ערפילית הטרנטולה

ערפילית הטרנטולה

ערפילית הטרנטולה באור נראה ממצפה הכוכבים לה סילה בצ'ילה
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים	דג זהב
שמות נוספים	30 בדג זהב
מגלה	ניקולא לואי דה לאקאי
תאריך גילוי	1751
סוג	אזור H II בתוך ענן מגלן הגדול
בהירות נראית	8.0+
עלייה ישרה	05ʰ 38ᵐ 38ˢ
נטייה	‏‏05.7′ ‏69°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת	11.7-
מרחק	10,000 ± 160,000 שנות אור 3,065.98±49,055.68 פארסק
קוטר	600 שנות אור

ערפילית הטרנטולה היא אזור H II בענן המגלני הגדול. במקור הערפילית נחשבה לכוכב אבל בשנת 1751 האסטרונום ניקולא לואי דה לאקאי גילה שמדובר בערפילית. ערפילית הטרנטולה נמצאת במרחק של כ-160,000 שנות אור (49,000 פארסק) מכדור הארץ, קוטרה כ-600 שנות אור (180 פארסק) ויש לה בהירות נראית מדרגה 8. זהו אחד מגרמי השמים הבהירים ביותר בשמים אשר אינו כוכב. גודלה ובהירותה של ערפילית הטרנטולה כה גדולים, כך שאם מרחקה מכדור הארץ היה כמו זה של ערפילית אוריון (1,300 שנות אור) היה גודלה הזוויתי כ-4 מעלות (פי 8 מהירח המלא) ואורה היה חזק מספיק כדי להטיל צללים על כדור הארץ.^[1] זהו האזור הפעיל ביותר מבחינת היווצרות כוכבים בקבוצה המקומית וזהו גם אחד האזורים הגדולים ביותר מסוגו בקבוצה המקומית.

ערפילית הטרנטולה מכילה בתוכה את צביר הכוכבים NGC 2070 אשר כולל כוכבים רבים דחוסים מאוד וביניהם ריכוז הכוכבים הידוע בתור R136 (המסיבי שבהם הוא R136a1), שקרינתם מעוררת את אטומי הגז שבערפילית והופכת אותה לנראית. המסה המוערכת של הצביר היא 450,000 מסות שמש דבר שמצביע על כך שהצביר יהפוך בעתיד לצביר כדורי. בנוסף ל-NGC 2070, ערפילית הטרנטולה מכילה מספר צבירים נוספים וביניהם הצביר המבוגר Hodge 301 אשר רוב הכוכבים המסיביים בו כבר התפוצצו בסופרנובה.

הסופרנובה הקרובה ביותר שנצפתה מאז המצאת הטלסקופ היא סופרנובה 1987A אשר התרחשה בפאתי ערפילית הטרנטולה. צביר הכוכבים NGC 2060, אשר נמצא גם כן בתוך ערפילית הטרנטולה, מכיל שארית סופרנובה בולטת, אבל שאריות סופרנובה רבות אחרות קשות לזיהוי בגלל המבנה הערפילי המורכב של הערפילית.

מדיה וקבצים בנושא ערפילית הטרנטולה בוויקישיתוף

• ערפילית הטרנטולה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ערפילית הטרנטולה, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים

• ערפילית הטרנטולה כמו שלא ראיתם אותה