סנזינו
 | |
| לידה |
31 באוקטובר 1686 סיינה, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1758 (בגיל 72) סיינה, איטליה |
| מוקד פעילות |
הדוכסות הגדולה של טוסקנה |
| סוגה |
אופרה |
| סוג קול |
קונטרה אלט |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
  | |
סנזינו (פרנצ'סקו ברנרדי) (באיטלקית: (Senesino (Francesco Bernardi; 31 באוקטובר 1686 - 27 בנובמבר 1758) היה קסטרטו קונטראלטו איטלקי נודע לתהילה, הזכור כיום בעיקר הודות לעבודתו הממושכת עם המלחין גאורג פרידריך הנדל.
חיים וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סנזינו היה בנו של ספר מסיינה (מכאן שם הבימה שאימץ לו). הוא הצטרף למקהלת קתדרלת סיינה בשנת 1695 וסורס בגיל שלוש-עשרה, המאוחר יחסית. הופעתו הראשונה הייתה בוונציה בשנת 1707, ובמהלך העשור הבא עשה לו שם באירופה וכאשר שר בשנת 1717 באופרה Giove in Argo של אנטוניו לוטי בדרזדן, גם זכה לתגמול שווה ערך למשכורת עתק.
כמו שקרה לקסטרטי רבים, הדיווחים על משחקו של סנזינו לא תמיד היו חיוביים, בלשון המעטה. האמרגן הרוזן פרנצ'סקו צאמבקארי כתב על הופעתו בנאפולי בשנת 1715: "סנזינו ממשיך להתנהל באופן גרוע למדי; הוא עומד כפסל וכשהוא כבר מבצע איזו מחווה מזדמנת, הוא עושה בדיוק את ההפך מן המבוקש." באשר לכישוריו הווקאליים של הזמר, לעומת זאת, לא היו כל חילוקי דעות. בשנת 1719 שמע אותו המלחין קוונץ ב-Teofane של לוטי בדרזדן ופסק: "היה לו קול קונטראלטו עז, צלול, שווה וערב לאוזן, עם אינטונציה מושלמת וטריל מצוין. אורח שירתו העיד על מומחיות ולסגנונו אין מתחרים... הוא שר אלגרו בלהט וציין וריאציות מהירות, מן החזה, ברהיטות נעימה לאוזן. ארשת פניו סיגלה עצמה יפה לבמה ומעשיו היו טבעיים ואציליים. לסגולות אלה צירף דמות מלכותית; אבל מראיהו ויציבתו היו יאים יותר לתפקיד גיבור מאשר לזה של מאהב."
סנזינו והנדל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סכסוך בשנת 1720 עם מלחין החצר הייניכן, שהביא לפיטוריו, שכר הנדל את סנזינו לתפקיד פרימו אואומו (זמר ראשי) בלהקתו, האקדמיה המלכותית למוזיקה. הופעתו הראשונה הייתה בהפקה מחודשת של "דראמיסטו" ב-28 בדצמבר. משכורתו, על פי דיווחים משתנים, נעה בין 2000 לירות שטרלינג ל-3000 גיני, שניהם סכומי עתק. סנזינו נשאר בלונדון למשך חלקן הגדול של שש-עשרה השנים הבאות. הוא היה לידיד ורע של רבים מצמרת החברה. בין השאר התיידד עם הדוכס מצ'נדוס, לורד ברלינגטון ומעצב הנוף ויליאם קנט, ותוך כדי כך צבר אוסף משובח של ציורים, ספרים נדירים, מכשירים מדעיים ושאר אוצרות, בהם מערכת כלי כסף מעשה ידי פול דה לאמרי המפורסם.
אף על פי שסנזינו יצר שבעה-עשר תפקידים ראשיים להנדל (בהם יוליוס קיסר, אורלנדו, וברטארידו ב"רודלינדה"), יחסיו עם המלחין היו רחוקים מלהתנהל על מי מנוחות: "האחד כולו מרי ועקשנות להכעיס, השני משיב לו ביחס מעליב ומביש בה במידה", לדברי ההיסטוריון בן התקופה מיינוורינג. אחרי התפרקות האקדמיה המלכותית של הנדל בשנת 1728, שר סנזינו בפריז (1728) ובוונציה (1729), אך הנדל חזר ושכר אותו בשנת 1730 לשיר בארבע אופרות חדשות ובאורטוריות "אסתר",, "דבורה" וכן, בגרסה הדו-לשונית משנת 1732, "אקיס וגלתיאה". במשך הזמן גברה האנטיפתיה שלו כלפי הנדל כדי כך, שבשנת 1733 הצטרף סנזינו לאופרה היריבה של האצולה, שם מצא עצמו שר לצד זמר הקסטרטו סופרן הנודע פארינלי ומפגשם על הבמה בלקט המוזיקלי "ארטסרסה" הוביל לתקרית מפורסמת, שעליה דיווח היסטוריון המוזיקה צ'ארלס ברני.
לסנזינו ניתן תפקידו של הרודן הזועם, ופארינלי גילם את הגיבור ביש המזל האסור בשלשלאות; אך במהלך הקטע הראשון, ריכך השבוי את לב הרודן במידה כזאת, שסנזינו שכח את תפקידו, רץ אל פארינלי וחיבק אותו על דעת עצמו.
חזרה לאיטליה ופרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סנזינו עזב את אנגליה בשנת 1736 והופיע בעוד הפקות אחדות באיטליה: הוא שר בפירנצה משנת 1737 עד 1739 ואחר בנאפולי עד 1740. הופעתו האחרונה הייתה ב"ניצחון קאמילה" של ניקולא פורפורה בתיאטרון סן קרלו. בתקופה זו כבר נחשב סגנון שירתו למיושן בעיני הקהל. הוא פרש לעיר הולדתו, שם בנה לו בית נאה ומילא אותו ברהיטים ובאורחות חיים אנגליים - כמו תה מנחה, למשל (הוא ניהל, או לפחות ניסה לנהל, את ביתו כדרך האנגלים), והחזיק משרת שחור, קוף מחמד ותוכי. מחמת אישיותו הקשה והתמהונית משהו היו שנות חייו האחרונות נגועות בסכסוכים ומחלוקות עם בני משפחתו, בייחוד עם אחיינו ויורשו, ג'וזפה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Avanzati, E: The unpublished Senesino (exhibition catalogue: Handel and the Castrati, Handel House Museum, London, 2006), pp 5-9
- Dean, W: "Senesino", in The New Grove Dictionary of Music, 2003
- Heriot, A: The Castrati in Opera (London, 1956) pp 91-95
- LaRue, C S: Handel and his Singers (Oxford, 1995), pp 105-124
- Mainwaring, J: Memoirs of the life of the late G F Handel (London, 1760)
- א. אוואנצאטי: "סנזינו שלא התפרסם" (קטלוג תערוכה: "הנדל והקסטרטי", מוזיאון בית הנדל, לונדון, 2006), עמ' 5-9
- ו. דן: "סנזינו", במילון גרוב החדש למוזיקה", 2003
- א. הריוט: "הקסטרטי באופרה" (לונדון, 1956), עמ' 91-95
- ס. לארי: "הנדל וזמריו" (אוקספורד, 1995), עמ' 105-124
- ג'. מיינוורינג: "זכרונות מחיי ג. פ. הנדל המנוח" (לונדון, 1760)
