תותול
 | |
| שרידי העיר תותול בכיון דרום-מערב ועד צידו הצפוני. ברקע בתי העיר א-רקה | |
| מיקום | |
|---|---|
| מדינה |
סוריה  |
| קואורדינטות | 35°57′27″N 39°02′51″E / 35.9575°N 39.0475°E |
  | |
תוּתּוּל (באכדית: tu-ut-tu-ulki,[1] באוגריתית: 𐎚𐎚𐎍 – תתל[2]) הייתה עיר עתיקה בצפון הפרת התיכון, בנקודת המפגש של נהרות הפרת והבליח. חורבותיה נמצאו באתר הארכאולוגי תל אל־ביעה, ליד העיר א-רקה; האתר נחפר על ידי צוותים בראשות גרמנית. באתר נמצאו לוחות בכתב יתדות שהועברו למוזיאון א-רקה.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתיישבות הקדומה ביותר שיש לה עקבות באתר היא מאמצע האלף ה-4 לפנה"ס בתקופת אורוכ. מיעוט הממצאים הארכאולוגיים מתקופה זאת, אינו מאפשר להגיע למסקנה לגבי גודלו של היישוב בתקופה זאת. מתקופת הברונזה הקדומה, אמצע האלף השלישי לפנה"ס, נמצאו שכבות ארכאולוגיות של יישוב. על המדרון הדרומי של הגבעה המרכזית המערבית, נחפרו חלק מחמישה מבני ציבור ומבני מגורים. בתקופה זאת נמצאו שישה קברים הדומים לקברים המלכותיים של אור, כנראה של שליטים מקומיים. בכתובות של סרגון מאכד (2334-2279 לפנה"ס) הוא מציין שעבר באזור בדרכו להרי נור והרי הטאורוס שבאנטוליה. הוא נכנס לתותול והתפלל לאל דגן להצלחתו. האל נענה לו והוא כבש את תותול, מָרי, אבלה ועוד. נכדו נרם-סין גם מזכיר את תותול בכתובת שלו, אבל ייתכן ומדובר בעיר אחרת בשם תותול בשטח עיראק של היום. בתקופת השושלת השלישית של אור (2003–2111 לפנה"ס) על פי הכרונולוגיה התיכונה, תותול כמעט ולא נזכרת בטקסטים שנמצאו וכנראה חשיבותה הייתה קטנה.
בין העדויות הראשונות למונח מרתו אשר בכתבי אבלה, ארץ מרתו ואנשי מרתו קשורים באלף ה־3 לפנה"ס באופן מובהק לאזור הפרת התיכון, כלומר לתותול ואמר בכתבי אבלה, ולהר בישרי (אנ') בתקופה האכדית הקדומה (נרם-סין כינה את ההר ba-sa-ar SA-DÚ-ì MAR-TUki,[4] "בסר (בישרי) הר האמורי", ובנו שר-כלי-שרי (אנ') כתב שהביס את ה־MAR-TU-am בהר בסר (בישרי)) ובתקופת אור השלישית.[5]
תותול הייתה מרכז דתי חשוב בסוף האלף השלישי לפנה"ס ובתחילת האלף השני לפנה"ס. בעיר שכן מקדש גדול לאל דגן, אחד האלים העיקריים של סוריה העתיקה, זאת בדומה לעיר תרקה ששכנה דרומית מזרחית בהמשך הפרת. שליטי ממלכות קטנות היו מגיעים לתותול לפסטיבל לאל דגן שכלל העברת פסל האל על הנהר. בנוסף נדד פסלו של "דגן מתותול" גם לאמר ולמקומות נוספים. בארכיון אבלה של העיר אבלה, אשר נהרסה או על ידי סרגון מאכד או על ידי נכדו נרם-סין, נמצאו יותר ממאה אזכורים של תותול, לרוב בהקשר לאל דגן שכונה "אדון תותול". גם בעיר אבלה עבדו את האל הזה. אין אזכור לשליטים חילוניים של תותול בארכיון, אולי בגלל שבאותה עת העיר הייתה בתחום השפעתה של מרי. בלוח לחש נגד נשיכות נחשים מתוך לוחות שירת אוגרית, מוזכר בין אלים אחרים עם מקומות מושביהם האל דגן היושב ב"תתל" (תותול בכתיב חסר).[6]
העיר, שהייתה עצמאית, נכנסה לממלכתו של שמשי-הדו הראשון, שכבש את כל המרחב של צפון מסופוטמיה. העיר נשלטה על ידי בנו ישמח-אדד ממרי, שהגיע אליה כדי לבצר אותה במסגרת מאבקו בזמרי-ליאם. בתקופתו של זמרי-ליאם, העיר הייתה גבולה הצפוני של ממלכת מרי ועיר מחוז. על פי הארכיונים של מָרי, גם בתקופה זאת העיר הייתה מרכז דתי גדול לאל דגן. חשיבותה של העיר בתקופת פריחתה הייתה מיקומה האסטרטגי בגבול בין ממלכות עשירות: מרי בדרום מזרח, ימחֿד וקטנה במערב וכרכמיש בצפון. היא שכנה על הפרת על דרך הסחר בין המדינות. לאחר הכיבוש החתי במאה ה-16 לפנה"ס, יחסי הסחר בין המדינות השונות אבדו. בחפירות באתר לא נמצאו חרסים מהתקופה האשורית החדשה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tuttul (State of Amnanum) באתר historyfiles
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Georges Dossin, Inscriptions de fondation provenant de Mari, Syria 21, 1940, עמ' 166 doi: 10.3406/syria.1940.4187
- ^ KTU2 1.100, ראו צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 693
- ^ Raqqa Museum
- ^ Cinzia Pappi, The Jebel Bishri in the Physical and Cultural Landscape of the Ancient Near East, Kaskal 3, 2006, עמ' 241, 244–246
- ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 26, 31–32
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682–693 – לוח UT 607 = KTU2 1.100
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| ספרוּת | שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן | |
| פולחן | במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב | |
| מסופוטמיה | ||
|---|---|---|
| ממלכות בתקופת הברונזה | ||
| שומר | אומה • אור • ארידו • ארך • אשנונה • באד-טיבירה • בורסיפה • דיר • לגש • מלגיום • נגירסו • ניפור • סיפר • כיש • שדופום • שורופק | 
|
| עילם | שושן • אנשאן | |
| אכד | אכד • מארי • גותים | |
| אמורים | אמר • תותול • איסין • ארך • לרסה • בבל • כיש • מרי • תרקה • ימחֿד • אכלתום | |
| בבל | התקופה הבבלית הקדומה • כשים • האימפריה הבבלית החדשה • כשדים • דור-כוריגלזו | |
| אשור | אשור • כלח • דור שרוכין • נינוה • חרן • אימגור-אנליל • האימפריה האשורית החדשה | |
| חור | מיתני • אורקש • נוזי • אוררטו | |
| נושאים מרכזיים | ||
| ממשל | מלכי שומר • מלכי אשור • מלכי בבל | |
| מיתולוגיה | מיתולוגיה מסופוטמית • הוראות שורופק • אנומה אליש • עלילות גילגמש • מרדוך • קינת ניפור • הדת הבבלית אשורית | |
| שפה | כתב יתדות • אלפבית ארמי • שומרית • אכדית • אמורית • עילמית • חורית • ארמית | |
| נהרות | פרת • חידקל • חבור • בליח • דיאלא • הזב הגדול • הזב הקטן | |
| בקרת זהויות |
|
|---|