Cold Fact
 | |||||
| אלבום אולפן מאת סיקסטו רודריגז | |||||
| יצא לאור | מרץ 1970 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | אוגוסט - ספטמבר 1969 | ||||
| סוגה |
פולק רוק רוק בלוז רוק רוק מתקדם פולק פסיכדלי | ||||
| שפה | אנגלית | ||||
| אורך | 32:23 | ||||
| חברת תקליטים | Sussex | ||||
| הפקה | דניס קופיי | ||||
| |||||
| |||||
Cold Fact הוא אלבום האולפן הראשון (מתוך שניים) של סיקסטו רודריגז שיצא בארצות הברית במרץ 1970. האלבום היה לכישלון מהדהד בארצות הברית, דבר שהוביל לפיטורו של רודריגז מחברת התקליטים שלו בסופו של דבר, אך בדרום אפריקה, ללא ידיעתו של רודריגז, האלבום היה להצלחה כבירה ומכר למעלה ממיליון עותקים. האלבום הופק על ידי דניס קופיי והוקלט בספטמבר - אוגוסט 1969. זהו אלבום פולק רוק ופולק פסיכדלי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הפופולריות שלו החל רודריגז לצבור בפאבים מקומיים בדטרויט. הוא הופיע לרוב מול מהגרים נוספים ממקסיקו, אך עקב עליית הפופולריות המקומית שלו הגיעו גם אנשי מוזיקה אחרים לצפות בהופעותיו. בשנת 1967 הוציא את הסינגל הראשון שלו, "I'll Slip Away" שיצא על ידי חברת אימפקט רקורדס. הסינגל, על אף שלא היה להצלחה וכמעט שלא נמכר (רודריגז טען מאוחר יותר כי הכישלון המסחרי שלו בארצות הברית הוא תוצאה של גזענות כלפי מהגרים) הגיע לידיהם של חברת ההקלטות סאסקס רקורדס, שהתלהבו מכישרונו הייחודי של רודריגז, והחליטו להפיק לו אלבום.
האלבום הוקלט בצורת סשנים בין אוגוסט לספטמבר 1969, כשלבסוף יצא בצורת תקליט במרץ 1970. האלבום היה כישלון חרוץ עם יציאתו לאור בארצות הברית, כאשר כמעט שלא נמכרו עותקים שלו במישיגן, ובטח שלא בארצות הברית כולה. אלא שעל פי סרט המחקר "מחפשים את שוגרמן" שיצא בשנת 2012 העוקב אחר סיפורו שלא ייאמן של רודריגז, השמועה הרווחת היא שאחת בבנות הדוד של מפיק האלבום, דניס קופיי, עלתה על טיסה לדרום אפריקה יחד עם בן זוגה והביאה איתה עותק של האלבום. העותק אבד בדרום אפריקה והתגלגל לידיו של תושב חובב מוזיקה, אשר שמע את המסרים בשיריו של רודריגז שתומכים בשוויון זכויות בין לבנים, שחורים וצבעוניים, וידע כי אם ישלח את העותק לחברת הרדיו המשטרה תברור אותו בשל מסריו הליברליים ותגנוז אותו, ולכן החליט להפיץ אותו באופן לא חוקי.
האלבום הפך ללהיט בדרום אפריקה ו"התפשט" ברחבי המדינה במהירות מדהימה. מכיוון שכל העותקים שנמכרו בעצם נצרבו במקור באופן לא חוקי מאותו עותק, המכירות של האלבום עברו מיד ליד, ורודריגז או חברת התקליטים שלו לא ראו אפילו דולר יחיד מכל המכירות. האלבום היה פופולרי כל כך בדרום אפריקה שהערכות מאוחרות מעידות על כך שהאלבום נפוץ בדרום אפריקה כמו אלבומי הביטלס בבריטניה. רק בשנת 2012, לאחר שהסרט "מחפשים את שוגרמן" חשף את הסיפור של רודריגז, הוא קיבל חלק מועט מאוד מהרווחים שהגיעו לו.
| דירוגים מקצועיים | |
|---|---|
| ציוני ביקורות | |
| מקור | ציון |
| AllMusic | 4/5 |
| The Austin Chronicle | 4/5 |
| Pitchfork | 4/5 |
| The New Zealand Herald | 5/5 |
| PopMatters | 4/5 |
| Rolling Stone | 3/5 |
רשימת רצועות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מס' | שם | משך |
|---|---|---|
| 1. | Sugar Man |
3:45 |
| 2. | Only Good for Conversation |
2:25 |
| 3. | Crucify Your Mind |
2:30 |
| 4. | This Is Not a Song, It's an Outburst: Or, the Establishment Blues |
2:05 |
| 5. | Hate Street Dialogue |
2:30 |
| 6. | Forget It |
1:50 |
| 7. | Inner City Blues |
3:23 |
| 8. | I Wonder |
2:30 |
| 9. | Like Janis |
2:32 |
| 10. | Gommorah |
2:20 |
| 11. | Rich Folks Hoax |
3:05 |
| 12. | Jane S. Piddy |
2:54 |
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסרט מחפשים את שוגרמן העוסק בסיפורו של רודריגז משתמש בשירי האלבום כפסקול לסרט. השיר המפורסם ביותר של רודריגז, "שוגרמן", הוא השיר הפותח באלבום והוא גם שמו של הסרט.
- בשנת 2001 ביצע המוזיקאי והשחקן האמריקאי נאז גרסת כיסוי לשיר הפותח, "Sugar Man".
- בשנת 2014 המוזיקאי ומפיק המוזיקה האלקטרונית הצרפתי טריסטן קזארה ביצע גרסת כיסוי לשיר "Hate Street Dialogs".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרת זהויות  |
|
|---|