פייטרו גראדניגו
 | |||||
| לידה |
1251 ונציה, הרפובליקה של ונציה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1311 (בגיל 60 בערך) ונציה, הרפובליקה של ונציה | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| בן או בת זוג |
תומאסינה מורוסיני | ||||
| |||||
  | |||||
פייטרו גראדניגו (באיטלקית: Pietro Gradenigo; 1251 - 13 באוגוסט 1311) היה הדוכס ה-49 של ונציה. כיהן כדוג'ה משנת 1289 ועד פטירתו.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת בחירתו לדוג'ה כיהן גראדניגו כפודסטה בקופר שבדלמטיה. במהלך כהונתו, בשנת 1291, ספגה ונציה מפלה קשה, עם כיבוש עכו - המוצב הצלבני האחרון בארץ הקדוש. בשנת 1294 פרצה מלחמה בין ונציה לבין ג'נובה. במקביל בזז קיסר האימפריה הביזנטית אנדרוניקוס השני את כרתים ואסר את הוונציאנים בקונסטנטינופוליס. בתגובה על מעשים אלה תקף הצי הוונציאני את גאלאטה וצר על הארמון הקיסרי בבלכרנאה. בקרב קורזולה שנערף בשנת 1298 הביסו הגנואים את הוונציאנים, ולבסוף בשנת 1299 נאלצו הוונציאנים לחתום על הסכם שלום עם גנואה.
גראדניגו שינה את שיטת הממשל בוונציה בכך שהביא לחקיקת ה"סראטה דל מאג'ור קונסיליו" (Serrata del Maggior Consiglio) - "נעילת המועצה הגדולה של ונציה". חוק זה, שהתקבל בפברואר 1297, קבע כי למועצה יכולים להתקבל אך ורק צאצאים של חברי המועצה, ובכך יצר למעשה אוליגרכיה בוונציה.
בשנת 1308 פרצה מלחמה בין ונציה לבין מדינת האפיפיור במאבק על השליטה בפרארה. ב-27 במרץ 1309 הורה האפיפיור קלמנס החמישי להטיל חרם על העיר ותושביה ולהוציאה אל מחוץ לכנסייה, ואסר על הנוצרים לסחור עם הסוחרים הוונציאנים.
הביקורת הציבורית על השינוי החוקתי והצעדים שהביאו לפגיעה הדתית והכלכלית הביאו לניסיון להדיח את הדוג'ה והמועצה הגדולה. בראש הניסיון עמד באיאמונטה טייפולו, ולצדו פעלו בני משפחות אצולה נוספות. הניסיון לרצוח את הדוג'ה ב-15 ביוני 1310 נכשל, ומנהיגיו הוצאו להורג. בעקבות קשר זה הוקמה מועצת העשרה - מוסד שנועד להיות מוסד זמני, אך הפך למוסד של קבע שניהל למעשה את הרפובליקה.
גראדניגו נפטר ב-13 באוגוסט 1311. בשל החרם הנוצרי לא נערכו טקסים דתיים בעת מותו, והוא נקבר בקבר לא מסומן באי מוראנו.
