[go: up one dir, main page]
לדלג לתוכן

Songs from the West Coast

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Songs from the West Coast
אלבום אולפן מאת אלטון ג'ון
יצא לאור 1 באוקטובר 2001
הוקלט 18 בספטמבר 2000 – 30 באפריל 2001
מקום הקלטה אולפני Townhouse (אנ'), לונדון
Cello Studios (אנ'), לוס אנג'לס
Sony Music Studios (אנ'), לוס אנג'לס
Johnny Yuma Studios, לוס אנג'לס
Wonderland Studios[א], לוס אנג'לס
Ocean Way Studios (אנ') לוס אנג'לס[1][2]
סוגה רוק • פופ רוק
שפה אנגלית
אורך 54:06
חברת תקליטים רוקט (אנ') • מרקורי (אנ')
הפקה פטריק לאונרד
כרונולוגיית אלבומים של אלטון ג'ון
Elton John One Night Only – The Greatest Hits
(2000) 		Songs from the West Coast
(2001) 		Greatest Hits 1970–2002
(2002)
סינגלים מ-Songs from the West Coast
  1. "I Want Love"
    תאריך יציאה: 24 בספטמבר 2001[3]
  2. "This Train Don't Stop There Anymore"
    תאריך יציאה: 2002
  3. "Original Sin"
    תאריך יציאה: 1 באפריל 2002

Songs from the West Coast (בתרגום חופשי מאנגלית: שירים מן החוף המערבי) הוא אלבום האולפן ה־26 של המוזיקאי הבריטי אלטון ג'ון, שיצא לאור ב־1 באוקטובר 2001. הוא הוקלט בלונדון ובחמישה אולפנים בלוס אנג'לס[3]. מבקרים רבים ראו באלבום חזרה לצליל מבוסס הפסנתר שאפיין את המוזיקה של ג'ון בשנות ה־70 המוקדמות, צליל שכמה מהם כינו "חזרה לשורשים"[4][5][6][7][8][9] [10][11].

האלבום, כמו גם הסינגלים "I Want Love" ו־"Original Sin", היו מועמדים לפרס גראמי[12]. התארחו בו מוזיקאים ונגני אולפן מפורסמים, ובווידאו קליפים של הסינגלים שלו כיכבו שחקנים מפורסמים.

רקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום נוצר בשיתוף פעולה של ג'ון עם הפזמונאי הקבוע שלו, ברני טופין. לראשונה השניים עבדו פנים מול פנים בחדר אחד. החדר היה בלוס אנג'לס (שם גם הוקלט האלבום), ומכאן שם האלבום[13]. פטריק לאונרד הפיק את האלבום וניגן קלידים בכמה שירים. ג'ון ולאונרד שיתפו פעולה גם באלבומו הקודם של ג'ון, פסקול הסרט "הדרך לאל דוראדו", שיצא לאור בשנה הקודמת[ב]. המתופף הוותיק נייג'ל אולסון (אנ') חזר ללהקה כחבר קבוע באופן מלא. הזמרת טאטה וגה (אנ') ערכה הופעת בכורה כזמרת ליווי. היא הצטרפה כחברה מלאה ללהקה מאוחר יותר. סטיבי וונדר, שעבד עם ג'ון בעבר בשירים I Guess That's Why They Call It the Blues ו־That's What Friends Are For (אנ'), ניגן מפוחית פה וקלווינט (אנ') ב־"Dark Diamond"‏[3]. שלושת חברי להקתו של ג'ון באותה תקופה, גאי בבילון, בוב בירץ' וג'ון מהון, לא השתתפו באלבום. רופוס ויינרייט שר כזמר רקע בשיר "American Triangle", שנכתב על רצח מת'יו שפרד ב־1998[14]. טופין כתב את השיר לבקשתו של ג'ון. היה זה השיר הראשון באלבום שהשניים כתבו[13].

היה זה אלבומו הראשון של ג'ון שאינו פסקול שיצא מאז מוזגו החברות פוליגרם (אנ') ויוניברסל מיוזיק גרופ בתחילת 1999[15]. כתוצאה מהמיזוג, הזכויות על כל הקטלוג של ג'ון עברו ל"יוניברסל מיוזיק גרופ".

ג'ון אמר שההשראה לשירים רבים באלבום באה מהאזנה ל־"Heartbreaker", אלבומו של ריאן אדמס. ג'ון אף הודה לאדמס בהערות האלבום על כך "שגרמת לי לעשות טוב יותר"[13].

