. 1999, p. 151.
  4. ^ Touré (30 באוקטובר 2003). "The Mystery of Lauryn Hill". Rolling Stone. Wenner Media. ארכיון מ-20 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 141.
  6. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 149.
  7. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 150.
  8. ^ Furman; Leah, Elina. 1999, p. 146.
  9. ^ Browne, David (4 בספטמבר 1998). "The Miseducation of Lauryn Hill". Entertainment Weekly. ארכיון מ-3 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Odell, Michael (25 בספטמבר 1998). "Head for the Hill". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Baker, Soren (23 באוגוסט 1998). "Album Review". Los Angeles Times. ארכיון מ-28 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Mathur, Paul (3 באוקטובר 1998). "Lauryn Hill: The Miseducation of Lauryn Hill (Columbia)". Melody Maker. ארכיון מ-13 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Jones, Bob (בדצמבר 1998). "Lauryn Hill: The Miseducation Of... (Columbia)". Muzik (43): 94. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Mulvey, John (23 בספטמבר 1998). "Lauryn Hill – The Miseducation of Lauryn Hill". NME. אורכב מ-המקור ב-17 באוגוסט 2000. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 Lieberman, Neil. "Lauryn Hill: The Miseducation of Lauryn Hill". Pitchfork. אורכב מ-המקור ב-19 בפברואר 2003. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Columnist. "Top 100 Albums Ever". Q. Issue 198. January 2003.
  17. ^ Touré (12 באוגוסט 1998). "Lauryn Hill: The Miseducation of Lauryn Hill". Rolling Stone. אורכב מ-המקור ב-18 ביוני 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Weisbard, Eric (בספטמבר 1998). "Triumph of the Hill". Spin. pp. 179–80. ארכיון מ-6 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Jolson-Colburn, Jeffrey (2 בספטמבר 1998). "Lauryn Hill Queen of the Music Hill". E! Online. ארכיון מ-31 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Gundersen, Edna (3 בספטמבר 1998). "Lauryn Hill's debut smashes record". USA Today. Gannett Company. ארכיון מ-2012-07-24. נבדק ב-2020-01-07. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Celebrities". Journal Sentinel. Milwaukee. 11 בספטמבר 1998. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "Lauryn Hill - Chart History: Billboard 200". Billboard.
  23. ^ "1998 Year-End Charts: R&B/Hip-Hop Albums". Billboard. ארכיון מ-4 בנובמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Hoye, Jacob, ed. (2003). One Hundred Greatest Albums. Simon & Schuster. p. 95. ISBN 0-7434-4876-6.
  25. ^ "TLC Edges Out Eminem, Grammy Winners In Chart Race". MTV News. 3 במרץ 1999. ארכיון מ-8 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "TLC Holds On To Top Of Album Chart". MTV News. 10 במרץ 1999. ארכיון מ-8 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Stevenson, Jane (10 באוגוסט 1999). "Molson Amphitheatre, Toronto - Aug 10, 1999". Toronto Sun. אורכב מ-המקור ב-10 באפריל 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Newman, Melinda (20 באפריל 2002). "The Beat". Billboard. p. 12. ארכיון מ-3 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Wilson, Natashia (16 באפריל 2009). "The Miseducation Lauryn Hill: Music Review". Yahoo!. אורכב מ-המקור ב-8 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "'Lauryn Hill Sets the Record Straight on her Finances, Admits New Music is in the Pipeline'". Billboard. 26 באפריל 2013. ארכיון מ-5 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Strauss, Neil (25 בפברואר 1999). "5 Grammys to Lauryn Hill; 3 to Madonna". הניו יורק טיימס. Arthur Ochs Sulzberger, Jr. ארכיון מ-15 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Boucher, Geoff (19 בדצמבר 1998). "The Legal Tangle of 'Miseducation'". Los Angeles Times. Tribune Publishing. ארכיון מ-8 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Powers, Ann (23 באוגוסט 1998). "Cross Back Over From Profane to Sacred". The New York Times. Arthur Ochs Sulzberger, Jr. ארכיון מ-8 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Hampton, Dream (1 בספטמבר 1998). "Educating Lauryn". The Village Voice. New York. ארכיון מ-29 ביוני 2011. נבדק ב-16 בפברואר 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Kot, Greg (23 באוגוסט 1998). "Lauryn Hill The Miseducation of Lauryn Hill". Chicago Tribune. Tribune Publishing. ארכיון מ-12 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ Phillips, Dom (בנובמבר 1998). "Lauryn Hill: The Miseducation of Lauryn Hill". ארכיון מ-1999-09-30. נבדק ב-2020-01-07. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "סקיט" הוא אלמנט בשירי היפ הופ, בו הזמר מוסיף קטע קומי, בדרך כלל בתחילת או סיום השיר
  38. ^ Christgau, Robert (3 בנובמבר 1998e). "Consumer Guide". The Village Voice. New York. ארכיון מ-24 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Christgau, Robert (2 במרץ 1999). "Pazz & Jop 1998: La-Di-Da-Di-Di? Or La-Di-Da-Di-Da?". The Village Voice. New York. ארכיון מ-24 בספטמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 185.
