רשקה
 | |
 הנסיכות הגדולה של סרביה בימי נמאניה - 1184 - בצבע אדום | |
| ממשל | |
|---|---|
| שפה נפוצה |
סרבית  |
| גאוגרפיה | |
| יבשת |
אירופה |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
1091 |
| תאריכי פירוק |
1217 |
| ישות יורשת |
ממלכת סרביה (ימי הביניים) |
  | |
רׇשקׇה (בסרבית: Рашка, Raška, בלטינית: Rascia) הייתה מדינה סרבית שהתקיימה בתחילת ימי הביניים, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-11 ועד 1217, כשהפכה לממלכת סרביה של ימי הביניים. רשקה נוצרה במהלך המאה ה-7 מאיחודם של מספר שבטים סרבים תחת הנהגה אחת והתגבשה לישות מדינית סרבית שהפכה במהלך המאה ה-12 לנסיכות הגדולה של סרביה (בסרבית: Velikožupanska Srbija) שהתפשטה אל האזורים הסמוכים - כולל שטחי מונטנגרו של ימינו, הרצגובינה ודרום דלמטיה.
מהשם רַשקה נגזר השם ראץ, כינוי לסרבי בפי ההונגרים והאוסטרים.
בסביבות 1082 כיהן ווקאן, לימים ווקאן הראשון כמושל כללי של רשקה, מטעם מלך דוקליה, קונסטנטין בודין. בסביבות 1090 בימי המלחמות בין הסרבים לביזנטים, חיזק ווקאן את מעמדו והפך לשליט אוטונומי של האזורים הסרביים הפנימיים ובסופו של דבר לנסיך גדול סרבי. ווקאן הקים את הנסיכות הגדולה של סרביה ואת שושלת ווקאנוביץ'. בעזרת קשרים דיפלומטיים עם ממלכת הונגריה הצליחו יורשיו של ווקאן לשמור על האוטונומיה שלהם כשעד שנת 1180 הם ראו את עצמם בני חסות של האימפריה הביזנטית.
הנסיך הגדול סטפן נמאניה (1166–1196) השיג עצמאות מלאה ואיחד סביבו את הכל הארצות הסרביות. בנו, הנסיך הגדול סטפאן, הוכתר בשנת 1217 כמלך סרביה.
אחיו של המלך, סאבה הקדוש היה ב-1219 לארכיבישוף או המיטרופוליט הראשון של הסרבים.[1][2][3]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי ספרו של הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס, "De Administrando Imperio", התיישבו הסרבים בבלקן תחת חסות הקיסר הביזנטי הרקליוס (610–641) וכשבראשותם עמדו שליטים מהשושלת הידועה כשושלת ולסטימירוביץ'. הסלאבים הגיעו לאזור עוד במאה השישית המוקדמת, לאחרי שערכו פשיטות עמוק לתוך שטחי האימפריה הביזנטית.[4] הם התתיישבו באזור רשקה או "סרביה הפנימית", שכלל גם את חבל בוסניה של ימינו וגם את החופים (פומוריה) של טרבוניה, זהומליה ופגאניה,[5] בעוד שחופי דוקליה, גם היא מיושבת בסרבים, נותרו בשליטה ביזנטית.[6]
באמצע המאה התשיעית פלשה לסרביה בולגריה השכנה שעד אז שמרה על יחסי שלום, אך הובסה במלחמה.[7] סרביה התנצרה בסביבות 870, אף על פי שמיסיונרים נוצרים פקדו אותה עוד מימי הקיסר הרקליוס. בעשורים הבאים, כתוצאה ממלחמות ירושה, הפכה סרביה לסלע מחלוקת בין הביזנטים לבולגרים.[8] עדויות כתובות אחרונות על השושולת ווקאנוביץ' מגיעים ב-950 עם מותו של הנסיך צ'סלב כשאחריו התפוררה הממלכה לחלוטין. הביזנטים הקימו ישות בשם "הקאטפנות של ראס" ובראשה מושל צבאי. היא התקיימה עד לאחר כיבוש בולגריה על ידי הביזנטים וקמה מחדש בסביבות 1118 בצורת "התמה של סירמיום", שלא התפשטה הרבה לתוך רשקה.
בינתיים קמה דוקליה כנסיכות סרבית עיקרית, ובהדרגה השתלטה על טרבוניה, זהומליה, בוסניה ורשקה.[9][10][11] סטפאן וואיסלב (1034–1043), שהחל את דרכו כבן חסות של האימפריה הביזנטית, קם וניכס לעצמו את שטחי הנסיכות הסרבית המוקדמת, וייסד את שושלת וואיסלבלייביץ'. בשנים 1043–1080, בימי מיכאילו וואיסלבלייביץ' (1050–1081) ובנו, קונסטנטין בודין (1081–1101), הגיעה דוקליה לשיאה. לאחר שעזב מיכאילו את המחנה הביזנטי ותמך במרד הסלאבים בבלקן (בראשות ג'ורג'ה וויטך) בו היה לבנו בודין תפקיד מכריע, קרא לו האפיפיור "מלך הסלאבים". מיכאילו השתלט על סרביה הפנימית ומינה שם בני חסות. מדינתו הפכה למדינה הסרבית החזקה ביותר, דבר שהשתקף גם בתאריו: "נסיך סרביה", נסיך הסרבים"). עם זאת, עוצמתו הייתה קצרת ימים בשל תבוסתו של בודין מידי הביזנטים וכליאתו. בעוד שדוקליה הוכתה במלחמות אזרחים, קרובו ויריבו של מיכאילו, ווקאן, הפך לעצמאי ברשקה והמשיך להיאבק בביזנטים בעוד דוקליה נקרעה במלחמת אזרחים.
שליטי רשקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| Ruler | Reign |
|---|---|
| ווקאן | 1091–1112 |
| אורוש הראשון | 1112–1145 |
| אורוש השני | 1145–1153 |
| דסה | 1153–1155 |
| אורוש השני | 1155–1162 |
| בלוש | 1162 |
| דסה | 1162–1166 |
| טיהומיר | 1166–1168 |
| נמאניה | 1168–1196 |
| סטפן המוכתר הראשון | 1196–1202 |
| ווקאן | 1202–1204 |
| סטפן | 1204–1217 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- George Ostrogorsky, History of the Byzantine State. Oxford: Basil Blackwell, 1956
- Gyula Moravcsik (Ed.), Constantine Porphyrogenitus: De Administrando Imperio (2nd revised ed.), Washington D.C.: Dumbarton Oaks Center for Byzantine Studies. (1949) 1967. ISBN 9780884020219
- John V. A. Fine Jr., The Early Medieval Balkans: A Critical Survey from the Sixth to the Late Twelfth Century. Ann Arbor (1983) 1991, University of Michigan Press. ISBN 0-472-08149-7
- Sima Ćirković, The Serbs. Malden: Blackwell Publishing, 2004
- Đorđe Janković, The Slavs in the 6th century North Illyricum, Faculty of Philosophy, Belgrade, 2008
- Tibor Živković, Forging unity: The South Slavs between East and West 550–1150. Belgrade: The Institute of History, Čigoja štampa, 2008
