עמרם מצנע

עמרם מצנע

עמרם מצנע, תל אביב, 2019
לידה	20 בפברואר 1945 (בן 79) ז' באדר ה'תש"ה דברת, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת הרווארד
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית, התנועה
סיעה	העבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, התנועה
ראש האופוזיציה ה־4 12 במרץ 2003 – 13 במאי 2003 (63 ימים) → בנימין בן אליעזר דליה איציק ←
חבר הכנסת 17 בפברואר 2003 – 18 בנובמבר 2005 (שנתיים) 5 בפברואר 2013 – 31 במרץ 2015 (שנתיים) כנסות 16, 19
יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט ה־22 22 באפריל 2013 – 31 במרץ 2015 (שנתיים) → עינת וילף יעקב מרגי ←
ראש עיריית חיפה ה־16 1993–2003 (כ־10 שנים) → אריה גוראל גיורא פישר ←
יושב ראש מפלגת העבודה ה־7 19 בנובמבר 2002 – 4 במאי 2003 (167 ימים) → בנימין בן אליעזר שמעון פרס ←
ראש המועצה המקומית ירוחם 2005–2010 (כ־5 שנים) → ברוך אלמקייס מיכאל ביטון ←
שירות צבאי השתייכות צבא הגנה לישראל תקופת הפעילות 1963–1993 (כ־30 שנה) דרגה   אלוף תפקידים בשירות מפקד עוצבת ראם מפקד חטיבה 188 מפקד עוצבת בני-אור מפקד עוצבת געש מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ראש מטה הגיס הצפוני עוזר ראש אג"ם מפקד פיקוד המרכז ראש אגף התכנון פעולות ומבצעים   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מבצע שלום הגליל   המערכה ברצועת הביטחון האינתיפאדה הראשונה עיטורים   עיטור המופת   צל"ש הרמטכ"ל
תפקידים בולטים יו"ר מפלגת העבודה
פרסים והוקרה
פרס לח"כ יוצא מן הכלל של המכון הישראלי לדמוקרטיה (5 במרץ 2014) עיטור המופת צל"ש הרמטכ"ל

עמרם מִצְנָע (נולד ב-20 בפברואר 1945, ז' באדר ה'תש"ה) הוא איש ציבור ישראלי. כיהן כאלוף בצה"ל, כראש עיריית חיפה (1993 – 2003), כחבר הכנסת, כיושב-ראש מפלגת העבודה וכראש הוועדה הקרואה בירוחם.

מצנע נולד כ"עמרם מצנר" בקיבוץ דברת, להורים שעלו מגרמניה במסגרת העלייה החמישית. כשהיה בן 6, עברה המשפחה לכפר הנוער הדסה נעורים, שם עבדו הוריו. ב-1954 עברו לקריית חיים ולאחר מכן, לחיפה.

מצנע הוא בוגר מחזור ט' של הפנימייה הצבאית לפיקוד ומחזור מ"ד של בית הספר הריאלי העברי בחיפה, והחל משנת 1963 היה לאיש צבא. במהלך שירותו הצבאי, סיים תואר ראשון בגאוגרפיה מאוניברסיטת חיפה (1977). מצנע הוא בוגר "המכללה למלחמה" של צבא ארצות הברית בפנסילבניה (1979), בוגר התוכנית לאנשי ציבור בכירים במרכז ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית (1989), ובעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה (1990).

בשנת 1963, התגייס מצנע לצה"ל, שובץ בחיל השריון ושם עבר הכשרה כלוחם ומפקד טנקים. בהמשך השלים קורס קציני שריון ומילא בחיל זה את רוב תפקידיו הצבאיים, עד מפקד אוגדה סדירה, בחיל השריון.

בין התפקידים שמילא בצבא: מג"ד 82 בחטיבה 7, מג"ד 196 (מפקד קורס קציני שריון) בחטיבה 460, קצין אג"ם של גייסות השריון, מפקד עוצבת ראם, מפקד חטיבה 188, מפקד חטיבה 460, מפקד עוצבת געש, מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה בצה"ל, ראש מחלקת מבצעים במטכ"ל, ראש אגף התכנון ומפקד פיקוד המרכז בזמן האינתיפאדה הראשונה.