  41. ^ Furman; Leah, Elina. 1999, p. 166.
  42. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 184.
  43. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 188–189.
  44. ^ Rees, Dafydd; Crampton, Luke (1999). Rock Stars Encyclopedia (2nd ed.). DK Publishing. p. 463. ISBN 0-7894-4613-8.
  45. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 190.
  46. ^ McLeod, Rod (10 במאי 2000). "The reeducation of Lauryn Hill". Salon. אורכב מ-המקור ב-30 בנובמבר 2005. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Furman; Leah, Elina. 1999, p. 163.
  48. ^ "Pras Deposed in Lauryn Hill Lawsuit". Rolling Stone. Wenner Media.
  49. ^ "The 1998 Pazz & Jop Critics Poll". The Village Voice. New York. 2 במרץ 1999. ארכיון מ-28 בפברואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "41st Annual Grammy Awards". Grammy.com. 12 ביולי 2015. ארכיון מ-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ Nickson, Chris, 1999, p. 183.
  52. ^ Nickson, Chris, 1999, pp. 182–183.
  53. ^ "Lauryn Hill". Acclaimed Music. 27 בספטמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-22 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "The Miseducation of Lauryn Hill album accolades". Acclaimed Music. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ Adaso, Henry (1 במרץ 2010). "About.com's 100 Greatest Hip-Hop Albums". About.com. ארכיון מ-15 בינואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ Adaso, Henry (1 במרץ 2010). "About.com's Best Rap Album's of 1998". About.com. ארכיון מ-18 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ The 500 Greatest Albums Of All Time: 100-1 - NME, web.archive.org, ‏2019-05-02
  58. ^ Robert Dimery; Michael Lydon (23 במרץ 2010). 1001 Albums You Must Hear Before You Die: Revised and Updated Edition. Universe. ISBN 978-0-7893-2074-2. {{cite book}}: (עזרה)
  59. ^ Rolling Stone, Rolling Stone, The 500 Greatest Albums of All Time, Rolling Stone, ‏2020-09-22 (באנגלית אמריקאית)
  60. ^ "100 Best Albums of the Nineties: Lauryn Hill, 'The Miseducation of Lauryn Hill'". Rolling Stone. Wenner Media. 12 באפריל 2012. ארכיון מ-4 בנובמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  61. ^ "The Critics Top 100 Black Music Albums of All Time". Trevor Nelson. 4 בפברואר 2012. אורכב מ-המקור ב-4 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  62. ^ SPIN Staff, The 300 Best Albums of the Past 30 Years (1985-2014), SPIN, ‏2015-05-11 (באנגלית אמריקאית)
  63. ^ Damien Scott,Gail Mitchell,Angel Diaz,Carl Lamarre,Michael Saponara,Heran Mamo,Kyle Denis, Damien Scott, Gail Mitchell, Angel Diaz, Carl Lamarre, Michael Saponara, Heran Mamo, Kyle Denis, The 100 Greatest Rap Albums of All Time: Staff List, Billboard, ‏11 ביולי 2024 (באנגלית אמריקאית)
  64. ^ Columnist. "Top 100 Albums Ever". Q. Issue 198. January 2003.
  65. ^ Bush, John. "The Miseducation of Lauryn Hill - Lauryn Hill". AllMusic. ארכיון מ-4 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ Larkin, Colin (20 בנובמבר 2006). Encyclopedia of Popular Music. Vol. 4 (4th ed.). Oxford University Press. p. 290. ISBN 0-19-531373-9. {{cite book}}: (עזרה)
  67. ^ Strong, Martin C. (2004). "Lauryn Hill". The Great Rock Discography (7th ed.). anongate U.S. ISBN 1841956155.
  68. ^ "The Miseducation of Lauryn Hill". Pitchfork. 10 ביולי 2016. ארכיון מ-13 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  69. ^ 1 2 Rolling Stone (2004), p. 379.