האלבום הוקלט ברשמקול אנלוגי[3]. ג'ון אמר שהוא מאמין שכך "הקול והכלים נשמעים חם יותר". הוא הוסיף שהוא ניסה להתרחק מהטכנולוגיה באלבום זה, ושלראשונה לא השתמש באפקט אקו לשיפור קולו, אף שחשש מכך[3]. ג'ון נתן את הקרדיט לכך למפיק, פטריק לאונרד: ”כשהוא נכנס לאולפן, פט אמר: "פשוט עשה מה שאתה עושה. הפסק להיות מישהו שאתה לא, היה אלטון ונגן הרבה פסנתר"”[16]. בריאיון אחר למגזין "GQ" הרחיב ג'ון:

רציתי לחזור להקליט רק פסנתר, בס, תופים וגיטרה, רק ארבעה כלים, אנלוגי, כמעט ללא אובר-דאבינג. חשבתי גם שזה היה ממש חשוב שהפסנתר ישתתף הרבה יותר מאשר היה בעבר. ברחנו מסינתיסייזרים וחזרנו להיות – אני שונא להשתמש במילה הזאת, אבל מעט יותר אורגניים.

— אלטון ג'ון[13]

ג'ון, שמפורסם בכך שתמיד חשוב לו מאוד להתעדכן במוזיקה העכשווית, הרחיב עוד שבאלבום הזה הפסיק לנסות להידמות ולהתחרות בצעירים בהכנסת להיטים למצעדים. בריאיון ל־VH1 אמר: ”בשנים האחרונות הושפעתי יותר מדי ממה שהאזנתי לו. ניסיתי לעשות מוזיקת אמביינט, או מוזיקת דאנס, וזה לא באמת מה שאני מצטיין בו. [...] אתה יכול להיות רק אתה”[3][17][13][16].

ב־2002 יצאה לאור מהדורה מחודשת מיוחדת של האלבום, שכללה תקליטור בונוס עם רמיקסים, צדדי ב' וסינגלים שהוקלטו בזמן ההוצאה לאור של האלבום, אך לא נכללו בו או באלבומים אחרים.

סינגלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף אחד מהסינגלים לא נכנס למצעד בילבורד הוט 100, ובכך נשבר רצף של 31 שנים עם לפחות שיר אחד של ג'ון במצעד (ורצף של 30 שנים עם לפחות סינגל אחד שלו בטופ 40 במצעד)[13].

הסינגל הראשון, "I Want Love", הגיע למקום התשיעי במצעד הסינגלים הבריטי[18], למקום ה־10 במצעד השירים מתחת להוט 100[19], למקום השישי במצעד השירים העכשוויים למבוגרים[20] ולמקום התשיעי בקנדה. בהמשך קיבל הסינגל מועמדות לפרס גראמי[12]. ל־"This Train Don't Stop There Anymore" הייתה הצלחה מתונה במצעדים: הוא הגיע למקום ה־24 במצעד הסינגלים הבריטי ולמקום ה־10 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים בארצות הברית. הסינגל "Original Sin" יצא כסינגל פרומו בלבד בארצות הברית והגיע שם למקום ה־18 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים. במצעד הסינגלים הבריטי, הוא הגיע למקום ה־39. בהמשך קיבל מועמדות לגראמי[12].

וידאו קליפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סם טיילור-ווד ביימה את הווידאו קליפ ל־"I Want Love". רוברט דאוני ג'וניור ביצע בו ליפ סינק לשירתו של ג'ון[21][3][22]. בקליפ, שצולם בשוט אחד ארוך, נראה השחקן נע מחדר לחדר בבית גדול וריק, בבית האחוזה (Greystone Mansion).

ג'סטין טימברלייק מגלם את ג'ון הצעיר בקליפ ל־"This Train Don't Stop There Anymore"‏[6][3].

אליזבת טיילור ומנדי מור (בת ה־17 אז) השתתפו עם ג'ון בקליפ ל־"Original Sin", אותו ביים דייוויד לה-שאפל. ג'ון וטיילור מגלמים את הוריה של מור, המגלמת מעריצה של ג'ון המפליגה על כנפי הדמיון ופוגשת אותו בשנות ה־70 (הידוענים הנוספים הנראים בסצנה בה היא מדמיינת אינם האישים האמיתיים אלא רק נראים כמותם)[23][24][25].

