פונטיפקס מקסימוס

פונטיפקס מקסימוס (בלטינית: Pontifex Maximus, "פונטיפקס הגדול"), היה הכוהן העליון של הדת ברומא העתיקה. הפונטיפקס מקסימוס עמד בראש קולגיום הפונטיפקס (בלטינית: Pontifex או Pontifices), שהיה אחד מארבעת הקוֹלֵּגיא (collegia) הגדולים של הכהונה ברומא^[1], והופקד על ניהול חיי הפולחן והדת של המדינה.

לפי המסורת הרומאית, נוסדה המשרה בימיו של המלך השני של רומא, נומה פומפיליוס^[2]. כבר מראשית ימי הרפובליקה (סוף המאה ה-6 לפנה"ס), הופקד קולגיום הפונטיפיקס על החוק הדתי, שהשפיע במידה ניכרת על החוק האזרחי. הכהונה במשרת הפונטיפקס מקסימוס, בשונה משאר המשרות בקולגיום הפונטיפיקס, נשמרה לבני המעמד הפטריקי עד 254 לפנה"ס^[3]. במהלך כהונתו של אוגוסטוס קיסר מוזגה משרת הפונטיפקס מקסימוס לתוך האימפריום הקיסרי, והפכה לאחד מתאריו של הקיסר הרומאי, העובר בירושה. לימים הפך התואר פונטיפקס מקסימוס לאחד מתאריו הלא-רשמיים של הארכיבישוף של רומא, הלא הוא האפיפיור.

המשמעות המקובלת של המילה 'פונטיפקס' בלטינית היא 'סולל דרכים' או 'בנאי גשרים'. לפי קווינטוס מוקיוס סקאיוולה (קונסול בשנת 95 לפנ' ופונטיפקס מקסימוס משנת 89), נגזרת המילה 'פונטיפקס' מ-posse facere, ומשמעותו ״מי שיכול לעשׂות״^[4]. על כל פנים, שימש המושג לתיאור הקולגיום הדתי הבכיר שמקורו עוד בתקופת המלוכה, ומראשית התקופה הרפובליקנית הופקד על הפיקוח הכללי של חיי הדת במדינה הרומאית, ולמעשה היה אחראי על כל ענייני הדת ברומא שלא הוגדרו במפורש תחת קולגיום אחר.

מקור היווצרותו של קולגיום הפונטיפיקס אינו ברור. האגדות של ראשית ימי המונרכיה מספרות כי נומה מרקיוס היה הראשון שכיהן כפונטיפקס מקסימוס, לאחר שמונה על ידי המלך נומה פומפיליוס. לפי מקורות רומאים קדמונים היה הפונטיפקס מקסימוס איש הדת החמישי במעלה בראשית ימיה של העיר. לא ידוע מתי הוכפפו משרות כהונה רומאיות דוגמת ״מלך הקדשים״ (rex sacrorum) והכהנים הפלאמינים תחת קולגיום הפונטיפקס, אולם הן נחשבו לבכירות יותר מן הפונטיפקס מקסימוס בתקופת המלוכה^[5]. גישה מסוימת גורסת כי ברומא המלוכנית היה למלך תפקיד דתי מרכזי, לצד כוהן ה'רקס סקרורום', הפונטיפקס מקסימוס ואנשי כהונה נוספים. לאחר הקמת הרפובליקה חולקו סמכויותיו הדתיות של המלך בין הקונסולים ובין הפונטיפקס מקסימוס, ולכן מבטלת גישה זו את מעמד הבכורה של כוהן ה'רקס סקרורום' על פני הפונטיפקס מקסימוס. ככל הנוגע לתקופת המלוכה ברומא, הדברים נותרים בחלקם הגדול בגדר השערה בלבד.