  70. ^ Schrodt, Paul (19 באוגוסט 2008). "Review: The Miseducation of Lauryn Hill". Slant Magazine. ארכיון מ-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ Butler, Nick (16 בינואר 2005). "Lauryn Hill - The Miseducation of Lauryn Hill (album review)". Sputnikmusic. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ 1 2 bin Olu Dara Jones, Nasir (26 באוגוסט 2013). "Nas Reviews Lauryn Hill's 'The Miseducation Of Lauryn Hill' – XXL Issue 150". XXL. Townsquare Media. ארכיון מ-19 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  73. ^ Farley, Christopher John Farley (8 בפברואר 1999). "Music: Hip-Hop Nation: Lauryn Hill". Time. Time Inc. ארכיון מ-13 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  74. ^ Glass, Burton (17 באוקטובר 2009). "Lauryn Hill Deserves It All". Essay Archive. אורכב מ-המקור ב-9 במאי 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  75. ^ "Lauryn Hill, 'The Miseducation of Lauryn Hill'". Rolling Stone. Wenner Media. ארכיון מ-2 ביולי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  76. ^ Shapiro, Peter (2003). Buckley, Peter (ed.). The Rough Guide to Rock (2nd ed.). Rough Guides. p. 400. ISBN 1-85828-457-0. ארכיון מ-5 ביוני 2013. {{cite book}}: (עזרה)
  77. ^ "Neo-Soul". AllMusic. ארכיון מ-15 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  78. ^ "10 at the Top of Hip-Hop". Ebony. ביוני 1999. p. 59. ארכיון מ-5 ביוני 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  79. ^ "National Recording Registry To 'Ac-Cent-Tchu-Ate the Positive'". Library of Congress. 25 במרץ 2015. ארכיון מ-4 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)


פרס גראמי לאלבום השנה
1959–1979 The Music from Peter Gunn – הנרי מנסיני (1959) • Come Dance with Me!‎ – פרנק סינטרה (1960) • The Button-Down Mind of Bob Newhart – בוב ניוהארט (1961) • Judy at Carnegie Hall – ג'ודי גרלנד (1962) • The First Family – ווהן מיידר (1963) • The Barbra Streisand Album – ברברה סטרייסנד (1964) • Getz/Gilberto – סטן גץ & ז'ואאו ז'ילברטו (1965) • September of My Years – פרנק סינטרה (1966) • A Man and His Music – פרנק סינטרה (1967) • Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band – הביטלס (1968) • By the Time I Get to Phoenix – גלן קמפבל (1969) • Blood, Sweat & Tears – דם, יזע ודמעות (1970) • Bridge over Troubled Water – סיימון וגרפונקל (1971) • Tapestry – קרול קינג (1972) • The Concert for Bangladesh – ג'ורג' האריסון & חברים (1973) • Innervisions – סטיבי וונדר (1974) • Fulfillingness' First Finale – סטיבי וונדר (1975) • Still Crazy After All These Years – פול סיימון (1976) • Songs in the Key of Life – סטיבי וונדר (1977) • Rumours – פליטווד מק (1978) • Saturday Night Fever – אמנים שונים (1979)
1980–2000 52nd Street – בילי ג'ואל (1980) • Christopher Cross – כריסטופר קרוס (1981) • Double Fantasy – ג'ון לנון & יוקו אונו (1982) • Toto IV – טוטו (1983) • Thriller – מייקל ג'קסון (1984) • Can't Slow Down – ליונל ריצ'י (1985) • No Jacket Required – פיל קולינס (1986) • Graceland – פול סיימון (1987) • The Joshua Tree – יו 2 (1988) • Faith – ג'ורג' מייקל (1989) • Nick of Time – בוני רייט (1990) • Back on the Block – קווינסי ג'ונס ואמנים שונים (1991) • Unforgettable... with Love – נטלי קול (1992) • Unplugged – אריק קלפטון (1993) • The Bodyguard – ויטני יוסטון (1994) – MTV Unplugged – טוני בנט (1995) • Jagged Little Pill – אלאניס מוריסט (1996) • Falling into You – סלין דיון (1997) • Time Out of Mind – בוב דילן (1998) • The Miseducation of Lauryn Hill – לורן היל (1999) • Supernatural – סנטנה (2000)