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
AllMusic [5]
אנטרטיינמנט ויקלי -A‏[11]
לוס אנג'לס טיימס חיובית[7]
רולינג סטון [10]
הגרדיאן [26]
פיפל חיובית[8]
The Christian Science Monitor (אנ') חיובית[9]
BBC חיובית[6]

סטיבן תומאס ארלוויין, מבקר "AllMusic", כתב שזאת הפתעה מרעננת להיווכח שבאלבום חזר ג'ון במידה רבה ל"צליל הקלאסי" שלו מראשית שנות ה־70. עם זאת הוא סייג שגם כאן יש אלמנטים ממוזיקה עכשווית למבוגרים: כמה מהבלדות נשמעות מעט מרוסנות מדי. עדיין, זה האלבום הטוב והעשיר ביותר שג'ון הוציא מזה הרבה זמן, אלבום שישנה הרגשה שג'ון כתב אותו מתוך ההנאה הצרופה שביצירה, ושהרצון להשיג להיטים היה משני כאן. עוד כתב ארלוויין שהאלבום "זורם בקלות ובטבעיות". בין השאר ציין ארלוויין את "The Wasteland" ה"בלוזי" ואת "Birds", שיר "הקאנטרי־רוק המצוין, הרזה והמזיז". "הכתיבה של ג'ון לא הייתה כה מובחנת או עקבית מאז ראשית שנות ה־80, והוא לא יצר אלבום טוב מזה שנים רבות". ארלוויין סיכם כי: ”לא, "Songs from the West Coast" לא יגרום לך לשכוח את "Tumbleweed Connection", אך הוא תכופות נזכר בשיאים הללו, מה שלמען האמת הוא די והותר”.

קן טאקר (אנ'), מבקר "אנטרטיינמנט ויקלי", כתב שהאלבום הוא חזרה לעבר[ג] והתקדמות בעת ובעונה אחת. טאקר הוסיף שכתמיד, מילותיו של ברני טופין "עמוסות וקלישאתיות", שג'ון לדעתו תמיד השתמש בהם רק כ"מחרוזת הברות מדודות לתלות בהן את רגשותיו". טאקר סיכם שהאלבום הוא ”אוסף השירים בעל הניואנסים, גלוי הלב ושראשו קדימה [שהוציא ג'ון] מזה שנים”.

ב"הגרדיאן" נכתב שבאלבום "ג'ון באופן כמעט בלתי נתפס נולד מחדש כאומן רציני". האלבום "פשוט, אבל דרמטי", שג'ון שר בו "מהנשמה" ושהמנגינות שהוא יוצר בעזרת הקלידים "ממריאות" בו למילותיו "החדות והפקחיות" של טופין. מבקר "הגרדיאן" ציין את "Birds" ו־"Mansfield" כבחירה שלו "מתוך אוסף מצוין".

רוברט הילברן (אנ') מ"לוס אנג'לס טיימס" כתב שאומנם ג'ון וטופין ”נתנו לנו דברים בעלי ערך במהלך שני העשורים האחרונים, אבל אף אלבום מזה שנים לא לכד את האינטימיות והלב שהיו בעבודתם המוקדמת המלבבת כמו האלבום הזה. [...] העיבודים יותר פשוטים, נושאי השירים נחקרים יותר לעומק, והזמרה של ג'ון יותר אישית מבכל אחד מאלבומיו האחרונים”.

ב"פיפל" נכתב שבאלבום ג'ון ניסה לתפוס משהו מה"עוקץ" שהיה לו בשנות ה־70. טופין מוסיף קצת "נשיכה" ללחנים היפים מבוססי הפסנתר של ג'ון. [...] עם זאת, מבקרי המגזין כתבו ש"ג'ון לא יכול להתנגד לכל הדחפים השמאלציים בשירים כמו 'The Emperor’s New Clothes'". במגזין סיכמו: "שורה תחתונה, השמש לא שקעה על אלטון ג'ון[ד].