באמצע שנות השישים השתתף במשלחת קצינים שנסעה ללמוד את טנק הפטון, והכשירה את קליטת הטנק בצה"ל, בגדוד 79 (גדוד המגח הראשון בצה"ל). במלחמת ששת הימים שירת כקצין מבצעים בדרגת סגן בגדוד 79. הוא נפצע שלוש פעמים, אך המשיך בלחימה. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת^[1]. לאחר מלחמת ההתשה שירת כמג"ד 82 בחטיבה 7. באוקטובר 1973 מונה למפקד קורס קציני שריון (מג"ד 196). עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, בחטיבה 460 אורגנו 6 פלוגות טנקי מגח, שכללו את פלוגת הקק"ש מגח, 2 פלוגות קמ"ט מגח, ושלוש פלוגות נוספות שאויישו במדריכים, אנשי תח"ש, וצוערים מבה"ד 1. ארבע מהפלוגות הועברו לתגבור כוחות אחרים בסיני. גדוד 196 נותר עם שתי פלוגות הקמ"ט מגח, וככזה נשלח לגזרה המרכזית של סיני, ועבר לפיקודה של חטיבה 14. הגדוד נשחק קשות בקרבות הבלימה ובתום 7 באוקטובר נותר עם פלוגה מצומצמת וחפ"ק מג"ד בלבד. במקביל גם גדוד 79 ספג אבדות כבדות ואיבד את כל שדרת הפיקוד שלו. ב-8 באוקטובר מח"ט 14 אמנון רשף, ארגן את הכוחות הנותרים מגדודים 79 ו-196 לגדוד אחד, שנקרא גדוד 79, בפיקודו של מצנע^[2]. הגדוד המאוחד לחם בקרב החווה הסינית^[3], ומצנע המשיך לפקד עליו אף שנפצע. רק לאחר התארגנות והעברת פיקוד מסודרת, פונה לבית החולים איכילוב. על מעשה זה הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל^[4][5].

בין יוני 1975 ליולי 1976 שימש מפקד חטיבה 188.

בשנים 1980–1981 פיקד על אוגדה 36 בדרגת תת-אלוף.

באוקטובר 1981 מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה^[6]. במלחמת לבנון הראשונה כיהן גם כראש מטה הגיס הצפוני בפיקודו של יאנוש בן-גל. לאחר אירועי סברה ושתילה מתח ביקורת על שר הביטחון, אריאל שרון, בנוגע למטרות המלחמה. הוא הודיע על פרישתו משירות הקבע והבהיר למפקדיו כי מדובר במחאה פוליטית^[7], שהוא איבד את האמון בדרג האחראי על הצבא וכי יוכל לחזור לצבא רק אחרי ששר הביטחון יתפטר^[8]. לאחר שיחות עם הרמטכ"ל וראש הממשלה, יצא לחופשה קצרה וחזר לפקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. לטענת הרמטכ"ל, רפאל איתן, הורשה מצנע לחזור לתפקידו לאחר שחזר בו בכתב מדבריו^[9]. דוד מגן אמר שמצנע חזר בו בעצתו של עזר ויצמן שיעץ לו לא לתת לרמטכ"ל הזדמנות להדיחו^[10].

בהמשך כיהן כראש מחלקת מבצעים, וכיהן בראש ועדת חקירה לבדיקת שרפה בה נספו שמונה חיילים^[11]. בינואר 1986 הועלה לדרגת אלוף ומונה לעוזר ראש אג"ם, כיהן כמפקד פיקוד המרכז בין השנים 1987 ל-1989, בתקופת האינתיפדה הראשונה. תפקידו האחרון בצה"ל היה ראש אגף התכנון, בשנים 1989 - 1993. לכבוד פרישתו של מצנע משירות צבאי^[12], נכתב השיר "עומד על קו רקיע" (מילים: רמי קידר, לחן: נורית הירש) שבוצע על-ידי צוות הווי פיקוד המרכז^[12].

