[go: up one dir, main page]

לדלג לתוכן

פתולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פתולוג)
פתולוגיה

פָּתוֹלוֹגְיָה היא ענף ברפואה העוסק בחקר מנגנוני ההפרעה לפעולתו התקינה של אורגניזם; המנגנונים המחוללים מחלות, לקויות ומוות.

פתולוגיה של גוף האדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה ביוונית עתיקה πάθο – ‏pathos שתורגמה לאנגלית כ"ניסיון" או "סבל". ו-λογία‏ – logia "תורה". הפתולוגיזציה מתייחסת לתהליך של הגדרת מצב או התנהגות כפתולוגיים. פתולוגיות היא מילה נרדפת למחלות. הרכיב path הבא בסופי מילים מציין מצב של מחלה, הוא משמש הן לציון מחלה פסיכולוגית psychopathy או לציון מחלה גופנית, כגון cardiomyopathy.

הפתולוגיה מטפלת בארבעה רכיבים של המחלה: הסיבה (אטיולוגיה), מנגנוני ההתפתחות (פתוגנזה), שינויים מבניים של תאים (שינויים מורפולוגיים) והשלכות השינויים (התבטאות קלינית).

הפתולוגיה עוסקת בחקר הגורמים להפרעה בפעילות הגוף, השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים בגוף כתוצאה מן ההפרעות, ומאפשרת לאבחן מחלות (למשל בפתולוגיה אונקולוגית) ולהעלות השערות על דרכי הריפוי, על דרכי המניעה של מחלות ולקויות ועל הדרך שבה אנשים מתו או נפצעו (למשל לצורך זיהוי פלילי או רפואה משפטית). הפתולוגיה נשענת על הפיזיולוגיה, ההיסטולוגיה, המיקרוביולוגיה, האימונולוגיה, הביוכימיה ומדעי רפואה נוספים. מדעי רפואה הנשענים על הפתולוגיה עוסקים בריפוי, במניעה ובחיפוש דרכי הפצתן של המחלות ובסיבות תפוצתם של לקויות ומקרי מוות. חיפוש דרכי הפצתן של המחלות וסיבות תפוצתם של לקויות ומקרי מוות הוא נושא שבו עוסקת האפידמיולוגיה.

פתופיזיולוגיה הוא ענף משנה של פתולוגיה. עניינו בהבנת השתלשלות האירועים המדויקת המביאה להתבטאות שיבוש פעולת הגוף התקינה: למשל, מנגנון הפרשת רעלנים על ידי פתוגנים, מנגנון תגובת מערכת החיסון למחלה, השפעת הפתוגנים על המטבוליזם של החולה ועוד.

שולחן דיסקציה המשמש לנתיחת גופות

רפואה משפטית חוקרת את נסיבות המוות של קורבנות של פשעים ותאונות. משרד הבריאות או משרד המשפטים בכל מדינה מפעילים מכונים לרפואה משפטית, אשר עובדים בצמוד עם מחלקות זיהוי פלילי במשטרה. אליהם מובאים קורבנות לשם זיהוי הקורבן וגילוי סיבת המוות. הרופאים המשפטיים מבצעים לעיתים קרובות ניתוחים שלאחר המוות בקורבנות כדי לגלות את סיבת המוות.

פתולוגיה אבחנתית חוקרת את ביטויי המחלות ברקמות מן החי (ביופסיה), תוך שימוש בשיטות היסטולוגיות. פתולוגיה אבחנתית היא הענף המדעי שבו מתמחים רופאים פתולוגים.

פתולוגיה מולקולרית – תחום מולטידיסיפלינרי המשלב את שיטות הביולוגיה המולקולרית בפתולוגיה.