בארי וולטרס מ"רולינג סטון" כתב שג'ון הצליח בחלק מהשירים לשחזר את אווירת שנות ה־70 באופן מוצלח. הוא שיבח את "I Want Love", הן מבחינת מוזיקה הן מבחינת מילים. הוא שיבח את המוזיקה של "American Triangle", אך ביקר את המילים המפורשות מדי שהן "מביכות ומגושמות ומצמצמות את הלחן רחב היריעה, בעל הנטייה הקלאסית, של ג'ון". על "The Emperor's New Clothes" כתב וולטרס שהוא "נדוש", אך שיבח את "Ballad of the Boy in the Red Shoes". וולטרס סיכם: ”ג'ון לא תמיד יכול להביא את המוזיקה שלו להמריא כמו פעם, אבל הרוח והשאפתנות שלה סוף סוף חזרו הביתה”.

דייוויד קוואנטיק (אנ') מ־BBC כתב שבתחילת המאה ה־21 ג'ון לא נתפס כמוזיקאי פעיל אלא כ"שאריות מן העבר" – מוזיקאי שמופיע עם להיטיו הגדולים מהעבר, לאחר שרגעי השיא שלו משנות ה־70 וה־80 חלפו. על אף המצוינות של "Made in England" שמ־1995, כותב קוואנטיק, רוב האנשים שגילו את ג'ון בשנות ה־90 עשו זאת דרך החידוש שלו ל־"Candle in the Wind" בעקבות מות דיאנה, נסיכת ויילס. על כן היה זה מפתיע במידת מה, כתב, שג'ון "הגיח מהאולפן ב־2001 עם אחד מהאלבומים החזקים בקריירה שלו". האלבום, עם תחושה חזקה של אמריקנה, לקח את הצוות ג'ון־טופין בחזרה לימי התחלת הקריירה שלהם. קוואנטיק שיבח את "This Train Don’t Stop There Anymore" ואת "I Want Love" וציין את החשיבות של הווידאו קליפים שנעשו להם עם רוברט דאוני ג'וניור וג'סטין טימברלייק. לגבי שאר האלבום כתב קוואנטיק (ומציין במיוחד שירים כמו "Look Ma No Hands" ו־"Birds") שהם "מהורהרים ויש בהם הרגשת הרפייה באופן שלא נשמע בעבודה של ג'ון כבר הרבה זמן". ”והתוצאה המשולבת, למרבה הפלא, הייתה אלבום שאף אחד לא חשב שיכול לקרות, וכזה שעדיין שווה האזנה היום[ה]”.

רשימת השירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

מס' שם משך
1. The Emperor's New Clothes 4:28
2. Dark Diamond 4:26
3. Look Ma, No Hands 4:22
4. American Triangle 4:49
5. Original Sin 4:49
6. Birds 3:51
7. I Want Love 4:35
8. The Wasteland 4:21
9. Ballad of the Boy in the Red Shoes 4:52
10. Love Her Like Me 3:58
11. Mansfield 4:56
12. This Train Don't Stop There Anymore 4:39
משך כולל:
 54:06

הוצאה מחודשת 2002, תקליטור בונוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילות השירים נכתבו על ידי ברני טופין, המוזיקה לשירים הולחנה על ידי אלטון ג'ון.

מס' שם משך
1. Your Song (עם אלסנדרו סאפינה (אנ')) 4:21
2. Teardrops (עם לולו) 4:46
3. The North Star 5:32
4. Original Sin (Junior's Earth mix) 3:55
5. Your Song (עם אלסנדרו סאפינה, Almighty mix) 4:31
6. I Want Love (וידאו קליפ)  
7. This Train Don't Stop There Anymore (וידאו קליפ)  
8. Your Song (וידאו קליפ)  

משתתפים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פטריק לאונרד – מפיק
  • ביל בוטרל – מיקס ב־(Cello Studios) (הוליווד שבקליפורניה)
  • אלן סנדרסון (אנ') – עוזר מיקס, עוזר הקלטת כלי מיתר וכלי קשת
  • ג'ו צ'יקרלי (אנ') – טכנאי הקלטות, הקלטת קול, הקלטת כלי קשת וכלי מיתרים
  • בריאן שיבל – הקלטה
  • ראלף סאטון – הקלטה (סטיבי וונדר, 2)
  • סטיב ג'ונס – עוזר הקלטה (סטיבי וונדר, 2)
  • דייוויד צ'אנינג – הקלטת קול (רופוס ויינרייט, 4)
  • דארל ת'ורפ – עוזר הקלטה (רופוס ויינרייט, 4)
  • ג'ניפר היליארד – עוזרת הקלטה
  • קתרינה לי – עוזרת הקלטה, מתאמת הפקה
  • ג'ונתן מריט – עוזר הקלטה
  • טוד שומייקר – עוזר הקלטה
  • אנדי גרין – עוזר הקלטת קול
  • טום סטנלי – עוזר הקלטת קול
  • סטיוארט ויטמור – מאסטרינג ב־(Marcussen Mastering) (הוליווד שבקליפורניה)
  • דרק מקילופ – מתאם A&R, ניהול
  • טוד אינטרלנד – מתאם A&R
  • אדריאן קולי – מתאם הפקה
  • סוזן איברה – מתאמת הפקה
  • ‏Peacock – עיצוב
  • סם טיילור-ווד – צילום
  • קית' בראדלי – ניהול
  • פרנק פרסלנד – ניהול