בשנת 1993, מיד לאחר שחרורו מצה"ל, החליט לרוץ לראשות העיר חיפה בהשפעת ראש הממשלה, יצחק רבין, והתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה^[13]. הוא רץ נגד ראש העיר המכהן, אריה גוראל, וזכה. לאחר מכן זכה לרוב גדול בבחירות לראשות העיר וגם במועצת העיר, אז סיעתו זכתה ב-13 מושבים במועצת עיריית חיפה. יונה יהב, לימים - מחליפו, מונה לסגנו.

בתקופתו כראש העיר חיפה, פעל בין היתר לקידום מערכת החינוך והשלמת התקנת מחשבים בכל רובדי המערכת. הוא ניסה ליצור אקלים עסקי ותנופת פיתוח של מרכזים מסחריים במטרה למשוך משקיעים פרטיים וציבוריים. הוא אחראי לבניית תשתית תחבורה הכוללת כבישים, מחלפים, גשרים, יזם הוספת תחנות רכבת ובניית מסוף תעופה לטיסות קצרות טווח. בתקופת כהונתו של מצנע קודמו פרויקטים ארכיטקטוניים רבים בעיר, אשר לגבי טיבם של חלקם קיימת מחלוקת. בתקופתו אושרו רבי קומות על הרכס ובמורדות הכרמל וקודמו יציאות נוספות ממנהרות הכרמל^[14].

בנובמבר 1998 נבחר לקדנציה שנייה ברוב של 65% מקולות הבוחרים. בנוסף כיהן כיו"ר אגד ערים חיפה לאיכות הסביבה, ויו"ר הנהלת רשות נחל הקישון.

בשנת 2002 רץ לראשות מפלגת העבודה ומולו התמודדו היו"ר, בנימין בן אליעזר, וחבר הכנסת חיים רמון. מצנע זכה ברוב גדול בבחירות המקדימות, והוביל את מפלגתו בבחירות לכנסת ה-16, בהתמודדות מול אריאל שרון. בבחירות אלה נקט קו מדיני שמאלי מובהק, וקרא לפירוק התנחלויות בעזה. כוחה של מפלגת העבודה הצטמצם בבחירות אלה מ-26 ל-19 מנדטים. מצנע שימש כראש האופוזיציה במשך פחות מארבעה חודשים, עד מאי 2003, אז התפטר מראשות מפלגת העבודה^[15]. כחבר הכנסת, שימש חבר ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה. מצנע היה מיוזמי הסכם ז'נבה.

אף שהתנגד לכך בעבר^[16][17][18], לקראת סיום שנת 2004 החליט לצדד בכניסת מפלגתו לממשלת אחדות לאומית עם הליכוד, על מנת לאפשר לשרון ליישם את תוכנית ההתנתקות מעזה, תוכנית שלדעת מצנע הרחיקה לכת אף מעבר למצע הבחירות שלו שנתיים לפני כן.

ב-13 בנובמבר 2005 הודיע מצנע על פרישתו מהכנסת, על מנת לכהן כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם, לאחר המשבר הקשה בעירייה והדחת ראש העיר^[19]. בנאום הפרישה מהכנסת אמר: ”אני מאמין שבלכתי לירוחם אתרום מניסיוני לשיקום המקום, ויחד עם זאת אשמש כדוגמה וחיזוק לרוח ההתנדבות במדינת ישראל. אני תקווה שעשייה זו תוכיח שגנרלים במילואים, חברי כנסת וראשי ערים לשעבר יכולים וצריכים להמשיך ולתרום לא רק בממשלה ובמסדרונות השלטון, אלא גם בחזית העשייה, בשטח, בהתמודדות עם הבעיות”.