בישראל ההתמחויות בפתולוגיה וברפואה משפטית הן התמחויות נפרדות. עבודת הפתולוג מתמקדת במעבדה שבבית חולים (במכון הפתולוגי) ובביצוע בדיקות שנלקחו מגוף חי אומ גופה במסגרת פעילות רפואית, ואילו רופא משפטי מבצע נתיחה, מוסר חוות דעת למשטרה ולבית המשפט וכן נקרא להעיד בבית המשפט במידת הצורך.[1][2]

בישראל קיימות מחלקות פתולוגיות בבתי החולים השונים, אבל רק מכון אחד לרפואה משפטית השוכן באבו כביר שביפו.

ההיסטוריה של הפתולוגיה התחילה מימי קדם כאשר אנשים החלו לבדוק גופות של בני אדם. בדיקה של גופות הובילה לנתיחת גופות על מנת לגלות את סיבת המוות. במהלך זמן זה האנשים כבר החלו בגיבוש המידע על מה שאנחנו יודעים היום כדלקת, גידולים ועוד הרבה יותר.

הפתולוגיה החלה להתפתח כנושא במהלך המאה ה-19 דרך מורים ורופאים שלמדו פתולוגיה. הם התייחסו אליו כאל "האנטומיה הפתולוגית" או "האנטומיה החולנית". עם זאת הפתולוגיה כתחום של רפואה לא היה מוכר עד סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. במאה ה-19 הבינו רופאים שפתוגנים גורמים למחלות (כגון חיידקים, נגיפים, פטריות, אמבות, עובש, הפרוטיסטים ופריונים) והם בעלי יכולת של רבייה וכפל, ואילו רוחות רעות או ליחות או אפילו הסימנים ותסמינים של המצב אינם סיבת המחלה. באמצעות המידע החדש שנאסף בנוגע לרביית חיידקים, החלו הרופאים להשוות את המאפיינים של התסמינים של חיידק אחד כפי שהתפתחו בתוך פרט מושפע למאפיינים ולתסמינים של חיידק אחר. הכרה זו הובילה להבנה הבסיסית שמחלות הן מסוגלים ליצור לעצמם, ושהם יכולים להשפיע על בני אדם בדרכים ייחודיות. כדי לקבוע גורמים למחלות השתמשו המומחים הרפואיים בהנחות או בתסמינים שהיו הנפוצים ביותר ומקובלים בזמנם. זה נכון עבור אלה בעבר והיום.

מה שמייחד את הפתולוגיה מהתמחויות אחרות הוא האפשרות לאבחן את התסמינים בעין. במהלך המאה ה-19 תרם רודולף וירכו את התרומה הגדולה ביותר לשדה על ידי הכנסת ההליך של ניתוח רקמות ותאים דרך מיקרוסקופ. דרך חדשה זו לניתוח אובייקטים הובילה לפיתוחים טכנולוגיים מתקדמים יותר.

עד תחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 נחשבה הפתולוגיה להתמחות אחת ברפואה, אך מאז החל פיצול של הפתולוגיה לתת-התמחויות. נכון לתחילת המאה ה-21 קיימות תת-התמחויות בפתולוגיה אבחנתית, לרבות פתולוגיה של מערכת העצבים (נוירופתולוגיה), פתולוגיית העור (דרמטופתולוגיה), פתולוגיית מערכת הדם (המטופתולוגיה), פתולוגיית מערכת המין והשתן (אורו / גניקופתולוגיה), פתולוגיה של ראש-צוואר, ועוד. פתולוגיה מולקולרית היא תת-תחום חדש ומתפתח, העוסק בשינויים מולקולריים וגנטיים הנמצאים בבסיס הפתוגנזה של מחלות רבות, לרוב מוטציות ושינויים גנומיים במחלת הסרטן. בהתאם לכך פתולוגים הם רופאים שמאבחנים חולים עם מחלות באמצעות בדיקה של ביופסיות וכריתות. עבודתם כוללת גם גילוי מחלות חדשות ועבודה עם רופאים ומדענים אחרים על פתרונות לטיפול במחלות כגון סוגים שונים של סרטן.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]