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסי גראמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה עבודה

מועמדת

קטגוריה תוצאה
2002‏[12] "Songs from the West Coast" פרס גראמי לאלבום הפופ הווקאלי הטוב ביותר מועמדות
"I Want Love" פרס גראמי לביצוע הפופ הקולי הטוב ביותר – גברים מועמדות
2003‏[12] "Original Sin" מועמדות

מיקומי שיא במצעדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעדים שבועיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעד שבועי (2001)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 15[27]
איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 13[28]
ארצות הברית בילבורד 200 15[29]
גרמניה GfK – טופ 100 14[31][32]
דנמרק היטליסטן 10[33]
הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 13[34]
הונגריה Mahasz 33
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 2[30]
יפן אוריקון 68[35]
נורווגיה VG-lista 2[36]
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 24[37]
ספרד PROMUSICAE 21[38]
פולין ZPAV 18[39]
צרפת SNEP 19[40]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 9[41]
שוודיה סוורייטופליסטן 8[42]
שווייץ המצעד השווייצרי 1[43]


‏
‏‏  מצעד שבועי (2002)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 7[44]
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 22[45]

מצעדים שנתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
‏
‏‏  מצעד שנתי (2001)
מדינה מצעד מיקום שיא
הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 34[46]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 174[47]
שווייץ המצעד השווייצרי 92[48]

נתוני מכירות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדינה הסמכה יחידות מאושרות / מכירות
אוסטרליה (ARIA)[49] זהב 35,000^
איטליה (FIMI) פלטינה 100,000*
ארצות הברית (RIAA)[50] זהב 500,000^
הממלכה המאוחדת (BPI)[51] פלטינה ×2 600,000^
דנמרק (IFPI Denmark)[52] זהב 25,000[53]
נורווגיה (IFPI נורווגיה)[54] זהב 25,000*
ניו זילנד (RMNZ)[55] זהב 7,500^
ספרד (PROMUSICAE)[56] פלטינה 100,000^
פינלנד (Musiikkituottajat)[57] זהב 21,006
צרפת (SNEP)[58] זהב 142,800[59]
קנדה (Music Canada)[60] זהב 50,000^
שוודיה (GLF)[61] זהב 40,000^
שווייץ (IFPI שווייץ)[62] זהב 20,000^
סיכומים
אירופה (IFPI)[63] פלטינה 1,000,000*
^אומדן היחידות המופצות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד
*אומדן המכירות מבוסס על הסמכת האלבום בלבד

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ של סטיבי וונדר.
  2. ^ בו הפיק לאונרד וכן כתב את המילים לשיר "Someday Out Of The Blue"‏[3].
  3. ^ במובן שמזכיר ודומה למה שג'ון עשה בעבר.
  4. ^ רמז ללהיטו הנודע "Don't Let the Sun Go Down on Me".
  5. ^ הביקורת נכתבה ב־2010.
  6. ^ חבר (Ednaswap).