כיו"ר הוועדה הקרואה בירוחם פעל מצנע לשיפור מערכת החינוך ואיכות הסביבה וקידם פרויקטים לפיתוח תשתיות, ביניהם הקמת עיר הבה"דים (בסיסי הדרכה של צה"ל) באזור ירוחם. בירוחם היו אמורות להתקיים בחירות בנובמבר 2008, אלא ששר הפנים, מאיר שטרית, החליט להאריך את כהונתו של מצנע בשנתיים נוספות בטענה כי לא הושגה בירוחם יציבות שלטונית מספקת על מנת לקיים מערכת בחירות. קבוצה מתושבי ירוחם עתרה לבג"ץ כנגד החלטה זו, בטענה שנמנעת מתושבי ירוחם הזכות הדמוקרטית לבחירות. לעתירה צורפה עצומה בחתימת 700 מתושבי ירוחם. מן העבר השני, תושבים אחרים הביעו את שביעות רצונם מפועלו של מצנע ובירכו על המשך כהונתו. מעל אלף בני אדם חתמו על עצומת תמיכה שהוגשה לשר הפנים. בג"ץ פסק כי יש להשאיר את החלטת שר הפנים במקומה ואישר את החלטת שטרית להארכת הכהונה^[20].

בבחירות לכנסת השמונה עשרה הוצב במקום ה-112 הסמלי ברשימת העבודה לכנסת.

בנובמבר 2010, התקיימו בחירות בירוחם. מצנע סיים את תפקידו והעביר את ניהול המועצה המקומית למנצח בבחירות, מיכאל ביטון, בדצמבר 2010.

במאי 2011 הודיע מצנע על כך שיתמודד בשנית על ראשות מפלגת העבודה, בהודעה שפרסם על התמודדותו כתב מצנע: ”לאחר עזיבתי את הכנסת ב-2005 הקדשתי את חמש השנים האחרונות לפעילות בחזית החברתית ובפריפריה. היום אני שב ומבקש את אמון חברי מפלגת העבודה. אני עושה זאת, כי המציאות במדינת ישראל ובחברה הישראלית לא מאפשרת לשבת ולהתבונן מהצד. כל מי שמאמין במדינה, חייב להתגייס לפעולה ואני החלטתי להתגייס”^[21][22]. בפריימריז שנערכו בספטמבר אותה שנה, סיים במקום הרביעי והאחרון עם כ-12 אחוזים מקולות הבוחרים. לאחר הדחתו מהמרוץ לראשות מפלגת העבודה, הביע את תמיכתו בעמיר פרץ^[23].

ב-2 בדצמבר 2012 הודיע מצנע על הצטרפותו למפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני^[24]. הוא הוצב במקום השני ברשימתה לבחירות לכנסת ה-19 ונבחר לכנסת^[25].

בכנסת ה-19 מונה לשמש יושב ראש ועדת החינוך אחרי שאיבד את התיק להגנת הסביבה לעמיר פרץ.

ב-5 במרץ 2014 קיבל מצנע את פרס "אות הפרלמנטר" למושב החורף של הכנסת ה-19, של המכון הישראלי לדמוקרטיה יחד עם חברת הכנסת מיכל רוזין^[26].

בשלהי דצמבר 2014 והכנסת התשע עשרה, הודיע מצנע על פרישה מהחיים הפוליטיים^[27].

בבחירות לכנסת העשרים וחמש הוצב במקום ה-115 הסמלי ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.

בשנים 2008–2011 כיהן כחבר בדירקטוריון התעשייה האווירית.

עד היבחרו בשנית לכנסת, בשנת 2013, שימש מצנע מרצה במכללה החברתית-כלכלית.

מצנע נשוי לעליזה, מורה בגמלאות. לזוג שלושה ילדים.

עד 2013 התגוררו מצנע ורעייתו בחיפה. באוגוסט 2013 עבר הזוג להתגורר בתל אביב. בראיון עמו סיפר מצנע כי החליט לעבור לתל אביב לאחר צאתה של אשתו לגמלאות כדי שיהיו קרובים יותר לנכדיהם^[28].

• על תרומתו הייחודית לחיזוק איכות השלטון ולקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע "אות אביר איכות השלטון" לשנת 2007.
• על התנדבותו והיחלצותו כיושב ראש הוועדה הקרואה ירוחם, על תרומתו הייחודית לקידום המשק והחברה בישראל הוענק למצנע פרס "ממשיך דרכו של בן-גוריון", תש"ע-2009.
• בשנת 2010 זכה בפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי.
• בשנת 2010 הוענקו לו תואר דוקטור לשם כבוד מהטכניון^[29] וכן תואר "דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד" מטעם אוניברסיטת בן-גוריון.