2001–2020 Two Against Nature – סטילי דן (2001) • O Brother, Where Art Thou? – אמנים שונים (2002) • Come Away with Me – נורה ג'ונס (2003) • Speakerboxxx/The Love Below – אאוטקאסט (2004) • Genius Loves Company – ריי צ'ארלס & אמנים שונים (2005) • How To Dismantle An Atomic Bomb – יו 2 (2006) • Taking the Long Way – דיקסי צ'יקס (2007) • River: The Joni Letters – הרבי הנקוק (2008) • Raising Sand – רוברט פלאנט & אליסון קראוס (2009) • Fearless – טיילור סוויפט (2010) • The Suburbs – ארקייד פייר (2011) • 21 – אדל (2012) • Babel – ממפורד אנד סאנז (2013) • Random Access Memories – דאפט פאנק (2014) • Morning Phase – בק (2015) • 1989 – טיילור סוויפט (2016) • 25 – אדל (2017) • 24K Magic – ברונו מארס (2018) • Golden Hour – קייסי מאסגרייבס (2019) • When We All Fall Asleep, Where Do We Go? – בילי אייליש (2020)
2021–הווה Folklore – טיילור סוויפט (2021) • We Are – ג'ון באטיסט (2022) • Harry's House – הארי סטיילס (2023) • Midnights – טיילור סוויפט (2024)
אלבומי השנה של רולינג סטון
1978–1979 1978: הרולינג סטונז – Some Girls ‏• 1979: ניל יאנג – Rust Never Sleeps
1980–1989 1980: הקלאש – London Calling ‏• 1981: הרולינג סטונז – Tattoo You ‏• 1982: ברוס ספרינגסטין – Nebraska ‏• 1983: אר.אי.אם. – Murmur ‏• 1984: ברוס ספרינגסטין – Born in the U.S.A. ‏• 1985: ראשים מדברים – Little Creatures ‏• 1986: פול סיימון – Graceland ‏• 1987: ברוס ספרינגסטין – Tunnel of Love ‏• 1988: מידנייט אויל – Diesel and Dust ‏• 1989: ניל יאנג – Freedom
1990–1999 1990: שינייד או'קונור – I Do Not Want What I Haven't Got ‏• 1991: אר.אי.אם. – Out of Time ‏• 1992: אר.אי.אם. – Automatic for the People ‏• 1993: נירוונה – In Utero ‏• 1994: הול – Live Through This ‏• 1995: פי ג'יי הארווי – To Bring You My Love ‏• 1996: בק – Odelay ‏• 1997: בוב דילן – Time Out of Mind ‏• 1998: לורן היל – The Miseducation of Lauryn Hill ‏• 1999: Rage Against the Machine – The Battle of Los Angeles
2000–2009 2000: אמינם – The Marshall Mathers LP ‏• 2001: בוב דילן – Love and Theft ‏• 2002: בק – Sea Change ‏• 2003: אאוטקאסט – Speakerboxxx/The Love Below ‏• 2004: קניה וסט – The College Dropout ‏• 2005: קניה וסט – Late Registration ‏• 2006: בוב דילן – Modern Times ‏• 2007: מ.י.ה. – Kala ‏• 2008: טיוי און דה רדיו – Dear Science ‏• 2009: יו 2 – No Line on the Horizon
2010–2019 2010: קניה וסט – My Beautiful Dark Twisted Fantasy ‏• 2011: אדל – 21 ‏• 2012: ברוס ספרינגסטין – Wrecking Ball ‏• 2013: ומפייר ויקנד – Modern Vampires of the City ‏• 2014: יו 2 – Songs of Innocence ‏• 2015: קנדריק לאמאר – To Pimp a Butterfly ‏• 2016: ביונסה – Lemonade ‏• 2017: קנדריק לאמאר – Damn ‏• 2018: קארדי בי – Invasion of Privacy ‏• 2019: אריאנה גרנדה – Thank U, Next
2020–הווה 2020: טיילור סוויפט – Folklore ‏• 2021: אוליביה רודריגו – Sour ‏• 2022: ביונסה – Renaissance ‏• 2023: סיזה – SOS
הקודם:
1998: אריקה באדו - Baduizm 		פרס גראמי לאלבום ה-R&B הטוב ביותר
1999: לורן היל - The Miseducation of Lauryn Hill 		הבא:
2000: TLC -‏ FanMail
הקודם:
1998: אמנים שונים – Soul Food 		פרס NAACP Image – האלבום הטוב ביותר
1999: לורן היל – The Miseducation of Lauryn Hill 		הבא:
2000: אמנים שונים – The Best Man
הקודם:
1999: ויל סמית' – Big Willie Style 		פרס המוזיקה האמריקאית לאלבום הנשמה/R&B האהוב ביותר
2000: לורן היל – The Miseducation of Lauryn Hill 		הבא:
2001: טוני ברקסטון – The Heat
הקודם:
1993: ויטני יוסטון – The Bodyguard 		פרס המוזיקה של בילבורד לאלבום ה־R&B המוביל
1998: לורן היל – The Miseducation of Lauryn Hill 		הבא:
1999: ג'ובנייל – 400 Degreez
הקודם:
1998: אריקה באדו – Baduizm 		פרס המוזיקה של סול טריין לאלבום השנה
1999: לורן היל – The Miseducation of Lauryn Hill 		הבא:
2000: אר. קלי – R.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=The_Miseducation_of_Lauryn_Hill&oldid=39700548"