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ האלבום באתר Discogs, באתר Discogs, בדיקה אחרונה ב־11 בינואר 2022
  2. ^ באתר הרשמי (במידת הצורך יש ללחוץ על "CONTINUE TO SITE"), באתר eltonjohn.com, בדיקה אחרונה ב־24 במאי 2022
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Paul Sexton, ‏Songs From The West Coast: Elton John Recaptures His Early Intimacy, באתר udiscovermusic.com, ‏1 באוקטובר 2021, בדיקה אחרונה ב־24 במאי 2022
  4. ^ מרב יודילוביץ', אלטון ג'ון הודיע על פרישה, באתר ynet, 2 בדצמבר 2001
  5. ^ 1 2 סטיבן תומאס ארלוויין, ביקורת "AllMusic", באתר AllMusic, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  6. ^ 1 2 3 David Quantick, ביקורת BBC ‏BBC Review — An album of quality that nobody thought could have happened., באתר BBC, ‏2010, בדיקה אחרונה ב־23 במאי 2022
  7. ^ 1 2 Robert Hilburn, ביקורת "לוס אנג'לס טיימס" Strong Selections From Worthy Voices, באתר לוס אנג'לס טיימס, ‏28 באוקטובר 2001, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  8. ^ 1 2 ביקורת "פיפל" Picks and Pans Review: Songs from the West Coast, באתר פיפל, 15 באוקטובר 2001, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  9. ^ 1 2 Bill Wright, ביקורת "The Christian Science Monitor" ‏ Reviews of noteworthy recent CDs, באתר, 11 בינואר 2002, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  10. ^ 1 2 Barry Walters, ביקורת "רולינג סטון", באתר רולינג סטון, 17 בספטמבר 2001, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  11. ^ 1 2 Ken Tucker, ביקורת EW, באתר אנטרטיינמנט ויקלי, 1 באוקטובר 2001, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  12. ^ 1 2 3 4 5 היסטוריית גראמי של אלטון ג'ון, באתר גראמי, בדיקה אחרונה ב־28 במרץ 2022
  13. ^ 1 2 3 4 5 6 Bryan Wawzenek, ‏How Elton John Rediscovered His Roots on Songs From the West Coast, באתר ultimateclassicrock.com, ‏1 באוקטובר 2016, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022
  14. ^ Elysia Conner, ‏Art Through Tragedy, ‏Casper Star-Tribune עמ' A1, באתר newspapers.com, ‏14 באוקטובר 2018, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  15. ^ ‏Hundreds of Jobs Lost in Universal Mega-Merger, באתר רולינג סטון, 22 בינואר 1999, בדיקה אחרונה ב־14 במרץ 2022
  16. ^ 1 2 David Wild, ‏ Elton John: Sir Bitch Is Back, באתר רולינג סטון, 25 בנובמבר 2004, בדיקה אחרונה ב־30 במאי 2022
  17. ^ Tom Doyle, Captain Fantastic: Elton John's Stellar Trip Through the '70s, מהדורה ראשונה, Ballantine Books, 2017, עמ' 263–267, ISBN 978-1-101-88418-8
  18. ^ מצעד הסינגלים הבריטי – 30 בספטמבר 2001 – 6 באוקטובר 2001, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה ב־28 במרץ 2022
  19. ^ היסטוריית אלטון ג'ון במצעדי בילבורד (יש לבחור "Bubbling Under Hot 100"), באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־28 במרץ 2022
  20. ^ היסטוריית אלטון ג'ון במצעדי בילבורד (יש לבחור "Adult Contemporary"), באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־28 במרץ 2022
  21. ^ אתר למנויים בלבד Elton John and Sam Taylor-Wood, ‏Elton John: When I met Sam Taylor-Wood, I fell in love with her, The Telegraph, 13 November 2008
  22. ^ Rebecca Rankin, ‏Elton John: California Love, באתר וייבאק מאשין, אורכב מה מקור ב־26 ביולי 2008, בדיקה אחרונה ב־23 במאי 2022
  23. ^ ‏Mandy Moore loved Sir Elton John video appearance, באתר (Young Hollywood), ‏2 באפריל 2011, בדיקה אחרונה ב־24 במאי 2022
  24. ^ ‏Stunt casting continues on new Elton John video (3325), באתר advocate.com, ‏6 במרץ 2002, בדיקה אחרונה ב־24 במאי 2022
  25. ^ אליזבת טיילור ("Featuring & Presenting"), באתר Discogs, בדיקה אחרונה ב־24 במאי 2022
  26. ^ ביקורת "הגרדיאן", באתר הגרדיאן, 28 בספטמבר 2001, בדיקה אחרונה ב־22 במאי 2022
