קורטונה

קורטונה
**Cortona**
	סמל קורטונה סמל קורטונה
	קורטונה והנוף לעמק צ'יאנה
	קורטונה והנוף לעמק צ'יאנה
מדינה	איטליה
מחוז	טוסקנה
נפה	ארצו
בירת העיר	קורטונה
שפה רשמית	איטלקית
שטח	342 קמ"ר
גובה	494 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	21,133 (1 בינואר 2023)
‑ צפיפות	67.3 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות	43°16′32″N 11°59′17″E / 43.275555555556°N 11.988055555556°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.cortona.ar.it
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון קורטונה

אין לבלבל ערך זה, העוסק בעיר במחוז טוסקנה (מרכז איטליה), עם הערך "קרוטונה", העוסק בעיר במחוז קלבריה (דרום איטליה).

קורטונה (באיטלקית Cortona) היא עיר בנפת אָרֶ֫צוֹ שבמחוז טוסקנה, איטליה. קורטונה היא העיר הגדולה בחלקו הדרומי של עמק קיאנה (Valdichiana), עליו היא צופה ממרומי גבעה. סיפורה ההיסטורי של טוסקנה כולה משתקף במבניה וסמטאותיה. בעיקרה היא עיר ימי ביניימית, אולם יש בה גם מבנים מתקופת הרנסאנס, ושרידים רומיים ואטרוסקיים. העיר היא מרכז האומנות הכי חשוב באזורה, אחרי ארצו.

היסטוריה

במקור קורטונה הייתה שייכת למחוז אומבריה, ונכבשה והורחבה על ידי האטרוסקים, שקראו לה "קורטון". בסופו של דבר קורטונה נהייתה לקולוניה רומאית תחת השם "קוריטו". שמותיה העתיקים של קורטונה ואגדות מוצאה תועדו על ידי המגלה והחוקר ג'ורג' דניס. בשלבים האחרונים של המלחמה הגותית באמצע המאה ה-6 קורטונה הותקפה ונהרסה.

קורטונה נהייתה לעיר גיבלינית במאה ה-13, עם מטבע משל עצמה. בשנים 1325-1409 משפחת רניארי-קזאלי שלטה בעיר. לאחר שהמלך לאדיסלאוס מנאפולי(אנ') כבש את העיר בשנת 1409, הוא מכר את העיר לבית מדיצ'י בשנת 1411. בשנת 1737 נכחד בית מדיצ'י וקורטונה נלקחה תחת חסותו של בית לורן. בעקבות מלחמות העצמאות של איטליה, הפכה טוסקנה, כולל קורטונה, לחלק מממלכת איטליה בשנת 1861.

אתרי העיר

קורטונה מלאה במבנים מימי הביניים וממוקמת על גבעה תלולה בגובה 660 מטר, וחובקת את כל הנוף של עמק קיאנה (chiana). מכיכר גריבאלדי יש תצפית לעבר אגם טראזימנו, שבו התרחש קרב טראסימנו בין חניבעל לצבא הרומי. חלקים מהחומה האטרוסקית עדיין נראים ביסודות של החומה הנוכחית של קורטונה. הרחוב הראשי של העיירה, ויה נציונלה, הוא הרחוב היחיד בקורטונה ללא שיפוע, והוא עדיין קרוי על ידי המקומיים רוגה פיאנה.

בתוך פלאצו קזאלי (Palazzo Casali) נמצא מוזיאון האקדמיה האטרוסקית המציג פריטים שונים מהתרבויות האטרוסקיות, הרומיות והמצריות, כמו כן מוצגי אמנות מימי הביניים ומהרנסאנס. המוזיאון הוקם בשנת 1727 כאשר אונופריו בלדלי תרם לאקדמיה דל קורטונה את אוסף העתיקות ואת הספרייה הפרטית שלו. אחד החפצים הידועים במוזיאון הוא מנורה אטרוסקית תלויה שנמצאה ליד קורטונה בשנת 1840 ונרכשה על ידי המוזיאון בסכום גדול של 1600 סקודי פלורנטיני. המנורה העשויה מברונזה היא מהמחצית השנייה של המאה הרביעית לפני הספירה. לבסיסה צורת ראש של גורגונה והיא מעוטרת בדמויות של- silejes וסירנות או הרפיות מנגנות על חלילי פאן. בין כל שני קנים נמצאת דמות של אל הנהר היווני אָכֶלוּס. במוזיאון ישנן יצירות נוספות כגון “בנדיקטוס הקדוש” של אנדריאה קומודי, המדונה של פינטורקיו (Pintoricchio), "המדונה, הילד והקדושים" של פייטרו דה קורטונה, (Pietro da Cortona) וגם עבודה של לוקה סיניורלי.