ראו גם פורטל חיפה

• משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: הוצאת "רעות", תשע"ג–2013, עמ' 295, 398–400, 407, 410–414, 423–425, 427, 431, 334–335
• שי חורב, עמרם מצנע, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 243, 2018
• תומר לויסמן, בשדה הקרב של הזיכרון, כנרת זמורה-ביתן דביר, נובמבר 2020, עמוד 549

• עמרם מצנע באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: עמרם מצנע
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמרם מצנע

• עמרם מצנע, באתר הכנסת
• עמרם מצנע, באתר כנסת פתוחה
• עיטור המופת שהוענק לעמרם מצנע, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• צל"ש הרמטכ"ל שהוענק לעמרם מצנע, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
• עפרה לקס, צפוני בדרום, באתר ערוץ 7, 8 בנובמבר 2005
• שי גל, ‏עמרם מצנע מחייה את הנגב, באתר ‏מאקו‏, 9 באוקטובר 2009
• אורנה נירנפלד, עמרם מצנע: העשור הזה היה החמצה אחת גדולה, באתר nrg‏, 4 בינואר 2010
• נעמה לנסקי, "השריפות בכרמל הן עניין ידוע - ולא עשו דבר", באתר ישראל היום, 10 בדצמבר 2010
• עמרי מניב, "לא מחפש שררה, כבוד או שכר": עמרם מצנע מחפש עמדת השפעה, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2011
• גידי וייץ, עמרם מצנע מתעקש לחזור להנהגת מפלגת העבודה ויורה לכל הכיוונים, באתר הארץ, 2 ביולי 2011
• שרי מקובר-בלייקוב, מצנע: "לא אני הפסדתי, אתם הפסדתם אותי", באתר nrg‏, 12 בנובמבר 2011
• דרור פויר, ‏מצנע: "איך השמאל התרסק? הכל בגלל אהוד ברק", באתר גלובס, 27 בדצמבר 2012
• מתן שירם, ‏עמרם מצנע: "להכתיב לחילונים בעיר הרגלי בילוי זו כפייה", באתר גלובס, 22 במרץ 2014
• יורם יובל, שיחת נפש עם עמרם מצנע, הטלוויזיה החינוכית, 10 באפריל 2017
• רינה מצליח, ‏פגוש את העיתונות - התכנית המלאה - 28.6.2014, באתר ‏מאקו‏, 28 ביוני 2014
• יעקב בר-און, ‏עמרם מצנע לא מסתכל אחורה בזעם: "יכולתי להיות ראש הממשלה", באתר מעריב אונליין, 14 ביולי 2018
• שרה ליבוביץ-דר, ‏דין התנועה, באתר מעריב אונליין, 10 בינואר 2015

