AJ-10
מנוע ה-AJ-10 בדלתא K | ||||||||
ייעוד | מנוע רקטי | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
יצרן | אירוג'ט | |||||||
ארץ ייצור | ארצות הברית | |||||||
שימוש |
דלתא K בדלתא 2 אוריון (חללית) אפולו (חללית) תור-אייבל תראנסטייג' בטיטן 3E | |||||||
גרסאות |
AJ-10-101 AJ-10-118F AJ-10-118K AJ-10-137 AJ-10-138 AJ-10-190 | |||||||
טיפוס | היפרגולי | |||||||
היסטוריית שיגורים | ||||||||
סטטוס | בשימוש | |||||||
שיגור ראשון | 6 בדצמבר 1957 | |||||||
יכולת | ||||||||
כוח (בריק) | 33.8 קילו ניוטון | |||||||
מתקף סגולי | 271 שניות | |||||||
זמן בעירה | 115 שניות | |||||||
|
ה-AJ-10 הוא מנוע היפרגולי המשמש בשלבים העליונים של טילים שונים. כגון, דלתא 2 וטיטן 3E. המנוע אמור גם לשמש בחללית אוריון של נאס"א.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-AJ-10 שימש בפעם הראשונה באייבל (השלב השני של טיל הונגארד), בגרסת AJ-10-118 המונעת על ידי UDMH וחומצה חנקתית. בשיגור הראשון של טיל הוונגארד (שיגור הלוויין ונגארד TV-3) ב-6 בדצמבר 1957, בעיה בשלב הראשון של הטיל גרמה לרקטה להתפוצץ על כן השיגור. ניסיון נוסף לשיגור ב-5 בפברואר 1958, נכשל גם הוא במהלך הבעירה של השלב הראשון. מנוע ה-AJ-10 הופעל בפעם הראשונה בניסיון השיגור השלישי של טיל הוונגארד, ב-17 במרץ 1958, אשר הביא בהצלחה את הלוויין ונגארד 1 למסלול.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ל-AJ-10 יש מספר גרסאות. כאן יש את הגרסאות היותר ידועות.
AJ-10-118K
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשימוש בשלב השני של הטיל דלתא 2.[1]
- דחף: 43.4 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 444 שניות.
- משקל: 98 ק"ג.
- קוטר: 1.7 מטר.
- דלק: N2O4 ואירוזין 50.
- מתקף סגולי: 321 שניות.
AJ-10-137
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנוע שימש בתא השירות בחללית אפולו.[2]
- דחף: 97.5 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 585 שניות.
- דלק: N2O4 ואירוזין 50.
- מתקף סגולי: 312 שניות.
AJ-10-190
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנוע שימש במערכת ה-OMS במעבורות החלל האמריקאיות[3]
- דחף: 26.7 קילו ניוטון.
- זמן בעירה: 1,250 שניות.
- משקל: 118 ק"ג.
- קוטר: 1.17 מטר.
- דלק: N2O4 ו-MMH.
- מתקף סגולי: 316 שניות.