נילס סימונסן

נילס סימונסן
Niels Simonsen

לידה	10 בדצמבר 1807 קופנהגן, דנמרק
פטירה	11 בדצמבר 1885 (בגיל 78) פרדריקסברג, דנמרק
מקום לימודים	האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות
זרם באמנות	אוריינטליזם
הושפע על ידי	כריסטופר אקרסברג, יוהאן לודוויג לונד
יצירות ידועות	Tilbagetoget fra Dannevirke 1864

נילס סימונסן (בדנית: Niels Simonsen‏: 10 בדצמבר 1807 – 11 בדצמבר 1885) היה צייר, ליתוגרף ופסל דני.^[1]

סימונסן נולד בקופנהגן, דנמרק. הוא היה בנם של סימנון רסמוסון ובולט נילסדטר. הוריו היו חנוונים. בגיל ארבע עשרה למד אצל אמן של ציור דקורטיבי והחל ללמוד שיעורי ציור באקדמיה המלכותית הדנית לאמנויות יפות. מאוחר יותר, הוא לקח שיעורים פרטיים מיוהאן לודוויג לונד.^[2]

לאחר הצגה מוצלחת בתערוכת האביב של שרלוטנבורג, קופנהגן בשנת 1827, פנה לפיסול וקיבל כמה הזמנות, כולל אחת לתבליטים באולם בכריסטיאנסבורג. בשנת 1830 הוענקה לו מדליית זהב על "ישו המרפא את החולים", המוצג כעת בכיכר ציבורית בקופנהגן.^[3]

אף שהזמנות האלה היו ניכרות, ציורי דיוקן היו מקור הכנסתו העיקרי. כישלונו לזכות בהכרה רשמית נוספת בעבודתו הביא אותו במהרה לפנות לציור. הוא ערך את התערוכה הראשונה שלו בשנת 1833, לאחר הכשרה קצרה מאוד. ציורו "חייל פצוע" הביא לו את כספי הפרס. מאוחר יותר הוא הופץ באופן נרחב בעיקר כתחריט של קרל אדוארד זון.

בשנת 1834, לאחר שלא הצליח לשחזר את ההצלחה הראשונית הזו, הוא ביקש הלוואה מניקולאי אברהם הולטן. ההלוואה ניתנה והיא איפשרה לו לשהות שנתיים במינכן, שם הוא למד באקדמיה לאמנויות יפות.

עד מהרה הוא מצא קונים לעבודתו - בעלי אדמות ואנשי עסקים וכן אספני אמנות זרים. עד 1837, הוא היה מספיק טוב כדי לחזור הביתה ולהתחתן עם ארוסתו, אן מארי פיטרסן. במהלך השנים הבאות הוא נסע לטירול, צפון איטליה ואלג'יר. היצירות שצייר שם נרכשו על ידי משפחות המלוכה של בוואריה וירטמברג והאוסף המלכותי בקופנהגן.^[4]

בשנת 1842, הוא הפך לחבר באקדמיה של מינכן והוצעה לו פרופסור, אך הוא בחר לקבל הצעה דומה מהמלך כריסטיאן השמיני וחזר לדנמרק. הוא לימד ציור היסטוריה צבאית באקדמיה המלכותית. הוא גם המשיך בקריירה הפרטית שלו והעבודות שנוצרו מביקורו בצפון אפריקה היו פופולריות במיוחד.^[5]

בשנים 1848–1851, במהלך מלחמת שלזוויג הראשונה, הוא התרכז בבדים גדולים של סצנות צבאיות, כמה מהן נרכשו לאוסף המלכותי. לאחר מכן חזר לסצנות הז'אנר, יצא לטיול בשוודיה ויצר יצירה מרכזית, (1862), המסמלת את הפיוס בין דנמרק ושוודיה לאחר שנים של התמודדות מרה על סקאניה.

בשנים 1854–1883, הוא היה מורה בבית הספר של האקדמיה לאמנויות יפות. הוא התמקד שוב בציור קרבות במהלך מלחמת שלזוויג השנייה והיה חבר באקדמיה המלכותית השוודית לאמנויות. את הטיול הגדול האחרון שלו לרומא עשה בשנת 1870.^[6]

סימונסן נפטר במהלך 1885 בפרדריקסברג ונקבר בבית הקברות בפארק סולברג.

מדיה וקבצים בנושא נילס סימונסן בוויקישיתוף