עמרם מצנע - תבניות ניווט

ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל ראשי אופוזיציה לא רשמיים מאיר יערי • פרץ ברנשטיין • מאיר יערי • פרץ ברנשטיין • מנחם בגין • יצחק מאיר לוין • מנחם בגין • שמעון פרס • יובל נאמן • שולמית אלוני • שמעון פרס • יצחק שמיר • בנימין נתניהו • שמעון פרס • אהוד ברק • אריאל שרון ראשי אופוזיציה רשמיים אריאל שרון • יוסי שריד • בנימין בן אליעזר • עמרם מצנע • דליה איציק • שמעון פרס • יוסף לפיד • עמיר פרץ • בנימין נתניהו • ציפי לבני • שאול מופז • שלי יחימוביץ' • שאול מופז • שלי יחימוביץ' • יצחק הרצוג • ציפי לבני • שלי יחימוביץ' • יאיר לפיד • בנימין נתניהו • יאיר לפיד מנהיגי מפלגת העבודה הישראלית לוי אשכול (1968–1969) • יגאל אלון (מנהיג זמני) • גולדה מאיר (1969–1974) • יצחק רבין (1974–1977) • שמעון פרס (1977–1992) • יצחק רבין (1992–1995) • שמעון פרס (1995–1997) • אהוד ברק (1997–2001) • בנימין בן אליעזר (2001–2002) • עמרם מצנע (2002–2003) • שמעון פרס (2003–2005) • עמיר פרץ (2005–2007) • אהוד ברק (2007–2011) • מיכה חריש (מנהיג זמני) • שלי יחימוביץ' (2011–2013) • יצחק הרצוג (2013–2017) • אבי גבאי (2017–2019)‏ • עמיר פרץ (2019–2021) • מרב מיכאלי (2023–2021) • יאיר גולן (מאז 2023) מפקדי פיקוד המרכז (פקמ"ז) צבי איילון • יוסף אבידר • צבי איילון • צבי צור • מאיר עמית • יוסף גבע • עוזי נרקיס • רחבעם זאבי • יונה אפרת • משה לוי • אורי אור • אמנון ליפקין-שחק • אהוד ברק • עמרם מצנע • יצחק מרדכי • דני יתום • נחמיה תמרי • אילן בירן • עוזי דיין • משה יעלון • יצחק איתן • משה קפלינסקי • יאיר נוה • גדי שמני • אבי מזרחי • ניצן אלון • רוני נומה • נדב פדן • תמיר ידעי • יהודה פוקס • אבי בלוט ראשי אגף התכנון (אג"ת) אברהם טמיר • נתן שרוני • אהוד ברק • מנחם עינן • אביהו בן-נון • דני יתום • עמרם מצנע • עוזי דיין • שאול מופז • שלמה ינאי • גיורא איילנד • יצחק הראל • עידו נחושתן • אמיר אשל • נמרוד שפר • עמיקם נורקין • אמיר אבולעפיה • תומר בר • יעקב בנג'ו • אייל הראל מפקדי המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה •אהרן יריב • יהודה פריהר • ישעיהו גביש • אברהם טמיר • מוטה גור • מנחם אבירם • משה פלד • קלמן מגן • מרדכי ציפורי • יעקב עקנין • דב תמרי • עמרם מצנע • אביגדור קהלני • יהודה פלד • עוזי לבצור • עמנואל הרט • יצחקי חן • יוסי רווה • משה צין • יעקב זיגדון • עמוס בן-אברהם • אבי אשכנזי • נעם תיבון • הראל כנפו • הרצי הלוי • רוני נומה • אופק בוכריס • אודי בן-מוחה • רפי מילוא • יניב אלאלוף מפקדי עוצבת געש אברהם יפה • צבי זמיר • עוזי נרקיס • אלעד פלד • שמואל גונן • רפאל איתן • אביגדור בן-גל • אמיר דרורי • אורי אור • אורי שגיא • עמרם מצנע • אביגדור קהלני • מתן וילנאי • יהודה פלד • נתי גולן • מאיר דגן • עמירם לוין • יצחק בריק • משה עברי-סוקניק • שי אביטל • בני לידור • צבי גנדלמן • אבי מזרחי • גרשון הכהן • אלי רייטר • סמי תורג'מן • אייל זמיר • תמיר הימן • יצחק תורג'מן • יעקב בנג'ו • אבי גיל • דן נוימן • דדו בר כליפא • מורן עומר מפקדי חטיבה 460 גבריאל עמיר • יוסי פלד • אבירם גילעד • דן ורדי • עמרם מצנע • גיורא לב • עמי מורג • חגי כהן • נתנאל גולן • יצחק רבין • יוסי מלמד • צביקה