יצירות האמנות העיקריות של העיר הן שני פנלים שנוצרו בידי פרה אנג'ליקו ונמצאים כיום במוזיאון הבישופות, ״הבשורה״ ו״מדונה והילד עם קדושים״. יצירת אמנות נוספת של פרה אנג'ליקו היא פרסקו מעל הכנסייה לכנסיית סן דומיניקו, שצייר האמן במהלך שהותו בקורטונה בשנת 1436. במוזיאון הבישופות ישנה גם עבודה של ג'וזפה מריה קרספי, הקרויה ״האקסטזה של סנט מרגרט״. מוזיאון האקדמיה האטרוסקית כולל את הציור הידוע Maternità משנת 1916 שצייר האמן המקומי ג'ינו סווריני. במוזיאון יש גם עבודות של פייטרו דה קורטונה.

חיי תרבות ופסטיבלים

הכנר, המלחין והמנצח ההולנדי אנדרה ריו קיים הופעה ^[1]תחת כיפת השמים בכיכר בית העירייה של קורטונה בספטמבר 2003.

קורטונה מארחת אירועי תרבות ופסטיבלים^[2] על בסיס קבוע, וגם מזדמן. פסטיבל מוזיקת קודש, תחרות הארכיאדו, בה מתחרים בסגנון ימי הביניים בירי קשת וחץ, ותחרויות אבירים. בזמן פסטיבל ארכידאו, כל העיר מקושטת ומדוגלת בסגנון ימי הביניים. בשנת 2019 העיר אירחה את פסטיבל הסטייק Bistecca Festival^[3] .

וילה בראמאסולה נבנתה בשנת 1504 ושימשה כמקום צילום של הסרט הידוע תחת שמש טוסקנה.

אדריכלות הרנסאנס

שתיים מהכנסיות של קורטונה הן דוגמאות לאדריכלות הרנסאנס.

כנסיית סנטה מריה נואובה נבנתה על ידי ג'ורג'ו וזארי בשנת 1554 עם בסיס בצורת מרובע. תוכנית המבנה מעוצבת כצלב יווני עם כיפה מרכזית שהושלמה רק במאה ה-17. בתוך המבנה ארבעה עמודים גדולים התומכים בפנס של הכיפה. בצדדים ארבע הזרועות של הצלב מקורות בקמרונות חבית, בעוד בחללים של הזוויות נמצאות ארבע כיפות קטנות. בין העבודות בכנסייה נמנות "הלידה" של אלסנדרו אלורי ו"ההכרזה" של אמפולי. הכנסייה נמצאת במצב גרוע, ואינה פתוחה למטיילים או למתפללים.
כנסיית סנטה מריה דלה גרציה אל קלציאנו (מרים המבורכת של בור הסיד). נבנתה בשנים 1484-1515 על ידי פרנצ'סקו די ג'ורג'ו כמשכן לאיקונין שנחשב כקמע מחולל ניסים. במקורו היה האיקונין על קיר של מתקן לשריפת סיד, ומכאן הכינוי קלציאנו. במקרים כמו אלה, שבו הרנסאנס האידיאלי כמובן מתרכז בבניית אולמות, בחלק המזרחי של המבנה הוקם האולם בצורה ריכוזית והוכתר בכיפה גדולה אשר מזכירה את כיפת הדואומו של פירנצה. בפנים הקתדרלה המשוחזר יש קשתות גבוהות מהרגיל.