  27. ^ המצעד האוסטרי, באתר austriancharts.at, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  28. ^ המצעד האיטלקי , באתרitaliancharts.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  29. ^ היסטוריית אלטון ג'ון במצעדי בילבורד (יש לבחור "Billboard200"), באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  30. ^ מצעד האלבומים הבריטי 7 באוקטובר 2001 – 13 באוקטובר 2001, באתר חברת המצעדים הרשמית, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  31. ^ המצעד הגרמני, באתר offiziellecharts.de, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  32. ^ אלבומי ג'ון במצעד הגרמני, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מה מקור ב־17 באוקטובר 2012, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  33. ^ המצעד הדני, באתר danishcharts.dk, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  34. ^ המצעד ההולנדי, באתר dutchcharts.nl, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  35. ^ המצעד היפני, באתר oricon.co.jp, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  36. ^ המצעד הנורווגי, באתר norwegiancharts.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  37. ^ המצעד הניו זילנדי, באתר charts.nz, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  38. ^ Fernando Salaverri, Sólo éxitos: año a año, 1959–2002, מהדורה ראשונה, ספרד: Fundación Autor-SGAE, 2005, ISBN 8480486392. (בספרדית)
  39. ^ המצעד הפולני, באתר olis.onyx.pl, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  40. ^ המצעד הצרפתי, באתר lescharts.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  41. ^ היסטוריית אלטון ג'ון במצעדי הבילבורד (יש לבחור "Billboard Canadian Albums"), באתר בילבורד, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  42. ^ המצעד השוודי, באתר swedishcharts.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  43. ^ המצעד השווייצרי, באתר swisscharts.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  44. ^ המצעד האוסטרלי, באתר australian-charts.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  45. ^ המצעד הפיני, באתר finnishcharts.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  46. ^ המצעד הבריטי השנתי The Official UK Albums Chart – Year-End – 2001, באתר ukchartsplus.co.uk, ‏5 בינואר 2002, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  47. ^ המצעד הקנדי השנתי Top 200 Albums of 2001, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מהמקור ב־6 בנובמבר 2003, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  48. ^ המצעד השווייצרי השנתי Hitparade.ch - Schweizer Jahreshitparade 2001, באתר hitparade.ch, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  49. ^ הסמכה באוסטרליה (פלטינה) ARIA Charts – Accreditations 2001 Albums )קובץ PDF), באתר dropbox.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  50. ^ הסמכה בארצות הברית (זהב), באתר RIAA, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  51. ^ הסמכה בבריטניה (פלטינה כפולה), באתר איגוד תעשיית ההקלטות הבריטי, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022
  52. ^ הסמכה בדנמרק (זהב) (בתחתית הדף יש לגלול עד ל־2002 כדי לראות את ההסמכה), באתר IFPI Denmark, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  53. ^ הסמכה ומכירות בדנמרק Album Top–40: Uge 26 – 2002, באתר וייבאק מאשין, אורכב מה מקור ב־17 בדצמבר 2010, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  54. ^ הסמכה בנורווגיה (זהב), באתר IFPI נורווגיה, אורכב מה מקור ב־5 בנובמבר 2012, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  55. ^ הסמכות ניו זילנד (זהב), באתר nztop40.co.nz, בדיקה אחרונה ב־9 בינואר 2022
  56. ^ הסמכות ספרד (פלטינה) ‏Solo Exitos 1959–2002 Ano A Ano: Certificados > 1995-1999, בהוצאת Iberautor Promociones Culturales, ‏2005, ‏ISBN ‏8480486392, באתר mediafire.com, בדיקה אחרונה ב־9 בינואר 2022
  57. ^ הסמכות פינלנד (זהב), באתר איגוד תעשיית ההקלטות הפיני, בדיקה אחרונה ב־9 בינואר 2022
  58. ^ פלטינה בצרפת, באתר snepmusique.com, בדיקה אחרונה ב־9 בינואר 2022
  59. ^ מכירות בצרפת, באתר וייבאק מאשין, אורכב מה מקור ב־18 באוקטובר 2011, בדיקה אחרונה ב־9 בינואר 2022
  60. ^ הסמכה בקנדה (זהב), באתר musiccanada.com, בדיקה אחרונה ב־26 במאי 2022
  61. ^ הסמכה בשוודיה (זהב) Guld- och Platinacertifikat − År 2001 (קובץ PDF), באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מה מקור ב־16 ביוני 2011, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022
  62. ^ הסמכה בשווייץ (זהב), באתר swisscharts.com, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022
  63. ^ הסמכות פלטינה באירופה – 2001 IFPI Platinum Europe Awards 2001, באתר ארכיון האינטרנט, אורכב מה מקור ב־27 בנובמבר 2013, בדיקה אחרונה ב־27 במאי 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Songs_from_the_West_Coast&oldid=39576361"