חברי קולגיום הפונטיפקס בתקופת הרפובליקה כללו את בעלי התפקידים המקוריים שמספרם (שלושה, ארבעה או חמישה) אינו ידוע בוודאות, ואשר בראשם עמד הפונטיפקס מקסימוס. נוסף על אלה נכללו בקולגיום הפונטיפקס ה'רקס סקרורום' והכהנים הפלאמינים. בשלהי הרפובליקה נוספו לקולגיום הפונטיפיקס כהנים זוטרים (pontifices minores), וכן כהנות הפולחן הווסטאלי. הכהונה במשרות הפונטיפקס הייתה לכל החיים, וחברים חדשים צורפו על ידי הקיימים^[5].

בחירתו של הפונטיפקס מקסימוס השתנתה לאורך השנים. בראשית בחרו חברו קולגיום הפונטיפקס מי מביניהם יעמוד בראש. החל מן המאה ה-3 לפנה"ס החל הפונטיפקס מקסימוס להיבחר בתהליך בחירה ייחודי בו נטלו חלק רק 17 מתוך 35 השבטים. סמלו הבלעדי של קולגיום הפונטיפיקס היה ה-secespita, סכין הקורבן בעל להב הברזל, ששימש בידי הכהנים ברומא במסגרת טקס הקרבת הקורבנות.

הדת הרומית הייתה דת פוליתאיסטית שהושפעה מן המרחב האפניני והים תיכוני, ומיזגה לתוכה בשלב יותר מאוחר של הרפובליקה את הפולחן היווני. הפנתיאון היווני-רומי והמיתולוגיה היוונית, עמדו בלב חיי הדת ברומא העתיקה, עד הפיכתה של הנצרות לדת השלטת באימפריה במאה ה-4 לספירה. תפקידו המרכזי של קולגיום הפונטיפקס היה לשמור על ה-PAX DEORUM, כלומר להבטיח את פיוס האלים והשלום השמימי. ההקפדה על קיום הפולחן כהלכה נדרשה על מנת שלא לעורר את זעמם של האלים^[6].

בתקופת הרפובליקה שימש הפונטיפקס מקסימוס כדובר של קולגיום הפונטיפקס בפני הציבור והסנאט. ייתכן שהיותו הכוהן הבולט והמשפיע ביותר מבין כהני הדת קשורה בעובדת היבחרותו בידי הציבור. חרף זאת, הוא עדיין יכול היה להיות מודח מתפקידו על ידי עמיתיו לקולגיום. בתקופת הרפובליקה לא ניתן לראות הפרדה ברורה בין פעילותו של הפונטיפקס מקסימוס ובין פעילות שאר חברי קולגיום הפונטיפקס. הפיכתו ל"כוהן גדול" התחוללה למעשה רק בתקופת האימפריה הרומית, לאחר שאוגוסטוס איחד את משרות הכהונה ברומא לתוך משרת הפונטיפקס מקסימוס.

בהיותו מופקד על קולגיום הפונטיפקס, לפונטיפקס מקסימוס הייתה השפעה רחבה על תחומים שונים ברומא; הפונטיפקס הופקד על מעמדו של החוק הקדוש, או הלכות הדת, ותרם באופן מובהק לקביעת החוק האזרחי - שחלק מנוסחיו הועתקו ישירות מן החוק הדתי. עד 280 לפנה"ס הייתה לחברי קולגיום הפונטיפקס השפעה מכרעת על החוק האזרחי מפני ששלטו על הגישה לתשובות שבכתבי הקודש. הפונטיפקס זכה למונופול על ידיעת שפות הפולחן ופרשנות ניסים, להם נודע תפקיד מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות הפוליטיות והאזרחיות. הפונטיפקס מקסימוס ארגן את זמן הקודש והחול על ידי קביעת מחזור לוח השנה הדתי, וריכז תחת ידיו את רישום האירועים היומי שנודע כ-ANNALES MAXIMI^[7]. בכך הייתה לו השפעה רבה על עיצוב ההיסטוריה הרומאית והשימוש בה למטרות פוליטיות.

