[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

ריק וייקמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריק וייקמן
Rick Wakeman
לידה 18 במאי 1949 (בן 75)
פריווייל, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1969 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקולג' המלכותי למוזיקה, תיכון דרייטון מאנור עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק מתקדם, מוזיקת אמביינט, מוזיקת העידן החדש, הארד רוק, מוזיקה קלאסית, מוזיקה נוצרית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב, מינימוג, סינתיסייזר, מלוטרון, פסנתר, אורגן האמונד, צ'מבלו עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים A&M רקורדס, גריפין מיוזיק, EMI קלאסיקס, ווייס רקורדס, כריזמה רקורדס, פרזידנט רקורדס, EMI עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג נינה קרטר (10 בנובמבר 1984דצמבר 2004) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אדם וייקמן, אוליבר וייקמן, ג'מה וייקמן עריכת הנתון בוויקינתונים
www.rwcc.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריצ'רד כריסטופר וייקמןאנגלית: Richard Christopher Wakeman; נולד ב-18 במאי 1949) הוא קלידן, כותב שירים, מפיק מוזיקלי, מגיש טלוויזיה ורדיו, שחקן וסופר בריטי. הוא ידוע בעיקר בזכות פעילותו כקלידן בלהקת הרוק המתקדם יס בחמש תקופות שונות בין 1971 ל-2004, וכמו כן בשל אלבומי הסולו שהוציא בשנות ה-70. בזכות פעילותו והשפעתו הרבה כמוזיקאי, וייקמן נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול כחלק מלהקת יס ב-2017[1].

וייקמן נולד וגדל במערב לונדון ובתור נער התכוון להיות נגן קונצרטים, אבל פרש מלימודיו בקולג' המלכותי למוזיקה ב-1969 כדי להיהפך לנגן אולפן במשרה מלאה. עבודותיו המוקדמות כנגן אולפן כללו נגינה בין היתר עבור "Space Oddity" של דייוויד בואי, עימו עבד כמה פעמים בהמשך הקריירה שלו[2], והקלטות עם להקות ומוזיקאים כגון "Junior's Eyes", "טי רקס", אלטון ג'ון[3] וקט סטיבנס. וייקמן דחה את הצעתו של בואי להצטרף ללהקת "העכבישים ממאדים"[2] והצטרף ללהקת "הסטרובס" ב-1970, עימה הספיק להקליט שני אלבומים. שנה לאחר מכן הצטרף ללהקת "Yes" והשתתף בכמה מהאלבומים המפורסמים והנחשבים מסחרית ואמנותית שלהם, בשתי תקופות שנמשכו עד ל-1980 – במיוחד ראויים לציון "Close to the Edge"‏ (1972) ו-"Fragile" ‏(1971).

וייקמן התחיל את קריירת הסולו שלו ב-1973, ושלושת האלבומים המוצלחים ביותר שלו הם שלושת האלבומים הראשונים שלו, שכולם אלבומי קונספט: ששת נשותיו של המלך הנרי השמיני (1973); מסע אל בטן האדמה (1974) המבוסס על הספר באותו שם; המיתוס והאגדה של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול (1975). וייקמן הקים להקה שלו בשם אנסמבל הרוק האנגלי ב-1974 שבמסגרתה הוא עדיין מופיע, ואף הקליט את פסקול הסרט הראשון שלו ליסטומניה (1975).

לאחר עזיבת להקת יס ב-1980, וייקמן התמקד בפרויקטי סולו בשנות השמונים שהצליחו ברמות שונות; אלבומו המצליח ביותר היה 1984, שיצא בשנת 1981, ובעקבותיו סינגל להיט הפופ הקטן שלו, "Glory Boys", מתוך האלבום Silent Nights‏ (1985). הוא אירח יחד עם הקלידן טוני אשטון את תוכנית הטלוויזיה Gastank שרצה בשנים 1982–1983 בה הם ראיינו מוזיקאים בולטים של שנות ה-70, ובמקביל התחיל להקליט את הראשון מבין סדרה של אלבומים בעלי תמות נוצריות, ניו-אייג' וסביבתנות קאנטרי איירס (1986) והבשורה (1987). בין השנים 1988 - 1990 הוא היה חבר בלהקת אנדרסון ברופורד וייקמן האו שבשל סוגיות זכויות יוצרים לא יכלה לקרוא לעצמה Yes, אבל בפועל תפקדו תחת המותג עד 1992. וייקמן חזר פעמיים נוספות לנגן עם חבריו מיס בין השנים 1995–2004, במהלכם הוא השלים עוד כמה פרויקטים אישיים וסיבובי הופעות, כולל הקלטה מחודשת לאלבומו השני "חזרה למרכז כדור הארץ" (1999). בין השנים 2016–2020, ווקמן הצטרף לווריאציה נוספת של Yes בהשתתפות הסולן ג'ון אנדרסון וטרבור רבין[2]. וייקמן ממשיך להקליט אלבומים ולהופיע קונצרטים ברחבי העולם בתפקידים שונים; אלבומו האחרון הוא כוכב הלכת האדום (2020).

וייקמן השתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות, ושיחק בשלושה סרטים: הראשון הוא ליסטומניה של הבמאי קן ראסל, בו גילם את ת'ור אל הרעם. השני הוא סרט נוסף של קן ראסל מ-1984 בשם פשעי תשוקה, בו גילם צלם חתונות. השלישי הוא לבד מ-2002 בבימויו של פול קליידון, בו גילם פקיד לילה.

וייקמן כתב שלושה ספרים: ביוגרפיה ושני ממוארים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריק וייקמן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ YES - inductees מתוך אתר היכל התהילה של הרוק אנד רול
  2. ^ 1 2 3 עמית סלונים‏, יס הי קן: ריאיון עם ריק וויקמן, הקלידן האגדי של להקת Yes, באתר וואלה, 2 בפברואר 2017
  3. ^ Paul Sinclair, ‏Elton John / Madman Across The Water 50th anniversary reissue, באתר superdeluxeedition.com, ‏21 באפריל 2022, בדיקה אחרונה ב־8 ביוני 2022