קן-תור • אמי פלנט • עמוס מלכא • צבי גנדלמן • יפתח רון-טל • אודי אדם • דן ביטון • שמואל רוזנטל • סמי תורג'מן • גיא צור • חלוצי רודוי • תמיר הימן • גיא גולדשטיין • גיא בר-לב • ליאור הוכמן • גיא חסון • אמיר אבשטיין • מורן עומר • הישאם אבראהים • שגיב דהן • דביר אדרי מפקדי עוצבת ראם שמואל גלינקא • אריה שחר • עמוס בנין • יששכר (ישכה) שדמי • אורי רום (רוזנבלום) • משה (מוסה) פלד • דן שומרון • רן שריג • יאיר נפשי • עמרם מצנע • גיורא קופל • מאיר דגן • שמואל בן שחר • בני לידור • זיו הלוי • משה קינן • דורון מיינרט • תמיר הימן • רועי אלקבץ • אבי פרסטנפלד • תומר יפרח • יואב טילן • איתי ברין • אוהד מאור • ניסים חזן • איציק אלפסי • יונתן מאיר מפקדי חטיבה 188 דן לנר • משה בר כוכבא • אברהם ברעם • אהרן פלד • יצחק בן-שהם • דן ורדי • עמוס כץ • עמרם מצנע • יאיר נפשי • יום-טוב תמיר • יהודה (יודק'ה) פלד • יוסי מלמד • מאיר דגן • עמירם לוין • מיכאל ברקן • שמואל בן שחר • בני לידור • יוסי רווה • איל בן ראובן • מאיר גחטן • חנן ברנשטיין • מתי לשם • אריה טסלר • אריאל פלג • בועז כהן • אגאי יחזקאל • משה שטרית • עפר צפריר • אילן לביא • שמוליק אולנסקי • תומר יפרח • ניר בן דוד • גל שוחמי • ניר רוזנברג • רועי סבירסקי • אור וולוז'ינסקי יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949) שושנה פרסיץ • אלימלך-שמעון רימלט • משה קול • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אלימלך-שמעון רימלט • אברהם כץ • אברהם שכטרמן • אהרן ידלין • אורה נמיר • נחמן רז • מיכאל בר-זוהר • דליה איציק • אברהם בורג • עמנואל זיסמן • זבולון אורלב יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003) מלי פולישוק-בלוך • אברהם פורז • אילן שלגי • מיכאל מלכיאור • זבולון אורלב • אלכס מילר • עינת וילף • עמרם מצנע • יעקב מרגי • ניצן הורוביץ • רם שפע • שרן השכל • יוסי טייב ראשי עיריית חיפה (החל מ-1873) האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית נג'יב אפנדי אל-יאסין (1873–1877) • אחמד אפנדי ג'לבי (1877–1881) • מוסטפא בר אל-סאלח (1881–1884) • מוסטפא פאשה אל-ח'ליל (1885–1903) • ג'אמל צאדק (1904–1910) • רפעאת אל-צאלח (1010–1911) • אברהים אל-ח'ליל (1911–1913) • חסן שוכרי (1914–1917) המנדט הבריטי המנדט הבריטי חסן שוכרי (1917–1920) • עבד אל-רחמן אל-חאג' (1920–1927) • חסן שוכרי (1927–1940) • שבתי לוי (1934–1937) ישראל מדינת ישראל שבתי לוי (1948–1951) • אבא חושי (1951–1969) • משה פלימן (1969–1973) • יוסף אלמוגי (1974–1975) • ירוחם צייזל (1975–1978) • אריה גוראל (1978–1993) • עמרם מצנע (1993–2003) • גיורא פישר (בפועל) (2003) • יונה יהב (2003–2018) • עינת קליש רותם (2018–2024) • יונה יהב (2024–הווה) ראשי המועצה המקומית ירוחם פנחס מענית נסים אבודרהם פנחס מענית (בשנית) נסים אבודרהם (בשנית) חיים אביסרור יעקב עם-שלם משה פרץ חיים אביסרור (בשנית) 1954–1965 1965–1966 1966–1969 1969–1971 1971–1974 1974 -1976 1976–1978 1978–1979 ירח גלטר (יו"ר ועדה קרואה) ברוך אלמקייס מוטי אביסרור ברוך אלמקייס (בשנית) עמרם מצנע (יו"ר ועדה קרואה) מיכאל ביטון טל אוחנה נילי אהרון 1979–1983 1983–1992 1992–2003 2003–2005 2005–2010 2010–2018 2018–2024 2024- מכהנת