הקשר ההדוק בין הפונטיפקס ובין המעמד הפטריקי החל בתפקיד הדתי שנטלו האליטות מקרב העמים האיטלקים בראשיתה של הדת הציבורית ברומא. לאחר נפילת המלוכה חולקו כאמור סמכויותיו הדתיות של המלך בין הקונסולים ובין הפונטיפקס מקסימוס, אולם הבלעדיות שנשמרה לפטריקים בתוך קולגיום הפונטיפקס החלה להסדק; החברות בקולגיום הפונטיפקס, והכהונה במשרת הפונטיפקס מקסימוס בפרט, נשמרו לאליטה הפטריקו-פלבאית, שהחלה להתגבש ב-367 לפנה"ס, והוגדרה לפי המשפחות שזכו לכהן בקונסולאט - מעמד ה"נוביליטאס". ב-304 לפנה"ס התאפשרה כניסת פלבאים לקולגיום. בדומה למשרות אחרות ברפובליקה, שהחלו לקבל אליהן פלבאים באופן הדרגתי, גם משרת הפונטיפקס מקסימוס לא נותרה מעוזם הבלעדי של הפטריקים, וב-254 לפנה"ס כיהן לראשונה פלבאי כפונטיפקס מקסימוס. ב-104 לפנה"ס בוטל למעשה העיקרון של צירוף חברים לקולגיום הפונטיפקס בידי חברי הקולגיום, והבחירות לקולגיום הפכו לבחירות של כלל האליטה הרומאית^[8].

ב-44 לפנה"ס הכריז הסנאט כי תואר הפונטיפקס מקסימוס יעבור מעתה והלאה בירושה במשפחתו של יוליוס קיסר. למרות זאת, לאחר רצח קיסר נתמנה למשׂרה הטריאומוויר מרקוס איימיליוס לפידוס, שהחזיק בה עד אחרית חייו. ב-12 לפנה"ס, כחלק מביסוס שלטונו, צירף אוגוסטוס את התואר פונטיפקס מקסימוס לאימפריום הקיסרי, איחד את שאר משרות הכהונה בתוכו, ונטל על עצמו את התפקיד. בכך הפך אוגוסטוס את הפונטיפקס מקסימוס לכוהן הגדול העומד בראש הדת במדינה, להלכה ולמעשה. בתקופת הקיסרות הפכה הכהונה בקולגיום הפונטיפקס לפריבילגיה שניתנה מטעם הקיסר.

יש הסוברים כי התואר פונטיפקס מקסימוס הוסר בימיו של הקיסר גרטיאנוס (מאה רביעית לספירה), אולם הדבר לא אושש מעולם^[5]. עוד בטרם נפילתה הרשמית של הקיסרות המערבית, נמצא כי האפיפיור ליאו הראשון כינה עצמו בשם פונטיפקס מקסימוס. במאה ה-15, עם ההתעניינות הגוברת בעולם הרומי והניסיון לשלב מרכיבים וסמלים מתוכו במסגרת הרנסאנס, כינו עצמם האפיפיורים בתואר פונטיפקס מקסימוס. אף כי לא הפך לאחד מתאריו הרשמיים של האפיפיור, הוסיף תואר הפונטיפקס מקסימוס לעטר חותמות אפיפיוריות על בניינים, מטבעות ומדליות. הוא סימל את הקשר העתיק לרפוליקה של רומא, וככזה הייתה לו משמעות ייחודית כסמל שלטוני-דתי^[6].

• הדת ברומא העתיקה
• מוסדות פוליטיים ברומא
• האפיפיור
• קיסרופאפיזם

• אפי זיו, הצופן הנוצרי באמנות, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, 2015, עמ' 97–99, מסת"ב 978-965-566-137-8
• דר' אפי זיו, המיתולוגיה הרומית, כנרת זמורה-ביתן, 2024
• The Oxford Classical Dictionary, Hornblower, Simon, Spawforth, Antony, Eidinow, Esther, Oxford : Oxford University Press, 2012
• Brill's New Pauly : encyclopaedia of the ancient world: Antiquity, Cancik, Hubert, Schneider, Helmut, Salazar, Christine F., Orton, David E., Pauly, August Friedrich von, 1796-1845, Leiden, The Netherlands : Brill, 2002-2010

מדיה וקבצים בנושא פונטיפקס מקסימוס בוויקישיתוף